צילומים: פלאש 90

הימין שוב נקלע למערבולת מסוכנת שהיא מתכון בטוח לסיכון הגוש כולו / פרשנות

  • כ״ד בטבת תשפ״א – 08.01.21
  • 09:51

על פי תמונת הסקרים הנוכחית, יש משמעות גדולה מאוד למספר המנדטים במפלגות החרדיות שצפויות להיות לשון מאזניים, בכל תוצאה שלא תהיה • וגם: בקשה חוזרת ממקבלי ההחלטות: לא להפוך את קמפיין החיסונים לזחיחות מסוכנת, שכולנו כבר שילמנו עליה מחיר כבד / יוסף טיקוצ'ינסקי

נהוג לומר שהימין הישראלי נחשב יותר לשומר מסורת, מה שנכון עוד יותר לבני הציונות הדתית. אבל יש עוד מסורת שהציונות הדתית שומרת עליה מכל משמר והיא מסורת הוויכוח, הפיצול וחוסר היכולת להתגבש להליכה משותפת אחת.

בימים אלה של משבר הקורונה, פועל מזנון הכנסת במתכונת מצומצמת ללא ישיבה במקום. בשל כך, חלק ממזנון הח"כים נסגר והוא משמש כרגע בעיקר כמחסן לשולחנות והכיסאות המאובקים. אבל ביום רביעי השבוע נכנס לשם צוות צילום והעמיד פודיום ומיקרופון על רקע דגלי ישראל והתחריטים הקבועים על הקירות שם. מול המיקרופון המאולתר נעמד בצלאל סמוטריץ' והציג את המפלגה החדשה שהקים.

היתה זו בשורה מרעננת והיה בה חידוש עצום, משום שבשבועיים האחרונים התרגלנו להתעורר מדי ערב דווקא למפלגת שמאל חדשה. פתאום חל שינוי מהותי בחדשות והפעם המפלגה החדשה המופרחת לאוויר היא דווקא מפלגת ימין. אין מה לומר, פוליטיקה מתעתעת ובלתי צפויה.

סמוטריץ' הציג למעשה מוטציה חדשה של מפלגת האיחוד הלאומי תחת השם המקורי "הציונות הדתית", כשלא הכריז באופן ברור על ריצה נפרדת ועצמאית אלא השאיר את כל האופציות פתוחות. סמוטריץ' הוא אמן במילים, הוא מתבטא ברהיטות גם בעל פה וגם בכתב וכך הוא הצליח ללהטט ולהציג משנת עולם סדורה, אבל יחד עם זאת היא לא אומרת בעצם כלום וזה רק נשמע נהדר כשהוא מכנה את עצמו "יו"ר הציונות הדתית"…


Flash90

בנט וסמוטריץ' צברו השבוע שעות רבות של שיחות ביניהם, במה שהם הציגו כניסיונות לגבש את המשך הריצה המשותפת במסגרת מפלגת ימינה הכוללת בתוכה את הימין החדש של בנט ושקד ואת האיחוד הלאומי של סמוטריץ'. לצידם התחוללה מיני-דרמה גם במפלגת הבית היהודי שהפכה בקואליציה הזאת לסיעת יחיד של רפי פרץ שנכנס לבדו לממשלה. פרץ הודיע על פרישתו מהפוליטיקה וכעת המפלגה הולכת לפריימריז בניסיון להחזיר אותה להיות רלוונטית.

וכך חזרה לה המסורת הימנית הישראלית של זרמים ותת זרמים בגוש הניצב ימינה מהליכוד. כמו בשלוש מערכות הבחירות הקודמות שוב שומעים כולנו את צרמוניית המריבות והאמוציות, המשקעים והתככים מהם לא מצליחה הציונות הדתית להשתחרר. והפעם ארבע מפלגות ניצבות על קו הזינוק: הימין החדש, האיחוד הלאומי בשמו החדש, הבית היהודי שטרם ידוע מי יעמוד בראשו וכמובן עוצמה יהודית של בן גביר שלא מתכוונת להיעלם לשום מקום.

