כבר כמה שבועות שהממשלה אמנם חיה וקיימת בדרך כלשהי, אבל הנושא היחיד המלווה אותה הוא בחירות. כבר כמה שבועות שבמקום לעסוק בחייה של הממשלה כולם עוסקים יותר במותה, הקרוב הוא אם לא.
מזה כמה חודשים הממשלה שהוקמה לא באמת מתפקדת, מרוב עצים לא רואים את היער ומרוב שרים לא רואים את הממשלה, חוסר ההסכמות בין הליכוד לכחול לבן אינו מאפשר התקדמות באף נושא מלבד כמה נושאי קורונה שמטופלים רשמית אבל גם יעילותם מוטלת בספק משום שדרכם סוגה בוויכוחים ומחלוקות אין סוף בקבינט, כך שהנושא היחיד המעסיק את המערכת הפוליטית הוא ספקולציות לגבי מועד סיום דרכה של הממשלה ופיזור הכנסת.
הנחת היסוד עליה אף אחד לא חולק היא שהבחירות קרובות מאוד. בשבוע הבא תעלה למליאה הצעת החוק של יש עתיד לפיזור הכנסת, סיעת ימינה הודיעה שתתמוך בה ובכחול לבן ממלאים פיהם מים ומשתמשים בהצעה הזאת כדי ליצור עמימות לגבי כוונותיהם בהמשך כחלק מהמשחק הפסיכולוגי מול הליכוד.
כך נראית השגרה המוזרה של הכנסת, שגרה של שיתוק פרלמנטרי, מלחמת כל בכל בין המפלגות ובתוך המפלגות עצמן והשיח בתוך כל זה הוא בחירות, ניחושים על מועד הבחירות וניסיונות לשפר עמדה לפני שמגיעים אליהן. בעוד פחות מחודש יסתיים המועד להעברת התקציב ואם עד אז לא יתקבל חוק לדחיה נוספת של התקציב, הכנסת תתפזר אוטומטית.
כדי להימנע מבחירות בטווח הזמן הקרוב, יש כמה תרחישים שיכולים לקרות, מהם סבירים יותר ומהם סבירים פחות, תרחישים שיכולים למנוע את פיזור הכנסת כבר בחורף הקרוב ולדחות את הקץ לקיץ או אולי אפילו מעט אחריו. מעבר לזה אין הרבה סבירות שהממשלה תשרוד משום שנתניהו יעשה הכל כדי לא לקיים את הרוטציה שמועדה יחול בעוד כשנה.
אין ממשלה חלופית
תרחיש אחד אותו ניסתה האופוזיציה לרקוח, הוא הצגת ממשלה חלופית בפני הכנסת הנוכחית והדחת נתניהו. התרחיש הזה נמצא בתחתית סולם הסבירות, הוא רחוק מאוד מלהתממש משום שהוא דורש קודם כל שיתוף פעולה בין כחול לבן, לפיד, ימינה, ליברמן ואחרי כל זה הוא זקוק לתמיכת המפלגות הערביות מבחוץ.
ההיגיון מאחורי תרחיש כזה הוא שממשלת מיעוט כזאת תישען על תמיכת הסיעות הערביות רק לצורך הקמתה, היא לא באמת תצליח לשרוד יותר מחודש או חודשיים אבל פרק זמן כזה בו נתניהו נמצא מחוץ לבלפור, מספיק כדי להחליש את כוחו משמעותית וכך להגיע לבחירות עם סבירות גבוהה הרבה יותר להדחתו הסופית.
אך התרחיש הזה לא יכול אפילו לצאת לפועל כי כבר בשלב הראשוני לא יכולות להיות הסכמות מי יעמוד בראשות הממשלה הזמנית הזאת, חוק ממשלת החילופים מונע מגנץ לעמוד בראשות ממשלה אחרת שתוצג בפני הכנסת, ליברמן לא יסכים לתמוך בלפיד לראשות ממשלה ובוודאי שלא ירצה להסתמך על הסיעות הערביות אפילו לא בהצבעה אחת.
