קשה היה שלא להבליע חיוך ביום חמישי שעבר, כשבג"ץ קיים דיון בעתירות שהוגשו נגד ממשלת הרוטציה בין נתניהו לגנץ, עתירות שהוגשו כבר בזמן הקמת הממשלה והשינוי שנעשה אז בחוק היסוד כדי לאפשר את הקמתה.
השופטים שניהלו את הדיון עשו זאת ברצינות מוחלטת ולא חייכו אפילו כשפרסמו את פסיקתם, בה דרשו מהממשלה לנמק את חוק ממשלת החליפים תוך שהם רומזים שהם מסוגלים להתערב בהמשך ולבטל את חוקיות ההסכמים מהסוג הזה שהמציאו יש מאין תפקיד דמיוני של ראש ממשלה חלופי.
גם בליכוד וגם בכחול לבן לא ידעו אם לצחוק או לבכות נוכח הרצינות התהומית בה התנהל הדיון כשכולם יודעים היטב ואף אומרים זאת בקול, שהרוטציה עליה חתמו הצדדים לא באמת הולכת להתקיים ובכל סיטואציה שלא תהיה, ישראל תצא לבחירות שאחריהן איש לא יעלה בדעתו לחזור על הבדיחה הלא מוצלחת הזו של ממשלת חליפים. לא צריך את איום בג"ץ כדי להימנע ממהלך כזה, כל אדם שמחזיק במוח מתפקד ושתי עיניים – מבין, רואה ויודע זאת בעצמו.
צילום: דוברות הרשות השופטת
בעוד שנה בדיוק יחול המועד המקורי עליו סוכם בהסכם הקואליציוני שבו נתניהו יעביר לגנץ את תפקיד ראשות ממשלת ישראל. רבים מאוד לא האמינו כבר מלכתחילה שזה לא יקרה, אבל מאז, גם המעטים שעדיין האמינו כבר נאלצו להודות על האמת. בשבועות האחרונים היה זה גנץ בעצמו שכבר חשף כי השלים עם העובדה שנתניהו לא באמת מתכוון לקיים את ההסכם הזה. כרגע השאלה העומדת באוויר היא איך זה יקרה טכנית. מה תהיה הדרך המעשית לגרום לכך שנתניהו לא ייפרד מבלפור ולא יעביר את המפתחות לרעהו החלופי.
חוסר הרצון של כל השותפות הקואליציוניות לפרק את הממשלה עכשיו ולצאת לבחירות באופן מיידי, מאפשר לשני הצדדים מרווח נשימה, פרק זמן קצר לנסות ולהתארגן עד כמה שאפשר ולהגיע לרגע פירוק הממשלה מנקודת מוצא טובה יותר מבחינתם. ראש הממשלה נתניהו הבין זאת ראשון והוא זה שהיה עסוק יותר מכולם בהסתערות על ההזדמנות וניצולה עד תום.
המירוץ לחיסון
כבר למעלה משבוע שאנחנו שומעים מנתניהו כמעט רק דבר אחד: חיסונים לקורונה. ויש בכך שני חידושים: קודם כל שבאמת שומעים מנתניהו, שומעים אותו יותר באופן יחסי לחודשים האחרונים, והחידוש השני הוא שהוא מדבר כמעט אך ורק על הקורונה.
אם לפני חודש עוד לא היה ברור האם ימצאו חיסון לקורונה וכיצד ניתן יהיה להשיג אותו, הרי שבשבועיים האחרונים פרצה לה הבשורה ואם נאמין לדברי נתניהו במסיבות העיתונאים וברשתות החברתיות, נקבל את התחושה שזה רק ענין של חודשים עד שישראל תוצף בכמה וכמה סוגים של חיסונים שיהפכו את כל פרשת הקורונה להיסטוריה.
אין כאן המקום להיכנס לפרטים ולבדוק האם באמת יהיו כאן חיסונים, האם הם יהיו יעילים, האם הם מספיק בטוחים לשימוש למרות זמן הייצור והניסוי הקצר, גם לא ניכנס לשאלה כיצד קרה שישראל הצליחה להניח את ידה – כך לדברי נתניהו – על כל כך הרבה חיסונים מכמה חברות ולפני הרבה מדינות שהזמינו לפניה. הנקודה המעניינת כרגע היא מדוע. מדוע כל זה קרה ועוד במהירות כזאת.
ההסבר הוא פשוט ואולי אף אופטימי. נתניהו חזר בימים אלה להסתער על נושא הטיפול בקורונה בכל הכוח ובכל המרץ. הוא חזר לקיים הצהרות לתקשורת ומסיבות עיתונאים, הוא פרסם סרטונים ברשתות החברתיות ובכולם הוא מדבר אך ורק על הקורונה. כמעט בלי פוליטיקה, כמעט בלי גנץ, בנט או לפיד, לא ממש מתייחס לממשלה הקפואה, שום דבר לא מעניין כרגע.
