Atia Mohammed/Flash90

עזה פינת בלפור: המצב הביטחוני מקרב את הבחירות הבאות / פרשנות

הסיטואציה הביטחונית מול ערביי ישראל ומול חמאס מתאימה לאינטרס של נתניהו באופן מופלא וכמעט על טבעי • רעיון ממשלת השינוי ירד מהפרק ונתניהו יחתור לבחירות, ולא לממשלת ימין שתאלץ אותו לוותר על כהונה ראשונה ברוטציה / יוסף טיקוצ'ינסקי

כתבות נוספות בנושא:

האדמו''ר מסקולען ירושלים במעונו של גאב"ד ירושלים
שמחת הנישואין לבן רב קהל חסידים טבריה ובת אב"ד מאקווא נתניה
המתווה שהוצג לגנץ: אביתר תמורת חומש; בימין תוקפים - "הסכמים יש לכבד"
דוכן העיתונים • כל שערי השבועונים על המסך שלכם

ימים טרופים עוברים על העם היושב בציון, ימים שאינם מותירים חשק רב לעסוק בפוליטיקה. במציאות הישראלית האירועים הדרמטיים באים בצרורות, התרחשויות רודפות זו את זו ורק התמונה הפוליטית נותרת די קשיחה וכמעט לא משתנה למרות הכל. אחרי שנת קורונה מטלטלת ומשנה מציאות, נפל עלינו אסון מירון ל"ע ובטרם הספקנו לעכל אותו פרצה אינתיפאדת יום ירושלים שגררה מלחמה חדשה.

הקורונה למרבה ההפתעה כמעט ולא שינתה את תוצאות הבחירות למרות שבמדינות אחרות השלטון שילם על המגיפה בכסאו וזה כולל את טראמפ עצמו. התחושה הרווחת היתה שאולי, אולי דווקא המלחמה תשנה משהו בזירה הפוליטית אבל לפי שעה לא נראה שזה מה שיביא לשינוי. לפיד וסער שיגרו רמזים תוך כדי אזעקות ונפילות טילים, שהמגעים להקמת ממשלה עדיין מתרחשים, מקורבים להם רמזו שאם לא היתה פורצת המלחמה הם כבר היו באים לנשיא ומבשרים לו שעלה בידם להרכיב ממשלה.

יתכן מאוד שהם צודקים, משום שרוב הפינות העיקריות היו כבר סגורות כולל הסכמים עם מנסור עבאס. החוליה החלשה בשרשרת הזאת היתה מפלגת ימינה שהשותפות שלה בממשלה כזאת אינה מובנת מאליה בלשון המעטה. בנט היה ועודנו נחוש מאוד להצטרף לממשלה הזאת בכל מחיר ולכן הוא חתר לעשות זאת כמה שיותר מהר.

כל יום שעובר מבחינת בנט יכול להיות אסון. עליו ועל חברי מפלגתו מופעל לחץ מטורף הן מהבית פנימה והן מצד הליכוד. אילת שקד עצמה נבוכה ואינה שלמה עם ההחלטה לבגוד ברוב קהל המצביעים וללכת עם השמאל, היא יודעת היטב איזה מחיר היא תשלם על זה והיא מוצאת את עצמה בבחינת און בן פלת, היא לא תרוויח יותר מידי מהחתונה המאולצת הזאת, לא היא תהיה בראש בכל מקרה והתפקיד שלה יהיה די דומה בממשלת ימין או שמאל. אז למה לה לצאת להרפתקה מסוכנת?

חברי כנסת נוספים במפלגה אינם שלמים עם ההחלטה והבולט שבהם הוא ניר אורבך שזה עתה נבחר לאחר כהונה ארוכה כיו"ר מפלגת הבית היהודי, הקהל שלו הוא ציוני – לאומי ימני ולא יסלח לו כל כך מהר על הבגידה. שאר חברי המפלגה נתונים גם כן בלחץ כבד מצד מצביעיהם ומעל כל זה ניצב נתניהו שבאמצעות שליחים משליחים שונים מסייע לשני הצדדים להתקוטט זה עם זה בתקווה ששניהם ינצחו והשידוך המוזר יתפרק.

