אוחנה דורש הליכים נגד זילבר: "אי מתן תגובה חריפה עלולה לפרוץ את הסכר"

השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה שלח הערב (חמישי) מכתב לנציב שירות המדינה, פרופ' דניאל הרשקוביץ, בבקשה לנקיטת הליכים כנגד המשנה ליועמ"ש עו"ד דינה זילבר: "דינה של הגב' זילבר, כפקידה הכפופה להוראות התקשי"ר, אינו כדינו של כל אדם. בעוד האחרון רשאי לומר בחופשיות את כל אשר על ליבו, בוטה וקשה ככל שיהיה, בלי מגבלות זולת מגבלות החוק (לשון הרע, גילוי סודות מדינה, הסתה לאלימות וכיו"ב), הרי שבעניינם של עובדי מדינה, מתוך תפיסה שבהתבטאויותיהם כעובדי מדינה חלה עליהם אחריות מיוחדת, חלות הוראות סעיף 537.42 לתקשי"ר המורות כך: "אסור על העובדים המנויים בפסקה 42.321 לבקר את הממשלה ומשרדיה ובכלל זה מדיניותם, במסיבת עיתונאים, בראיון עם עיתונאי, בנאום במקום פומבי, בשידור, בעיתון או בספר", ציטט אוחנה במכתבו.

"כך, זכות השמורה בדין לכל אזרח לבקר את השלטון הנבחר כרצונו – ניטלה בדין מעובדי המדינה בנסיבות שפורטו, כדי להגשים את היותם "משרתי ציבור" שתפקידם להוציא לפועל את מדיניותו של הדרג הנבחר – תהא זו נכונה בעיניהם, או לא נכונה. דבריה של הגב' זילבר לא היו רק דברי "ביקורת" נוסח "פייק מנהיג" כלפי הדרג הנבחר אלא גם על מדיניותו ממש, לרבות באשר לסוגיית מינוי בכירים; כמו גם בהתייחס למדיניות, שלדעתה אינה מקודמת על ידי נבחרי הציבור".

"דבריה של הגב' זילבר, ובייחוד ביקורתה של שיח המשילות, המצוי אכן בלב ליבה של המחלוקת הפוליטית בישראל, שנויים במחלוקת ציבורית ופוליטית עמוקה, ולראייה – התגובה הציבורית הרחבה לדברים שבאה בעקבותיהם, והתייחסותם של נבחרי ציבור ממרחבי הקשת הפוליטית, כאשר חלקם תומך בדברים, בעוד אחרים מסתייגים מהם מכל וכל".

"בדבריה, מבלי להיכנס לתוכנם או למידת נכונותם אלא רק לסערה שחוללו ולפגיעה בערכי שירות המדינה, שאמורים להישמר מאמירות המצויות בליבה של המחלוקת הפוליטית פגעה הגב' זילבר בשירות המדינה כולו. קל וחומר כשהדברים באו מפיה של עובדת ציבור ותיקה ובכירה".

"הפגיעה היא גם בעובדי מדינה רבים נוספים שהיו רוצים מאוד להשמיע את עמדותיהם הפוליטיות אך גוזרים על עצמם איפוק, בהכירם בהוראות התקשי"ר ובאחריות הרבה הנובעת מתפקידם. אי מתן תגובה חריפה לדברים עלולה לפרוץ את הסכר, ולבטל – הלכה למעשה – את הניטרליות והאובייקטיביות האמורות לאפיין את שירות המדינה".

"עובדי המדינה אינם יכולים לעשות שימוש בבמה שניתנה להם מתוקף תפקידם הממשלתי לקידום עמדותיהם הפוליטיות. שמורה להם הזכות, כמובן, לסיים את תפקידם ולהעמיד עצמם ככל אזרח אחר. דווקא כיבוד הדרג הפקידותי, שהוא הכרחי לתפקודה התקין בכל מדינה – מחייב לוודא שלא ייפרק העול וייפרצו הגבולות בין השיח המתקיים בו לבין שיח ה"רחוב", כזה המותר לכל אדם אחר", כותב אוחנה.

נציב שירות המדינה דניאל הרשקוביץ אמר מוקדם יותר השבוע כי הביקורת שמתחה המשנה ליועמ"ש דינה זילבר בתחילת השבוע על הממשלה בנושא מינויי הבכירים היא אירוע חמור. בפנייתו ליועמ"ש אביחי מנדלבליט הדגיש את "החומרה הרבה בה הוא רואה את הדברים", וציין כי "זילבר נהגה באופן דומה בעבר ואף קיבלה הערה על כך". הוא ביקש ממנדלבליט: "לטפל בנושא בהתאם לחומרתו ולאירועי העבר". היועמ"ש הגיש שיבדוק את הדברים.

מנדלבליט הגיב: "בהמשך להודעת נציבות שירות המדינה בעניין התבטאויותיה של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו״ד דינה זילבר – היועץ המשפטי לממשלה ישמע את התייחסותה של עו״ד זילבר לדברים, ובהמשך לכך יחליט כיצד להידרש לפניית נציב שירות המדינה ולפניות נוספות בנושא".