בינתיים, נראה שגם הימין לא למד כלום מניסיון העבר ולא הפנים את הכלל שמה שלא עבד בפעם השלישית, לא יעבוד גם ברביעית ואי אפשר להגיע לכל מערכת בחירות עם אותו "קרב תרנגולים" עקוב מדם. אם הציונות הדתית רוצה להיות רלוונטית היא חייבת להירגע קצת, לשתות כוס מים ולחשב מסלול מחדש. אחרת שום דבר לא ישתנה.

המצב כרגע הוא מתכון בטוח לאיבוד אלפי קולות וסיכון גוש הימין כולו, וגם זו כבר מסורת ימנית שאיש לא מוותר עליה. אבל המילה האחרונה עדיין לא נאמרה שם, יש עוד זמן עד לסגירת הרשימות ובינתיים הכל פתוח.

האם השנאה תאחד

זאת הסיבה שסמוטריץ' העדיף להימנע מהצהרות חד משמעיות ובמילים שנשא באוזני הכסאות המעלים אבק במזנון הכנסת הוא העדיף להשאיר את כל האופציות פתוחות. מבחינתו, הוויכוח עם בנט טרם מוצה והוא עוד מתכוון להמשיך ולדון איתו על המיקומים ברשימה. סמוטריץ' דורש לקבל ריץ' רץ' בעשיריה הראשונה או לפחות ארבעה מועמדים מטעמו בעשיריה הזאת, אבל בנט מוכן לשני מועמדים בלבד בהסתמך על אחוזי הכוח של כל אחת מהמפלגות.

אגב, יסוד הוויכוח ביניהם הוא ההבנה איזה מקומות נחשבים ריאליים. שניהם מבינים שיתכן וריצה משותפת ביניהם לא תניב יותר משמונה מנדטים למרות 14 המנדטים שהסקרים השבריריים צופים להם כיום ולכן שניהם מנסים למקם את אנשיהם דווקא שם.

עם זאת, אפשר גם להניח שהמחלוקת ביניהם היא לא על המיקומים אלא על התכניות ליום סגירת הרשימות וליום שאחרי הבחירות. גם בנט וגם סמוטריץ' צופים פני עתיד ומנסים למקם את עצמם בהתאם.

על פי הסקרים היום, קיימת תאוריה להקמת קואליציה בלי הליכוד, בצירוף המפלגות תקווה חדשה, ימינה, יש עתיד, ישראל ביתנו וכחול לבן. המפלגות הללו יוכלו ללכת יחד וליצור גוש חוסם לנתניהו, אם הם רק יסכימו להיכנס לממשלה בראשותו של מי מביניהם שיקבל את מספר המנדטים הגבוה ביותר, שכרגע זה גדעון סער.

התרחיש הזה תלוי בשנאה המשותפת לנתניהו, האם היא תצליח לאחד ביניהם ולגרום להם להגיע להסכמות שלא הצליחו להגיע אליהן מעולם. אם זה יקרה, בנט יעדיף להיכנס לשותפות הזאת ללא סמוטריץ' הנחשב לסמן ימני קיצוני יותר. התרחיש הזה גורם לבנט לחשוב כבר עכשיו האם החיבור עם המוטציה החדשה של סמוטריץ' משתלמת לו או לא. ולכן הוא מנסה לעכב את המגעים בתואנה של חוסר הסכמה על המיקומים. כך הוא ינסה להתקדם עד קרוב לסגירת הרשימות ולנסות לקבל אז תמונת מצב ברורה יותר בטרם יקבל החלטה.

סמוטריץ' מצדו עושה גם הוא את החשבונות שלו ולכן בחר להכריז על עצמאות ולתת לה את השם הציונות הדתית, כדי לצבוע את עצמו בצבעים ברורים ולהזכיר לכולם, שאם בנט יחתוך ויעבור לגוש חוסם נתניהו, אז גם אם הוא הוא עצמו יצטרף אליו לבסוף, עדיין הוא יהיה זה שמייצג את הציונות הדתית יותר מבנט ושקד. הרציונל של סמוטריץ' כרגע הוא לשפר עמדות, לצבור כוח ותמיכה מהשטח ועם הכוח הזה להגיע לעסקה הבאה שתהיה או המשך הריצה המשותפת עם בנט בתנאים משופרים מבחינתו, או ריצה נפרדת עם יכולת טובה יותר לעבור את אחוז החסימה.

