המרחק הגדול ביותר שאפשר היה למדוד השבוע, היה המרחק שמפלגת כחול לבן הציגה בין ההצהרות והדיבורים שלה, לבין המעשים שלה. לא היה ניתן למצוא שום קשר בין הצורה בה התנהלו השרים וחברי הכנסת של המפלגה לאמירות וההצהרות שהשמיעו בנאומים בכנסת ובראיונות לתקשורת.
ככל שנוקפים הימים ומתקרב המועד האחרון לאישור תקציב מדינה בעוד כחודש וחצי, מסבירים בכחול לבן שלא תהיה שום פשרה עם הליכוד ואם לא יוצג תקציב לשנת 2021 לא תהיה ממשלה. בני גנץ חזר השבוע שוב ושוב על המילים "שעון החול הולך ואוזל" והצהיר כי לא יתן יד להתנהלות המופקרת לטענתו של נתניהו במישור הכלכלי.
במליאת הכנסת התקיים השבוע דיון לאישור הסכם השלום עם בחריין וגנץ בחר להקדיש את דבריו בדיון כדי להקשיח את הקו הלעומתי מול נתניהו. הוא הדגיש שוב ושוב שכחול לבן לא תאפשר את המשך קיומה של הממשלה בלי נושא התקציב.
בשיחות סגורות הודה גנץ בהיגיון, שאין כל תאוריה להעביר תקציב מדינה בתוך חודש וחצי ולכן הוא לא רואה את זה קורה, מה גם שכרגע אין שום הסכמה שתאפשר אפילו להתחיל בעבודה. במילים אחרות אומר גנץ שמבחינתו ימיה של הממשלה הזאת נגמרו.
Yonatan Sindel/Flash90
ברקע הקולות הללו היה מצופה שכחול לבן תנהל עימות הלכה למעשה מול הליכוד ובפועל תפעל להפלת הממשלה. ואם לא תפיל את הממשלה בידיים אז לפחות שתעשה הכל כדי למרר לנתניהו את החיים. אבל זה לא ממש קרה. אפילו יש עתיד שהתכוונה להניח שוב על שולחן הכנסת את החוק לפיזור הכנסת, משכה אותו ברגע האחרון כשהבינה שכחול לבן לא תתמוך בו.
הצעד היחיד שכחול לבן עשתה כדי להוכיח עצמאות פרלמנטרית היה לקדם בוועדת הכנסת את החוק להקפאת העדכון בשכר חברי הכנסת. מדובר באחד האבסורדים הגדולים הקיימים, כששכרם של חברי הכנסת עולה בכל שנה על פי חוק ולא ניתן לבטל זאת אלא בחקיקה נגדית מחודשת. עד היום הוגשו כמה הצעות חוק כאלה אבל הן לא קודמו משום שחוסר ההסכמות בין הליכוד לכחול לבן גורם לכך ששום חוק לא מקודם.
באופן יוצא דופן, החליטו בכחול לבן לנצל את הסמכות שיש לוועדת הכנסת שבראשותם ולקדם את החוק הזה על פני החוקים האחרים. בכך הוכיחו גנץ וניסנקורן שהם משתמשים בסמכותם מבלי להתחשב בדעת הליכוד. אבל מעבר לכך, הקיפאון הפרלמנטרי נמשך ובדיוק כפי שהחוקים לא התקדמו לא נעשה מנגד שום צעד כדי לזרז את פירוק הממשלה וליישם משהו מהאיומים שכחול לבן לא מפסיקים להשמיע. ההיפך, נראה שהם עשו הכל כדי לשמור על המצב הרגיש והשתדלו שלא לגעת בו כדי לא לגרום בטעות להפלת הממשלה. כך מעניקה כחול לבן עוד ימי חיים לממשלה המתנהלת על כרעי תרנגולת או ליתר דיוק לא מתנהלת בכלל.
השותפות הקואליציוניות האחרות כמו מפלגת העבודה, גם כן משמיעות ביקורת חריפה על הממשלה והתנהלותה אבל גם שם לא ממהרים לעזור לה לסיים את חייה. גם מפלגת העבודה לא התכוונה להצביע בעד הצעת החוק של יש עתיד לפיזור הכנסת.
תג מחיר ערבי
אבל מעל לכל, מי שמנצל את מלוא הפריבילגיה כדי לקחת את כל הזמן שבעולם זו מפלגת הליכוד. במצב הנוכחי, יש לנתניהו כמה סיבות פוליטיות לצאת לבחירות. ימינה הגיעה לכאורה לשיא כוחה בסקרים ובינתיים היא לא מוסיפה לעלות מה שנותן לנתניהו את היכולת להמר על כך שכמו בפעמים קודמות, בנט חזק מאוד בסקרים אבל מתרסק בקול רעש גדול בקלפי.
