זהו. עכשיו זה כבר כמעט סופי, כמעט בלתי הפיך וכמעט עובדה מוגמרת: אם לא תתרחש איזו הפתעה או איזו התרחשות בלתי צפויה של הרגע האחרון, ביום ראשון הקרוב יירשם רגע קשה ואף צורם, אבל אין ספק שזה יהיה רגע של נקודת ציון היסטורית בדברי ימיה של ישראל, כשלראשונה מזה 12 שנה תושמע במליאת הכנסת ההכרזה הרשמית: "ראש הממשלה נפתלי בנט" ולאחר מכן יינשא נאום של יו"ר האופוזיציה המיועד, מר בנימין נתניהו.
זהו רגע צורם וקשה רק בגלל עובדה אחת, שהוא יוצא לפועל בעיקר בגלל רמיה והונאה שכמותה לא נראתה בתולדות ישראל, וגם בגלל הרבה אגו של מנהיגים משני הצדדים. הכול חוקי, הכול נכון ותואם לכללי הדמוקרטיה, אבל יושר והגינות אין כאן, זהו מהלך כשר אבל מריח ריח רע.
הסיכוי שזה לא יקרה הוא כמעט אפסי והדגש כל העת הוא על המילה כמעט. בפוליטיקה כמו בפוליטיקה אסור לקבוע שום דבר במסמרות, כל מהלך יכול להיות הפיך גם אם הוא כבר נראה כעובדה מוגמרת ולפעמים אפילו אם הוא כבר נעשה. ולכן כל זמן שהממשלה לא הושבעה בפועל הלכה למעשה בפני מליאת הכנסת, הכול עדיין יכול לקרות ויש עדיין סיכוי שנראה איזשהו מהפך או איזושהי דרמה בדמות 'ליל חניונים' נוסף בזמן ההצבעה הצפויה ביום ראשון בערב.
נקודת תורפה אחת העשויה לגרום לתפנית קשורה במחלוקות שעדיין שוררות בין המפלגות והעובדה שאף שחלף שבוע וחצי מהכרזת 'עלה בידי', עדיין לא עלה בידם להציג הסכמים קואליציוניים חתומים.
הצד הימני מושך למקומות כמו פיקוח על בנייה ערבית בשטחי C כשמנגד גנץ וחבריו מתנגדים, מרב מיכאלי דורשת לקצץ בתקציבי התשתיות ביו"ש והצד הימני מתנגד, וגם חלוקת התפקידים עדיין לא סגורה עד הסוף. בהתאם לחוק, ההסכמים יהיו חייבים להיות חתומים עד לסוף שבוע זה, 24 שעות לפני ההצבעה בכנסת.
נקודת תורפה נוספת היא מנסור עבאס, שעדיין לא אמר את מילתו האחרונה ולמרות ההסכמות שנתן הוא עדיין נושא ונותן על המחיר. ככלל, עבאס במהותו ימשיך לשאת ולתת על כל הצבעה ועל כל מהלך גם כשהממשלה תוקם מה שעלול להקשות על תפקודה ולמהר את קריסתה.
תסכולו של שחמטאי
אולם נקודת התורפה היותר משמעותית היא זאב אלקין. מי שהיה מבכירי הליכוד ויצא להרפתקה מסוכנת, מצא את עצמו במצב אליו לא ייחל ולא פילל. אלקין נחשב למוח החזק והחריף של הליכוד, הראש השחמטאי שלו היה הכלי המרכזי בו השתמש נתניהו במשאים ומתנים קואליציוניים קודמים. אלקין בנה ושרטט במו ידיו את הממשלות וההסכמים הבלתי אפשריים של נתניהו שהיו רובם ככולם פרי מוחו הקודח.
עריקתו של אלקין לזרועות סער היתה מכה קשה לליכוד, משום שהם איבדו את אחד הגנרלים הפוליטיים המובחרים שלהם. סער מצדו הבין שהוא עשה את עסקת המאה ושני החברים החדשים – ישנים כבר החלו לרקוח תכניות לתפקיד הבא שלהם.
אבל לא הכול עבד לפי התכנית. אלקין קיווה להשתדרג ולקבל מעמד יותר גבוה מאשר שר המים, תפקיד אליו דחק אותו נתניהו בכפיות טובה, מה שגרם לו גם לקום ולעזוב. כעת הוא קיווה להיות שר בכיר יותר או לפחות יו"ר הכנסת, האיש החזק בבניין ואשר קובע את סדר היום. אבל התכנית הזאת השתבשה כשיש עתיד התעקשו להשאיר בידיהם את השליטה על הכנסת והועידו לתפקיד היו"ר את מיקי לוי.