כזכור, ביום ראשון השבוע המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, דינה זילבר, שצפויה לסיים בקרוב את תפקידה, מתחה ביקורת נוקבת על פוליטיקאים המאשימים את שומרי הסף והפקידות שאינם מסייעים ל"משילות". בנאום שנשאה ב"מכון הישראלי לדמוקרטיה", טענה שבמקום לקבל החלטות הם מאשימים את כולם.

את ביקורתה החריפה במיוחד כיוונה הפקידה הבכירה בעיקר כלפי שניים מנבחרי הציבור: ראש הממשלה בנימין נתניהו והשר לביטחון הפנים אמיר אוחנה – אך לא ציינה את שמם: "בגדי המלך החדשים בשנים האחרונות הם שיח המשילות. המשילות שעליה לא מפסיקים לדבר בשנים האחרונות היא מחוז חפץ וירטואלי, פאטה מורגנה", תקפה עו"ד זילבר.

"המשילות היא אותה כסות מרהיבה שאמורה להיטוות ממיטב הבדים ועל ידי מיטב החייטים, ולאפשר לשלוט ולקדם מדיניות, לו רק לא יפריעו לכך השופטים, או היועצים המשפטיים; או נערי האוצר, או אנשי הדיפ סטייט, או התקשורת המוטה והמגויסת; או האקדמיה האנטי-פטריוטיות; או עולם התרבות האליטיסטי המנותק שחי על חשבוננו ורק מוציא דיבתנו בעולם, או תכניות הסאטירה שפוגעות במורל הלאומי, או מהנדסי התודעה, או בוגרי קרן וקסנר, או הקרן החדשה לישראל, או החמוצים, או הסמולנים, או אלה ששכחו מה זה להיות יהודים או סתם ערבים".

"לפעמים, כדי לא להודות בהיעדר המנהיגות, מפעילים את הוונטילטור המפזר את האשמה לכל עבר. מייצרים מציאות מדומיינת של פרקליטות שבתוך הפרקליטות, או של פקידים חורשי רע המתכננים הפיכה שלטונית. תרבות של חיפוש אשמים במקום נטילת אחריות. עשרות מינויי בכירים מוקפאים. מי עוצר את המדינה מלמנות פרקליט מדינה, מפכ"ל, חשכ"ל, ממונה על התקציבים ועוד שורה ארוכה של תפקידים מקצועיים? שום בית משפט או פקידות לא מונעים את המינויים הללו. מצד שני, כיוונים שתורמים לייעול המשילות לא מדוברים"

המשנה ליועץ המשפטי לממשלה טענה כי "שיח המשילות הוא מפלטו של הפייק מנהיג". הוא שבה ורמז לנתניהו ואמרה כי "לפעמים, אפילו הכנסת או ועדה בכסת, אם איננה מגשימה את ציפיית ה'העתק-הדבק' של המונח בפניה ומעיזה להרהר, לדון ואפילו לשנות בו משהו ובכך למלא את תפקידה לביקורת פרלמנטרית, תיחרך באש המשילות הקדושה".

זילבר התריסה באומרה כי "איש לא יינקה מזעם מסדר אבירי המשילות. אפילו לא נשיא המדינה שהוכתם אף הוא כ'פוגע במשילות', 'מזלזל ברצון העם ופוגע בדמוקרטיה'. זו דוגמה מעציבה המצטרפת למכלול הקודר כולו, הממחישה את הרדיואקטיביות של השיח המסמן, מוקיע, מרחיק, מתייג, משניא, מכליל בקבוצת 'ההם' – שהיא לבטח לא קבוצת 'האנחנו' ובכך מעמיק קרעים, מגביה חומות הפרדה, מרחיק את הסיכוי לאיחוי. שיח מרעיל שלא עוצר אל מול עובדות. ואיפה הילד הזה מסיפור האגדה, שיחשוף גם במציאות את השקר הזה שהשתלט על השיח הציבורי?".

"הקורונה היא תקופה קשה שממחישה את התחרה העדינה, השברירית של רקמת המשילות", הוסיפה. "נחקק חוק קורונה חדש. הדרג המדיני קיבל את ארגז הכלים המלא – מאלו הדרקוניים ביותר, הנסמכים על חקיקת חירום מנדטורית, דרך אמצעים הננקטים מכוח חקיקת חירום רגילה – מה לא אושר במסגרת הזאת? מסגר ועד תיקוני שב"כ שחודרים לפרטיות? כל העתירות נדחות, אפס ביקורת שיפוטית. לא ניתן להאשים במקרה זה את ביהמ"ש העליון. היועמ"ש מאשר כמעט הכול ועבר לגור בקבינט הקורונה, מערך הייעוץ המשפטי הציבורי כולו מגויס 24/7 לאתגרים המשפטיים שמשבר הקורונה מציף. לא ניתן להאשים גם אותו".

זילבר סיימה דבריה באומרה: "במקום לדבר ולפעול נגד, בואו נתלכד בעד. במקום שיח לעומתי, מלבה, יש לנסות את המשילות הסולידרית. משילות שאינה מבוססת על יריבות מלאכותית בין נבחרי ציבור למשרתי ציבור ועל יצירת 'דמון' מדומיין. אלא על תפיסה מורכבת, השתתפותית, המכירה בריבוי הגוונים והפנים של החברה הישראלית. כזו שתשאף לא רק לדבר בשמם של מודרים אלא גם לתת להם מקום וקול ומנדט וחלק ונחלה ברמות השונות של קביעת המדיניות ויישומה".