חמש שנים בדיוק לאחר ששוחרר מהכלא ג'ונתן פולארד, שהורשע בריגול עבור ישראל באגף המודיעין של חיל הים האמריקני, הפך אמש (שישי) לאדם חופשי לחלוטין. עורכי דינו הודיעו כי משרד המשפטים של ארה"ב לא האריך את ההגבלות עליו. מאז שוחרר, ולאחר שריצה 30 שנות מאסר, חלו עליו תנאים מגבילים: הוא ענד אזיק אלקטרוני, לא יצא מביתו שבניו יורק במהלך הלילה ונאסר עליו להתראיין. כל אלה ועוד כבר לא חלים על פולארד, שיוכל, אם ירצה, גם לעלות לישראל.
הריגול
ב־1979 התקבל כעובד אזרחי במודיעין של הצי האמריקני במרילנד, שם זכה לאחר שנתיים לסיווג ביטחוני גבוה ועבד כמנתח חומרי גלם מודיעיניים. פולארד קיבל רשות גישה לחומרים ממודרים, ללא קשר לתחום עיסוקו. מספר שנים אחר כך הושעה סיווגו הביטחוני, על רקע מגעים עם אנשי ביון מדרום אפריקה, אולם עד מהרה בוטלה ההשעיה. ביוני 1984 פולארד הוצב במרכז ההתרעה האנטי־טרוריסטי החדש (אטא"ק) של מחלקת ניתוח האיומים בשירות החקירות של הצי.
מתוקף תפקידו כאנליסט בתחום הערכת מודיעין, ניתח חומרי גלם מודיעיניים, ונחשף למידע מסווג שהיה קשור לישראל. בראשית 1984 פגש פולארד את אביאם סלע, אלוף-משנה בחיל האוויר הישראלי, ששהה בארצות הברית בחופשת לימודים, והציע את שירותיו. בשנים 1984–1985 העביר פולארד מאות אלפי מסמכים לידי סלע, וזה מסר אותם למחלקת ביון מיוחדת בלשכה לקשרי מדע (לק"ם) של משרד הביטחון, ששכרה דירה מיוחדת עם מכונת צילום, בסמוך לשגרירות הישראלית.
ראש לק"ם באותה תקופה היה רפי איתן, שהיה אחראי על גיוסו של פולארד ופעולותיו. בנוסף לסלע עמד פולארד בקשר גם עם יוסי יגור. לטענתו של בכיר במוסד, גיוסו של יהודי־אמריקאי למשימת ריגול נעשה בניגוד להוראה מפורשת של יצחק שמיר, אך שמיר עצמו התעלם בדיעבד מהפרת הוראה זו, והפעלתו של פולארד נעשתה בידיעת ממשלת ישראל.
מרבית החומרים לא היו נוגעים לישראל, אך מקצתם שימשו רבות את מדינת ישראל. בין השאר שימש מידע זה להיערכות הגנתית מפני נשק להשמדה המונית של ארצות ערב ואף לפעולות התקפיות, שהידועה שבהן היא הפצצת מפקדות אש"ף בתוניסיה ב־1 באוקטובר 1985 במסגרת מבצע רגל עץ, כתגובה לשורה של פיגועים שביצע הארגון.
במהלך שנת 1985 החלו הממונים על פולארד באגף להתרעה אנטי־טרוריסטית בצי לחשוד בו. אחרי שגילו במשרדו מסמכים שלא היו קשורים ישירות לעבודתו, עירבו את ה־FBI בחקירה. ב־18 בנובמבר 1985 הודה פולארד בתשאול שקדם לבדיקת פוליגרף במכירת מסמכים סודיים למדינה זרה. זהותה של המדינה לא הייתה ידועה, וכן לא הייתה ידועה יהדותו של פולארד.
לאביאם סלע נודע מרעייתו של פולארד על החקירה שנערכה, והוא מיהר להימלט לישראל. ב־21 בנובמבר 1985 פשטו סוכני ה־FBI על ביתו של פולארד. בעקבות חששם של בני הזוג הם נמלטו לכיוון שגרירות ישראל בוושינגטון. לדברי אן פולארד, בני הזוג תודרכו להגיע בשעה 10 בדיוק לשגרירות, שם המתין להם שער פתוח בכניסה. תחילה נתקבלו בני הזוג בברכה, אך כעבור זמן קצר הורו להם השומרים במקום לצאת משטח השגרירות. בני הזוג נעצרו מיד עם יציאתם מהשגרירות. לטענת רונלד אוליב, חוקרו של פולארד, בריחתו לשגרירות הישראלית היא שהפלילה את פולארד כי פעל כמרגל ישראלי, דבר שלא היה ידוע קודם לכן.