נתניהו מביט סביבו ומבין שאף מפלגה לא תמרר לו את החיים, לאף אחד אין יכולת לאיים עליו אבל בעיקר לאף מפלגה אין אלטרנטיבה אחרת. גם אם בנט ושקד יצליח למצות חלק גדול ממה שהסקרים מבטיחים להם, עדיין הם יהיו חייבים את הליכוד כדי להיות חלק מהממשלה הבאה. את השיממון האופוזיציוני הם הספיקו כבר להבין ולנצל וזה מספיק להם, הם לא יחזרו על זה שוב.
כחול לבן בוודאי לא יפרקו את הממשלה והם מוכיחים זאת מידי יום בהתנהגותם. המפלגות החרדיות הולכות באופן מסורתי עם הימין כפי שהורו גדולי ישראל בכל השנים, כך שנתניהו יכול כמעט בוודאות להרכיב את הממשלה הבאה ואפילו בקלות.
אבל הוא לא ממהר לעשות זאת. מסתבר שהפרנויה מצליחה לנהל גם אותו. הוא לוקח את הזמן ולא עושה שום צעד לא זהיר שעלול להפיל לו את הממשלה. הוא מעדיף גם מצדו להיות כמו שאר המפלגות שנהנות לשמור על המקום, על המשרות, הג'ובים והמשכורות, על השגרה הנוחה בתוך ממשלה שלא מצליחה לעשות כלום חוץ מלהחזיק את עצמה בחיים, אם לזאת אפשר לקרוא חיים במובן הפוליטי.
לא בטוח שלנתניהו שווה לצאת לבחירות עכשיו אפילו שהניצחון נמצא כאמור כמעט בוודאות בכיסו. הוא עדיין מפחד שבנט ינגוס לו ביותר מידי מנדטים, הוא עדיין חושש שאולי אולי תהיה ברית כלשהי בין מפלגות אחרות להקמת גוש חוסם נגדו, אפילו שההסתברות לכך שואפת לאפס, הוא גם חושש מתקדים טראמפ ומהשלכות הקורונה, אז כל זמן שהשותפות הקואליציוניות נחות על זרי הדפנה ולא טורחות לפורר את הממשלה הקפואה, הוא בוודאי שלא יעשה זאת ויעדיף לנצל את הזמן לחישוב מהלכיו.
אחת ההוכחות לכך שנתניהו לא רואה בקרוב תרחיש של בחירות היתה כשהשבוע הוא הוביל מהלך של שיתוף פעולה גלוי עם המפלגות הערביות. מהלך כזה יכול להיות אבסורדי משום שהסיבה היחידה שגנץ, לפיד וליברמן לא מקימים ממשלת מיעוט ומדיחים את נתניהו, היא מהסיבה שהם יצטרכו להישען על תמיכת המפלגות הערביות והם מבינים שנתניהו ינצל את זה היטב כדי לשרוף את תדמיתם מבחינה ציבורית. שיתוף פעולה עם המפלגות הערביות הוא קלף נהדר בידי כל פוליטיקאי נגד יריביו שעשו זאת.
ובכל זאת, נתניהו לא חשש השבוע להופיע בעצמו, יחד עם יו"ר הכנסת יריב לוין בדיון של הוועדה המיוחדת למיגור הפשיעה במגזר הערבי, ולהכריז יחד עם יו"ר הוועדה ח"כ מנסור עבאס על שיתוף פעולה לקידום תכנית ממשלתית בנושא. ההופעה הפומבית עוררה כמובן מיד תגובות נגד מצד גנץ, לפיד ובעיקר ליברמן שהחלו לטעון כי עבאס מנסה להתנתק מהרשימה המשותפת עם מפלגתו רע"מ ולסייע לנתניהו להעביר חוקים ולתמוך בו מבחוץ, או במילים אחרות: לעשות בדיוק את מה שהם פוחדים לעשות מחשש שנתניהו ירמוס אותם בגין כך.