אלקין נאלץ להסתפק בתפקיד שר השיכון, תפקיד בכיר לכשעצמו אבל מבחינתו – לא בשביל זה הוא עשה את כל הבלגן. את האכזבה שלו היה קשה מאוד להסתיר, הוא לא נטל חלק פעיל במשא ומתן הקואליציוני ולא תרם כמעט מאומה מיכולותיו כדי לבנות את הממשלה הבאה, מה שגרר גם אכזבה משותפיו החדשים שלא קיבלו ממנו את התמורה שציפו לה. גורמים בתקווה חדשה סיפרו בלחש על מתיחות עזה השוררת בין אלקין לסער, למרות שהשניים הכחישו זאת.
ההסכמים הקואליציוניים לא נחתמו עד לרגע האחרון, אבל העקרונות שלהם גובשו והוצגו ואת עיקרם תוכלו למצוא בעמודים הבאים של גיליון זה. וכבר מעלעול ראשוני בהם ניתן ללמוד שלא נעשתה כאן עבודה מקצועית. בולטת מאוד העובדה שאלקין לא חתום על ההסכמים הללו והוא לא נטל בהם חלק, הקצוות לא סגורות כמו שצריך, הסעיפים סותרים בחלקם זה את זה, לא ככה בונים ממשלה.
בנוסף, הממשלה המסתמנת מתקשה למצוא מישהו שיאייש את תפקיד יו"ר הקואליציה. מדובר בתפקיד מורכב הדורש מצד אחד עמוד שדרה חזק מאוד ומצד שני יכולת מיקוח, יכולת שכנוע וכושר אלתור יצירתי מאוד, במיוחד כשמדובר בממשלה הטרוגנית מלאת הפכים, הצבעות רבות עלולות לגרור פיצוצים בין החברים וכאן חייב להיכנס לתמונה יו"ר הקואליציה האמור לעשות סדר בתוך המליאה ללא יועצים מאחוריו ולגרום לכולם להתרצות ולהיכנס להצבעות.
האיש הכמעט יחיד המתאים לכל זה הוא זאב אלקין. אבל הוא מצדו לא ייקח זאת על כתפיו, הוא לוטש עיניים לתפקיד רם יותר. בתור פשרה הוחלט למנות לתפקיד את עידית סילמן מימינה למרות חוסר ניסיונה, אלקין יקבל בנוסף לתיק השיכון גם את תפקיד השר המקשר בין הממשלה לכנסת, תפקיד בעל ממשק לעבודתו של יו"ר הקואליציה וכך הוא יוכל לסייע מלמעלה לסילמן בתפקיד המורכב.
הפשרה הזאת עשויה אולי להניח את דעתו, אבל אלקין עדיין מתקשה להסתיר את תסכולו, השתיקה מצדו רועמת מידי ועשויה להסתיר את העובדה שהוא זה שעומד מאחורי הקשיים הנערמים ברגע האחרון על פתחם של מקבלי ההחלטות בשמאל. יתכן כי הדרישות הימניות המוצבות כמו פיצול תפקיד היועהמ"ש ופיקוח על הבנייה הפלשתינית מגיעים מלשכתו של אלקין, כהכנה לפתח מילוט של הרגע האחרון.
כוחות אדירים נעלמים
מצד שני, גם המילה 'כמעט' הולכת ומאבדת מתוכנה נוכח תמונת המצב שהחלה להתבהר בשבוע האחרון. אם עד השבוע האחרון היה סיכוי סביר מאוד שהממשלה לא תוקם בסוף, הרי שהימים האחרונים העידו כי הסיכוי הזה הולך וקטן עד כדי היעלמות.
אם נבחן את הדברים בראיה פוליטית נטו, כל האמור לעיל יהיה נכון ולכן עדיין קיים סיכוי שהממשלה לא תקום. אבל בשבוע האחרון נדמה כי ההתרחשויות כאן חרגו מתחום הפוליטיקה לתחומים אחרים ולכן כל ההערכות המוקדמות אולי אינן רלוונטיות.
