לא היו ימים טובים לקואליציית בנט לפיד וליברמן, כלילות הלבנים של העברת תקציב המדינה. כל תקוותיהם, שאיפותיהם וציפיותיהם התנקזו לנקודת הזמן המסוימת הזאת, אותה ראו כפסגה העיקרית והגבוהה ביותר אליה יש להעפיל.
אחרי קרוב למאה וחמישים ימי קיומה של הממשלה, במהלכם הם השקיעו מאמץ בכל יום מחדש כדי לשמור על הקואליציה מאוחדת ושלמה, הגיע הרגע אליו ייחלו ובשעת בוקר מוקדמת של יום חמישי, אחרי ליל הצבעות מתיש ומפרך, אושר תקציב המדינה לשנת 2021, התקציב העיקרי שהיווה איום על שלמות הממשלה.
חוק התקציב הנוכחי מורכב בעצם משלושה חלקים: תקציב 21, תקציב 22 וחוק ההסדרים. הנהלת הקואליציה סידרה את סדר ההצבעות מהכבד אל הקל כדי למנוע סיכונים. אם תקציב 21 לא היה מאושר הממשלה היתה נופלת וישראל היתה יוצאת לבחירות ולכן הוא הוצב ראשון בסדר היום, ועם אישורו לפנות בוקר של יום חמישי הוסר בעצם האיום המיידי על קיומה של הממשלה.
הסעיף הבא הוא חוק ההסדרים שלא מאיים על שלמות הממשלה, אבל הוא כולל בתוכו את רוב הסוסים שהממשלה מבקשת לגנוב, ולכן הוא עלה לדיון מיד אחרי תקציב 21, כדי להעביר אותו כשהח"כים עדיין ערניים. הסעיף האחרון הוא תקציב 22 שגם אם הוא לא יאושר, יש מספיק זמן כדי לגבש אותו מחדש והוא לא מהווה סיכון לחיי הממשלה.
הרגעים הללו של יום חמישי לפנות בוקר היו המאושרים ביותר בחייה של הקואליציה. אמנם רוב ההצבעות עוד היו לפניהם אבל המכשול העיקרי מאחוריהם. הודעות השמחה והברכות העליצות התעופפו לכל עבר והחיוכים הרחבים, הטפיחות על השכם והחיבוקים בספסלי הקואליציה, לא היו קלים לצפיה עבור חברי האופוזיציה. לית מאן דפליג שזוהי שעתה של הממשלה, רשעה שהשעה משחקת לה.
ניגודים מהותיים סביב השולחן
מטבע הדברים בעולם עגול, בסוף כל עליה מגיעה ירידה ובסוף כל ירידה מתחילה עליה. אם מנתחים את המצב באופן ריאלי, הממשלה הזאת הגיעה ביום חמישי בבוקר לפסגת התהילה שלה, לשיא אליו יכלה להגיע ומכאן אין לה הרבה לאן לשאוף הלאה, ובשלב זה או אחר אנו נראה את המגמה מתחילה להשתנות ואת הגרף מתחיל לזוז כלפי מטה.
שאלת השאלות שריחפה באוויר כל הזמן הופכת עכשיו למבחן מציאות. השאלה מה יקרה לממשלה אם אכן התקציב יעבור. כעת זו עובדה, התקציב עבר ולכן זו לא שאלה של אם אלא של איך.
התרחיש הכי אופטימלי אליו יכולה הממשלה לקוות בימים הללו, הוא הקפאת הסיטואציה. שהמצב יישאר כמו שהוא עכשיו, שהדבק המלאכותי שמדביק את מפלגות הקואליציה זו לזו ימשיך להחזיק ולא יתפורר ושלא יצוץ איזה נושא משמעותי שיפורר את הדבק הזה. יותר טוב מזה כבר לא יכול להיות והתקווה של בנט ולפיד היא להישאר על הפסגה הזו לכמה שיותר זמן, לנעוץ מסמר בגלגל הסובב בעולם שיעצור לרגע מסיבובו וישאיר אותם למעלה.
ויש הרבה סיבות שיגרמו למסמר הזה להישבר, לדבק להתפורר ולגלגל לחזור ולשעוט הלאה, כשהוא מוביל אותם אל התהום, כשהמרכזית והעיקרית שבהן היא חוסר היכולת להחזיק ניגודים חריפים כל כך סביב שולחן אחד במשך כל כך הרבה זמן. זה נכון אמנם שימינה התפרקה מכל ערכיה ומכרה את כל עקרונותיה עבור הממשלה הזאת, והיא מסוגלת לעשות כך גם הלאה, אבל עדיין חוסר ההסכמות הוא בולט כל כך ויעידו על כך המאמצים הכבירים שנדרשו מבנט ולפיד לכבות שריפות בקואליציה על בסיס יומי.
