עלה בידם? הסדקים שנפערו השבוע באדמה הרועדת / יוסף טיקוצ'ינסקי

עלה בידם? הסדקים שנפערו השבוע באדמה הרועדת / יוסף טיקוצ'ינסקי

נפל דבר במדינת ישראל: לראשונה מזה 12 שנה, הצליחה להתגבש ממשלה שאינה בראשות בנימין נתניהו. האם היא באמת תקום? עדיין לא בטוח • בימים הבאים יתנהל קרב איתנים בין שני צדדים שעבור כל אחד מהם זו מלחמת הישרדות • ואיך כל זה ישפיע בעתיד על הציבור החרדי? / פרשנות
  • מחריד: בעל דירה מאיים לזרוק לרחוב גר צדק עם שלושה ילדים קטנים

    תוכן מקודם

  • 31 יתומים נישאים בחודש תמוז

    תוכן מקודם

  • מזעזע: מה מבקש ילד שסובל בלי הפסקה

    תוכן מקודם

  • עזרו לאבא ואמא לשמור עלי

    תוכן מקודם

יוסף טיקוצ'ינסקי, יתד נאמן

שלושים וחמש פעמים בשבעים ושתיים שנות קיומה של מדינת ישראל, הגיע ראש מפלגה נבחר לנשיא המדינה והצהיר בפניו "עלה בידי" להקים ממשלה. שלושים וארבע פעמים מתוכן הסתיימו בממשלה אשר קמה וגם ניצבה, אולם בפעם השלושים וחמש, עדיין לא ברור האם באמת צמד המילים הללו יובילו לממשלה וגם אם כן, האם היא תהיה ברת קיימא.

ההצהרה 'עלה בידי' שהשמיע יאיר לפיד חצי שעה לפני חצות ליל חמישי, זמן קצר לפני תום המנדט שלו, הייתה הצהרה שהושגה בדם ויזע, במאמצים כבירים שגם אחריהם היא התאפשרה רק בזכות הסכמות טכניות בלבד, עם הצהרה של לפחות שניים מהחותמים כי חתימתם כפופה למשא ומתן שעוד יימשך עד לרגע בו יידרשו חברי הכנסת להושיט את אצבעותיהם ללוח הדיגיטלי שעל מושבם במליאה, כדי לאשר או למנוע את הקמת ממשלת ישראל השלושים ושש, ממשלת חליפים של לפיד ובנט. עד שזה לא יקרה, איש לא יכול לתפור חליפות ואף אחד לא יוכל לשחרר אנחות רווחה. עד שהממשלה הזאת לא מצהירה אמונים בפועל, עדיין אין להיות בטוחים בהקמתה.

אין שום דבר מובן מאליו בממשלה הזאת אם תקום ולכן גם הקמתה נתונה עדיין בסימן שאלה, אם כי עדיין אין להתעלם מכך שהשבוע נפל דבר במדינת ישראל והתרחש כאן אירוע פוליטי בקנה מידה היסטורי ששינה את התמונה וטרף את רוב הקלפים. אחרי 12 שנים של מפה פוליטית מאוד קשוחה וקבועה, יש לראשונה סיכוי גבוה מאוד מאוד שכהונתו של נתניהו עומדת להסתיים. ישנם צעירים רבים שלא זוכרים מציאות אחרת ולא הכירו מעולם מצב בו מישהו אחר שאינו נתניהו יושב בבלפור, עבורם ואפילו עבור מבוגרים רבים לא מדובר רק בחילופי שלטון טבעיים אלא במפץ, בשינוי סדרי עולם.

ועדיין, לא מדובר בסוף פסוק. האפשרות להוציא את נתניהו ממשרד ראש הממשלה דורשת בנייה יצירתית מאוד של ממשלה מסובכת עוד יותר מיצור הכלאיים ששרטטו נתניהו וגנץ לפני שנה וחצי. ממשלת לפיד ובנט מורכבת מכל כך הרבה פרטים ותתי פרטים, עד כדי כך שאפילו כשרוב הפרטים כבר נסגרו באופן שלא ייאמן, עדיין קשה לסגור את כל הקצוות ואין להיות בטוחים בכך כל עוד זה לא נסגר בפועל.

\

חכמת שוק של רופא שיניים

עקב האכילס הראשון שעדיין ניצב כמוקש בדרכה של הממשלה המתגבשת הוא מפלגת רע"מ. מנסור עבאס, רופא השיניים החביב התגלה כנושא ונותן קשוח, אבל במסדרונות הכנסת הוא מוכר כבר מזמן כאיש שוק ממולח ופיקח.