בראיון ב־2014 אמר רפי איתן כי הוא העביר לפולארד את מילת הקוד המורה לו לברוח מארצות הברית, והוא היה יכול לעשות זאת במשך כמה ימים, אלא שפולארד החליט לבוא לשגרירות עם שתי מזוודות מלאות בחומרים, בחושבו כי יקבל שם מקלט. השגרירות פנתה לאיתן בשאלה כיצד לנהוג בו, והוא הורה להם לא להכניסו לשגרירות. ביולי 2012 אמר רפי איתן כי 24 שעות לפני מעצרו חשד פולארד כי הוא עומד להיעצר, והודיע על כך לאיתן, ואיתן העביר זאת לראש ממשלת ישראל שמעון פרס.
לאורך השנים טען פולארד כי פעל מתוך רצון להגן על קיומה של מדינת ישראל. לדבריו, במהלך עבודתו גילה שגורמים מסוימים במערך הביטחון הלאומי בארצות הברית מונעים במכוון מישראל חלק מהמידע שהייתה אמורה לקבל על פי מזכר הבנות משנת 1983, וסבר שאי העברת המידע מעמידה חיי ישראלים בסכנה. לדבריו פעל כדי לגרום להעברת המידע לישראל, כפי שסוכם בין שתי המדינות, ורק כשמאמציו אלו לא נשאו פרי הוא החל להעביר את המידע ישירות לישראל. ציטוט שהתפרסם בשמו בזמן ישיבתו בכלא אומר כי "מעדיף אני להעלות רקב בכלא, מאשר לשבת "שבעה" על מליוני אזרחי מדינת ישראל". אשתו של פולארד, אסתר, כתבה כי "אפילו השופט שגזר את הדין – ושבהחלט לא התייחס באהדה למקרה – הכיר בעובדה שיהונתן היה אידאולוג ולא רודף בצע, ולכן סירב להטיל עליו קנס כספי".
עסקת הטיעון – שהשופט דחה
פולארד הועמד לדין, והסכים לעסקת טיעון כפי שהציעה ישראל; ישראל החזירה לארצות־הברית את המסמכים שפולארד העביר אליה. הוא הודה והורשע בריגול עבור מדינה ידידותית ללא כוונה לגרום נזק לארצות הברית, והתביעה ביקשה להטיל עליו עשרים שנות מאסר. לטענת רפי איתן, הוא הסכים לספק לרשויות האמריקניות מידע מפליל על פולארד, כיוון שידע שישראל וארצות הברית הגיעו להסכם לפיו ירצה לא יותר מעשר שנות מאסר.
ימים אחדים לפני גזר הדין, העביר מזכיר ההגנה האמריקני, קספר ויינברגר, מזכר בן 46 עמודים לידיו של השופט. במזכר החסוי פורטו כנראה טענותיו על אודות הנזקים שגרם פולארד לביטחון הלאומי של ארצות הברית, בהם הטענה שהיה קשור למרגלים של ברית המועצות והובעה דרישה להחמיר בעונשו. בעקבות המזכר, גזר על פולארד בית המשפט, שאינו מחויב לעסקת הטיעון, מאסר עולם עם המלצה שלא לשחררו לעולם. גזר הדין ניתן ב־4 במרץ 1987.
עורך דינו של פולארד הגיש ערעור לבית המשפט העליון, אך ערעורו נדחה, משום שלא הוגש במועד הקבוע על פי החוק – עשרה ימים מיום מתן גזר הדין. ב־2005 הוזן למערכת "איכון האסירים", מועד שחרור תאורטי לפולארד בתאריך ה־21 בנובמבר 2015, בדיוק שלושים שנה למעצרו, אך לא היה ברור האם תאריך זה מחייב את שירות בתי הכלא או את הממשל האמריקאי.
תחילה ריצה פולארד את עונשו בכלא מריון שבמדינת אילינוי. באותה תקופה נחשב הכלא לבעל רמת האבטחה הגבוהה ביותר מבין בתי הכלא הפדרליים. האסירים שהו כמעט כל שעות היום בבידוד בתאיהם. לאחר כשבע שנים הוא הועבר לכלא באטנר במדינת צפון קרוליינה. במשך השנים ניסה פולארד להשיג את שחרורו והגיש ערעורים ועתירות שנדחו כולם. על פי עצת רבו, הרב מרדכי אליהו, הוסיף פולארד לשמו את האות "ה", ובחוגים הקרובים אליו מקפידים למלא את בקשתו להיקרא יהונתן; במסמכיה הרשמיים של מדינת ישראל ובדרכון שהונפק לו מופיע שמו כיונתן פולארד.