צילום: מנסור עבאס
הפרשנות המתבקשת למהלך הזה היא שהמהלך התחיל למעשה ככל הנראה כבר לפני שבועיים, אז התרחשה טעות במליאה כשהקואליציה לא הצליחה לבלום הצעת חוק להקמת ועדת חקירה בנושא הצוללות. מנסור עבאס היה זה שניהל את הישיבה ומיד אחריו עלה יריב לוין לכסא היו"ר, ביטל את ההצבעה וקיים הצבעה שמית חדשה במקומה שבסיומה נדחתה הצעת החוק. עבאס נקרא אז למשרדו של יריב לוין ובסיום הפגישה התפרסמה הודעה משותפת של השניים לפיה חלה טעות, עבאס לא שם לב שמיקי זוהר כבר ביקש הצבעה שמית ולכן ההצבעה שהתקיימה אכן לא תקפה והיא מבוטלת.
מנסור עבאס ספג אז לא מעט ביקורת על המעשה אבל כנראה שתג המחיר שהוא דרש וקיבל עבור יישור הקו עם הליכוד, הוא קידום תכנית השיקום למגזר הערבי בהשתתפות נתניהו ולוין עצמם, מהלך שיכול לחזק את כוחו מול מצביעיו ובתוך הרשימה המשותפת.
אז מדוע נתניהו לא חושש אם כן משיתוף הפעולה הפומבי והבוטה כל כך עם הערבים? משום שהוא בטוח שהמהלך החד פעמי הזה יישכח עד מהרה, הרבה לפני שמישהו מהשותפות הקואליציוניות יחליט ללכת לבחירות. גם התכנית עצמה שהוצגה למיגור הפשיעה במגזר הערבי הוצגה פעמים רבות בשנים האחרונות ולא יצא ממנה כלום, כך כנראה יקרה גם הפעם וכולם ישכחו את התקרית עד הסיבוב הבא.
ובינתיים תמשיך הממשלה להתנהל בלי יכולת להזיז שום דבר, גם תקציב לא יהיה ולא נראה שכחול לבן יממשו משהו מהאיומים שלהם, נתניהו יודע טוב מאוד שהוא יכול לעבור את התאריך האחרון בסוף החודש הלועזי הבא בלי שכחול לבן יגררו אותו לקלפי אפילו שהם לא מפסיקים לאיים שיעשו זאת.
בינתיים תמשיך הממשלה להתנהל בשגרת משברים המאפיינת ערב בחירות אבל הערב בחירות הזה יימשך די הרבה זמן. תקריות כמו שהתרחשו השבוע כששר בריאות מושך הצעת חוק לאיי תיירות רק בגלל ששותפיו הקואליציוניים דחו את ההסתייגויות שלו עליה, היא התנהלות אבסורדית. ככה לא מתנהלת ממשלה ובכל זאת מקרים כאלה ודומיהם מתרחשים שוב ושוב.
בינתיים לכולם נח לשבת במקום ושאף אחד לא יזיז את הגבינה שלהם. וכל זמן שלהם זה לא בוער, אין מי שיוכל לעשות זאת במקומם.
חזק מול החברים בוושינגטון
כאמור, אחת הסיבות של נתניהו לקחת כמה שיותר זמן קדימה נמצאת בקצה השני של הכדור, ביבשת הגדולה.
גם במהלך השבוע האחרון, כשתוצאות הבחירות בארה"ב נראות כבלתי הפיכות ולא נראה שיהיה מצב בו התמונה משתנה מהותית, עדיין נראה כי בירושלים טרם השלימו עם המצב ונמנעו מלצאת בכותרות גדולות מידי וחד משמעיות בנושא.
גם אם טראמפ יודה בהפסדו, עדיין יש לו כמעט חודשיים של כהונה עד שיעביר את המושכות לידי ביידן ובזמן הזה חשוב מאוד לישראל לנסות ולקבל ממנו מהלכים נוספים לטובתה באזור, כמו צעדים מול איראן וקביעת עובדות נוספות לפני שהממשל החדש מתחיל ליישם את המדיניות שלו.
נתניהו פרסם השבוע לראשונה ברכה רשמית לביידן, ברכה מאופקת ואפילו סמלית משהו. אבל בהמשך השבוע בדיון שנערך בכנסת לאישור ההסכמים עם בחריין, נמנע נתניהו מלנקוב בשמו המפורש של ג'ו ביידן ורק תקף את לפיד שטען נגדו כי הוא הורס את היחסים בין ישראל לארה"ב בכך שהוא מצדד באופן מידי חד משמעי במפלגה הרפובליקנית.