טעות של טירון

מגמה דומה אנו מזהים גם אצל בנט, שלפי ההתנהלות שלו הוא עדיין לא החליט מיהו ואיך משתלם לו לקרוא לעצמו. בנט ביקר השבוע בבני ברק והשמיע זמירות שהזכירו את מחוזות לפיד וליברמן כשאמר, כי "הפוליטיקאים החרדים עושים דין לעצמם ומסכנים את הציבור שלהם ואת כלל אזרחי ישראל. אצלי תהיה שותפות, לא סחטנות".

הדברים החמורים לכשעצמם מעידים קודם כל על חוסר כיוון ברור בואכה אובדן שליטה, מה שגרם לבנט לעשות טעות של טירון פוליטי כשאמר את הדברים הללו. ההתבטאות היא קודם כל טעות טקטית עוד לפני שנדון עד כמה היא חמורה מהותית. מבלי להיכנס לסבך המספרים בסקרים העדכניים, אם בנט רוצה להיכנס לממשלה כלשהי, או בראשות נתניהו, או בראשות סער או אפילו בראשותו שלו כפי שהוא חולם בחלומו הרחוק, תמיד הוא יצטרך את המפלגות החרדיות.

במקרה שנתניהו יפעיל את קסמיו ויצליח לשמור על כוחה הנוכחי של הליכוד, הוא יציע לבנט ולמפלגות החרדיות להצטרף לממשלת ימין מלאה, ולבנט יהיה קשה לסרב. במקרה ששאר המפלגות ינסו לגבש קואליציה חלופית בראשות סער או כל אחד אחר, גם אז בנט יעדיף שהמפלגות החרדיות יהיו שותפות למהלך כזה. ציבור המצביעים שלו יתחבר יותר לממשלה של סער, בנט והחרדים מאשר לממשלה של סער, בנט, ליברמן, לפיד ומרצ. כך שלהבדיל משאר המפלגות החדשות, בנט הוא הראשון שצריך להיזהר מכל עימות עם החרדים.


Yonatan Sindel/Flash90

במצב הנוכחי, חוסר הוודאות הזה יימשך לפחות עד סגירת הקלפיות. אחרי תמונת המצב הראשונה יתחילו הגישושים בין המפלגות וכולם יבדקו את היתכנות תרחיש ממשלה ללא נתניהו. אם תמונת המצב תהיה דומה לסקרים של היום, הסבירות הגבוהה היא שנתניהו לא יצליח להרכיב קואליציה כל כך מהר והוא יצטרך למצוא דרך יצירתית לעשות זאת. בינתיים ינסו גם המפלגות האחרות להקים ממשלה בלעדיו ובלי שזה יקרה ישראל תלך לבחירות חמישיות.

בכל תרחיש, הסבירות הגבוהה היא שהמפלגות החרדיות יהוו לשון מאזניים. נתניהו בוודאי שיצטרך את המפלגות החרדיות אבל גם סער עשוי לחזר על פתחיהן בניסיון להרכיב עמן ממשלה. וכאן המבחן יהיה איזה מפלגות תהיינה יותר גדולות ובהן הוא יבחר ראשון. בחישוב פוליטי קר ופשוט, המפלגות החרדיות חייבות להגדיל את כוחן בבחירות הללו משום שהפעם יותר מתמיד, יש משמעות גדולה מאוד למספר המנדטים.
אם נתניהו לא יצליח להרכיב ממשלה, תובא לפני גדולי ישראל השאלה האם להצטרף לממשלה אחרת בראשות סער. השיקולים יהיו כמובן מי עוד שותף למפלגה כזאת והאם אפשר לשבת איתו. ככל שהמפלגות החרדיות תהיינה גדולות יותר מול המפלגות האחרות, אפשר יהיה יותר בקלות להרכיב ממשלה בלי להתפשר על זהות השותפים ובלי להזדקק לחסדי מפלגות פחות רצויות. ככל שהכוח יהיה גדול יותר, כך יהיו המפלגות החרדיות בחירה ראשונה ומועדפת לכל מי שירכיב ממשלה.