נתניהו חזר לימים העליזים של תחילת הגל הראשון אז ניצב מולו איום פוליטי אמיתי מצידו של גנץ שניסה להקים ממשלה בלעדיו. הוא היה חייב אז להציג את עצמו כמנהיג האחראי, כמבוגר השקול היחיד שיש בשטח ורק הוא יכול לטפל במגיפה וזה הצליח לו ב"ה. הגל השני תפס את נתניהו במצב פוליטי רגוע יחסית ולכן גם הטיפול הממשלתי היה נראה בהתאם.
כעת, שוב עומד נתניהו מול איום פוליטי, שעון החול הולך ואוזל לו והוא צריך ליזום את המהלך הבא לפירוק הממשלה לפני שיצטרך לוותר על התפקיד ולקיים חס וחלילה את ההסכם, אבל בעיקר מה שחשוב לו זה להתחיל ולהכין את השטח לקמפיין הבא.
נתניהו עצמו כבר נמצא כולו בתוך קמפיין הבחירות, הוא שקוע רק בזה וחושב רק על זה. את ההוכחה לכך אנו מקבלים מהמעשים שלו מההצהרות שלו. כולנו מכירים כבר היטב את השפה הנתניהו'הית ויודעים שמדובר בשפה ייחודית בה צריך לשמוע את מה שלא נאמר כדי להבין את מה שהיה צריך להיאמר. כשנתניהו מפסיק כמעט לחלוטין לדבר על פוליטיקה זה סימן שהוא עסוק רק בלעשות פוליטיקה וכשנתניהו רוצה שנדבר על דבר מסוים אזי צריכים אנו לבדוק על מה הוא לא היה רוצה שנדבר. וזה בדיוק מה שקרה השבוע.
מעקב אחר צעדיו, מהלכיו ואמירותיו של נתניהו מעלה כי הוא החליף את הדיסק בראשו ועבר למציאות של בחירות. הצעד הראשון והמרכזי ביותר הוא ההסתערות על הקורונה, באותו עיזוז ובאותה התלהבות של הגל הראשון. תנועות הידיים, מבע הפנים והרצינות השובבה שבעיניו בשעה שהוא נושא דברים במסיבות העיתונאים, זהים לחלוטין לאלה שראינו אצלו במסיבות העיתונאים של הגל הראשון.
לכן כולנו שומעים ממנו בימים האחרונים מעט מאוד התייחסויות לפוליטיקה וכמעט אך ורק נאומים ועדכונים בנושא הקורונה. אם זה על ההסכם עם פייזר, אחר כך עם מודרנה, בהמשך הוא סיפר גם על מגעים עם רוסיה לאספקת החיסון שפיתחה, פתאום יש יבול ענק של חיסונים שרק מחכה לנו. יולי אדלשטיין ניסה לרמוז בסוף השבוע שעבר שהתמונה לא כזו אופטימית ויקח זמן עד שהחיסונים יגיעו, אבל בישיבת הממשלה ביום ראשון הוא כבר טרח להכחיש דברים דומים שנכתבו בתחקיר של חדשות 'ווינט' וטען כי פרסום פרטים על הסכמי רכישת החיסונים הוא חסר אחריות.
אפשר אולי לומר באופטימיות צינית שהטיפול בגל השלישי או במניעתו יהיה יותר יעיל מהטיפול בגל השני משום שהפעם יש סיבה פוליטית בוערת לעשות זאת. לנתניהו יש סיבה מאוד טובה להתנער מהשאננות ולאחוז שוב במושכות ההנהגה, לקחת אחריות ולעשות סדר. ואם בזכות זה יהיה כאן באמת טיפול יעיל בקורונה, דיינו.
הקול קול נתניהו
וזה המשיך באופן מינורי יותר גם מחוץ לזירת הקורונה. נתניהו התראיין השבוע ל'גלי ישראל' שם התייחס בהרחבה לטיפול בקורונה אבל בהמשך דבריו בחר גם לתקוף את בנט ולומר עליו כי "לא ברור אם הוא ימין או שמאל" משום שהוא מצביע על חוקים יחד עם לפיד והאופוזיציה.
ההתקפה עצמה על בנט מובנת ואף צפויה. בנט מהווה איום אמיתי על נתניהו ובסקרים הוא רק עולה. המתקפה עליו אולי לא חכמה בהכרח אבל בהחלט צפויה. יתכן והגידול בכוחו של בנט יהיה דווקא טוב לנתניהו משום שבסופו של דבר רוב הסיכויים שימינה תצטרף לממשלת ימין תחת נתניהו וכך ייצא שהגידול של ימינה הוא הגדלת גוש הימין.