השתיקה הרועמת שההדים שלה נשמעים היטב גם בבית הלבן, מעניקה לנתניהו זמן לחשוב ולגבש עמדה להמשך הדרך. בבלפור לא באמת חושבים שהטענות של טראמפ על זיופים מחזיקות מים כי גם אם הזיופים קיימים, הם כבר לא ישנו את התמונה. השתיקה בירושלים אמורה לשמור על המרקם העדין שנוצר עכשיו, לשמור על הידידות עם טראמפ עד לרגע בו ייצא מפתח הבית הלבן וכל זאת מבלי להרגיז מידי את זה שייכנס באותה דלת מיד אחר כך.
תוצאות הבחירות בארה"ב מהוות פעמון אזעקה לנתניהו אבל יחד עם זאת מעניקות לו גם תקווה מסוימת באותה מידה. פעמון האזעקה הוא בעיקר משום שהדרמה שהתחוללה ביבשת הגדולה עלולה להתרחש גם כאן. כשמשבר הקורונה טורף את הקלפים. זה עלול לבוא לידי ביטוי גם בקלפי ולשנות את תמונת ההצבעה המסורתית שאינה משתנה בישראל ואינה זזה ממקומה גם ברוח שאינה מצויה.
Miriam Alster/FLASH90
העם האמריקני הגיש לטארמפ חשבונית על התנהלותו בנושא הקורונה והחשבונית הזאת עלולה להיות מוגשת גם לנתניהו. האינטרס של ראש הממשלה הוא אם כן לדחות את הבחירות כמה שיותר בתקווה שהקורונה תיחלש, תהיה באופק פריצת דרך לחיסון, המועקה הכלכלית אולי כבר לא תהיה עמוקה כל כך ואז הוא יוכל לחזור ולנהל קמפיין בנושאים שבהם הוא חזק יותר.
וכאן מגיעה גם התקווה שלו. נתניהו בונה על זה שקמפיין הבחירות הבא שלו ייכתב בידי ג'ו ביידן וסגניתו קמלה האריס. הממשל הדמוקרטי מתכוון להחזיר את המדיניות של אובמה למזרח התיכון, האריס כבר מדברת על כך במפורש ואומרת שיש לחזור להסכם גרעין עם איראן, להחזיר את הפלשתינים לשולחן המשא ומתן, לקבוע את פתרון שתי המדינות כפתרון יחיד וכן הלאה.
השנים בהן אובמה ישב בבית הלבן היו רעות לישראל אבל די טובות לנתניהו. הוא הצליח להציג תמונת מצב לפיה הוא היחיד שיכול לעמוד מול הבית הלבן ולעצור כל יוזמה אנטי ישראלית בנושא האיראני או הפלשתיני. נתניהו הרוויח לא מעט נקודות פוליטיות בזכות המאבקים שלו באובמה, הציבור הימני בישראל אהב את זה והריע לנתניהו על כך, גם בקלפי.
נתניהו שלא ממש הצליח לנהל את הקורונה ושעדיין לא מצליח לייצב את המצב הכלכלי, חולם על הרגע שהוא יכול להסיח את דעת הציבור מהנושאים הללו ולהשליט במקום זאת על סדר היום את התחומים שלו, את תדמית מר ביטחון שבנה לעצמו במהלך השנים, את התחושה הציבורית של איום קיומי המרחף מעל תושבי ישראל ורק הוא היחיד שיכול לנהל את זה ולהגן על המדינה.
הפחד של נתניהו הוא גם התקווה שלו. הפחד של נתניהו מפני אפקט טראמפ שיפעל נגדו, דוחף אותו להסתער על המדיניות של הממשל החדש ולנצל אותו עד תום כדי להינצל מאותו אפקט טראמפ עצמו.
הציבור בישראל אמנם זועם, סובל, רעב ובעיקר מודאג. לנתניהו לא צפויה מלאכה קלה בהשתלטות על סדר היום הציבורי. אבל ככל שהממשל האמריקני יחזיר את המדיניות שלו לזו שהיתה בימי אובמה, יהיה לנתניהו יותר קל לייצר הרבה 'אוויר חם' והתלהבות כמו שרק הוא יודע ובכך לגרום לאופוריה להסתיר את ההיגיון והשכל הישר. להזיז הצידה את בעיות הקורונה האמיתיות ולהחזיר לליכוד את המנדטים האבודים. העם בישראל לא טיפש, אבל הניסיון כבר הוכיח שקמפיין בחירות סוער וצעקני של נתניהו מעניק לו את הניצחון למרות הכל.
כך שבאופן אבסורדי, יתכן וכישלונו של טראמפ יהפוך לניצחונו המתוק של נתניהו. העם בארה"ב הצליח להגיש חשבונית למנהיג שלו, העם בישראל עדיין לא.
הטור פורסם במוסף 'יתד השבוע' מבית יתד נאמן
