גם אחרי המהלך המפתיע של מורדי כחול לבן ותומכי סער, איש לא הופתע כשבשעת לילה מאוחרת של יום שני, התפזרה הכנסת ה-23 וישראל יצאה שוב למערכת בחירות מיותרת ומייגעת, בפעם הרביעית תוך שנתיים. אבל גם ברגעים הללו איש לא צפה לאן יתפתח המהלך בתוך יומיים בלבד. וכך שוב, יחד עם הייאוש מסבב הבחירות המעיק כל כך, שוב התחוורה העובדה כי אפשר אולי לדעת איך מערכת בחירות מתחילה אבל לעולם אין לדעת איך היא תסתיים. והפעם, כך נראה, היא עומדת להיות מותחת במיוחד.
הכנסת התפזרה באופן אוטומטי על פי חוק ביום שלישי בחצות, לאחר שניסיונות ההחייאה המלאכותיים לממשלה לא צלחו וזה קרה בגלל שלאף אחד משני הצדדים לא היה באמת רצון להמשיך את השותפות. המאמצים לפשרה נעשו בעיקר מהשפה ולחוץ ותוך הימור קל: אם זה ילך וייצא משהו טוב, אז למה לא. ואם לא – לא הפסדנו כלום. המטרה העיקרית של נתניהו וגנץ היתה לצאת לבחירות בלי לצאת אשמים בכך ולשם שניהם כוונו כל הזמן ואת הטחת ההאשמות ההדדית הם ימשיכו גם הלאה כשיפליגו לעומק הקמפיינים.
Yonatan Sindel/Flash90
בשלב ראשוני כל כך, עדיין מוקדם להתחיל ולנסות להבין את המפה החדשה, עדיין מוקדם לנסות ולשרטט את התרחישים האפשריים כי כפי שראינו ביום רביעי בלילה, גם מהלכים מפתיעים ובלתי צפויים עלולים להתרחש ומסתבר שיש עוד שפנים שטרם נשלפו מהכובע. כך למשל, כל תאוריה שנשמעה עד כה על השפעת פרישתו של סער התבררה כלא רלוונטית משום שהצטרפותו של אלקין שינתה את התמונה. גם מפלגות המרכז שמאל עדיין לא לגמרי התארגנו על עצמן, לא ברור לאן יובילו מהלכיו של שלח עם מפלגתו החדשה ולכל זה עשויה להיות השפעה רבה לא רק על שותפיו בגוש אלא גם על מפלגות המרכז ימין.
משכך, כל תיאוריה שתושמע כעת על מפלגות הליכוד והתקווה החדשה יכולה גם היא להיות לא רלוונטית משום שלמהלך של אלקין עשויות להיות השפעות משמעותיות נוספות שעלולות להפוך את מערכת הבחירות הנוכחית לדרמטית ואף היסטורית, למרות שעדיין בשלב זה עוד לא נעשה המהלך שובר השוויון שיכול לחלץ את מדינת ישראל ממפת ההצבעה הקבועה והקפואה שלה.
סדק ראשון בנאמנות
נכון להיום, תהיה זו טעות לנתח את הצעד המפתיע בו נקט אלקין כשהצטרף לסער כי כפי שזה נראה, אלקין עצמו הוא לא הסיפור העיקרי פה והמשמעות האמיתית תיבחן בהמשך כשיתבררו תוצאות המהלך.
כשגדעון סער פרש מהליכוד והקים את מפלגתו החדשה לפני פחות משבועיים, זה היה מהלך דרמטי מאוד אבל עדיין צפוי. הצעדים התאימו למסלולים הפוליטיים שהיו כבר סלולים. סער תמיד היה האופוזיציה של נתניהו ולכן גם נתניהו דאג לדחוק אותו לשולי הממשלה ולהותיר אותו בלי תפקיד משמעותי.
גם שלוש הח"כיות שפרשו אחריו והצטרפו אליו לא הפילו איש מהרגליים. יפעת שאשא ביטון מעולם לא היתה חלק מהליכוד והיא רק חנתה שם אחרי שכחלון שכח אותה שם כשברח. מאז היא השתדלה להיות עצם בגרון של נתניהו בכל הקשור לקורונה ולכן פרישתה גררה בעיקר אנחת רווחה בליכוד. מיכל שיר שהיתה חלק מהתרגיל להפלת הממשלה ביום שני בחצות, היתה תמיד מזוהה עם סער באופן ברור. שרן השכל היתה ח"כית יחסית אלמונית שישבה על הגדר ולא היתה חלק מהגרעין הליכודי, במעט ציניות אפשר להניח שאין הרבה אנשים שהיו עונים נכונה לשאלת הטריוויה האם השכל היא עדיין חברת כנסת.