אבל מנתניהו לא מצופה שיתמוך בבנט, האיבה בין השניים קשה יותר מכל שיקול הגיוני אחר. כך שעצם ההתקפה עליו היא צפויה, אבל כן מענין היה לשמוע מה המילים בהן בחר נתניהו להשתמש. הוא בחר במילים המוכרות והאהובות עליו ביותר בהן הוא משתמש נגד כל יריביו: בנט הוא שמאל.
לכל אורך שנותיו בפוליטיקה, כשנתניהו יוצא לבחירות הוא לוקח עיפרון, משרטט לוח ומציב עליו את הכלים. הרציונל העתיק של נתניהו הוא חלוקת העם לגושים, לימין ולשמאל, לטובים ולרעים, לחזקים ולחלשים ואז להציב את כל השחקנים בהתאם. הוא מעניק החייאה מלאכותית למצב שכבר שנים לא באמת קיים בישראל. השמאל כבר מזמן לא קיים חוץ מבקמפיינים של נתניהו וגם ממשלת נתניהו היא כבר לא כל כך ימין, אבל מה זה משנה.
צילום: דובר צה"ל
מי שתומך בליכוד הוא בעצם תומך בנתניהו, והוא בעצם ימין והוא בעצם שייך לטובים. ומי שלא – לא. כל מי שלא מזוהה עם קו נתניהו-ליכוד הוא הופך אוטומטית לשמאלני ובמילים אחרות הוא עובר לצד של הרעים והחלשים. זו השפה של נתניהו וכך הוא עושה בהצלחה כבר לא מעט שנים, כך הוא עשה לליברמן האולטרה ימני שהפך בין לילה לשמאל רק בגלל שסיכל את הקמת הממשלה אחרי בחירות סבב א' וכך קרה השבוע עם בנט המסרב להיפרד מהשותפות עם סמוטריץ', שבאבחת ראיון אחד הפך להיות חשוד על השמאלניות חס ושלום.
כשנתניהו אומר על בנט משפט כמו "לא ברור אם הוא ימין או שמאל" הוא בעצם מסמן אותו כאויב הבא, כאיום הבא ובעיקר הוא מעביר פה מסר לפיו קמפיין הבחירות כבר החל ולכן חשוב לדעת מי לנו ומי לצרינו. ועכשיו בנט נוסף גם הוא על צרינו, יחד עם ליברמן, עם יעלון ועם עוד שורה של אישים שלא הלכו בתלם ואיבדו את הזכות להיות בצד של הטובים, כלומר של נתניהו והליכוד. הביקורת של נתניהו על בנט היא ביקורת של בחירות ולא ביקורת של שגרה פוליטית.
גם בני גנץ חווה השבוע עליית מדרגה בביקורת מצד הליכוד אחרי שאיים בישיבת סיעת כחול לבן ואמר שאם הליכוד לא יתעשת ויעביר תקציב, ישראל תצא לבחירות. אנשיו של נתניהו תקפו אותו ואמרו במפורש שהוא יכול לשכוח מהרוטציה, לדבריהם גם נתניהו סבור שגנץ חלש ולא מתאים ולכן מסוכן להעביר אליו את תפקיד ראשות הממשלה.
כך בעצם מתחיל נתניהו לשרטט את הלוח ולהציב עליו את השחקנים, לסדר את הכלים לפני שהמשחק מתחיל. הוא מציב את הקורונה בראש סדר היום כדי לסר לכולם שבכלל הוא לא מתעניין בפוליטיקה אלא רק בקורונה, הוא מסמן את בנט במילים של שמאל ומבהיר שגנץ לא מתאים לראשות ממשלה ולכן לא יקבל את הרוטציה.
נתניהו לא מפרק את הממשלה, לא מדבר על בחירות ולא רומז על כך אפילו. אבל ההתנהלות שלו היא התנהלות של בחירות. הוא מדבר קורונה אבל כל כולו אומר קמפיין. הוא כבר שם, הוא כבר בתוך הענין והוא כבר מכין את השטח בפרק הזמן שנותר.
ריטואל ישן, מכשולים חדשים
מצד שני, מלאכת שרטוט הלוח והצבת הכלים בה עסוק נתניהו הופכת להיות הפעם קשה ומאתגרת מתמיד, לא מעט מכשולים מהותיים ובעיות אמיתיות ניצבים בדרכו ומפריעים לו לנהל את הטרום-קמפיין המסורתי שלו.