במצב הזה בנט הבין שאלמנט הזמן הוא המרכיב הכי קריטי במשוואה. הוא חתר להציג את הממשלה המוכנה בפני הכנסת שתצביע עליה מיד ואז הממשלה החדשה תהיה עובדה מוגמרת. ככל שהעסק מתעכב גובר גם הלחץ על חבריו במפלגה, כל יום של לחץ כזה מקלף עוד קליפה ממעטה עור הפיל שחברי ימינה עטו על עצמם, כל שעה שעוברת מרחיבה את הסדקים ומקרבת אותם לנקודת השבירה.

פעילי חמאס עם ת.ז. כחולה

המלחמה שנכפתה על עם ישראל הגיעה לנתניהו כמו זכיה בלוטו. מדינת ישראל התעוררה פתאום למציאות בה הנושא של יהודים וערבים ישראלים התחדד והפך לנושא מרכזי כשההבדלים בין המגזרים נעשים ברורים יותר. באופן בלתי מוסבר נכנסו ערביי ישראל למשוואה והאינתיפאדה הזאת לא מגיעה מהרשות הפלשתינית, לא מיהודה ושומרון ואפילו לא מעזה על שלל טיליה ורקטותיה. המהומות בישראל הן יוזמת הערבים הישראלים בעלי תעודת זהות כחולה, אלה שהצביעו והכניסו לכנסת את הרשימה המשותפת ואת רע"מ.

צירוף המקרים הזה נראה כמעט על טבעי. בסבב הבחירות האחרון הפך נושא השותפות עם המפלגות הערביות לשאלה המרכזית עליה נסובה הקמת הממשלה. אף פעם לא היה הנושא הזה מדובר כל כך ומעולם הוא לא היה רלוונטי והרה גורל כמו עכשיו. רק בשבוע שעבר ובזה שלפניו היה נושא השיחה המרכזי בכל מקום האם זה לגיטימי להסתמך על רע"מ והאם הגיע הזמן שהערבים הישראלים יהיו חלק מהממשלה משום שזה הפתרון היחיד לסבך הפוליטי.

נתניהו עצמו ניסה להישען על רע"מ למרות שמקורביו כמו מיקי זוהר ניסו פתאום להכחיש זאת. נתניהו טרח לדאוג לכך מראש ומעולם לא התבטא על כך בקולו, כשהוא שולח רק את מקורביו להכין את דעת הקהל לשותפות עם רע"מ, תוך שהוא דואג לכסות את עצמו ולטעון שהוא עצמו מעולם לא אמר כך. אחרי שהמנדט עבר ללפיד רווח לנתניהו וכעת הוא הפך את החיבור עם עבאס לכלי הניגוח המרכזי שלו נגד בנט ולפיד. ביקום אחר היו מכנים זאת צביעות.

בתזמון מדהים, פרצה לפתע אינתיפאדה חדשה שהרשות הפלשתינית לא יזמה אותה ואפילו חמאס הצטרף אליה רק בשלב מאוחר יותר. עיקר האינתיפאדה מגיעה מערביי ישראל, תחילה בשער שכם ולאחר מכן בלוד, עכו וכל מקום בארץ בו מתגוררים מצביעי עודה, טיבי ועבאס. ברשתות התקשורת נשמעו הצעירים המשולהבים מכריזים על שחרור פלשתין, מניפים דגלי פלשתין, מזדהים עם הנרטיב הפלשתיני – חמאסי ומייחלים לקץ קיומה של מדינת ישראל.

ההתרחשות הזאת מופלאה, היא גורמת לכך שבדיוק בזמן הנכון הופך כל שיתוף פעולה עם ערביי ישראל למוקצה מחמת מיאוס בואכה בגידה בביטחון המדינה. כל אבן הנזרקת בלוד וכל הפרת סדר המתחוללת בעכו, בנתניה או בירושלים, הופכת את הברית בין בנט לפיד ועבאס לאירוע אחר המתנהל בכלל בתחום הביטחוני ולא בתחום הפוליטי, כל התפרעות מקעקעת את הלגיטימיות של ממשלה כזאת לקום.