ההתנהלות של חברי ימינה היא בלתי מוסברת. אף אחד לא יכול היה לתאר לעצמו שזה מה שהם יעשו. עמיחי שיקלי הוא היחיד שהצליח להביע התנגדות למהלכים של בנט ולהישאר במקומו. כל השאר התקפלו. וזה לא מובן מאליו כי איש לא האמין שאנשים כמו אילת שקד, ניר אורבך או עידית סילמן יצטרפו לבנט, תוך התכחשות מהדהדת לבוחרים ובעצם לכל מה שהם מאמינים בו ובגללו ובשמו נבחרו לכנסת.
לשאלות הקשות הצטרפה העובדה שהרוח הכללית הנושבת שיחקה לטובת הממשלה החדשה. הדבר בא לידי ביטוי בעיקר ברשתות החברתיות שנראה היה כי חברות הענק המנהלות אותן נשלטות בידי גורמים מסוימים מאוד. עיתונאים גדולים ובכירים וכן מובילי דעת קהל שהביעו את דעתם נגד הממשלה החדשה, נחסמו ללא כל הסבר הגיוני והשימוש שלהם ברשתות הוגבל, בניגוד לכל כלל בסיסי של חופש הביטוי במדינה דמוקרטית.
פעילי ימין קיצוניים הופתעו לגלות שהשימוש שלהם באפשרויות הקיימות ברשת הוגבלה או נחסמה לחלוטין רק בגלל דעותיהם. כך למשל ננקטו פעולות נגד פעילי ימין שקראו להפגין מול ביתו של ניר אורבך, בעוד פעילי שמאל שכתבו דברים דומים לא נתקלו בשום קושי.
אורבך עצמו שהרבה להתלבט ולא היה שלם עם ההחלטה, הגיע בסופו של דבר להחלטה הנכונה מבחינת מנהיגיו במפלגה למרות שהוא בשר מבשרה של הציונות הדתית ועצם תפקידו בכנסת מבוסס על היותו יו"ר הבית היהודי לשעבר, תפקיד מקביל לבכירים במרכז הליכוד למשל.
כשבוחנים את התרחשויות הבלתי סבירות הללו, עולה התחושה כי מתנהל כאן מהלך שהוא לא רק פוליטי ויתכן שכוחות אדירים בעלי השפעה ובעלי ענין מאוד מסוים, בוחשים בנעשה מאחורי הקלעים. יתכן כי מהלכיהם של בנט וחבריו לא מושפעים רק משיקולי אגו ועולה חשש כי מישהו שולט בהחלטות שלהם וקשה לדעת בדיוק באלו אמצעים הוא עושה זאת.
וכשזה המצב, אזי מתקבל הרושם שהקמת הממשלה היא כבר עובדה מוגמרת. ההערכות הפוליטית המוקדמות יכולות להיות נכונות מאוד על הנייר, איש לא שגה בהזיות ואיש לא טועה בכך שפקפק ועדיין מפקפק ביכולת של הממשלה הזאת לקום, אבל כשאנו רואים שהסיטואציה חורגת מעט מגבולות הפוליטיקה, יתכן והפרשנים צריכים לקחת כעת צעד אחד אחורה ולבחון מחדש את הנעשה.
יפרוש או יציל את המצב?
ואם הממשלה אכן תקום כצפוי, ביום ראשון בערב תיכנס מדינת ישראל לתקופה חדשה שתהיה שונה מאוד ולא רק מבחינת הפגיעה הצפויה בתורה ובמסורת ישראל. זו תהיה ממשלה שונה מכל הבחינות והנקודה היחידה שהיא תהיה דומה לממשלה הקודמת היא חוסר היכולת שלה לקדם מהלכים אמיתיים בגלל חילוקי הדעות המהותיים, בדיוק כמו הממשלה הפריטטית של נתניהו וגנץ מה שעלול גם להעיד על קיצור ימיה.
זו תהיה הפעם הראשונה מזה 12 שנה שבלשכת ראש הממשלה יישב מישהו אחר שאינו בנימין נתניהו. צעירים רבים כולל עיתונאים ואנשי תקשורת לא זוכרים בכלל מציאות אחרת. המילים ראש הממשלה כבר משתלבות להם אוטומטית עם ההמשך – בנימין נתניהו.
