ועדת החקירה הממלכתית לחקר אסון הר מירון, התכנסה היום (ראשון) לדיון ראשון. בהודעת הסיכום, החלו עם ההודעה הבאה: "ועדת החקירה משתתפת באבלן של המשפחות ומאחלת החלמה מלאה ומהירה לנפגעים".
אחרי התנחומים, הניחו דגש על החקירה המסתמנת: "כמצוות החלטת הממשלה עלינו לתאם עם היועץ המשפטי לממשלה נוכח קיומן המקביל של חקירה פלילית וחקירת המחלקה לחקירות שוטרים. עם זאת, נראה לנו שניתן להוציא דרישות לקבלת מסמכים מזמן אמת עוד לפני התיאום עם היועץ המשפטי לממשלה. לאחר תיאום כזה שיתקיים בהקדם – יינתנו החלטות משלימות בדבר איסוף החומר הנדרש לוועדה לפעולתה".
"על משרדי הממשלה השונים באמצעות היועץ המשפטי לממשלה להעביר לוועדה את כל המסמכים מזמן אמת הנוגעים להיערכות לאירוע נשוא החקירה בשנת תשפ"א. בכלל זה יכללו פרוטוקולים של דיונים פנימיים, התכתבויות ותרשומות על שיחות שהתקיימו. כן יועברו לוועדה כל המסמכים המאוחרים לאירוע הכוללים ניתוחים והפקת לקחים".
מלבד משרדי הממשלה, גם הגופים הבאים נדרשים להעביר את כל המסמכים שברשותם: המרכז הארצי לפיתוח המקומות הקדושים; המועצה המקומית מרום הגליל; ועדת החמישה לעניין קבר ר' שמעון בר יוחאי.
הוועדה ביקשה ממנדלבליט גם נקודות לחוות דעתו, לדוגמה, אם אירוע ההילולה היא בגדר עסק טעון רישוי ואלו כללים חלים עליו.
הוועדה קבעה כי "בתוך 45 יום מהיום יגיש היועץ המשפטי לממשלה כל מסמך מזמן אמת שיש בו המלצות לתיקון בתחום הבטיחות במקומות הקדושים ו\או באירועים המוניים, ובכלל זה דוחות מבקר המדינה, דוחות פרלמנטרים, דוחות צוותים בין-משרדיים, המלצות בתוך משרדי הממשלה וכל כיוצא באלה. מבלי לפגוע בכלליות האמור לעיל, יוגשו מכלול ההמלצות שניתנו לאחר אסון ערד, אסון כפר המכביה, אסון וורסאי, האסון בו נהרגה סגן הילה בצלאלי זיכרונה לברכה בהר הרצל והמלצות דומות ככל שישנן. כן יוגשו הצעות חוק, ככל שישנן, בעניינים האמורים שלא הבשילו לכדי חקיקה".
השופטת לשעבר מרים נאור, נשיאת בית המשפט העליון שמונתה ליו"ר וועדת החקירה הוסיפה לסיום, "נחזור ונדגיש: זו רק תחילתה של הדרך. לאחר התיאום עם היועץ המשפטי לממשלה ניתן הוראות נוספות הכול כפי שיידרש".
בס"ד
"מי זרק את האבנים?"
באיצטדיון העירוני התקיים ביום מן הימים אירוע גדול, בו
השתתפו אלפים רבים של אנשים. והנה לפתע, בעיצומו
של האירוע, החלו להיזרק על הקהל אבנים גדולות, דרך
חור שנפער זה מכבר בגובהו של אחד הקירות. במקום
קמה בהלה רבתי, האנשים החלו לנוס לעבר דלתות
היציאה, אך עקב גודלו העצום של הקהל, לקח זמן רב עד
שהצליחו כולם לצאת, ובינתיים למרבה הצער פגעו
האבנים הכבדות בעשרות רבות של אנשים, שחלקם אף
קיפחו את חייהם רח"ל, והיתר נפצעו פצעים קשים.