בשמאל הקיצוני האשימו את נתניהו בכך שהביא במכוון להסלמה המשרתת בדיוק את מטרותיו בנקודת הזמן המדויקת, אבל גם אם לא ניסחף למחוזות הללו, סימן השאלה הברור עדיין מרחף.

סימן שאלה נוסף הוא האופי בו מתנהל המבצע הצבאי הנוכחי. בשנתיים האחרונות ידענו סבבי לחימה אלימים מאוד שכללו גם ירי לאזור המרכז אבל כולם הסתיימו בתוך יום אחד ומקסימום שלושה. ישראל חתרה מאחורי הקלעים בתיווך מצרי להגיע להבנות עם חמאס ולהביא להסדרה רחבה הכוללת הכנסת מיליוני דולרים קטאריים במזוודות. הדולרים הללו לא הגיעו לפת לחמם של אזרחי עזה, הדולרים הללו מתעופפים בימים אלה לשטח ישראל בצורת רקטות פלדה כבדות ומסוכנות.

ישראל לא הודתה רשמית במגעים עם חמאס וכל הסבבים הסתיימו פתאום בשקט מוזר, הירי ההדדי פסק והשקט חזר לשרור מבלי שאיש יכריז על כך רשמית. אולם הפעם סבב הלחימה שונה, ישראל מנסה בכח להאריך אותו ולמשוך כמה שיותר זמן את התקיפות בעזה.

גם התקיפות הללו מתאפיינות במוטיבים אחרים מאלה שהורגלנו אליהם בשנתיים האחרונות. נראה כי צה"ל הוציא מהמגירה את בנק המטרות הכבד והמשמעותי ביותר, כמו חיסול ממוקד של פעילים מרכזיים במערך הרקטות של חמאס וכן הפלת מגדלים רבי קומות, דבר שכמעט ולא נעשה מאז צוק איתן ואשר נועד ליצור אפקט אימה ותמונות ניצחון.

והשאלה הנשאלת היא במה נשתנה בעצם הסבב הזה מכל הסבבים. מדוע דווקא הפעם אנו מגלים את הנחישות הישראלית להכות את חמאס שוק על ירך ולהרחיב את הלחימה, מדוע הקבינט משחרר בנדיבות את החבל לדרג הצבאי ומדרבן אותו להסתער על עזה, מה קרה דווקא עכשיו?

אנחנו לא חושדים חלילה ולא מעזים לחשוב שיש לזה קשר לעובדה שככל שהלחימה תתמשך, נושא הקמת הממשלה יתעכב. אנו לא מעלים על דעתנו שמישהו מנסה בכח לשסות את יהודי וערביי ישראל זה בזה כדי לקעקע את הלגיטימציה שבכל שותפות פוליטית איתם. אנו נניח לעצמנו ליהנות מהספק ולהאמין שאנו עדים למהלך שמימי מופלא.

הערבים סיכלו ממשלה פרו ערבית

בינתיים במצב שנוצר, מנצל נתניהו את ההזדמנות וחוזר לזירה כמנהיג אחראי וכמר ביטחון. גם הגל הראשון של הקורונה תפס אותו בימים שבין בחירות להקמת ממשלה ואז הוא הסתער בכל הכח על המשימה כדי למצב את עצמו כמנהיג אחראי מול גנץ, אותו הוא רדף אז עד חורמה וצייר אותו כשמאל חלש.

בנפלאות נפתולי הפוליטיקה, היום הוא דווקא מאמץ אליו בחזרה את גנץ והופך אותו לשותף מרכזי בניהול המלחמה, זאת בניסיון ליצור חזית חדשה ואולי שונה מול בנט ולפיד, אולי מכאן תצמח לו הישועה. וכך נחשפנו השבוע לתדרוכים והצהרות לתקשורת אותן נשאו נתניהו וגנץ יחד מול המצלמות.

נתניהו ינסה כעת לרכב על גבי התחושה הציבורית הרווחת לפיה דרוש מנהיג חזק שינהל את המשבר, מול בנט ולפיד חסרי הניסיון והכישורים לטעמו. מצב מלחמה כזה מחדד מאוד את ההבדל ונתניהו יעשה בזה שימוש.