כך שהקמת מפלגת תקווה חדשה היתה צעד די משמעותי אבל עד כה הוא לא היווה פצצת אטום, שום מהלך בלתי צפוי לא התרחש בו. בליכוד לא הזילו דמעה על אף פורש או פורשת שהלכו לשם ואפילו בירכו על ניקוי האורוות שסער עושה עבורם. אבל כל זה היה נכון עד ליום רביעי בערב. ובשעת ערב גשומה זו התרחש מהלך שובר שוויון שהוא כבר עלול לשנות את התמונה.
זאב אלקין הוא לא סתם בשר מבשרה של הליכוד. הוא הרבה יותר מזה. לא היה אף אחד שהעלה בדעתו שכך הוא יחליט לעשות. בליכוד הגיבו באופן די צפוי כשהתחילו להטיח בו את כל הביקורת ששמרו עליו בבטן עד כה ובאופן די מגוחך אלקין הפך פתאום בבת אחת לאדם כל כך שלילי, רדוד ומיותר שלרגע לא ברור למה הליכוד לא ויתרו עליו עד עכשיו… האירוניה הגיעה לשיאים כשהודעת הליכוד נגד אלקין נפתחה במילים "שר המים" בלעג מרומז, על תפקיד מיותר שנתניהו עצמו המציא, בנה, הינדס והרכיב כדי להשביע את רצונו של אלקין שלא יישאר בלי תפקיד שר.
אבל למרות הלעג שהליכוד התאמץ מאוד לשדר אחרי פרישת אלקין, המבוכה שם היא גדולה מאוד. בהנחה שאלקין עצמו כבר איבד קצת מכוחו בליכוד ובהנחה שהכוח האלקטורלי שלו עצמו כבר לא גבוה כל כך, עצם הפרישה היא הדרמטית משום שהיא המהלך הראשון שנעשה בניגוד לציפיות ובניגוד להיגיון שהיה עד עכשיו.
David Cohen/Flash90
כל הפרישות והחיבורים שהיו עד היום היו צפויים, אבל פרישת אלקין לא. ומזה בדיוק חוששים בליכוד. כשסער פרש במהלך מתקבל על הדעת, היה חשש שהוא ייצור אפקט דומינו שאכן הגיע בדמות שלוש הח"כיות שהלכו אחריו אבל היה נדמה שכאן זה נעצר, שסער כבר לא יצליח לפגוע בליכוד כי אפילו יואב קיש שיחסית היה מזוהה עם סער, הפנה לו עורף ונשאר בליכוד. לרגע היה נדמה שבליכוד יכולים לעצור, לאמוד נזקים ולשאוב אופטימיות. הרוח הליכודית עדיין שולטת, הנאמנות למנהיג עדיין במלוא עוצמתה וכל השאר יחלוף עם הרוח.
אבל אז הגיע אלקין. אלקין לא היה מזוהה עם סער והוא נתפס תמיד כאחד ממקורביו הגדולים של נתניהו, מאנשי סודו ומהלוחשים על אוזנו. הוא נחשב למוח החריף שבאומנות של משחק שחמט גאוני ניהל את כל המשאים והמתנים הקואליציוניים והרכיב ממשלות עבור נתניהו, הוא נשלף והובא לזירה בכל פעם שנתניהו היה צריך לנהל מיקוח מול יריביו ותמיד הוא עשה זאת בנאמנות, בדיסקרטיות ובהצלחה מרובה לטובת הבוס.
אלקין היה חלק בלתי נפרד מהד.נ.א. הליכודי שמשמעותו נאמנות בלתי מסויגת למנהיג, נאמנות שאינה תלויה בדבר וקבלת המציאות שכל זמן שנתניהו שולט, איש לא מעז להרהר או לערער אחריו. גם כשאלקין עצמו איבד מכוחו בתוך המפלגה הוא לא נהיה אופוזיציה כמו סער. עובדה שנתניהו ראה לנכון לדאוג לו ולתפור לו תיק אפילו כזה מגוחך שגרר כבר אז גל של בדיחות. נתניהו יודע לתגמל את מי שהוא חפץ ביקרו ולהרחיק את מי שלא מוצא חן בעיניו כמו דני דנון, גלעד ארדן ועוד שקיבלו תפקידי ניחומים והורחקו מהזירה. שלא לדבר על סער שהושאר בכוונה בלי שום תפקיד.