עבאס הציג בפעם הראשונה מהות אחרת לשותפות הערבית והמוסלמית בפוליטיקה הישראלית. המפלגות הערביות מעולם לא היו חלק משום ממשלה וזאת מתוך עיקרון שלא לשתף פעולה עם הכיבוש הציוני אלא לפעול מבפנים לטובת האזרחים הערבים. בפועל, לאורך השנים חברי הכנסת הערבים עשו הכל חוץ מאשר לדאוג לאזרחים שלהם, הם הוכרו יותר כנציגי הנרטיב הפלשתיני הטרוריסטי והדבר בא לידי ביטוי גם בתסכול ששרר ברחוב הערבי נגדם, הרחוב הערבי שנותר מוזנח ומופקר.

עד שהגיע מנסור עבאס והציג אג'נדה שונה, וזאת למרות שבאופן רשמי מפלגתו מחויבת למועצת השורא של הפלג הדרומי בתנועה האיסלאמית. עבאס התנהל כמו סוחר, חברי כל סיעות הכנסת ידעו כי אם הם זקוקים לשיתוף פעולה כלשהו עם עבאס, הם רק צריכים להציע את המחיר. הכל סחיר והכל על המדף, שום עיקרון לא קדוש וכל דבר ניתן לקנות תמורת מחיר הוגן ואינטרסים. אם למשל חבר כנסת מהקואליציה היה מעוניין בקיזוז באחת ההצבעות הוא ידע שיוכל להשיג זאת אצל עבאס תמורת מחיר כלשהו. וגם אחרי שילחצו ידיים, העסקה תקפה להצבעה הקרובה בלבד, אין חברים בפוליטיקה, לכל דבר יש מחיר ואם יבקשו ממנו קיזוז נוסף, הרי שזו עסקה חדשה ויש לתמחר אותה בנפרד.

עבאס מבחינתו צודק. פוליטיקה היא סוג של חכמת שוק ויכולת מיקוח וכך בדיוק הוא התנהל כדי להשיג את מה שחשוב לו ולמצביעים שלו. הראשון שזיהה זאת היה נתניהו שמיהר לחבק אותו, להכשיר אותו ולעשות אתו עסקים. נתניהו היה הראשון שהוציא את הערמון הלוהט הזה מהאש והעניק לו פלומבה של לגיטימציה.

ובגלל שבפוליטיקה אין חברים, גם לעבאס אין שום עניין להכיר לנתניהו טובה על הצעד המשמעותי שעשה עבורו וגם היום בהקמת הממשלה הוא ממשיך להציע את מרכולתו לכל המרבה במחיר. הוא בחן את ההצעה שקיבל מיאיר לפיד ומיהר להשוות אותה להצעה של נתניהו, נתניהו מצדו מיהר להציג הצעה טובה יותר ושוב חזר עבאס ללפיד ושאל אותו מה הוא מציע כנגד. המשא ומתן הזה נמשך עד לרגע האחרון ולא נסגר גם ברגע שאחרי האחרון.


Avshalom Sassoni/Flash90

עבאס רוצה להגיע לבחירות הבאות עם הישג משמעותי שיביא לו מצביעים מול הרשימה המשותפת ממנה פרש ואשר עדיין מצטיירת כארכאית, פרו פלשתינית ומנותקת ממצביעיה. בין ההישגים שעבאס הביא ניתן למצוא תקציב חסר תקדים של 53 מיליארדי שקלים לעשור הקרוב, סכום מדהים המאפיל על כל תקציבי הישיבות והחינוך החרדי גם יחד, סכום שאם הימין היה נותן חצי ממנו למפלגות החרדיות, הארץ הייתה רועשת וגועשת על הסחטנות החרדית. אבל כשממשלת שמאל נותנת את זה לערבים הכל עובר בשתיקה כולל מצד בנט, סער וליברמן שנאלצים לשתוק ולהשלים.