לכן יהיה מוזר מאוד להתרגל לתואר החדש 'יו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו'. לרבים זה נראה לא מתאים ולא מתחבר. אבל לא רק לרבים אלא גם לנתניהו עצמו שבכלל לא בטוח שימשיך לשאת בתפקיד הזה לאורך זמן. אם נתניהו אכן עומד לסיים את תפקידו כראש ממשלה מדובר במשבר אישי עבורו. הוא נלחם כמו אריה רעב וצלח מערכות בחירות בלתי אפשריות, עשה הכול כדי להיאחז בכיסא ולא להפסיד את התפקיד.
אחרי המעמד שקנה לעצמו בעולם ובארץ, הוא חש שבור מאוד מהעובדה שהוא חוזר כעת לספסלי האופוזיציה וכל תפקידו יתרכז בעיקר בכך שיצטרך להמציא הצעות חוק קנטרניות, לרדוף אחרי חברי כנסת שיבואו להצביע נגד הממשלה ולשאת נאומים לעומתיים תוקפניים נגד לפיד ובנט שפתאום הפכו למקבלי ההחלטות.
הסיטואציה הזאת היא למעלה מכוחותיו. הוא לא בנוי לביזיון הזה. נתניהו אמנם מצהיר כעת שהוא ינהל אופוזיציה לוחמת ויפעל להפיל את הממשלה מהר מאוד, אבל כשזה יגיע למעשה, הוא לא ירשה לעצמו לחוש את ההשפלה שחש אדם שהיה מנכ"ל חברה ענקית ובבת אחת הודח להיות פקיד קבלה זוטר. אדם כמו ביבי שרואה את עצמו כמנהיג על, שרעייתו התבטאה לא פעם שהוא בכלל מתאים יותר להיות נשיא ארה"ב והוא רק עושה טובה לישראל שהוא מוכן להישאר בה עבור האזרחים, אדם כזה לא יתרגל מהר לתפקיד המתיש והמשפיל של יו"ר אופוזיציה.
לכן הסבירות הגבוהה ביותר היא שהוא לא מתכוון לנהל בעצמו את האופוזיציה. השאלה היא האם הוא יפרוש לחלוטין ויכריז על פסק זמן מהפוליטיקה או שיישאר רשמית בתפקידו אך לא ישפיל את עצמו לנהל קרבות מאסף צעקניים, אלא ישלח את אנשיו כמו מיקי זוהר ודודי אמסלם לעשות זאת במקומו.
ובימים כאלה בהם בנימין נתניהו יישב בביתו או במשרדו ויביט על הנעשה בממשלה מבחוץ, אולי אולי הוא ישאל את עצמו מה היה כל כך גרוע לו היה עושה בדיוק את אותו דבר, רק מבחירה וקצת קצת יותר מוקדם.
לאורך החודשים האחרונים, המציאות היתה מאוד ברורה. המציאות היתה (בצדק או שלא בצדק ועל זה אפשר לדון), שבלי נתניהו היתה יכולה לקום כאן ממשלת ימין רחבה מאוד עם כל חברי הליכוד, עם בנט, סער, סמוטריץ', אולי אפילו ליברמן או גנץ וכמובן המפלגות החרדיות. בפועל רוב העם ימני ורוב המנדטים בכנסת הם נציגי ימין, רק שנתניהו שהפך בעצמו חלק מהם לאויבים אישיים שלו יצר מציאות בה לא יכלו כולם לשבת יחד.
במהלך החודשים הללו נתניהו ניסה לעשות הכול כדי לא להיות שני ברוטציה לאף אחד. אם נשים לב, כל ההצעות מרחיקות הלכת שהוא הציע לבנט ולסער להיות ראשונים ברוטציה, הגיעו רק אחרי שהוא וידא שאין להן כבר היתכנות והן לא באמת הולכות לקרות. אם היה לנתניהו צד שמישהו יסכים לזה, הוא לא היה מציע את זה מלכתחילה.
נתניהו לא נזכר מאוחר מידי להציע ויתורים מפליגים, הוא פשוט תכנן זאת. כל הצעה וכל ספין יצאו החוצה במועד המדויק בו הוא ראה לנכון. נתניהו סידר את הקלפים כל הזמן באופן כזה שהוא יישאר ראש ממשלה ואם לא – אז האפשרות המועדפת היא בחירות שלאחריהן הוא ינסה שוב, לא לזוז מכיסאו אפילו לרגע.