נתניהו ראה לנכון לדאוג לאלקין ולכן הוא היה האחרון בבורסת השמות שנפוצו כשהחלו ההדלפות על בכיר בליכוד שעומד להצטרף לסער. השמות שעלו היו אבי דיכטר, דני דנון ואפילו ארדן משום שהם נותרו ללא תפקידים משמעותיים ולא הסתירו את מורת רוחם. אלקין בניגוד אליהם שמר את כעסו בליבו ובקור רוח רוסי אופייני לא שידר שום דבר כלפי חוץ.
לכן עד ליום רביעי בערב, מפלגת הליכוד שמרה בעיני עצמה על חומה די יציבה למרות אבני הבליסטראות הקטנות שהוטחו בה. אבל כשאלקין עשה מה שעשה, כאן כבר נפלה אבן גדולה מהחומה עצמה וזה כבר יכול להיות מסוכן. להבדיל אלף אלפי הבדלות, אלקין הוא זה שקירר את האמבטיה מה שלא עשה אף אחד לפניו.
אלקין נעץ חרב בנקודה הכי רגישה ומשמעותית של הליכוד, הוא הראשון שקם מתוך צמרת המפלגה וקרא תיגר על נתניהו. אז ברור שבשלב ראשוני מתוך היסטריה, הליכוד יטיח את העובדות – הדי נכונות למעשה – שלאלקין אין מידי הרבה כוח פוליטי ושהוא סתם מאוכזב מהתפקיד הזוטר שקיבל, אבל כל זה פחות רלוונטי לעצם הדיון, כי עצם הדיון הוא לא אלקין. עצם הדיון הוא נפילת האבן הגדולה מהחומה הבצורה. עצם הדיון הוא התזוזה הבלתי צפויה בלוחות הטקטוניים.
יתכן ואלקין לא יצליח באמת לנגוס במספר משמעותי של מנדטים מהליכוד אבל זה לא המדד לכלום. המדד האמיתי כאן יהיה מה תהיה אבן הדומינו הבאה שתיפול, האם היא תהיה אבן משמעותית נוספת בחומת הליכוד והאם היא באמת תהיה זו שתתחיל לסדוק את הסדקים בחומה שהיתה עד כה בצורה ובטוחה.
איזו הזדמנות זוהתה?
וכאן עולה השאלה שנכון לעכשיו אין לה תשובה, מה קרה פתאום עכשיו שלא קרה כבר בשלוש מערכות הבחירות הקודמות. אפילו משבר הקורונה לא הוריד משמעותית בכוחה של הליכוד בסקרים מה שאומר שתופעת ההערצה העממית לנתניהו ממשיכה, הוא ממשיך לשדר חוזק, להעלות על נס את הישגיו המדיניים ואת פרשת החיסונים ובכך מצליח להאפיל על כל שלל הכשלונות המהותיים האחרים, ברגע הנכון נתניהו יוצא לשטח, מפזר הרבה אוויר חם וסוחף את קהל מצביעי הליכוד באופוריה שהוא רגיל אליה.
שום דבר לא מצביע כעת על שינוי אפשרי במגמה הדי קבועה הזאת, ההערכה הכי מוצקה במסדרונות הפוליטיים היא שגם הבחירות הרביעיות לא יביאו באמתחתן שום שינוי או בשורה ובכל זאת הפעם נדמה שכמה אנשים בצמרת מעזים בכל זאת לעשות מהלכים שלא העזו לעשות קודם. סער ישב עד היום בשקט כי הבין שמצביעי הליכוד מונעים יותר מרגש ופחות משכל ולכן הוא לא יכול לקרוא תיגר סתם כך על המנהיג.