התרחישים הבאים והסבירים יותר, סובבים סביב השאלה – האם ועד כמה גנץ ייכנע לנתניהו ולא ימשיך לעמוד על עקרונותיו. ככל שגנץ ימשיך לדבוק בכסא ולא ינקוט פעולה אקטיבית לפירוק הממשלה, יתרבו האופציות להארכת החייה של הממשלה ומניעת הבחירות בטווח הנראה לעין.
Gili Yaari / Flash90
התרחיש הקיצוני ביותר שכבר נשמע בלחש השבוע, הוא שנתניהו יפעיל לחץ כבד על גנץ לוותר על הרוטציה ולהישאר שר ביטחון. אם דבר כזה יקרה הממשלה תוכל תיאורטית להשלים את ארבע שנות כהונתה על מי מנוחות, אבל אז מפלגת כחול לבן תתפצל, לא כולם שם יסכימו לשאת את ההשפלה והם יערקו ויעברו לספסלי האופוזיציה.
תרחיש כזה נחשב מאוד קיצוני ורחוק מצד אחד, הרי למה שגנץ ישפיל את עצמו עד כדי כך, זה כבר מחיקת כל סממן אחרון של כבוד עצמי. מצד שני, המציאות עד כה הוכיחה שכל חברי כחול לבן מראשון ועד אחרונה מבינים שבבחירות הבאות הם נמחקים והולכים הביתה. קהל המצביעים שלהם מתפזר כבר היום בסקרים בין יש עתיד לבנט. הם מעדיפים להיאחז בכסא ובתפקיד ולחכות שהזרמים הפוליטיים הגועשים כל הזמן, יפעלו איכשהו לטובתם וישפרו מעט אולי את מצבם.
עד היום, כל גחמה של הליכוד נענתה על ידי כחול לבן. זה לווה אמנם בקולות מחאה וברעש של עימות אבל בשורה התחתונה נתניהו דרש וקיבל מגנץ כל מה שרצה תוך מחיקת כל הבטחת בחירות או עיקרון אחר שכחול לבן הבטיחה לעצמה ולבוחריה. כך שאי אפשר לבטל במחי יד אפילו תרחיש קיצוני כזה כמו ויתור על הרוטציה. אף אחד לא יפול מהכסא תרתי משמע כשישמע שגנץ נכנע גם לזה כשראה את התהום הפוליטית הפעורה תחתיו.
אנשים בתוך כחול לבן עצמה מרשים לעצמם להרהר בקול באיזו צורה גנץ יתקפל, גם שם לא מאמינים שהוא באמת יממש את איומיו ויפרק בעצמו את הממשלה. גם שם קיים חוסר וודאות לגבי הצורה שזה יקרה.
ולכן, אפילו תרחיש קיצוני כמו ויתור על רוטציה עלול להיות מציאותי. אבל עוד קודם לכן יש גם תרחישים אחרים, קיצונים פחות וסבירים קצת יותר הנתמכים בין היתר על הרמזים שניתן היה לקבל מהתרחשויות השבוע האחרון ואולי משהו מתוך זה לבסוף יתרחש וימנע בחירות, לפחות בטווח הזמן הקרוב.
גנץ תוקף, נתניהו שותק
השבוע נפתח בישיבת ממשלה בה הובאו כמה מינויי בכירים בהסכמה בין הליכוד לכחול לבן, ביניהם מינוי חשב כללי לאוצר ומנכ"ל למשרד ראש הממשלה החלופי, תקן מיותר שנתפר למידותיו של אחד ממקורביו של גנץ. המינויים הכבדים יותר והמשמעותיים יותר כמו מינוי פרקליט מדינה ומפכ"ל משטרה עדיין נתונים במחלוקת כבדה, אבל ההסכמות המינוריות על המינויים הללו יכלו אולי להעיד על איזשהו סיכוי לשיתוף פעולה בין המפלגות.
