עשר וחצי שנים אחרי אסון הכרמל ואחרי דו"חות רבים של מבקר המדינה, כתובת האש לאסון הבא נמצאת על הקיר – כך עולה מתחקיר מטריד של הכתבת הילה טימור אשור, יפורסם מחר (שישי) במוסף "שישבת" של "ישראל היום". א
מנם לישראל יש טייסת שמונה 14 מטוסי כיבוי, אך כשאלה לא מופעלים בזמן – התוצאה היא ששריפה שהיה אפשר לכבות בשעה שורפת אלפי דונמים, כפי שקרה החודש בשריפות הענק שהשתוללו בסמוך ליישוב צור הדסה ובמעלה החמישה שבהרי ירושלים, וסיכנו חיים.
דורון (שם בדוי), קצין כיבוי בתחנת ירושלים, הוזעק לשריפות הללו לאחר שהאש יצאה משליטה: "הן היו יכולות להסתיים בתוך שעה, מבלי שצוותי הכיבוי מכל הארץ עובדים עליהן. מישהו הימר ונתן לטייסים להיות בכוננות בבית ולא בבסיס כדי לחסוך. אם הטייס היה בבסיס, הוא היה מגיע בתוך רבע שעה. אני עובד 20 שנה ככבאי, ואנחנו רק מידרדרים – תסתכלי כמה יישובים מפונים ועל כמות הבתים שנשרפים".
משה סויסה, מפקד מחוז ירושלים לשעבר: "בזמנו, הייתי מוציא מכתבים על כך שהיישוב לא עומד בדרישות, ומתריע שאם תהיה שם סכנה, לא נהיה אחראיים, אבל זה תמיד נשאר תלוי באוויר. אין גוף שיגיד: 'בואו נלך יישוב־יישוב ונראה מה צריך לעשות כדי למנוע את התפשטות השריפה הבאה".
אלון ביטון, קב"ט מרכז השלטון המקומי: "הפתרון הוא שיהיה גוף ממשלתי שיחבר בין כל המשרדים השונים ויגדיר את הסמכויות של כל אחד. מטרת העל היא לאשר ולתקצב תוכנית אב להיערכות לשריפות, ולעשות סדר עדיפות לאומי של היישובים, לפי מידת הסיכון".