אולם גם התחושה הזאת מקבלת ממד מוגבל יחסית כאשר המציאות היא שישראל נמצאת היום במצב נורא כמוהו לא היתה מעולם, כשטילי חמאס מכים בגוש דן וצפונה ובד בבד בכל חלקי המדינה משתוללים קרבות רחוב, אינתיפאדה של ממש כמו שאני מכירים רק בתמונות זוועה המגיעות ממדינות רחוקות.

הזעם הציבורי מופנה כלפי השלטון. חברי כנסת בליכוד כבר מיהרו להסביר השבוע שהערבים והפלשתינים מריחים את חילופי השלטון ומזהים שעומדת לקום ממשלה חלשה יותר אז הם מנצלים זאת. לטענה כזאת אין כל בסיס משום שאדרבה, לשיטת אנשי הליכוד, הממשלה השמאלנית שאמורה לקום תהיה פרו ערבית ופרו פלשתינית, ערביי ישראל הם הראשונים שצריכים לתמוך בה משום שבפעם הראשונה בהיסטוריה הם מקבלים בה ייצוג כך שאין להם שום אינטרס לסכל את הקמתה, להיפך.

זאת ועוד. ננסה רק לתאר לעצמנו שבנט ולפיד היו מעט יותר זריזים וכבר בשבוע שעבר בתום המנדט של נתניהו הם היו מציגים ממשלה חדשה ומקימים אותה הלכה למעשה. אחרי כמה ימים היתה פורצת האינתיפאדה והיתה מתחילה המלחמה עם עזה, ואז היו אומרים כולם: תראו, רק נתניהו הלך וזה מה שקורה, רק נתניהו שהביא את העשור הביטחוני השקט ביותר – פינה את כסאו והערבים כבר משתוללים, אין מי שיעצור אותם…

אבל הנה. לפיד ובנט לא הקימו ממשלה, נכון להיום אין להם שום השפעה על המתרחש, אין להם שום עמדת שליטה והם לא קשורים למצב הביטחוני במאומה. ראש הממשלה הוא עדיין נתניהו, החמאס הגיע לממדים המפלצתיים שלו וליכולות הלחימה המבהילות שלו במשמרת של נתניהו, שמנהל מדיניות שתיקה והכלה בדרום ומאפשר לכסף לזרום לשם. כך שהדיבורים הקושרים את המצב הביטחוני לממשלה העומדת לקום אינם רלוונטיים.

בינתיים ממתינים ראשי מפלגות המרכז שמאל בדריכות וכוססים ציפורניים במתח. אם ימי הלחימה יסיימו במהרה, הם ימהרו להסתער ולהקים את ממשלת השינוי עליה הם חולמים. כל עוד המצב הביטחוני לא שינה את המציאות, מבחינתם אפשר עדיין לעשות זאת.

סער ולפיד נפגשו עם הנשיא ריבלין והבהירו כי הם ממשיכים במגעים להקים את הממשלה, במפלגת העבודה ובמפלגת מרצ שומרים על שתיקה רועמת, לא שומעים שם כמעט הצהרות נגד המהומות ונגד הלחימה בעזה כפי שהיה בפעמים קודמות זאת מתוך רצון שלא להרגיז את החלק הימני של בנט ושקד ולא לפגוע במאמצים להקמת ממשלה.

כובד המשקל נתון כרגע במגרש של ימינה. הלחץ על חברי המפלגה הוא אטומי וגורמים המקורבים לכמה מחברי הכנסת מספרים בשקט על סימני שבירה ראשונים. בימין מעריכים כי אם המצב הביטחוני הקשה יימשך עוד כמה ימים, המערכה תוכרע גם בגיזרה הפוליטית. ככל שערביי ישראל ימשיכו באינתיפאדה ויישרו קו עם הנרטיב הפלשתיני, יהיה קל יותר להכניע את שקד, את אורבך ועוד כמה חברי כנסת במפלגה שם להתנגד להקמת ממשלה הנשענת על רע"מ וקל וחומר ממשלה הנשענת על המשותפת.