עדי ראיה רבים שעמדו מחוץ לבנין, סיפרו כי במו עיניהם
ראו כיצד אחד המאבטחים מטפס על הקיר עד החור
וזורק את האבנים. היו שניסו להתווכח וטענו שהדבר לא
יתכן, ובודאי אלו אבנים שנפלו מאליהם. ומאידך, דברי
העדים היו ניכרים כדברי אמת. כך במשך מספר ימים, דשו
רבים בשאלה, האם המאבטח זרק את האבנים או לא.
עברו ימים, הענין החל להישכח, מה גם שנושאים נוספים
עמדו אז על הפרק ונושא האסון "נבלע" ביניהם. ואז רק –
אז, לאחר קרוב לחודש, התחילו לדבר ברצינות על "ועדת
חקירה". שוב עלה הנושא לכותרות, והתקשורת רעשה
אודות החובה לחקור את האסון. הכתבים השונים דברו
שוב ושוב על הנקודות המרכזיות אותן יש לחקור היטב:
"מי נתן אישור להכניס לאירוע כ"כ הרבה אנשים???"
"מי הוא זה שמכר לאנשים כרטיסי כניסה מזוייפים, מעבר
למכסה שאושרה???"
"מדוע הפתחים של האולם לא היו רחבים יותר???"
"מדוע חלק מיציאות החרום לא נפתחו???"
וישנם אשר דיברו אפילו על נקודה "צדדית" יותר:
"הכיצד יתכן שנערך במקום אירוע, בטרם תקנו את החור
שנפער בקיר???"
ובכלל, "מי הוא המהנדס האחראי לכך שחור כזה נפער
בקיר???"
"מדוע ישנה כזו הזנחה במקום, ואיש אינו נותן את דעתו
לסגור את החור???"
"מדוע מסרה העירייה את הפעלת האיצטדיון לחברה
פרטית, ובכך היא איבדה את שליטתה על המתרחש
במקום???"
וכך דיברו ודיברו, ועדת חקירה, בעד, נגד, ציבורית,
ממלכתית, עם שיניים, בלי שיניים, צריך להלאים את
האיצטדיון, צריך לעשות סוף להפקרות, וכו' וכו', על הכל
מדברים ומדברים.
ומרוב דיבורים, איש כבר אינו זוכר את שאלת השאלות:
"מי זרק את האבנים???"
* * *
עשרות רבות של עדויות מהשטח, נשמעו סמוך ונראה
לאסון מירון, עוד באותו היום ולמחרתו. כמעט בכולן
נשמעה העדות הברורה על מחסום שהוצב וגרם לדוחק
הרב, ועל התחנונים לשוטרים שיסירו את המחסום,
שנתקלו בהתעלמות ובאטימות אכזרית. המשטרה כדרכה
מיהרה להכחיש. ישנם גם יפי נפש שמסרבים להאמין
להאשמות כאלו. ישמעו נא אלה את עדותו של נהג
האמבולנס, שהיה בדרכו לבית החולים עם ארבעה
פצועים, אחד מהם קשה, ושוטרים חסמו את דרכו ואיימו
עליו במעצר.
משום מה, כל הדיבורים סביב ועדת החקירה אינם נוגעים
כלל בשאלות קשות אלו.
על הכל מדברים, על כל ה"מסביב", ושאלת השאלות
נעדרת.
הקדשות תמיד היו. –
"הזנחה" תמיד היתה. –
עומס ודוחק תמיד היו. –
ל"ג בעומר ביום שישי כבר היה לא פעם ולא פעמיים. –
מה נשתנה בשנת תשפ"א מכל השנים?
חמשת אלפים שוטרים. זהו החידוש של שנת תשפ"א.
חמשת אלפים שוטרים, וארבעים וחמש הרוגים.
השם ישמור ויציל.