כשנתפס, ישראל לא הודתה בכך שהוא סוכן שלה, אולם מימנה את עורכי דינו. בינואר 1996 העניק שר הפנים, חיים רמון, בעקבות החלטת השר הקודם, אהוד ברק, לפולארד אזרחות ישראלית. ב־1998 הודיע היועץ המשפטי של משרד ראש הממשלה כי "ג’ונתן פולארד היה סוכן ישראלי, שטופל על ידי מי ששימשו בעלי תפקידים בכירים ברשות ישראלית מוסמכת – הלשכה לקשרי מדע. לאור עובדה זו מכירה ממשלת ישראל במחויבותה כלפיו ומוכנה לשאת באחריות מלאה הנובעת מכך". הענקת האזרחות וההכרה בפולארד כסוכן ישראלי נעשו לאחר פניות שלו לבג"ץ והתנגדות ממשלתית קודמת למהלכים.
35 שנה של מאמצי שווא
העונש שפולארד קיבל הפתיע רבים, משום שהתביעה לא דרשה עונש כה חמור ומשום שהעונש הכבד ביותר שהוטל בארצות הברית עבור ריגול למדינה ידידותית הוא ארבע־עשרה שנות מאסר. הועלו טענות על אנטישמיות אולם הקונגרס היהודי האמריקאי לא מצא עדויות לכך. מכתבו של ויינברגר לשופט אף הוא הפתיע בחומרת התייחסותו לפרשה.
בארצות הברית פולארד נחשב למרגל בכיר ומסוכן, שהעביר חומר רגיש ביותר למדינה אחרת. מסיבה זו, פעם אחר פעם קראו אישים במערכת הביטחון האמריקאית להימנע משחרורו. אפילו הממסד היהודי בארצות הברית, כדוגמת איפא"ק, נמנע בדרך כלל מלהתערב לטובתו של פולארד, ולא הפעיל לחצים לשחרורו.
במרץ 1987, הוקם בתל אביב "הוועד הציבורי למען הזוג פולארד" והחל בגיוס כספים לשם מימון ההגנה המשפטית על בני הזוג. בינואר 1988 חתמו 23 חברי כנסת על עצומה לנשיא ארצות הברית רונלד רייגן וביקשו לשחרר את פולארד מטעמים הומניטריים. ביום השבעת מחליפו של רייגן, ג'ורג' הרברט ווקר בוש כנשיא ארצות הברית, אישרה מליאת הכנסת החלטה שבה נאמר: "הכנסת פונה אל הנשיא בוש לשחרר את הגברת אן פולארד מכלאה על רקע מצבה הבריאותי ולהעניק לבני הזוג פולארד חנינה על רקע הומניטרי". במרוצת השנים הבאות הוחתמו חברי הכנסת על עצומות רבות לשחרור פולארד.
יצחק רבין היה ראש הממשלה הישראלי הראשון שניסה להביא לשחרורו של פולארד, וביקש בשנת 1995 מנשיא ארצות הברית ביל קלינטון לחון אותו. מכתב של שבעה מזכירי הגנה לשעבר, בהם דונלד רמספלד, דיק צ'ייני, ג'יימס שלזינגר וקספר ויינברגר, הרתיעו אותו מלהעניק לו חנינה. הנשיא קלינטון התבקש שוב לחון את פולארד על ידי בנימין נתניהו, כחלק מהמשא ומתן על ההסכם שנחתם בינו לבין יאסר ערפאת בוועידת ואי. קלינטון הסכים לחנינתו, אך חזר בו לאחר שראש ה־CIA, ג'ורג' טנט, איים בהתפטרות מתפקידו.
ב־2003, חתמו 112 חברי כנסת על עצומה נוספת, כולל ראש הממשלה אריאל שרון. שרון נמנע מלהעביר את העצומה לנשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש בפגישתו עמו. בינואר 2006 דחה בג"ץ את עתירתו של פולארד להכיר בו כאסיר ציון, משום שהמדינה שבה פעל אינה מדינת אויב. הנאבקים למען שחרורו של פולארד הרבו לטעון שמדינת ישראל נענית לדרישות האמריקניות ומבצעת מחוות של שחרור מאות מחבלים שריצו זמן קצר בלבד בכלא, אך נמנעת מלדרוש את שחרורו של פולארד אף לאחר שריצה שנים רבות מאחורי סורג ובריח.