על כסאו לא יישב

אם רק נחזור כמה ימים לאחור ניזכר שעד לרגע בו פרצה ההסלמה הביטחונית, היו כולם בטוחים שממשלת לפיד ובנט היא לא שאלה של האם אלא מתי. לא היה ספק שהיא תקום למרות הסקפטיות הרבה שעדיין היתה קיימת.

אולם כעת אנו חוזרים לאחור לאותה נקודה בה תרחיש הבחירות נהיה ריאלי יותר. אם בימינה נזהה שבירה שלא תאפשר לבנט להתקדם לחתימה עם לפיד, לא תקום הממשלה המכונה ממשלת אחדות או שינוי וימי המנדט של לפיד יסתיימו בלא כלום. אין לו אפשרות אחרת להקים ממשלה בלי בנט.

אחרי ימי לפיד המנדט יעבור לכנסת ואז ייפתחו אולי אפשרויות חדשות. כדי להקים ממשלה יצטרכו חתימות של 61 חברי כנסת ולא ניתן יהיה להסתמך על הימנעות של רשימה כזו או אחרת כך שהקמת ממשלה נראית פחות אפשרית, אין סיבה שנתניהו ישיג פתאום את 61 התומכים שלא הצליח להשיג כבר שנתיים וחצי.

מבחינת נתניהו התרחיש הטוב ביותר הוא בחירות ולשם הוא חותר, כי גיוס 61 תומכים הוא יכול להשיג רק אם יפנה את מקומו למישהו אחר מהימין שיהיה ראשון ברוטציה. זה לא יהיה בנט בגלל האיבה הישנה שהתעצמה עוד יותר אחרי שבנט חבר פומבית, רשמית ומעשית ללפיד, אבל זה יכול להיות מישהו אחר מהליכוד ואולי אפילו אפילו גנץ. החיבוק העז שנתניהו העניק השבוע לשמאל-חלש לשעבר מוכיח שאולי הוא בונה על כך שהמצב הביטחוני יזיז אי אלו סלעים כבדים שלא זזו עד היום.

לאיש אין ספק שאחרי ניהול מוצלח משותף של המלחמה בעזה, גנץ יהיה מרוכך יותר להסכים לרוטציה עם נתניהו. אבל כדי שזה יקרה, עדיין אנו נמצאים במצב שנתניהו יצטרך לוותר על כסאו למשך שנה אחת, אם עבור גנץ ואם עבור כל מועמד אחר מהליכוד או מהימין. ואת זה הוא לא רוצה, לא נראה שנתניהו יסכים לעשות כך.

אם היה לנתניהו את הרצון או האומץ לפנות את כסאו לשנה אחת, הוא היה הולך על מהלך הרבה יותר פשוט והרבה יותר בטוח. הוא היה נותן לבנט ולפיד להקים ממשלה, הוא היה הולך לכהן כיו"ר אופוזיציה ומשם היה מאחד סביבו את מפלגות הימין והמפלגות הערביות לאופוזיציה קשה ולוחמנית כמו שרק הוא יודע לעשות. בנט ולפיד לא מסוגלים להתמודד עם אופוזיציה שבראשה עומד המוח של נתניהו, והיכולות של הרב גפני, הרב דרעי ואפילו סמוטריץ'.

אופוזיציה כזאת תמרר את חיי הממשלה ותפיל אותה במהירות, תוך שהיא תציג את בנט וסער ובוודאי שאת גנץ ולפיד כחלשים, נרפים וחסרי יכולת. אם נתניהו באמת מאמין ביכולות שלו ובעוצמתה של הליכוד, הרי זה הצעד שהיה צריך לעשות, זה יותר טוב מלפנות את כסאו ברוטציה ולשמור על לפיד ובנט כיריבים ראויים שהציבור עדיין מאמין בהם. אם בכל מקרה נתניהו כבר מוכן לפנות את בלפור ברוטציה, למה שלא יילך על מהלך בטוח יותר שיוציא אותו מנצח?

התשובה היא שנתניהו לא מוכן לפנות את כסאו מרצון לא ברוטציה ולא במהלך של אופוזיציה לוחמת, מאותה סיבה בדיוק. הוא מבין ויודע אחרי שהוא זז מכסאו, הוא לא יוכל לחזור לשם. הוא מרגיש את חוסר האמון שיש לו בליכוד פנימה וגם בימין, הוא מפחד וחושש לעשות זאת כי הוא יודע טוב מאיתנו באיזו סביבה הוא עובד.