אל יתהלל מתחסן כמנצח

כדי לשמור על כוחו, ממשיך נתניהו בכל הכוח להסתער על נושא החיסונים ובצדק. ישראל הצליחה להניח את ידה על כמות החיסונים הגדולה ביותר בעולם, במחיר כלכלי מפולפל שאנחנו ונכדינו עוד נשלם עליו במיסים שלנו, אבל כשמדובר בהצלת חיי אדם, בהצלת החינוך, הכלכלה ובחזרה לחיים שפויים, כמובן שזה משתלם.

כל מה ששמענו מנתניהו עד היום על החיסונים, עומד כנראה להיות רק המבוא למה שהוא עוד מתכוון לעשות עם זה. נתניהו מתכוון לסחוט את הנושא עד תום ולמצות ממנו את הניצחון בבחירות הבאות. ואם עד היום שמענו הצהרות רהב בסגנון "מכל העולם מתקשרים אלינו לשאול איך עשינו את זה", אפשר רק לתאר לעצמנו מה יהיה ההמשך.

לפני מספר שבועות בתום הסגר השני, הופיעה כאן מעל במה צנועה זו בקשה לנבחרי הציבור להימנע מזחיחות יתר בכל הקשור לטיפול בקורונה. כשנתניהו אמר אז ש"הסגר היה הצלחה אדירה" הוא בעצם השכיח מאיתנו שהסגר הוא נשק יום הדין שנאלצנו להשתמש בו רק אחרי שהממשלה עשתה כל טעות אפשרית. כשנתניהו עמד בסוף הגל הראשון והשני ודיבר על כך שישראל ניצחה את הקורונה, היתה תחושה שהזחיחות הזאת תעלה לנו ביוקר, ואכן לדאבוננו זה בדיוק מה שקרה.

במה צנועה זו אינה מתיימרת אמנם להיות טור דעה או השקפה, אך היא רק מבקשת להפנות שוב את אותה בקשה, אפילו תחינה בפני ראש הממשלה, השרים, הפוליטיקאים והיושבים בצמתי קבלת ההחלטות ולהזכיר להם שוב שעצם העובדה שאנו נאלצים להתייחס לקורונה בפלטפורמה המיועדת לנושאים פוליטיים, היא היא הכשל הגדול שלהם.


לע"מ

זה טוב ואפילו רצוי להשתמש בחיסונים כקמפיין בחירות, אבל אסור לעבור את גבול הטעם הטוב ולייחס את הצלחת המבצע ההצלה המופלא הזה לאדם כזה או אחר. הזכויות של נתניהו רבות מאוד במבצע החיסונים, אבל אסור בשום אופן להיגרר לזחיחות וגאווה עצמית. נכון להיום, החיסונים עוד לא הוכיחו את עצמם ואנחנו תלויים בהבטחה של פייזר שהיעילות תוכח אחרי עשרה ימים מקבלת החיסון השני. כשזה יצליח בע"ה ניתן יהיה לשמוח. כרגע עוד מוקדם אבל גם אחרי שנוכל לשמוח, אסור יהיה להגיע לזחיחות.

ההצלחה שהיתה עד היום מול הגלים הקודמים היתה למרות ההתנהלות הבלתי הגיונית של הממשלה ולא בגללה. כבר היום ישראל צוברת שיאים של תחלואה, עם או בלי מוטציה כזאת או אחרת, גם עכשיו נגררת ישראל לסגר קשה וחמור בעוד שמבצע החיסונים נמשך עם האטה מסוימת והגבלת החיסונים בבתי החולים.

ולכן אסור בשום אופן לחזור על הזחיחות המסוכנת שעלולה לגבות שוב מחיר כבד, קצת ענווה לא תזיק כאן. אסור להיסחף לאופוריית החיסונים ולשכוח מכל שאר הכשלים, התקלות והבעיות האמתיות ששום חיסון לא יפתור. קמפיין בחירות – כן. יהירות – בשום אופן לא. גם כאן צריך ללמוד מניסיון העבר הקרוב מאוד. בכל פעם שראינו יוהרה היא גבתה מחיר כבד, כולל בימים אלה ממש.

הטור פורסם במוסף 'יתד השבוע' מבית יתד נאמן

נתקלתם בחדשה מרעישה? ידיעה מעניינת מוזמנים לספר לנו