הרב אביגדור חיות, שאיבד את בנו ידידיה בן ה-13, נפגש היום (ראשון) עם הרב דוד לוי, שאיבד גם הוא את בנו, משה, שהתלווה לרב חיות בהילולה. משה היה תלמידו של הרב חיות והתלווה אליו לנסיעה להילולת רשב"י במירון.
אביו של משה הראה לרב של בנו את הציור שבנו הכין בשבוע שעבר – ובו מפת קבר הרשב"י. הרב חיות פרץ בבכי ואמר: "אני אהבתי אותו כאילו היה הבן שלי", האב, הרב לוי סיפר כמה בנו התרגש להגיע להילולה יחד עם המורה ובנו: "אין יום שהשם שלך לא עלה בבית. הרב חיות סיפר לי ככה והרב אמר לי ככה. תודה לך, אוהבים אותך".
הרב חיות סיפר על שהתרחש ברגעי האסון: "כל הזמן החזקנו ידיים, עד שנפלנו והוטחנו לרצפה, הבן הקטן נשאר איתי, ומשה וידידיה נותקו מאיתנו. היה דוחק מטורף, לא הצלחתי לזוז סנטימטר. שם הבנתי שאיבדתי אותם", סיפר חיות בדמעות. "עשיתי כל מה שיכולתי", אמר לאב.
מוקדם יותר היום אמר הרב חיות כי חשוב לו שהמסר מהטרגדיה הקשה תהיה יותר אחדות בעם: "אני אדם מאמין, אני יודע שמה שהקדוש ברוך הוא עשה זה כי הוא רצה. אנחנו לא יודעים חשבונות שמים. אבל אני כן יודע דבר אחד – אנחנו נמצאים בתקופה של הפילוג הכי גדול שרק קיים, וזה לא צריך להיות".
"אנחנו יהודים בראש ובראשונה, כל אחד צריך לדעת פשוט לכבד את השני. יש כיפה או אין כיפה. ראיתי את זה בשבת בבית החולים זיו, נמצאים שם אחים ורופאים ערבים, יהודים, דתיים, חילונים, החסידים שנמצאים שם ודואגים לאוכל לכולם. כולם פועלים בהרמוניה אחת נפלאה. ואני אומר – ריבונו של עולם, למה זה צריך להיות בבית חולים? למה זה לא ברחוב? למה צריך להשמיץ אחד את השני, למה צריך לרדוף אחד את השני?"
"תחשבו בהיגיון, אנחנו נמצאים בבחירות על גבי בחירות על גבי בחירות, די. אנחנו עם אחד. נכון שאנחנו מחולקים לפלגים ולפלגי פלגים, עם ישראל תמיד היה מחולק לשבטים. אבל זה אומר שהם שנאו אחד את השני? לא. יש פסוק שאומר – כולנו בני איש אחד אנחנו. אנחנו יהודים – ומפה אנחנו צריכים לדעת להתקדם קדימה. הקדוש ברוך הוא מלמד אותנו שאם לא הקורונה אז הנה האסונות. בואו נלמד את זה בדרך טובה, לא בדרך כזאת. תאמינו לי זה לא שווה".
הרב חיות סיפר כיצד משפחתו נערכה להלוויה של בנו הבכור – אך בבית העלמין גילו שהגופה שהובאה אינו שלו. "התעקשתי מאוד שההלוויה תהיה ביום שישי, קצת לפני 17:00 קיבלנו את הבשורה עם זיהוי סופי, שני האחים שלי היו באבו כביר. המלווים שהיו איתי (בבית החולים) לא רצו להעביר לי את הבשורה, אבל אני הבנתי מהמבט. התקשרתי לאחי ואמרתי לו לעזוב הכל, הילד חייב להיקבר לפני שבת".
"פניתי לאבו כביר דרך אמצעי התקשורת, והם עשו הרבה בעיות אבל שחררו. כשמסע הלוויה הגיע לבית העלמין סגולה, גילינו בזיהוי האחרון לפני הקבורה שהחליפו את הגופה. זה לא היה הבן שלי. כולם חזרו, ואני הבנתי שידידיה לא ויתר לי, הוא רצה שאני אהיה. הוא חיכה לי", סיפר האב. "הבן הבכור שלי, הנסיך שלי, הילד המתוק שלי. ילד צדיק, עד כמה שאפשר להגיד ככה על ילד. ילד שבגיל 13 לא מעניין אותו לא ים ולא בריכה, לא תענוגות ולא כלום. בזמן הפנוי היה יושב ולומד. הוא היה המורה שלי, אני מרגיש ריק בלעדיו".
