הפרשן הבכיר של 'חדשות 12' כתב פוסט ארוך ומנומק בו הוא מסביר את יום הבוחר שזה עתה הסתיים, בדבריו כותב עמית סגל כי בסבירות מסויימת מי שיקבע את זהות ראש הממשלה הבא יהיה דוקא מנסור עבאס ממפלגת רע"מ.
בפוסט שפרסם הבוקר כתב עמית סגל: החדשות הטובות הן שאזרחי ישראל שכחו מהקורונה: כאילו לא הייתה שנה של מגפה, סגרים, תחלואה וחיסונים, הם חזרו, על פי התוצאות המסתמנות, לתיקו המשתק שאפיין אותנו עוד בטרם היו מסיכות בעולם. עוד תהיה הזדמנות לנתח את הזינוק של הורביץ וסמוטריץ', הנס של גנץ, הקמפיין של לפיד והתרסקותו של סער, אבל העובדה הפשוטה היא שאזרחי ישראל כלאו את עצמם שוב אל השיתוק הממאיר, הנורא, כאשר האפשרות המובילה גם הבוקר היא בחירות נוספות.
עוד כתב סגל, הלכנו לישון עם נפתלי בנט כלשון המאזניים – וקמנו עם מנסור עבאס. זו המשמעות המסתמנת של התוצאות. אם סופרי הקולות של רע"מ צודקים, הרי שהתנועה האיסלמית תוכל לקבוע בסבירות מסויימת מי ראש הממשלה הבא. בהנחה שיעברו את אחוז החסימה, ההימור הענק של עבאס הצליח. האיש שחיכה בחניון הכנסת לטלפון מנתניהו, שבושש לבוא, יוכל עכשיו לסנן שיחות מלפיד, סער, בנט ונתניהו גם יחד. הוא שיקבע אם יעבור חוק שימנע מנתניהו לכהן תחת כתב אישום, הוא שיקבע מי יהיה יושב-ראש הכנסת. "חוק צרפתי זה לא חראם מבחינתי", הסביר לי בראיון שבו פרש לראשונה את משנתו. נטייתו היא ללכת עם הדתיים בימין ולא עם החילוניים בשמאל, אבל הכל תלוי במחיר, והמכרז של המדינה נפתח.
הפרשן הבכיר הוסיף, אם בערב אחד גם סמוטריץ' וגם הורביץ מפזזים בשמחה, סימן שלפחות אחד מהם טועה: כנסת ישראל החדשה תהיה קיצונית ומפוצלת יותר, מבן גביר ועד מראענה, מפורקת למספר שיא של 13 סיעות, רובן בגודל קטן עד בינוני. כל מה שחשבנו – קרה ההפך: מרצ, העבודה והציונות הדתית לא התנדנדו סביב אחוז החסימה אלא טסו מעלה מעלה. המרכז הישראלי נחלש מאוד, הפילוגים השתלמו, וגם מבחינה פוליטית הושלם המהלך החברתי של פירוק הציונות הדתית לשני אגפים. במקום שישה מנדטים יחד – חמישה עשר מנדטים בנפרד.
עוד כתב, הצלילה המהדהדת באמת היא של סער ובנט. הצמד שחלם לעצב את הפוליטיקה הישראלית ונשף לאורך רוב מערכת הבחירות בעורפו של נתניהו נשף כל כך חזק שסיים עם התקף אסטמה חריף. זה כישלון אלקטורלי חריף, אבל עדיין לא ברור אם גם מבחינה פוליטית. בנט מצוי בעמדה טובה מסער, בגלל שאיננו מחויב לאחד הגושים. הוא השתחרר, סוף סוף, מצילם של הרבנים, סמוטריץ' ונתניהו. שבעת המנדטים שלו הם מה שכיוון אליו ביום שהקים את הימין החדש לפני שנתיים. השאלה הגדולה היא אם במדינת ישראל ניתן לעמוד בראש ממשלה עם שבעה מנדטים, קטן יותר מרוב השותפות לקואליציית השינוי. המפתח יהיה אולי איחוד של סער ובנט, לסיעה ימנית בינונית.
לסיום כתב סגל, בנימין נתניהו קיווה לארבעים מנדטים, אבל אז קרו כמה דברים בלתי צפויים: הסקרים האחרונים הרדימו את קהל בוחריו. הוא עשה לעצמו משתה, ותרם שלושה מנדטים לסמוטריץ'. הוא מצפה במתח רב למעטפות הכפולות: אם יהיה לגוש שמולו רוב, ייחקק נגדו מיד חוק שיאסור עליו לכהן עם כתב אישום. זה, כנראה, המקסימום שיוכלו יריביו לעשות על פי התוצאות המקדימות. אבל כרגע אין לו סיבה לחגוג: לא סתם נותרו הבלונים ברשתותיהם, אמש בבנייני האומה. הם עדיין ממתינים, אולי למעטפות הכפולות ואולי לסיבוב החמישי.
גם אני כמו אחרים נהנה לקרוא ולשמוע פרשנויות של עמית סגל ונוספים, אבל מה לעשות ששוב ושוב כל הפרשנויות מתבדות. אם תשמעו את עמית מלפני כמה ימים תראו כמה הוא לא היה בכיוון וכמובן שלא באשמתו.
התחושה היא שצוחקים עלינו מלמעלה. יש מי שמנהיג את העולם ויש לו כאן תוכנית, כנראה שאף אחד מאיתנו כולל הבכיר ביותר לא יודע לאן כל זה מוביל.