אם זה לא היה מספיק ברור עד היום ואם למישהו היה עדיין איזשהו ספק בענין, הרי שהגיע השבוע הדרמטי והוכיח גם למי שעדיין התלבט, שנתניהו רוצה בחירות חמישיות לכתחילה ולא בדיעבד, כתכנית עבודה ולא כברירת מחדל.
האופציה הכי טובה והכי מועדפת עבור נתניהו והליכוד במצב הנוכחי, היא הליכה לבחירות חמישיות ופחות משנה אם זו תהיה מערכת בחירות אמיתית על כל המשתמע או שניתן יהיה לעטוף אותה במיתוג חדש ושמו בחירות ישירות. זו אותה גברת בשינוי אדרת.
הפיצוץ המתוקשר והחריף בין נתניהו לבנט הוכיח כי לאף אחד מהצדדים אין באמת ענין להקים ממשלת ימין וכי הדיבורים על ממשלת ימין הם מהשפה ולחוץ בלבד לצרכי רייטינג והכנה לקמפיין הבחירות הבא. ההוכחה הראשונה לכך היא השיח המוגזם סביב רעיון סבב בחירות הבזק לבחירה ישירה לראשות הממשלה.
נתניהו מדבר על רעיון הבחירה הישירה והוא עושה זאת בלי למצמץ למרות שהוא יודע שכולם יודעים שמדובר בספין לא מעשי. ראשית, כדי להתניע מהלך כזה יש צורך בשינוי חוק יסוד ולשם כך דרושים 61 חברי כנסת שיצביעו בעד. כרגע אין מספר כזה גם אם בנט יחליט שהוא תומך בכך. נתניהו אומר שהוא שוחח על כך גם עם ראשי מפלגות המרכז שמאל אבל לפי השקט מהכיוון שלהם ניתן להבין שהם לא ממש ממהרים לתת לזה יד, בלשון המעטה.
וגם אם נניח שהמהלך אכן יצליח וניתן יהיה לקיים בחירות כאלה, הכוונה היא לערוך אותן בתוך 30 יום. אבל מבחינת ועדת הבחירות זה יהיה בלתי אפשרי, זה דורש לקיים מערך כמו בחירות רגילות, פריסת קלפיות וקיום הצבעה על כל המשתמע ושלא לדבר על העלויות הגבוהות והמיותרות של כל זה.
אחרי בחירות כאלה בהנחה ויהיה מנצח ברור ולא יידרש סיבוב שני, יעמדו לרשות המנצח 90 יום להקמת ממשלה. כלומר מבחינת לוח הזמנים כבר הגענו לתחילת תשפ"ב ותקופת החגים. ובהנחה שהמנצח אכן יהיה נתניהו, מה הסיכוי שבדיוק אז יחליטו כל אויביו להצטרף לממשלה שלו? מה יקרה ומה ישתנה פתאום? מה יכול לקרות אז שלא יכול לקרות עכשיו?
הפתרון הרשמי הוא שהמנצח לא יצטרך להביא את הממשלה לאישור הכנסת אלא הוא יוכל פשוט להקים אותה, גם אם אין בה 61 חברים. ומה יקרה אחרי שיקים אותה? ממשלה בלי רוב לא יכולה להתקיים אפילו כמה ימים. האופוזיציה תעשה לממשלה את המוות ובסבירות גבוהה ממשלה כזאת תיפול מהר מאוד. ואז שוב נצא לבחירות, ושוב נמצא את עצמנו בסחרחורת הבלתי נגמרת. אז מה בדיוק הרווח ברעיון הבחירה הישירה?