ביוני 2009 פרסמה ועדת המודיעין של הסנאט הצהרה תקיפה המצטטת את כל ראשי המודיעין האמריקאי מ־2008, המתנגדים לשחרור פולארד מכלאו. בספטמבר 2010 חתמו 39 חברי הקונגרס האמריקאי מהמפלגה הדמוקרטית על מכתב לנשיא ארצות הברית, ברק אובמה, שבו קראו לשחרורו של פולארד בנימוק שהעונש שאותו קיבל בלתי פרופורציונלי באופן בולט, הרבה יותר מרבים אחרים שנמצאו אשמים בפעילות דומה עבור מדינות העוינות לארצות הברית, בניגוד לישראל. עורכי דינו של פולארד הגישו לנשיא ארצות הברית בקשה לקציבת עונשו. לבקשה זו צורפו מכתביהם של ראש ה־CIA לשעבר ג'יימס וולסי, יו"ר ועדת הסנאט לענייני מודיעין דניס דיקונסיני, מנהיג הנוצרים האוונגלים הציונים ג'ון הייגי ומכתביהם של ארגונים יהודים בולטים באמריקה, כולל ועידת הנשיאים.
באוקטובר 2010 קרא לורנס ג'יי קורב, שהיה עוזר מזכיר ההגנה קספר ויינברגר בתקופה הקודמת למשפטו של פולארד, לנשיא ברק אובמה לשחררו. לדבריו, העונש היה כה חמור בשל חוסר האהדה לישראל מצד ויינברגר. הוא ציין כי בסופו של דבר ויינברגר עצמו הודה כי מדובר ב"פרשה מינורית שנופחה מעבר לחשיבותה. טענה דומה השמיע גם רפי איתן. בעקבות העדויות החדשות פנו עורכי דינו של פולארד לנשיא ארצות הברית ברק אובמה בבקשת חנינה.
בדצמבר 2010 החליט ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו להיענות בחיוב לבקשתו של פולארד ולפנות באופן רשמי ופומבי לנשיא ארצות הברית בבקשת חנינה למען שחרורו, ובינואר 2011 שוגרה הבקשה, שאותה הקריא נתניהו מעל בימת הכנסת בעקבות כך פנה גם מייקל מוקאסי, התובע הכללי לשעבר של ארצות הברית, בפנייה לנשיא אובמה לשחררו. לקוראים לשחרורו של פולארד הצטרפו מזכיר המדינה לשעבר ג'ורג' שולץ, שכיהן בממשלו של רייגן בתקופה בה נחשפה הפרשה והיה מעורב בטיפול בה.
פולארד עם השר אדלשטיין. צילום: יהודה גליק
ביוני 2011 גסס אביו של יונתן פרופ' מוריס פולארד במחלה סופנית ונפטר. קריאות של אישי ציבור וחברי כנסת ישראלים, ודרישה רשמית של ממשלת ישראל לבית הלבן לתת לפולארד לשהות עם אביו ברגעיו האחרונים ולהשתתף בלוויתו לא נענו. לאחר ההלוויה פרסמו ראשי ועידת הנשיאים הודעה שבה הביעו "הלם וצער" על ההחלטה שלא לאפשר לפולארד להשתתף בלווית אביו וקראו לפעול מיידית לשחרורו של פולארד.
ב-2011 פורסם כי סגן נשיא ארצות הברית, ג'ו ביידן, אמר בפגישה עם רבנים בפלורידה כי הנשיא אובמה שקל לחון את פולארד אך הוא התנגד לכך בתוקף. בכירים מן הקהילות היהודיות בארצות הברית הגיבו יחד כי בכוונתם לדרוש מסגן הנשיא לקיים עמם פגישה בעניין ג'ונתן פולארד. מנכ"ל הליגה נגד השמצה אברהם פוקסמן שציין כי "היום ישנה קואליציה רחבה מקיר לקיר של כל הארגונים היהודים בארצות הברית לפיהם צריך לקצוב את עונשו של פולארד ולשחררו מהכלא אחרי 26 שנים". עם זאת, ביידן הכחיש את הפרסום, ונפגש עם שבעה מנהיגים יהודים אשר אמרו לאחר הפגישה שהוא אינו חד־משמעי בהתנגדותו, ואינו הקובע בנושא.
במהלך השנים התדרדר מצבו הבריאותי של פולארד והוא אושפז שש פעמים בבתי חולים. בתחילת אפריל 2012 הגיש נשיא מדינת ישראל, שמעון פרס, איגרת לנשיא אובמה ובה בקשה מיוחדת לשחרר את פולארד מטעמים הומניטריים, על רקע מצבו הבריאותי.