חיות טרף נוהגות להתנפל על טרפן כשהן מריחות דם. לביאות שיוצאות לציד אורבות לחיות החלשות המזדנבות בקצה העדר. כך גם כל מהלך פוליטי דורסני שנעשה בידי אנשים עם מוח בקדקודם ועיניים בראשם, נעשה רק כשהאורבים מזהים חולשה, מריחים דם ומבחינים בהזדמנות אמיתית שנוצרה. סער ואלקין בניגוד לח"כים אחרים בזירה, שייכים לזן הפוליטיקאים הממולחים והפיקחים, לא כאלה שנושאים את עצמם על כל רוח מצויה. אי אפשר לחשוד בהם בטיפשות או בחוסר תבונה פוליטית, הם לא מסוג הפוליטיקאים המתאבדים. ולכן לא ברור מה ראו לנכון דווקא עכשיו להטיל את הפצצה.
Alex Kolomoisky/POOL
כשהשניים הללו עושים מהלך כזה, המשמעות היא שהם זיהו הזדמנות, שהם הריחו חולשה ושהם הבינו שהפעם יש משהו שונה שלא היה קודם. לאיש לא ברור איזו חולשה הם זיהו, לא נראה שנתניהו מאבד מכוחו ואם כבר יש מישהו שמתרסק זה גנץ ואנשיו ולא הימין. האם מהמקום שהם נמצאים בו הם רואים משהו שאנחנו לא? האם הם נחשפו בחדרי החדרים למידע שטרם יצא החוצה? יתכן, ויתכן שלא. אבל המהלך שלהם בהחלט מסקרן ואם הם באמת מזהים שינוי במגמה, סביר מאוד להניח שיהיו בכירים נוספים שיזהו את השינוי הזה ויעזו גם הם לקפוץ למים אחרי שסער ובעיקר אלקין קיררו אותם.
השבועות הבאים יהיו קריטיים בזירה הזו ולכן כבר עכשיו יש זרמים חזקים מאוד מתחת לפני השטח משני הצדדים. סער ואנשיו ינסו כעת לנצל את המומנטום ולהמשיך להכות, לפורר את החומה ולנסות להעצים את המפץ הבלתי יאומן שכבר החל בליכוד. מצד שני נתניהו שגם הוא פיקח לא פחות מהשניים הללו גם יחד, ינסה למהר ולעצור את הסחף, למנוע את קריסת החומה ותסמכו עליו שהוא יודע לעשות זאת.
בשלב הזה עדיין מוקדם להספיד את הליכוד ועוד יותר מוקדם להלל את ההצלחה של המפלגה החדשה. כאמור, גם במרכז-שמאל עוד לא סיימו להתארגן מחדש וצפויים שם עוד חיבורים ופיצולים מעניינים שיהיו להם השפעות על נתח לא מבוטל של מנדטים שעלול לנדוד בין סער גנץ, שלח ואפילו לפיד. יתכן מאוד שאנחנו נמצאים כעת בתחילתו של שינוי מהותי במפה הפוליטית שעלול בפעם הראשונה לשנות ולו במעט את הרגלי ההצבעה הקבועים והקשיחים שהיו כאן בשנים האחרונות. נותר רק להמתין ולראות.
שיא רביעי של ניתוק
בשלב כזה בו טרם השתלטו הקמפיינים על סדר היום ומערכת הבחירות עדיין לא באמת התחילה, כדאי מאוד ללכת שבעה חודשים אחורה וללמוד לקח חשוב לפני שהמפלגות מסתערות עלינו ועל השטח.
לפני שבעה חודשים הוקמה הממשלה המוזרה ביותר שידעה ישראל בתולדותיה. חוקי יסוד בסיסיים שונו באבחת הסכם חדה שקרעה את כל המוסכמות ויצרה מוטציה לא ברורה של תפקיד ראה"מ חלופי עם הסכם קואליציוני דרקוני, מסובך ועמוס לעייפה בסעיפים ותתי סעיפים, שנועדו לחפות על חוסר האמון המוחלט ששרר בין הצדדים, סעיפים שנועדו למנוע כמה שיותר הפרות של ההסכם הזה.
בפועל, אם ניקח היום את ההסכם הזה ונקרא את תוכנו הארוך והמפותל נבין מהר מאוד שכלום, אבל כלום ממה שכתוב בו לא התקיים.
הממשלה המוזרה קמה באופן רשמי כממשלת חירום כדי לטפל בקורונה שהיתה אז בשיאו של הגל הראשון שלה. בפועל הממשלה הזאת לא עשתה כלום בקשר לקורונה ולא הצליחה להתאפס על עצמה עם מדיניות ברורה של ניהול המשבר. הכאוס הזה סיפק לנתניהו כר נרחב לפעול ולנקוט פה ושם במהלכים דרמטיים כמו החיסונים או הסכמי שלום עם מדינות שאין לישראל סכסוך איתן, כדי להצטייר כמבוגר אחראי שמוביל את המצב, בעוד שגם לו וגם לחבריו אין שום יכולת לשלוט במצב והם מסתפקים בהשמעת הצהרות רהב זחוחות ומסוכנות.