הרווח היחיד שנתניהו חולם עליו הוא זמן, פשוט להרוויח זמן. כל יום שעובר משאיר אותו בבלפור כראש ממשלת מעבר וכרגע זו האופציה הכי מועדפת לכתחילה. לא שום ממשלה צולעת אחרת. אבל אזרחי ישראל כבר לא מוכנים לשמוע על הרעיון המתיש של בחירות ולכן יש למתג אותו מחדש ולהרוויח זמן. אלא מה, הרעיון עצמו לא ממש מעשי כך שאפילו הדיבורים עליו לא יתנו לו את הזמן הדרוש. המסקנה היא שנתניהו גם הוא יודע שזה ספין לא מעשי אבל זה הספין היחיד שיש לו כרגע. כשזה ייכשל ויהיו בחירות, הוא יוכל להגיד שהוא ניסה דרכים אחרות קודם.
אמצעי לחץ מול סער
ההוכחה השניה לכך שנתניהו חותר לבחירות היא הפיצוץ היזום שלו מול בנט. אין כל הסבר הגיוני או צודק לפיצוץ הזה וההתגוללות של נתניהו על בנט מוכיחה שהוא מעדיף את הבחירות על פני ממשלה צרה שתיפול מהר, או על פני הסיכון שהמנדט שלו יסתיים ומישהו אחר ינסה להקים ממשלה.
באופן ריאלי. כשנתניהו יושב עם מחשבון וסופר כמה חברים יש לו להקמת ממשלה, יש לו את המפלגות החרדיות ויש לו את מפלגת ימינה. בנט אמר וחזר ואמר כי הוא רוצה להיות חלק מממשלת ימין וביבי יכול לספור את אצבעות ימינה כחלק מהממשלה הזאת.
את מי ביבי לא יכול לספור? כמובן את סער וליברמן שלמרות היותם ימניים הם לא יהיו חלק מממשלה של נתניהו, וכמובן את רע"מ שהוכיחו כי הם עומדים למכירה עבור כל המרבה במחיר ואת המחיר ניתן להעלות עד לרגע שאחרי האחרון.
ויש כמובן את סמוטריץ', שלא נותן לנתניהו את האצבעות שלו כל עוד הדיון על רע"מ עומד על הפרק. כך שבאופן נורמלי, נתניהו היה צריך להפעיל את התותחים הכבדים שלו כלפי סמוטריץ' וכלפי סער, שיצא להרפתקה מסוכנת ובחירות חמישיות יגמרו אותו סופית. סער אמנם קידש את המלחמה בנתניהו כמטרה עיקרית אבל אם יש מישהו שיכול לקפל אותו ולשכנע אותו שכל אופציה עדיפה על היעלמות מהמפה, זה נתניהו עצמו שעשה בדיוק את אותו הדבר לגנץ רק לפני שנה.
אבל במקום לעשות זאת, נתניהו הופך דווקא את בנט לאיש הרע. בנט שהיה היחיד מלבד המפלגות החרדיות שהצהיר במילים ברורות שהוא בפנים והוא חלק מהממשלה אפילו אם רע"מ יהיו חלק ממנה, דווקא הוא חוטף את האש והופך לבוגד. ומדוע? כי הוא לא מוכן להתחייב שאחרי כשלון נתניהו הוא לא ימשיך הלאה לחפש את דרכו.
בשונה מהחרדים, לבנט אין בעיה לשבת עם לפיד והשמאל והוא אומר במפורש: אני איש ימין והאופציה הראשונה מבחינתי היא ממשלת ימין, אבל אני לא הולך לאופוזיציה ולא לעוד בחירות. אני אעשה מה שטוב לי, בדיוק כמו שזכותו של נתניהו לעשות מה שטוב לא. הטענה הזאת לגיטימית ומתקבלת, אלה הם כללי המשחק גם אם אנחנו לא ממש אוהבים אותם.
בליכוד טוענים מנגד, כי אם בנט היה מתחייב שלא ללכת עם אף אחד אחר והאופציה היתה ממשלת נתניהו או בחירות, זה היה עוזר לסער להתקפל ולהבין שאין לו תקווה אחרת. לטענת הליכוד, סער מבין שיש אופציה לממשלה בלי ביבי ולכן לא ממהר להתקפל ולהציל את שלטון נתניהו.