בנט ולפיד סיימו עתה את הטיפוס המייגע במעלה השביל המפותל והקשה שהוביל אותם אל הפסגה. בשלב זה הם יושבים בצידי הדרך מתנשמים ומתנשפים מהמאמץ, הם מרגישים שגייסו את כל כוחות הנפש שלהם להחזיק את הממשלה הזאת ולגרור את העגלה במעלה ההר עד להצלחה של אישור התקציב, הם השקיעו את כל האנרגיה רק עבור המטרה הזאת וכעת הם תשושים. הם מסדירים נשימה ואפילו לא חושבים על המשך מאמץ, אלא רק על איך הם משיגים לעצמם קצת רוגע.
כמו אחרי כל מאמץ, הרצון הבסיסי הוא לשחרר, לנוח ולהרפות. וזה מה שיעשו כעת בנט ולפיד גם אם הם לא ממש מתכוונים לכך. אבל הקואליציה היא אותה קואליציה, המריבות הם אותן מריבות ומה ששונה זה רק גודל האמביציה שיש לקודקודים כדי לנהל את הגנון הזה. וכעת אין להם יותר מידי. הם זקוקים למנוחה.
ההצלחה הרגעית של העברת תקציב תגרום לחברי הקואליציה לנהוג זה בזה בנדיבות של מנצחים, באחווה של חברים שבעים, אבל האופוריה תתפוגג מהר מאוד, כבר בשבוע הבא יחזור כל שר וכל ח"כ למשרד שלו ויבקש להתחיל וליישם את כל מה שהובטח לו בתקציב השמן, וכאן יתחילו החיכוכים. מיליארדי השקלים לא מחולקים כל כך מהר, לפקידי האוצר יש סדרי עדיפויות והרבה אורך רוח ולחברי הכנסת יש מידי הרבה אינטרסים הסותרים זה לזה.
הזירה המדינית שוב תדרוש את תשומת הלב הציבורית, מרצ והעבודה ששמרו עד כה על שתיקה לשם 'קדושת' התקציב, יתחילו להגביר לחץ שישתלב גם עם הלחץ האמריקני וזה לא יהיה לבנט ממש קל. למרות שתהליך מדיני לא יקרה כל כך מהר, השיח הציבורי סביב הנושא יהיה טעון מאוד מה שיכול לסדוק את דבק הקואליציה.
הקואליציה הפנתה את כל מאמציה ותקוותיה רק למטרה אחת והיא העברת תקציב. וכשזה עבר והצליח, יהיה צורך להגדיר מטרה חדשה עבורה יש להתאמץ וסביבה יש להתלכד. כרגע המטרה הזאת היא נתניהו, הרצון שלהם להחזיק עד שהוא יילך. אבל זו כבר מטרה פחות מוגדרת, אין לה תאריך יעד ומאוד קשה יהיה להחזיק סביבה.
מדובר בתחרות של מי ימצמץ ראשון ומי יתייאש ראשון. וככל שזה יימשך יותר זמן, הקואליציה תתקשה לכבות כל שריפה ולוותר על כל עיקרון ואינטרס רק כדי להחזיק את זה. הקואליציה תרצה מאוד להחזיק מעמד כמה שיותר זמן, יתכן אולי שהיא תצליח להחזיק, אבל המכשולים רבין מידי וחזקים מידי, ובנט ולפיד כרגע מותשים מידי. ככל שהם ימהרו להתאושש וככל שהם יצליחו לגייס יותר כוחות נפש, כך הם יצליחו לשרוד.
חזרה לימי הדילים
ומהצד השני של הגלגל ניצבת האופוזיציה באחד מרגעי השפל שלה. ההפסד לא היה קל, צהלות השמחה שנשמעו במליאה לא התאימו לבעלי לב חלש ובהחלט היה מדובר בבוקר לא קל, בוקר קשה כמו שרק אופוזיציה יודעת לגרום לחבריה.
אבל בדיוק כמו שהקואליציה הגיעה לרגע שיא ממנה אין לה לאן להתרומם, יתכן מאוד שגם האופוזיציה הגיעה לשפל ממנו אין עוד לאן לרדת ואולי מכאן והלאה המצב יצליח רק להתרומם בחזרה. נתניהו ינסה להחזיק כמה שיותר זמן בתפקיד בניסיון לגרום לכך שהקואליציה תתפורר לפניו, ויש סיכוי לא מבוטל שזה יקרה.