הממשלה העמיסה על עצמה 36 שרים וסגני שרים, מספר שיא בלתי נתפס והתירוץ הרשמי לכך היה שעדיף לשלם את המחיר הזה מאשר את מחיר מערכת בחירות רביעית. בפועל, ישיבות הממשלה והקבינט התאפיינו בעומס דיבורים משום שלכל אחד יש דעה ועמדה להשמיע, רוב הדיונים לא הצליחו להגיע למסקנות ברורות ועודף השרים ומגוון הדעות התברר דווקא כמכשול שבגללו הממשלה פשוט לא מצליחה לתפקד. הממשלה הרחבה קמה כדי למנוע בחירות רביעיות אבל דווקא היא זו שהשליכה אותנו שוב לבחירות הללו.
כך שישראל שילמה גם את מחיר הממשלה הרחבה וגם את מחיר הבחירות. כפל מבצעים וכפל עלויות. שלא לדבר על חוקים מהותיים שהובטחו למפלגות החרדיות ולא קוימו כמו חוק מעמד בני הישיבות, חוק הגיור ובניית תקציב מדינה מסודר שיאפשר גם את קיום מוסדות התורה. שום מטרה ממטרות הממשלה ההזויה הזאת לא קוימה ולא יושמה.
Yonatan Sindel/Flash90
השיח העיקרי שהשמיעו ראשי הממשלה ושריהם היה שבעידן כזה בו נתונה ישראל במשבר כלכלי, חברתי ובריאותי כמו שלא היתה בו מעולם, זה לא הזמן לפוליטיקה אלא זה הזמן לקחת אחריות ולפעול למען האזרח ולא למען הפוליטיקאים. אבל בתכלס קרה ההיפך, הממשלה הזאת עשתה הכל כדי לדאוג לעצמה ולא לאזרח.
קריסתה של הממשלה הזאת מוקדם מהצפוי מעידה על כך שמעולם לא באמת נבנה פה שום דבר אמיתי. אזרחי ישראל נאנקים תחת המגיפה והשלכותיה האיומות אבל בממשלה עסוקים ברקיחת דילים פוליטיים שיסדרו את כל החברים על כסאותיהם. אם למישהו שם היה מינימום אחריות למצב הנורא, הוא היה הרי עושה הכל כדי למנוע בחירות וכדי לבסס כאן ממשלת חירום אמיתית שתשלט על המצב.
אזרחי ישראל שמשוועים לאיזו התנהלות הגיונית ולפתרון כלכלי ובריאותי כלשהו, עומדים לחטוף על ראשם קמפיינים ססגוניים וצעקניים שיבטיחו להם פוליטיקה חדשה, עתיד חדש, מנהיגות אחראית ועוד שלל מילים חלולות נוטפות שקר. הפוליטיקאים שכשלו וקיבלו משכורות עתק על לא עוול בכפם לא מתכוונים לכבוש פניהם בבושה ולא מתכוונים לקחת אחריות ולפנות את מקומם לראויים מהם. הם לא מתכוונים ללכת לשום מקום והם עסוקים בהתארגנות מחדש לקראת הסיבוב הבא.
רגע לפני שהקמפיינים נכנסים לחיינו כדאי מאוד שהאזרח מהשורה ייזכר מה הבטיחו לו אותם פוליטיקאים רק לפני שבעה חודשים. הרבה אזרחים איבדו את האמון בפוליטיקאים מאז שהחל משבר קורונה ובינתיים המערכת לא למדה לקח ולא מתכוונת לשנות את זה. אותן הבטחות שהובטחו בפעם הקודמת יובטחו גם עכשיו, הפוליטיקאים נובחים והקורונה לא עוברת.
הטור פורסם במוסף 'יד השבוע' מבית יתד נאמן
אויש כמה הוא צודק
הכל קשור לריבלין
לדעתי נראה עכשיו אחוזי הצבעה נמוכים מהרגיל. גם בגלל הקורונה וגם בגלל שלאנשים פשוט נמאס מהפוליטיקה…
גם לאנשי ביבי מלך ישראל נמאס כבר.