הישג נוסף שמנסור מנסה להביא הוא ביטול 'חוק קמניץ', חוק שנחקק לפני כמה שנים וקובע שורה של פעולות נגד עבירות הבנייה במגזר הערבי. אזרחי ישראל הערבים משום מה לא אוהבים שמכתיבים להם היכן לבנות את בתיהם רחבי הידיים על קרקעות מדינה ולכן כל ח"כ ערבי שיבטל את החוק הזה קנה את עולמו. מבחינת כל ממשל תקין ובפרט ממשלת ימין, מדובר בקו אדום. אי אפשר לבטל חוק בסיסי כל כך שמבקש למנוע עבריינות בנייה. אבל כשיש צורך להקים ממשלה אז גם הסעיף הזה נמצא על השולחן וגם הוא סחיר, גם מצד נתניהו וגם מצד לפיד.

גם בשלב זה טרם נאמרה המילה האחרונה בנושא ועבאס חתם על הצטרפות לממשלת לפיד רק על תנאי שהדיון על כך יימשך בימים שנותרו להקמת ממשלה. עבאס עדיין מדבר ביזנס ומבחינתו אם יבוא כעת נתניהו ויתן הצעה נוצצת יותר, הוא בהחלט מסוגל לבצע פניית פרסה וללכת אתו. ההבנה הזאת גורמת גם ללפיד ובנט לשמור על מחיר גבוה ואולי גם להעלות אותו במקרה הצורך.

כך נוצר מצב שהימין והשמאל גם יחד נאבקים מי ייכנע יותר לסחטנות הערבית. כדאי מאוד למסגר את הרגעים הללו ולתלות אותם על שלטי חוצות, זה יהיה חשוב לנו בהמשך כשמישהו יעז לפעור את פיו על ה"סחטנות" החרדית. הימין והשמאל גם יחד הוכיחו שכשיש צידוק פוליטי, אין גבול למחיר והכל נהיה לגיטימי בהתאם לפוזיציה העכשווית. שווה לעקוב אחר כל פרט בהתנהלות מול רע"מ, אין ספק שמדובר באירוע מכונן שעוד ייעשה בו שימוש.

לא שופטים את הפשרה

עקב האכילס השני והמשמעותי הרבה יותר הניצב בדרכה של הממשלה המתגבשת הוא כמובן מפלגת ימינה. המפלגה שסימן השאלה הפך למותג השני שלה בשבועות האחרונים. חוסר ההחלטיות בלט מאוד, בנט ושקד התחילו להציג עמדה חדשה של חציית הקווים לממשלת שמאל אבל חזרו בהם, מצד שני הם לא רצו להידבק לימין באופן חד משמעי, לאורך כל הדרך הם ניסו שלא לחשק את עצמם בעמדה אחת כדי להמשיך ולרוץ מצד לצד.

ריצת הזיגזג שלהם טלטלה את כל המערכת הפוליטית וגם השבוע עד לרגע האחרון, קשה היה לקבוע בוודאות האם פניהם לממשלת שמאל או לא. קולות רבים דיברו על כך שהם קיבלו פיק ברכיים, שהם לא סגורים על כלום וגם השתיקה מצדם במשך רוב הזמן לא תרמה למצב.

גם אחרי שבנט הצהיר שפניו לממשלת שינוי, עדיין לא הייתה ודאות בכך וזה בא לידי ביטוי בעיקר במכשול שהציבה שקד כשדרשה את נציגות הממשלה בוועדה לבחירת שופטים. הוועדה לבחירת שופטים עומדת בראשות שר המשפטים המכהן שבמקרה הזה צפוי להיות גדעון סער, וחברים בה נציג אחד מהממשלה ונציג אחד מהכנסת, לצד נציגי מערכת המשפט ועוד. לוועדה יש השפעה רבה על מערכת המשפט ומכאן גם על סדר היום הציבורי ואופיו. לכן חשוב היה לשקד ולבנט להראות שהם לא מתפשרים על הערכים החשובים לימין ומשום כך הציבו את הדרישה כאולטימטום. שקד דרשה להיות נציגת הממשלה בוועדה לצד תפקידה כשרת הפנים המסתמנת.

אולם ביש עתיד כבר הבטיחו את התפקיד ליו"ר העבודה מרב מיכאלי הצפויה לכהן כשרת התחבורה. בידי מפלגת העבודה יש גם את ועדת חוקה ומיכאלי ביקשה להשלים בכך את השפעת מפלגתה על ההליכים הפוליטיים. הקרב שהוצת היה קשה מאוד, שקד סירבה לקבל את הפשרה לפיה היא תהיה בוועדה על משבצת חבר הכנסת ובסופו של דבר הפשרה המסתמנת היא שתהיה רוטציה בין שקד למיכאלי.


Miriam Alster/Flash90.