אך כבר באותו ערב ניתק גנץ גם את הסיכוי הזה באבחת הצהרה אחת, בה הודיע כי בכוונתו להקים ועדת חקירה ממשלתית לחקר נושא הצוללות, תוך שהוא רומז על חלקו של נתניהו בפרשה הפלילית. ההצהרה היתה הכרזת מלחמה ובליכוד מיהרו לתקוף ולהצהיר ששיתוף הפעולה נגמר.
גנץ קיבל את כל תשומת הלב התקשורתית אבל אף אחד כמעט לא שם לב לתת סעיף בחוק יסוד הממשלה, הקובע שלוועדת חקירה כזאת אין באמת שיניים והיא יכולה מקסימום לעורר שיח אבל לא לזמן כל אחד להתייצב בפניה ובוודאי שלא לקבוע מסקנות מרחיקות לכת.
במקביל, מתפתחת תופעה מרתקת אחרת בה נרקם סוג של שיתוף פעולה בין הליכוד לח"כ מנסור עבאס, יו"ר מפלגת רע"מ המהווה עדיין חלק מהרשימה הערבית המשותפת. לפני שבועיים הופיע נתניהו בעצמו בדיון בוועדה שבראשות עבאס העוסקת במיגור האלימות בחברה הערבית והשבוע הגדיל עבאס לעשות כשהתראיין לערוץ 20 הנחשב למזוהה עם נתניהו, והכריז כי הוא ומפלגתו לא נמצאים בכיס של אף אחד והוא לא פוסל גם שיתוף פעולה עם נתניהו אם זה מה שיביא לו תועלת עבור בוחריו מהמגזר הערבי.
התאוריה שהתרוצצה סביב התופעה היא שעבאס השיג הסכמה מנתניהו להוריד בהמשך את אחוז החסימה, מה שיאפשר את התמודדות המפלגות הערביות בנפרד ומצד שני זה ישרת את נתניהו ואת גוש הימין בכך שזה יאפשר לעוצמה יהודית ומפלגות מהסוג הזה להתמודד ולא לבזבז קולות יקרים.
צילום: אתר הכנסת
אולם מבלי להיכנס לכל זה, שווה לבדוק את התופעה עצמה. בראיה פוליטית פשטנית היה ניתן לצפות שהשבוע ייראה אחרת לגמרי. היה ניתן לצפות שמפלגת הליכוד תהיה עסוקה מבוקר עד ערב בירי מאסיבי וכבד לשני כיוונים: לכיוון גנץ ולכיוון עבאס.
במושכל ראשון היה מצופה שגנץ יחטוף בלי סוף על כוונתו להקים ועדה בפרשת הצוללות, היה ניתן לצפות שהליכוד ינקוט צעדים מעשיים כלשהם נגדו, אבל במקום זאת קיבלנו התקפות מינוריות שהסתכמו בעיקר בכמה חיצי לעג ילדותיים של דוברי הליכוד ברשתות החברתיות. גנץ התראיין לכל כלי התקשורת המרכזיים אבל הליכוד בתגובה הסתפק בכמה שורות של לעג נגדי. לא זה מה שהיה מצופה מול צעד משמעותי כל כך של הקמת ועדה. התגובות של הליכוד בולטות יותר בשקט שלהן מאשר בתוכן שלהן.
כמו כן, היה מצופה שנתניהו יעשה הכל, אבל הכל כדי לנער מעליו כל חשש של חשד לשיתוף פעולה עם המפלגות הערביות. אם נתניהו באמת רואה את עצמו עומד בקרוב שוב להכרעת העם בקלפי, הוא לא יכול היה להרשות לעצמו אפילו שידברו ואפילו ברמז על שיתוף פעולה כלשהו שלו עם הערבים.