בראש ובראשונה הוא מתמודד בפעם הראשונה עם משבר אמיתי כמו הקורונה, משבר שרק הוא מסוגל לשנות מציאות פוליטית. זה היה מובן מאליו כבר בתחילת המשבר אבל זה קיבל כעת ביטוי מוחשי בתוצאות הבחירות בארה"ב שם יצאו רבים מאוד להצביע 'רק לא טראמפ' יותר מאשר בעד ביידן. נוכח משבר כלכלי אמיתי כל כך פה בישראל התוצאות עלולות להיות דומות ולנתניהו יש בהחלט ממה לחשוש.
זאת הסיבה שהוא מעלה כעת את הקורונה על ראש שמחתו ומשדר לכולנו שהוא עסוק רק בזה. אבל זה רק צעד ראשוני. בסופו של דבר תסכול עממי נרחב יכול לבוא לידי ביטוי בקלפי גם נגד מנהיגים שטיפלו במשברים בצורה נכונה, אפילו צ'רצ'יל שילם מחיר פוליטי דווקא אחרי שניהל ביד רמה את הניצחון במלחמת העולם השניה. לכן נתניהו יצטרך למצוא פתרון גם לכאוס הכלכלי וגם לכאוס האזרחי הנוצר אחרי סגר קשה.
שיקול כזה עשוי להוביל את נתניהו לוותר על סגר שלישי גם אם התחלואה תעלה ח"ו. כאן ייתקל נתניהו בבעיה נוספת ושמה שר הבריאות. יולי אדלשטיין הוא איש ליכוד בכיר אבל הוא בנוי מד.נ.א. שונה משאר חברי הליכוד. אדלשטיין לא עשוי מהחומר ממנו עשויים מיקי זוהר, אמסלם, דוד ביטן, מירי רגב או אוסנת מארק. לאדלשטיין דעות מאוד חזקות ויציבות משלו, יש לו את העקשנות הרוסית, הוא צבר כח אדיר בליכוד ובמקרה של פריימריז הוא יכול להוות איום על נתניהו או על האנשים שנתניהו היה רוצה לראות במקומות הראשונים.
Olivier Fitoussi/Flash90
יהיו כאלה שיאמרו שדווקא זו הסיבה שנתניהו דחק אותו לתפקיד שר הבריאות ולא המשיך להפקיד בידיו את פטיש יו"ר הכנסת, רק כדי שהוא יספוג שם את הביקורת האדירה שיש נגד מערכת הבריאות בימים קשים אלה וכך הוא יאבד כח ושליטה בליכוד.
במקרה של עליה בתחלואה, אדלשטיין יתמוך בסגר שלישי אבל עבור נתניהו זו יכולה להיות מכת מוות בקלפי. לנתניהו צפויה אם כן התמודדות לא קלה. לא מן הנמנע הוא שנתניהו גם יחכה שאדלשטיין יהיה זה שיכריז על סגר ואז הוא יבוא ויבטל אותו ובכך יצטייר כגיבור השקול.
התמודדות לא פשוטה נוספת היא עצם ההתנהלות עם המתיחות הפנימית בליכוד, בתוך הבית פנימה, בתוך הליכוד נתניהו לא יכול להשתמש בטרמינולוגיית השמאל חלש, אלה אנשים שלו, אנשי ליכוד. המריבות הקולניות בין שר האוצר כ"ץ לשר הבריאות אדלשטיין לא מוסיפות כבוד למפלגה והן בעיקר משדרות שנתניהו לא שולט במצב. ולנתניהו אסור לשדר עכשיו חוסר שליטה במצב. נוסיף לזה גם את המתיחות בין נתניהו ואדלשטיין עצמם ונקבל משטח של ביצים עליו נדרש נתניהו לצעוד בעדינות ובזהירות.
ימים מאתגרים מאוד מצפים לנתניהו עוד הרבה לפני שהוא מחליט לצאת לבחירות. תירוץ טכני לפירוק ממשלה אפשר תמיד למצוא אבל השאלה האמיתית מבחינתו היא באיזה מצב הוא מגיע לשם ועד כמה הוא הצליח לסדר את הכלים על הלוח לטובתו.
הטור פורסם במוסף 'יתד השבוע' מבית יתד נאמן
אינו מדבר על כך שמר גנץ מנהל קמפיין בחירות מיום כינון הממשלה הנוכחית ובעיקר מנסה לשכנע את העם שנתניהו עסוק בעצמו והוא כל כולו עסוק בטובת אזרחי ישראל אני חושב שזה זכותו וגם חובתו להראות לכולם כמה הוא עסוק בטובתם בפרט
לעת עתה שגנץ שגנץ את השלחיותי