אולם כמעט אף אחד לא שם לב שבפועל נותרה משבצת חבר הכנסת בוועדה בידי מפלגת העבודה לאורך כל הקדנציה והתפקיד יינתן ככל הנראה לאפרת רייטן. כך, במקום ששקד תהיה חברה בוועדה על תקן הח"כ ותיתן את משקל הנגד הימני למרב מיכאלי לאורך כל הקדנציה, יצא שבחצי השני של הקדנציה הוועדה תהיה כולה בידי השמאל. מענין לראות כמה זמן ייקח לימינה להפנים זאת ולנסות לתקן, מה שעלול להצית כמובן מחדש את האש. גם נושא זה הוכנס בסוגריים להסכם והוא עדיין פתוח למרות שימינה חתמה ללפיד על מסמך ה'עלה בידי' והכל עוד עשוי להשתנות עד להשבעת הממשלה.

וגם עכשיו, עדיין, אחרי שלפיד כבר רץ קדימה בניסיון להקים את ממשלתו, אי אפשר להיות בטוחים בעובדה שימינה אכן נמצאת שם לגמרי. חבר המפלגה ניר אורבך הצליח לברוח ברגע האחרון ולהצהיר כי הוא מתנגד להקמת הממשלה והוא מצטרף בכך לעמיחי שיקלי שכבר עשה זאת ומתכוון להצביע נגד. בימינה מפעילים על השניים לחץ גדול להתפטר ולפנות את מקומם לבאים בתור שצפויים לתמוך במהלך של בנט ושקד אולם הם מתעקשים להישאר ולהצביע נגד או לכל הפחות להימנע.

קיים תרחיש סביר לחלוטין לפיו עוד מישהו מהמפלגה יישבר ויביע התנגדות ויש לפחות שתיים המסומנות כיעד ריאלי לשבירה. אם הלחץ הכבד מימין יעשה את שלו, יכולים שלושת חברי הכנסת המתנגדים לפרוש מתוקף היותם שליש סיעה ולהישאר בכנסת כסיעה חדשה. במקרה כזה אמנם לא תהיה ממשלת ימין אבל מפלגת ימינה כבר לא תוכל לספק את 61 האצבעות הדרושות להקמת ממשלה, אצבעות שעבורן בלבד היא קיבלה את ראשות הממשלה ואת חבילת הפינוקים הנלווית אליה.

מיותר לציין שבליכוד יעשו כעת הכל, אבל הכל כולל הכל כדי לגרום לזה לקרות. מפלגות הליכוד והציונות הדתית עורכות הפגנות המוניות מדי יום ומדי לילה מול בתיהם של חברי ימינה, ההפגנות הללו נמשכות גם בימים הללו שאחרי הצהרת לפיד. גורמים בליכוד מנהלים שיח צפוף גם עם עבאס וגם עם חברי ימינה בניסיון למשוך אותם ברגע האחרון מהמערבולת שכבר החלה.

איום הבחירות לא נעלם

על פי לוח הזמנים, הממשלה החדשה צריכה להיות מוצגת לפני הכנסת וזה יקרה רק ביום שני הקרוב כשהמליאה תתכנס. לאחר מכן יש לכל היותר 7 ימים לכנס את המליאה כדי להצביע על הקמת הממשלה וזה יקרה לכל היותר בשני הבא. עד אז יש לימין 12 יום לנסות ולמנוע את הקמת הממשלה הזאת. המאבק לא יהיה קל משום שביש עתיד מנסים להחליף כבר בימים הללו את יו"ר הכנסת ולהדיח את יריב לוין כדי להשתלט על סדר היום ולהשביע את הממשלה כבר ביום רביעי הקרוב. לפיד ובנט מבינים כי עדיין לא השתנה שום דבר מהותי, כל יום שעובר ואפילו כל שעה שעוברת היא עדיין מסוכנת להם מאוד, בכל רגע כזה הלחץ נמשך ומישהו עלול להישבר ולברוח.

בינתיים השטח לא רגוע. אתמול התפרסם כי לפיד הבטיח למנסור עבאס תפקיד סגן שר במשרד ראש הממשלה, מהלך תקדימי ומסוכן לח"כ ערבי מוסלמי. במקביל, יש עתיד הציגו ביום חמישי 61 חתימות להדחת יריב לוין ואז התברר כי לפחות שניים מימינה לא חתמו ולכן אין 61, תקריות אלו גרמו לחוסר אמון בין ימינה ליש עתיד.