על הטענה הזאת אפשר להתווכח. כלל לא בטוח שאכן זה מה שסער היה עושה. אם סער היה בנוי לשמוע על סולם כלשהו לרדת מהעץ, לנתניהו יש מספיק דרכים לשכנע אותו שהוא מתאבד גם ככה ושממשלה של בנט ולפיד תיפול מהר והוא גם ככה יימחק. כך שלמעשה, מי שמחזיק במנדט להקמת ממשלה הוא נתניהו, מי שצריך לשכנע שותפים לשבת איתו זה נתניהו, אבל כשהוא לא מצליח לעשות זאת הוא תולה את האשמה בשותף היחיד שכן מוכן לשבת איתו. ומדוע? כי הוא לא נכנע עד הסוף ומשאיר לעצמו את זכות הקיום הפוליטית.
בבוקרו של יום רביעי הופתעו כולם מעוצמת האש שכיוון נתניהו כלפי בנט. לארטילריה כבדה כזאת איש לא ציפה אבל מצד שני אחרי ששקע ענן האבק הראשוני, התמונה היתה די ברורה. נתניהו הגיע למצב של אין אונים, בחירה ישירה אינה מעשית, סבב בחירות נוסף הוא לא יכול ליזום במפורש, ממשלת ימין אין לו, אז הוא צריך לצאת לבחירות נוספות בדרך של כבוד בלי להיות אשם בהן.
גם לי גם לך לא יהיה
נשאר רק מוקש אחד שיש לנטרל כדי לסלול את הדרך לבחירות: למנוע מגוש המרכז שמאל להקים ממשלה נגדית. וזה סוד הפיצוץ עם בנט, וזה סוד ספין הבחירה הישירה. סוד גלוי המובן לכל בר דעת גם אם אינו נושא ח"ן פוליטית.
המתקפה של נתניהו לא היתה המהלומה היחידה שנחתה על ראשו של בנט השבוע. רגע לפני ההצבעה במליאה על הקמת הוועדה המסדרת, הושג דיל בין הליכוד לימינה וסוכם כי בנט ואנשיו יתמכו בהצעת הליכוד ולא בהצעת יש עתיד. אולם רגע אחד אחר כך הצליח לפיד להשיג דיל יותר טוב עם עבאס, והצעת הליכוד נפלה למרות תמיכת בנט.
הדיל הזה הוכיח כי למעשה יש היתכנות לגיבוש כלשהו בגוש השמאל בלי בנט, יחד עם רע"מ ואולי אף הרשימה המשותפת. בכך הבין בנט שהוא איבד קלף מיקוח יקר מאוד מול לפיד, כעת לפיד כבר צריך אותו קצת פחות.
עד לצהרי יום שני השבוע, נהנה בנט משבעה מנדטים שהמניה של כל אחד מהם היתה יקרה יותר מכל המפלגות גם יחד. הוא תמרן בגבול הדק שבין הגושים ויכול היה להשיג מחיר מפולפל עבור שיתוף הפעולה שלו. אבל אחרי המליאה לפיד בעצם אותת לו שכעת המניה נופלת, הוא כבר לא שווה כל כך הרבה ויש אופציה להסתדר גם בלעדיו.
באותו רגע, נפלה גם המניה שלו בימין, כבר אין לו קלף מיקוח חזק מול ביבי. אין לו כל כך לאן לחזור וזאת היתה הסיבה שנתניהו מיהר להסתער עליו ולהכות בו. אחרי שבנט התחיל ליפול, נתניהו השלים את המלאכה וריסק אותו סופית. כי כשנתניהו יזם את הפיצוץ והכריז באופן רשמי בתקשורת שאין יותר משא ומתן עם בנט, בנט איבד הרב סיכויים לקבל ראשות ממשלה מלפיד.