להיות או לחדול
אבל רק דבר אחד נתניהו לא לקח בחשבון: שהאחרים כבר לא חיכו לו. הוא חיכה לראות מי ימצמץ ראשון אבל הוא לא ציפה שהם יהיו אלה שלא ימצמצו. התוצאה היא שכעת הוא גם לא ראש ממשלה והוא גם לא שולט בסיטואציה ובממשלה. הרי אם הוא רק היה קודם מוותר מרצונו הוא היה נשאר ראש ממשלה חליפי, אולי אפילו לא יוצא מבלפור, מישהו אחר היה מכהן פורמלית כראש ממשלה והוא היה החליפי השולט בכל הנעשה.
הטרגדיה של נתניהו היא העיתוי, חוסר היכולת להצביע על הנקודה המדויקת בה עדיין לא מאוחר מידי אבל מספיק מאוחר כדי להבין שאופציה אחרת כבר אין. התקווה שאחזה בו שיהיו בחירות והוא יישאר על מקומו ללא תנאים, גרמה לכך שעכשיו הוא כבר לא יושב על מקומו בכלל. אם את ההצעות לרוטציה הוא היה שולף כמה דקות קודם, הכול היה נראה אחרת. נכון, במבחן התוצאה הוא לא היה עכשיו ראש ממשלה בפועל, אבל אם בכל מקרה הוא הבין שהוא מפסיק את הממשלה אז למה לא לשפר את המצב כמה שניתן?
מנגד, יבואו הטוענים ויטענו בצדק, הרי הוא זה שנבחר עם 30 מנדטים, אז מדוע עליו לוותר? הטענה הזאת צודקת מאוד אבל לא חכמה. הצדק המוחלט הזה – הוא זה שמוביל עכשיו את נתניהו החוצה. פוליטיקה היא לא מקום לצדק אלא לחוכמה. הנה לפיד עם 17 מנדטים ויתר לבנט עם פחות מ-6, רק כדי שתהיה ממשלה. נתניהו היה אמור להבין זאת לפניו ולהקדים אותו, בהיותו פוליטיקאי ולא טהרן בעל שאיפה לצדק פואטי.
את החשיבה העקומה הזאת נתניהו היה צריך ליזום ולא להשאיר אותה לאויביו. הגאונות של נתניהו הפכה אם כן במקרה הזה לטרגדיה שלו. אם הוא דיבר כל הזמן על הסכנה שבממשלת שמאל ועל החשיבות שבממשלת ימין על מלא, היה עליו להוכיח זאת גם במעשים, למנוע ממשלת שמאל ולזוז הצידה כדי שתהיה ממשלת ימין על מלא. נכון שזה לא צודק, אבל זו הברירה היחידה, מה לעשות, זו המציאות. אם הוא לא עשה זאת, ההוכחה היא שממשלת ימין על מלא חשובה לו קצת פחות מדברים אחרים.
מזמן כתיבת שורות אלו ועד להצבעה בפועל בכנסת יש כמעט שלוש יממות, בזמן הזה יש חלון הזדמנויות צר וקצר שאולי, אולי נתניהו יכול עדיין להציג בו מתווה פרישה לתפקיד החליפי ובכך לגרור את בנט או את סער מחוץ לממשלת השמאל, המנדט יחזור לכנסת ואז ניתן יהיה לממש את העסקה.
אבל הסיכוי שזה יקרה נמוך יותר מהסיכוי שמשהו בממשלת השמאל ישתבש. אם נתניהו היה מסוגל נפשית לעשות דבר כזה, הוא כבר היה עושה את זה. ואם הוא לא עשה זאת עד עכשיו, הוא ימצא את עצמו בסיטואציה גרועה יותר, בעל כורחו. ביום ראשון בערב יהיו לו רק שתי אפשרויות: לפרוש או לנהל את האופוזיציה. עד אז יש אולי אופציה שלישית: לפרוש ולנהל את הקואליציה. אלו היממות בהן תהיה לנתניהו הזדמנות אחרונה בהחלט לנסות לפחות להכריע, האם תהיה ממשלת ימין בלעדיו, הוא שהימין כולו ייפול יחד איתו.
הטור פורסם במוסף 'יתד השבוע' מבית יתד נאמן
אני מציע שמהיום תקראו לבנט "זנב הממשלה" ולא ראש כי הוא בלי ראש והוא בנוסף הולך להיות חותמת פיקטיבית של המוחשכים בחוטים האמתיים קרי ליברמן ולפיד