ביש עתיד ניסו לקושש מהרשימה המשותפת חתימות שיאפשרו את הדחתו של לוין ויתכן כי בנט וסער יסכימו לכך, אולם לגבי הקמת הממשלה זה אירוע אחר. אם שם לא יהיו 61 תומכים, בנט וסער לא יסכימו להסתמך על עזרה מהמשותפת, כך שההתרחשויות בימינה הן בעלות משמעות מכריעה מאוד, אם לא כל חברי המפלגה יתמכו בממשלה יתכן מאוד שהיא אכן לא תוקם, וזה עוד עלול לקרות כמובן בסיוע החברים מימין שידחפו לכיוון הזה.

אם אכן יתרחש הפלא והממשלה לא תקום, באותו רגע בנט, שקד ואפילו סער איבדו את עולמם והם יכולים לשכוח מהקריירה שלהם. אין להם לאן לחזור, הם גם אכלו את הדגים המקולקלים וגם גורשו מהעיר. בימין הם כבר שרופים ובשמאל איש לא יסתכל עליהם. מצד שני, אם הם יצליחו להקים ממשלה ולתפקד באופן סביר בהנהגה במשך כמה חודשים, עד שייחלש כוחו של נתניהו וההשפעה שלו תרד, הם כבר קנו את עולמם והם יוכלו להמציא את עצמם מחדש בגוש הימין שייאלץ כולו לבנות את עצמו מחדש בעידן פוסט ביבי.


Olivier Fitoussi/FLASH90

כך שהמלחמה של בנט ושקד כעת היא לא רק על הקמת ממשלה עם לפיד אלא על נתיב ההישרדות היחיד שלהם. הלחץ שהם יפעילו על חבריהם בימין יהיה היסטרי עד הנשימה האחרונה. מצד שני, גם עבור נתניהו זו מלחמת הישרדות והוא יילחם גם הוא עד נשימתו האחרונה כדי לפרק את ממשלת לפיד ובנט ולהוביל לבחירות חמישיות. הימים הקרובים יהיו ימי קרב עקובים מדם פוליטי ומישהו מהם יהיה חייב לנצח.

ההכרזה ההיסטורית של לפיד 'עלה בידי', הורידה משמעותית את הסיכוי לבחירות חמישיות, לימינה לא נותרה ברירה אלא להילחם עד טיפת הדם האחרונה ולהסכים לבלוע הרבה צפרדעים כדי שהממשלה תקום. מצד שני, אי אפשר עדיין להתעלם מהאחוזים המשמעותיים שעדיין נותרו לבחירות חמישיות. ביבי יעשה הכל כדי לפרק את הממשלה הזאת ויש סיכוי לא רב אבל גם לא מבוטל שהוא יצליח. ממשלת ימין אין כבר סיכוי להקים כך שההצלחה של נתניהו משמעותה תהיה מערכת בחירות נוספת.

אין יותר ימין ושמאל

בינתיים, בין אם הממשלה תקום ובין אם לא, המצב הפוליטי נעשה מרתק מאוד דווקא בגלל הבלבול וחוסר הוודאות שהפך להיות הרבה יותר עמוק ורחב. הדילמה היא לא רק איזו ממשלה תקום והאם תקום, אלא לאן מועדות פניה של הפוליטיקה הישראלית וזה בא לידי ביטוי בשני האירועים המרכזיים של השבוע: בחירת נשיא המדינה והממשלה המסתמנת המנסה לקום.

קודם כל, בלי ששמנו לב, מפלגת העבודה חוזרת לנהל את המדינה אחרי שכבר הייתה עם חצי רגל בקבר. אם תקום ממשלה, העבודה תקבל נציגות בוועדה לבחירת שופטים לאורך כל הקדנציה, המפלגה תקבל את ראשות ועדת חוקה שהשפעתה מכריעה ורבת משמעות על כל מה שקורה בכנסת וכן יהיו למפלגה כמה חברים בקבינט המדיני ביטחוני. בנוסף, נשיא המדינה הנבחר הוא איש מפלגת העבודה ומי שיחליף אותו בתפקיד יו"ר הסוכנות היהודית על שלל המשמעויות הכלכליות והדיפלומטיות, יהיה גם כן איש מפלגת העבודה.