אחרי הבחירות הראשונות נחשף כי נתניהו הפעיל כבר אז ערוץ שקט כלשהו מול אותו מנסור עבאס עצמו, אבל אז זה התנהל בחשאיות כבדה יותר משל מבצע צבאי עלום שם במדינת אויב. אסור היה לנתניהו להרשות לעצמו שדבר כזה ידלוף החוצה. לכן גם השבוע אחרי שעבאס אמר מה שאמר, היה מצופה שנתניהו יפעיל את הארטילריה הכבדה כמו שרק הוא יודע להפעיל ויכוון אותה נגד כל חברי המשותפת תומכי הטרור.
אבל שני הדברים הללו לא קרו. גנץ לא חטף יותר מידי, ועבאס לא חטף בכלל. במקום זאת נתניהו היה עסוק בהחרפת המתקפות נגד בנט, התקפות שמצד עצמן אינן מובנות אז על אחת כמה וכמה שדווקא בשבוע כזה. אם נתניהו חולם לצאת לבחירות ולנסות לאחריהן לבנות איכשהו ממשלת ימין יציבה בראשותו, הוא חייב את בנט והוא חייב אותו חזק. אין שום היגיון בדחיקתו של בנט לריצה עצמאית או אולי אפילו לזרועות ברית האחים הזכורה שלא לטוב. כך שלא ברור בכלל מדוע הוא תוקף אותו כל כך בחריפות ובפרט בשבוע כזה בו אמורה האש להיות מופנית לגנץ ולעבאס.
וזה המשיך בכיוונים נוספים. בצהרי יום רביעי פרסם שר האוצר ישראל כ"ץ כי כבר ביום שני הקרוב הוא מתכוון להציג מתווה בפני נתניהו לתקציב המדינה לשנת 2021 שיאושר בתוך שלושה חודשים, תוך דילוג מסוים על תקציב 2020. בכחול לבן כמובן לא מסכימים ללו"ז כזה והם דורשים העברה מיידית של שני התקציבים יחד ועל כך נסובה המחלוקת העיקרית בין המפלגות.
המקל והגזר
לא צריך ראש קונספירטיבי מידי כדי לחבר את חלקי הפאזל הללו ולקבל אולי תמונה אחרת, לא צריך ראש קרימינלי מידי כדי לחשוש שאולי, אבל רק אולי, נתניהו לא רוצה לצאת לבחירות דווקא עכשיו והוא מעדיף לחכות עוד קצת. יש לו הרי את כל הסיבות לכך כמו אפקט הקורונה ואפקט טראמפ, כידוע.
נתניהו עושה אמנם הרבה קולות של בחירות. השבוע הוא הופיע באורח יוצא דופן בכינוס שדולת נגד אלימות כלפי נשים שנערכה בכנסת ובדיון של ועדת משנה בוועדת הכספים שעסקה בפיתוח הרפואה בפריפריה. נתניהו לא משתתף אף פעם בדיונים שוליים כאלה ואף התבדח בעצמו בסוף הדיון כשאמר: "כאן זה ועדת הכספים? נראה לי שלא הייתי כאן אף פעם…". ההשתתפות של נתניהו באירועים באלה היא קמפיין בחירות לכל דבר וענין ובוודאי כשזה מגיע יחד עם המהלכים המדיניים שהוא מקדם והביקור החשאי שקיים השבוע בסעודיה.
ובכל זאת, השאלות הקשות העולות מן הצד השני יכולות בהחלט להעיד שהוא אמנם מתנהג כמו בבחירות אבל לא ממש רוצה בחירות. אם הוא באמת היה בקמפיין בחירות הוא לא היה מרשה לעצמו שיחשדו בו בשיתוף פעולה עם הערבים, הוא לא היה שותק לגנץ ולא היה תוקף מידי חזק את בנט.
ההסבר שיכול להיות מאוד הגיוני הוא שכל ההתרחשויות הללו הן מסך עשן שנועד להסתיר את היד שנתניהו מושיט לגנץ מתחת לשולחן, יד כבדה שנועדה לקפל אותו, להשפיל אותו, לגרום לו להיכנע ולהישאר בממשלה אבל לעשות זאת יחד עם הצבת סולם שיאפשר לו לצאת מהסיפור הזה בכבוד יחסי.