מבחינת האופוזיציה, התרחיש הגרוע ביותר הוא שהקואליציה פשוט תחזיק זמן רב. זה יהיה קשה ואולי גם יגרום להגברת הזרמים התת קרקעיים בתוך המפלגות ובין המפלגות, גם נתניהו עלול להתקשות ולהחזיק את האופוזיציה מלוכדת סביבו כל כך הרבה זמן כשהשינוי המיוחל לא נראה באופק. אבל מבחינה מהותית, אין לאופוזיציה הרבה מה להפסיד עכשיו מעבר למצב שהיא כבר נמצאת בו.
מכאן האופוזיציה יכולה לקוות שיש לה רק מה להרוויח ויש לה כמה סיבות להרגיש כך. בראש ובראשונה מקננת כמובן התקווה שהממשלה תיפול ואז הכל נפתח מחדש, אבל גם אם לא, כעת הקואליציה רגועה יותר אחרי התקציב ואפשר לנסות ולעשות איתם יותר עסקים.
עד כה בחמשת חודשי קיומה של הממשלה, בהוראת נתניהו הוטל חרם גורף על הקואליציה, בין היתר בגלל הדורסנות בה היא נהגה באיוש הוועדות. חברי האופוזיציה לא נטלו חלק בדיונים וגם בהצבעות במליאה התחלקה ההצבעה לפי זהות מגיש החוק ולא לפי מהותו כפי שמקובל לעשות לעיתים קרובות בכנסת מתפקדת.
החרם על הוועדות נשבר כזכור כבר לפני שבועיים אבל כעת אחרי העברת התקציב, שני הצדדים יהיו מרוככים יותר ומשכך ניתן יהיה לחזור ולהתנהל כמו שאמורה להתנהל כנסת, בה האופוזיציה מתאמצת אמנם בכל כוחה להפיל את הממשלה אבל בד בבד היא גם פועלת לקדם את מה שחשוב לה באמצעות שיתוף פעולה כזה או אחר עם הקואליציה. התוצאה תהיה שכעת גם חברי אופוזיציה ירוויחו ויהיה להם יותר קל להתנהל מאשר סתם כך לחמם את הכסא במליאה או בלשכה.
גם מבחינת מצביעי האופוזיציה ובראשם כמובן הציבור החרדי, אפשר לקחת את נקודת הזמן הזאת ולהתייחס אליה במבט חיובי יותר. אולי דווקא נקודת השפל של העברת התקציב היא הזדמנות לקוות שמכאן והלאה לא יכול להיות גרוע יותר וגם אם המצב יימשך, מכאן הוא עשוי רק להשתפר.
מבחינה כלכלית, רוב גזירות הממשלה כבר ידועות ומפורסמות. אין מידי הרבה הפתעות שהממשלה מסתירה כדי לשלוף בהמשך. המציאות אמנם עומדת להיות כואבת לכולנו בכיס אבל התרחיש הכי גרוע כרגע הוא שהמצב הזה יימשך זמן רב.
בכל הדורות ידע העם היהודי להתנער אחרי מכות קשות והשפלות שספג, ולמצוא בכל מצב את נקודות האור ואת הצדדים הטובים שאפשר להתנחם בהם. כיום מצבנו אמנם לא קל אבל בחסדי שמים המצב הפוליטי וגזירות הממשלה משפיעים רק במישור הכלכלי ולא הרבה מעבר לכך וזה עצמו כבר נקודה חיובית.
מעז ייצא מתוק
אין צורך כמובן להסביר כי אסור להקל ראש ולא לזלזל במאומה בממשלה הרעה ובגזרותיה, אבל בשלב כזה בו הגיעה הממשלה לשיא שלה ומכאן היא יכולה רק לרדת, אולי ניתן להתנחם בכך שהירידה שלהם תהיה הנחמה שלנו.
הציבור החרדי עובר ועוד יעבור ימים קשים תחת הממשלה והתנהלותה, אבל במבט לאחור על ממשלת ברית האחים הראשונה בראשה עמד נתניהו, אפשר לראות שגם שם הורגשה התופעה הזאת שמעז יצא מתוק, אחרי הנפילה הכואבת הגיעה הרפואה ודווקא אחרי המכה התחזק הציבור החרדי עוד יותר.
גם אז כמו גם היום, העובדה שהממשלה סימנה את הציבור החרדי כאויב גרמה להתלכדות ולאיחוד שורות גדול יותר בתוך הציבור פנימה. חייהם של עמלי התורה היו קשים יותר אבל דווקא אז עלתה קרנם וההערכה אליהם גברה מאוד, דווקא הרדיפות על עולם התורה גרמו לכך שרוב יהודי ארץ ישראל הנחשבים למאמינים ואוהבי מסורת, התחילו להעריך יותר את לומדי התורה והרגישו הזדהות עם הרדיפה שהם עוברים.