הבחירות לנשיאות שהתקיימו השבוע הציגו תמונת מצב חסרת תקדים. לא היה עוד נשיא שקיבל קולות רבים כל כך ולא היה נשיא שזכה לתמיכה מכל מפלגות הבית. בפעם הראשונה, מפלגת הליכוד לא הציגה מועמד ימני משלה ותמכה באופן לא רשמי באיש מפלגת העבודה, מי שרק לפני שנים ספורות התמודד מול נתניהו וניסה להפילו מראשות הממשלה.

מפלגות הימין לא תמכו במועמדת המזרחית וארגוני הנשים המזוהים עם השמאל לא תמכו באשה הראשונה שהתמודדה לנשיאות. אבל גם אם אפשר להסביר שכאן האינטרסים האישיים גברו על כל שיקול צבוע אחר, עדיין ההתרחשות הזאת משתלבת בתמונה הכללית שמהותה בלבול וערבוב בין ימין ושמאל ועידן חדש ההולך ומתרגש עלינו בזירה הפוליטית.

בזיכרון הישראלי הקצר הספקנו לשכוח שרק לפני שבועיים עמדו כל מצביעי הליכוד והריעו במחיאות כפיים למנהיג הקורא לעצמו ימין חזק, על כך שהגיע להסכם כניעה מדיני עם ארגון הטרור חמאס וסיים את הלחימה בעזה, למורת רוחם של כל בכירי מערכת הביטחון וכלל תושבי הדרום. למרבה האבסורד, מי שתקף אותו על כך היו ראשי מפלגות השמאל שהביעו ביקורת על כך שנתניהו לא נהג מספיק ביד קשה יותר מול חמאס… יחד איתם בקואליציית המבקרים היו סמוטריץ' וחבריו למרות שהם נחשבים לשותפים טבעיים של נתניהו. מי היה מאמין.

וזה המשיך בגיבוש הממשלה החדשה. לפיד ובנט עשו עסקים עם מנסור עבאס רק מתוקף העובדה שהוא כבר קיבל את ההכשר של נתניהו שהפך אותו מתומך טרור לשותף לגיטימי. מצד שני, אותם אנשי הליכוד מנהלים קמפיין נגד השותפות של בנט ולפיד עם אותו עבאס.

וזה עוד לא הכל. השמאל הישראלי מנסה להמליך עליו ראש ממשלה ימני חובש כיפה סרוגה ואילו רוב הציבור הימני לא מרוצה מכך ומנסה למנוע זאת. בימים כאלה הופכת סיסמת הבחירות הישנה של גנץ 'אין יותר ימין ושמאל' למציאות ממשית.

ואם תקום ממשלה ותאריך ימים, ככל שנתניהו יתרחק ממוקדי הכוח תתעמעם גם היכולת שלו לצבוע את המציאות הפוליטית בצבעי ימין ושמאל כפי שהוא נהג לעשות מדי בחירות. הגבולות בין ימין ושמאל שגם כך לא ממש קיימים מחוץ לקמפיין הבחירות של הליכוד, יהיו מטושטשים עוד יותר ומאוד מרתק יהיה לראות לאן תתקדם הפוליטיקה הישראלית בהמשך.

מדובר כאמור בנושא רחב שראוי לבחינה מעמיקה יותר, אבל על קצה המזלג, שני האירועים המרכזיים של השבוע, הבחירות לנשיאות וממשלת לפיד ובנט הם חלק מתהליך שינוי שעובר על הפוליטיקה בישראל המתארגנת על עצמה מחדש וממציאה את עצמה מחדש. הממשלה הבאה שתקום מתישהו תצטרך להתאים את עצמה לתהליכים אלו כדי לשרוד ולהישאר רלוונטית. ועל התהליכים האלה בונים בנט, שקד, סער ואפילו לפיד את עתידם וכנראה זו תכנית העבודה שלהם. הם בונים על התהליכים הללו בשילוב קוצר הזיכרון הציבורי כדי שאחרי שהם יעבירו כמה חודשים בממשלה, הם יוכלו ללכת לבחירות במציאות חדשה ושונה שקשה לצפות אותה כעת אבל אולי, אולי היא תפעל לטובתם.

הטור פורסם במוסף 'יתד השבוע' מבית יתד נאמן

כתבות קשורות

תגובה אחת

  1. מעולם לא היתה למדינה ממשלה הזויה כזאת, טלאים של שמאל ימין וערבים, עם הסכמים מטורפים, בנויה על שנאה הסתה והדרה, לשקר אין רגלים

סגור לתגובות.

נתקלתם בחדשה מרעישה? ידיעה מעניינת מוזמנים לספר לנו

דילוג לתוכן