בעקבות הודעת נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, על הענקת מדליית החירות הנשיאותית לנשיא מדינת ישראל, שמעון פרס, חתמו למעלה מ־65,000 אנשים על עצומת אינטרנט הקוראת לו לנצל את מעמדו ולפעול לשחרורו של פולארד עוד קודם לקבלת המדליה. העצומה זכתה לתהודה בתקשורת הישראלית והאמריקאית. בתגובה כתב פרס כי הוא פועל בשיתוף פעולה עם הוועד לשחרור פולארד וכי בכל פגישותיו עם נשיא ארצות הברית ובכירי הממשל האמריקאי העלה את הבקשה לשחררו.
לקראת ביקורו של הנשיא אובמה בישראל בחודש מרץ 2013, התגברה הפעילות הציבורית והעיסוק התקשורתי בנושא. מליאת הכנסת העלתה את הנושא לסדר יומה עם קונצנזוס חוצה מחנות. למעלה מ־200,000 איש חתמו על עצומת אינטרנט הפונה אל אובמה בבקשה לקצוב את עונשו של פולארד, בהם אישי ציבור רבים.
במקביל, הגיע לישראל לורנס קורב, מי שהיה תת־שר ההגנה של ארצות הברית בתקופת משפטו של פולארד. קורב הבהיר שפולארד מעולם לא הואשם בבגידה, ושהעונש שניתן לו היה מעבר למה שהגיע לו. קורב אף אישר שהאשמות החמורות שיוחסו לפולארד בוצעו למעשה בידי סוכנים אמריקאים אחרים שנתפסו לאחר מכן והודו בכך. קורב אישר עוד שהמידע שהעביר פולארד עסק בסכנות לישראל ממדינות ערב.
בראשית חודש אפריל 2014 נכרכה בכלי התקשורת אפשרות שחרורו של פולארד בהסכמתה של ישראל לשחרר רוצחים פלסטינים נוספים ובהם אף ערבים ישראלים, לצורך המשך קיום המשא ומתן המדיני עם הרשות הפלסטינית. פולארד התנגד לשחרורו תמורת שחרור מחבלים, ואף סירב להתייצב לדיון בוועדת השחרורים שהזמינה אותו לראיון.
5 שנים של הגבלות
ב־27 ביולי 2015 החליטה ועדת השחרורים האמריקאית כי פולארד ישוחרר ב־20 בנובמבר, כאשר יסיים לרצות 30 שנה. ב־20 בנובמבר 2015 שוחרר פולארד בתנאים מגבילים למשך חמש שנים, הכוללים איסור יציאה מחלק מסוים של העיר ניו יורק, ענידת אזיק אלקטרוני המנטר את מיקומו באופן תמידי, מעצר בית לילי, ניטור מתמיד של מחשבו בביתו ובמקום עבודתו, והימנעות מיצירת קשר עם התקשורת. איסור על שימוש ברשת האינטרנט שהוטל על פולארד תחילה בוטל בעקבות פניית עורכי דינו. פולארד הגיש לבית המשפט העליון בארצות הברית 3 ערעורים על האיסורים שהוטלו עליו. הערעורים נדחו.
ב-2018 פנה ראש הממשלה בנימין נתניהו לנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ וביקשו שיאפשר לפולארד לעלות לישראל. מדינת ישראל הגישה בקשה רשמית גם למשרד המשפטים האמריקני לאפשר לפולארד למצות את הדין בישראל בהסכם מוסדר בין המדינות. ארצות הברית סירבה לשתי הבקשות. ב-2019 הביע פולארד אכזבה ממאמצי ממשלת ישראל להביאו למדינת ישראל.
אתמול, ב-20 בנובמבר 2020, בתום דיון שנערך בוועדת השחרורים של בית המשפט בארצות הברית, הוחלט שלא להאריך את ההגבלות המחמירות שחלו עליו ולהגדירו כאדם חופשי.
מרגש מאוד איש חזק וראוי ממני לתגובה
מר אביאם שהפעיל את פולארד מיהר להימלט…
רפי איתן שהפעילו סיפק לארה"ב מסמכים מפלילים עליו…
איתן גם הורה לשגרירות ישראל לסלק את פולארד החוצה – ישר לבית הסוהר…
שרון בפגישתו עם נשיא ארה"ב לא טרח למסור לו את העצומה לשחרורו…
בקיצור: מדינת ישראל השתמשה עמו, ואחרי כן בגדה בו בגדול – בצורה מגעילה ודוחה.
בושו לכם אנשים קטנים ומגעילים.
אכן כך דרכם של הציונים
כשהם יורדים………