כשליברמן ולפיד מסמנים את הציבור החרדי בצורה ברוטלית כל כך, זה מגביר את ההסתה וגורם לנזקים, אבל מצד שני בקרב קהלים רחבים מאוד דווקא גוברת החמלה כלפי מי שהפכו לנרדפים על לא עוול בכפם.
וגם מבחינת המהות עצמה. כשבנט ולפיד העבירו אז את חוק הגיוס וקיצצו בתקציבי הישיבות, החלה תופעה מעניינת בה חלה ירידה חדה בביקוש למסלולי גיוס לחרדים או הכשרות מקצועיות באקדמיה. כל מי שראה אז את עצמו על הגדר, עשה פניית פרסה וחזר פנימה. כשהציבור החרדי לא עשה אז קידוש, לפיד ובנט עשו הבדלה. כל חרדי נורמלי השתדל אז להרגיש חלק מציבור לומדי התורה, נושא בעול עם אחיו.
רפורמת הכשרות של כהנא היא מסוכנת ומזיקה, אבל מאידך היא גורמת להרבה יהודים לשאול את עצמם מהי בעצם הכשרות ולמה החרדים כל כך נלחמים עליה. אולי דווקא הרפורמה הזאת תגרום ליהודים רחוקים לפקוח עיניים ולהקפיד יותר על כשרות המאכלים, מה גם שבאופן עקיף היא מעניקה יותר חופש פעולה למערכות הכשרות המהודרות שלא יזדקקו יותר לשום תלות ברבנות.
חוק הדיחוי שמנסה הממשלה להעביר, נועד לפגוע במעמד לומדי התורה אבל הנחמה פורתא שיש בו היא שבשלב ראשון לפחות, המשמעות שלו היא בעיקר כלכלית. אף שוטר לא ייכנס לבית המדרש וינתק בחורים מהגמרא ואף בחור לא יילך לכלא. המטרה המרכזית של הממשלה היא להרעיב את לומדי התורה ותו לא ולשם החוק מכוון.
בחסדי שמים העם היהודי לא עומד היום בפני גזירת שמד מידית של יהרג ואל יעבור. החיים אמנם קשים, הממשלה מתנכלת והמצב לא קל, אבל יש גם הרבה צדדים של נחמה שאפשר לשאוב. הציבור החרדי בארץ ישראל צמח, התחזק והתגבש דווקא אחרי ממשלת רעות. כל מי שניסה לפגוע בציבור ביד קשה ובאמצעות גזירות השיג את המטרה ההפוכה וכך בע"ה יהיה גם הפעם.
נקודת השפל אליה הגיעה האופוזיציה השבוע, תהיה אולי גם נקודת הנחמה כי מכאן אפשר רק לשפר ולו במעט גם אם לא להפוך את הקערה על פיה בטווח הזמן המיידי. הקואליציה תהיה שבירה יותר ורעועה יותר, הם יצטרכו את האופוזיציה כדי לשרוד ואז יקרה אחת מהשתיים: או שהאופוזיציה תפנה עורף ותתן לממשלה ליפול, או שהאופוזיציה תשתף פעולה ותרקח דילים שיבלמו את הגזירות הבאות, שימנעו נזקים גדולים יותר ואולי אף ישפרו את המצב הקיים.
דווקא החיוכים הרחבים שפיזרו חברי הממשלה אתמול בבוקר, הם אלה שצריכים לנחם את חברי האופוזיציה. אם לממשלה אין יותר אופק לשאוף אליו, אם לממשלה אין יותר גבהים חדשים להעפיל אליהם, זה אומר שגם לאופוזיציה אין שפל עמוק יותר להידרדר אליו. ההצלחה שלהם היא הנחמה שלנו.
זה לא שמעתה ואילך חיינו יתנהלו על זרי הדפנה, עוד נכונו לנו ימים לא קלים מכל בחינה, אבל בסופה של המנהרה כבר נראית נקודת האור, והיא רק תלך ותתחזק בע"ה.
הטור פורסם במוסף 'יתד השבוע' מבית יתד נאמן
כמו שאומרים "מהפה שלך לאלוקים"
בעז"ה שכדבריך יהיה להם מפלה גדולה! ולחרדים יהיה תקומה גדולה ותתרומם קרנם!
וידעו כי אתה שמך ה' לבדך עליון על כל הארץ