רגע אחד קודם הוא עוד יכול היה לשאת ולתת עם לפיד כשהוא מחזיק ביד השניה את קלף ההליכה עם הימין. הוא יכול היה עדיין להשיג דיל טוב מלפיד בזכות האיום שאם הוא לא יביא לו את מה שהוא רוצה לא תהיה לו ממשלה ולבנט כן תהיה, עם נתניהו. אבל נתניהו הגיע כעת ושלף מבנט את הקלף הזה. הוא הכריז רשמית שלבנט אין אופציה אחרת מלבד הליכה לבחירות.
כעת כשבנט יבוא שוב ללפיד יהיו לו קשה הרבה יותר לדרוש אתנן מכובד. הברירה היחידה שנותרה לבנט היא להצטרף לממשלת לפיד בתנאים של לפיד ובמחיר שלפיד יסכים לשלם. וזה לא אמור להיות מחיר גבוה מידי.
כשנתניהו יזם את הפיצוץ עם בנט הוא כיוון בדיוק לשם. הוא פירק את בנט מנשקו והוריד את מחירו באופן שיהיה לו מאוד קשה להצטרף ללפיד. בנט יצטרך לחשוב היטב היטב לפני שיצטרף ללפיד במחיר נמוך משום שהנזקים שיספוג מכך בעתיד כבר לא יהיו שווים את התמורה.
זאת התכנית של נתניהו. הוא יעשה קודם כל מאמץ שיבטיח בסבירות גבוהה שלא תהיה ממשלת בנט ולפיד, מה שיוביל לבחירות, והוא גם לא יהיה אשם בהן כי הוא הרי ניסה גם אופציה אחרת של בחירות בזק ישירות. זה דפוס הפעולה הקלאסי של נתניהו ומדהים לראות עד כמה זה מצליח לו בכל פעם מחדש בלי שאף אחד יצפה זאת מראש.
אויב אויבי אוהבי
בשלב זה הבחירות נראות בלי נמנעות והסיכוי היחיד שנותר הוא לדחות אותן כמה שיותר באמצעות הקמת ממשלת ביניים של מפלגות ימין, מרכז ושמאל, שתחזיק זמן מועט אבל הרווח מבחינתם יהיה להוציא את נתניהו מבלפור.
לגוש הזה יש כרגע 51 מנדטים המורכבים מיש עתיד, כחול לבן, תקוה חדשה, ישראל ביתנו, העבודה ומרצ. אם בנט מצטרף אליהם הם יהיו 58 ועם תמיכה של רע"מ מבחוץ יש 62 תומכים להקמת ממשלה בת 58 חברים. ההסתמכות על רע"מ לא מידי תזיק להם משום שמנסור עבאס כבר הוכשר לבוא בקהל, בהשגחת נתניהו.
לבנט כאמור אין דרך לדרוש מלפיד מחיר גבוה מידי אבל הוא עדיין מציב בפני לפיד את הברירה ללכת איתו או ללכת לבחירות. לפיד וחבריו יכולים להסכים לתת לבנט את ראשות הממשלה ראשון ברוטציה אבל להשאיר את המפלגה שלו בלי שום תפקיד משמעותי מעבר לכך, גם בנט מסוגל להסכים ובלבד שהוא יוכל להכניס לרזומה שלו את תפקיד ראש הממשלה.
המגעים להקמת ממשלה כזאת מתקיימים כל הזמן, פה ושם אנו זוכים לשמוע ספינים המופצים על ידי מי מהצדדים ואשר מספרים לנו על קשיים בגיבוש ממשלה כזאת ועל מחלוקות עמוקות סביב איוש התיקים בה. הסיכוי להקמתה אינו גבוה אבל אי אפשר לשלול אותו לחלוטין.
ההתנהלות של סער ואלקין השבוע בוועדה המסדרת וההצבעה של בנט יחד איתם בדיון הקצר והיחיד שהוועדה המשותקת הזאת קיימה, הוכיחו כי האופוזיציה הניצבת מול נתניהו מורכבת מאנשים שהגיעו כדי לעשות הכל במטרה להדיח את נתניהו.