אם נתניהו היה מאמין באופוריה שהוא מוכר למצביעיו הוא לא היה חושש מהקמת ממשלת לפיד ובנט. אדרבה, הוא היה נותן להם כמה חודשים לנהל את המדינה, מעמיד אותם במבוכה ונותן להם לקרוס תחת לחץ איראן וחמאס כפי שהוא אוהב להסביר. אז למה הוא לא עושה זאת? בדיוק מהסיבה שבגללה הוא גם לא ייתן לאף אחד להיות ראשון ברוטציה. כי הוא יודע שבמציאות, ישראל תתרגל לראש משלה אחר, גם מצביעי ימין יראו פתאום שיש חיים אחרי נתניהו ויגידו הנה, זה לא כל כך גרוע כמו שהפחידו אותנו כל הזמן.

המסקנה היא כי אם אכן הלחימה תימשך ומפלגת ימינה תתקפל, המשמעות היא בחירות. רק בחירות, נתניהו לא יאפשר שום אופציה אחרת והחיוכים עם גנץ נועדו רק כדי לפרק את הגוש שכנגד ולא כדי לבנות ממשלה משלו. הימים הקרובים יהיו משמעותיים מאוד מבחינה זו. ככל שהטילים מעזה ימשיכו להתעופף וערביי ישראל ימשיכו להשתולל, יום הבחירות הבא מתקרב גם הוא בצעדי ענק.

הטור פורסם במוסף 'יתד השבוע' מבית יתד נאמן

הכתבות המעניינות ביותר

רבבות במעמד סיום המחזור השני של 'הדף היומי בהלכה' של 'דרשו' בארנה • שידור חי
החל מחזור 23 לעידוד כתיבת חידו"ת שע"י ממלכת התורה 'וכתבתם'
מעמד 'כבוד חכמים ינחלו' לאברכי כולל להוראה ויז'ניץ עפולה
הפיצוץ בחתונה: מתקן קונפטי ששולבו בו זיקוקים הביא לפציעתם של הצעירים
המקובל רבי ציון בוארון ערך תפילת שובבי"ם בכולל "זוהר השלום" באשדוד
האדמו"ר מנדבורנה ירושלים במעמד פתיחת הכולל בבית מדרשו בבני ברק
שלג כבד מכסה שוב את החרמון; 20 ס"מ נוספו במפלס התחתון • צפו
הרמב"ם היומי • ספר קרבנות הלכות תמורה פרק ד' • צפו
הפינה היומית: שתי דקות על כיבוד הורים עם הרב אהרן רוט • צפו
עִנְבֵי הַגֶּפֶן בְּעִנְבֵי הַגֶּפֶן • שמחת התנאים לנכדת האדמו"ר מוואסלוי
המאמץ הדיפלומטי: מקרון נפגש תוך 36 שעות עם פוטין, זלנסקי ושולץ
רוסיה תפתח בתרגיל ענק בבלארוס; ארה"ב שולחת אלפי חיילים • צפו
דינר לטובת ישיבת באבוב בני ציון • גלריה
השיעור היומי: הרב דוד חבושה • צפו
וַיְהִי בֹקֶר יוֹם חֲמִישִׁי • כותרות העיתונים – ט' באדר א' ה'תשפ"ב
גדולי תורה ורבני עולם התשובה באו לאחל מזל טוב בחתונת בת הרב יגאל כהן • גלריה
פריצת דרך בהפקת אנרגיה: כור גרעיני ניסיוני בבריטניה שבר שיאים
תיעוד: האדמו"ר מסאדיגורה ירושלים בציון הרשב"י במירון
0 0 הצבעות
דירוג הכתבה
1 תגובה
ישנות
חדשות המדורגות ביותר
Inline Feedbacks
הצגת כל התגובות

מחילה שאני אומר ככה זה ניתוח של יוצא אשכנז שלא מבין אופי ערבי מהו

מה ברצונך לחפש?

נתקלתם בחדשה מרעישה? ידיעה מעניינת מוזמנים לספר לנו

Hide picture