ועדת החקירה לצוללות היא ועדה חסרת משמעות אמיתית, הדרך היחידה לתת לוועדה כזאת סמכות גבוהה יותר היא לאשר זאת בממשלה. ואין סיכוי הרי שדבר כזה יאושר בממשלה לכן לא מן הנמנע שנתניהו הסכים עם גנץ על הקמת הוועדה כצעד הצהרתי בלבד שנועד לשמור על זקיפות הקומה של יו"ר כחול לבן, לפני ההתקפלות הגדולה.
הסיכום השקט בין המפלגות יכול לכלול גם את ההסכמה שהליכוד לא יתקפו את גנץ חזק מידי ויאפשרו לו לחגוג את תשומת הלב התקשורתית עם הוועדה שבכוונתו להקים, בדגש על 'בכוונתו'. לאחר מכן מגיעה הזרוע הנוספת בדמות ההודעה של שר האוצר על הצגת מתווה התקציב בשבוע הבא בתנאים של הליכוד.
על פניו כחול לבן תתנגד לכך אבל בלוח הזמנים הנוכחי זה יכול להיות סולם נהדר לפשרה. כחול לבן יכולים להשתמש בזה, לצאת לתקשורת ולהגיד: שמעו נא רבותי מצביעינו היקרים. יש כבר על השולחן הצעת תקציב טובה שתהיה הצלה למשק בתקופה קשה זו. בליכוד חושבים רק על עצמם אבל אנחנו נגלה אחריות ואם כל המחלוקת היא על לו"ז של חודשיים לפה או חודשיים לשם, אנחנו לא נהיה אלה שנגרור את המדינה לבחירות על דבר כזה.
הרחוב קצת יצחק על גנץ שהתקפל שוב וקיבל בדיוק את מה שהליכוד דרשה מראש, אבל כשמהצד השני עומדת התרסקות פוליטית טוטאלית ואיבוד כל הג'ובים הנחשקים, בכחול לבן יסכימו לחשוק שפתיים ולספוג את העלבון. הם כבר עברו מצבים נלעגים מאלה.
כך שבשורה התחתונה, ההתנהלות של ביבי יכולה להעיד מצד אחד שהוא נמצא כבר עמוק בקמפיין בחירות אבל מצד שני אם הוא רוצה להימנע מבחירות, הוא לא צריך להרחיק לכת עד הכנעה של גנץ ודרישה ממנו לוותר על הרוטציה. יש דרך אמצע שהוא כבר עבד השבוע על סלילתה, והיא תאפשר לו עוד מרווח זמן והארכה מלאכותית נוספת של חיי הממשלה הקפואה הזאת.
ובסופו של דבר, כפי שקורה פה בעשר השנים האחרונות ההחלטה הסופית נמצאת בידיו של אדם אחד בלבד ואין במערכת מי שיוכל לעמוד נגדו. אם נתניהו ירצה בחירות עכשיו, יהיו בחירות עכשיו. ואם נתניהו יחליט לחכות, לא יעזרו לגנץ כל ההצהרות והוועדות, בסופו של דבר הוא ימשיך לתת יד לנתניהו כל זמן שזה יושיט לו אותה.
כבר עשר שנים זה המצב ולא נראה שזה עומד להשתנות. הפוליטיקה כולה סובבת סביב נתניהו והיא מתנהלת כולה על פי גחמותיו. שלל הפרשנויות והתאוריות יכולות להיות נהדרות בפני עצמן אבל בסופו של דבר ההחלטה היא של איש אחד. והוא כנראה עדיין לא החליט.
הטור פורסם במוסף 'יתד השבוע' מבית יתד נאמן
ההחלטה היא רק של בורא עולם! והוא יצילנו מאותו עריץ כפי שהצילנו מכולם!