האופוזיציה הזאת מורכבת ברובה מאנשים המגדירים את עצמם כנפגעי נתניהו, חלקם עבדו איתו ונבגדו כמו ליברמן, סער, אלקין, בנט, שקד ועוד וחלקם נבגדו סתם כך כמו גנץ ואנשיו. המציאות היא שאת רוב האויבים שלו – נתניהו יצר בעצמו, הוא קנה את שנאתם ביושר ואת תאוות הנקם שלהם הוא השיג לעצמו בעמל. זו לא שנאת חינם.
לכן יש עדיין יסוד סביר להניח שהאמוציות שלהם יתגברו על המחלוקות המהותיות והם יגיעו להסדר כלשהו של הקמת ממשלה שתזכה לשם המכובס ממשלת אחדות ישראלית, אך תהיה ממשלה המורכבת מניגודים ומאויבים שעשו יד אחת רק כדי לנצח את נתניהו. גם הם מבינים שממשלה כזאת לא תחזיק מעמד הרבה זמן, גם מהיותה ממשלת מיעוט וגם מהיותה ממשלת ניגודים וסתירות, אבל הם יעשו מאמץ להשיג תמיכה מהאופוזיציה ובעיקר מהערבים להצבעות החשובות וכך ינסו לשרוד כמה חודשים.
אחרי שנתניהו יהיה מחוץ לבלפור כמה חודשים הכל ייפתח מחדש. יהיה לו הרבה יותר קשה לחזור ולמרבה האבסורד מי שיעשה את העבודה הזאת היא מפלגת הליכוד עצמה שהסכינים בה יישלפו וכולם יסתערו על מלחמת הירושה.
בחירות חמישיות אמנם יהיו אבל אם תוקם ממשלה כזאת, הבחירות לפחות יידחו בחצי שנה. מבחינת ליברמן, סער, אלקין ובנט מדובר בתכנית טובה משום שאחרי שהם יזיזו את נתניהו יהיה להם יותר קל לחזור לגוש הימין. הם מקווים שהעובדה שיש בעם לפחות 70 מנדטים של אנשי ימין החפצים בממשלת ימין, תסייע לגוש הזה לבנות את עצמו מחדש ביום שאחרי נתניהו.
מנגד, לפיד ואנשיו נותנים לזה יד משום שהתקווה שלהם היא לראות את הליכוד מתפרקת. הם רואים את הדברים אחרת. הן רואים איזה מלחמות יש בגוש המרכז שמאל, הם מרגישים יותר מכולם כמה זה קשה להתארגן לגוש אחד גם כשהאידאולוגיה דומה והם מצפים שאחרי שביבי ילך, זה בדיוק מה שיקרה לימין. לפיד בונה על זה שגוש הימין לא יצליח להתארגן על עצמו וכאן הוא ייכנס לתמונה ויבנה ממשלה בראשותו בלי ביבי מימין ובלי הערבים משמאל.
זאת האופציה האחרונה שנשארה כרגע מלבד האופציה הריאלית ששמה בחירות. זה מה שהולך לקרות אם לא יושג ברגע האחרון פתרון יצירתי ודרמטי כמו פרישה של נתניהו מרצונו לטובת הנשיאות או משהו בדומה לזה. כרגע, בראיה ריאלית לא נראה שמשהו עומד להשתנות.
המערכת הפוליטית חוותה השבוע סערות ודרמות ולמרבה הפלא כל הדרמות הללו ניפצו שוב את כולנו אל סלעי המציאות. שום דבר אמיתי לא זז. כל כך הרבה כותרות, כל כך הרבה התרחשויות, והמציאות הקשיחה עדיין לא זזה. שום דבר לא השתנה מהבחירות הראשונות לפני יותר משנתיים, כל כך הרבה קרה אבל הפלונטר הפוליטי חי וקיים, ניצב כפלדה על משמרתו ולא עומד ללכת לשום מקום.
הטור פורסם במוסף 'יתד השבוע' מבית יתד נאמן
