יהודי הפעיל ב'תנועה לגאולת הר הבית' פנה לבית דפוס באום אל-פחם וביקש הצעת מחיר לצורך הדפסת פלאיירים. אולם הוא קיבל סירוב ובעקבות כך טען כי זכאי לפיצוי כספי בהתאם להוראות חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים.
בפסק הדין נכתב כי לפני קצת יותר משנה פנה התובע באמצעות הדוא"ל לנתבע וביקש ממנו לקבל הצעת מחיר להדפסת 2,000 פלאיירים בגודל A5 צבעוני דו צדדי. למייל של התובע לא צורפה דוגמה של הפלאייר עצמו, אך למייל היה מצורף לוגו של תנועת "חוזרים להר" והתובע חתם בסיום המייל באופן הבא: "יאיר, תנועת "חוזרים להר", תנועה לגאולת הר הבית".
לאחר מספר דקות התקבלה תשובת הנתבע במייל חוזר לתובע בזו הלשון: "איזה הר ואיזה אבטיח – זה מסגד אלאקסא שלנו של המוסלמים – לך לעזאזל". בכך הסתיים כל קשר בין התובע לבין הנתבע.
התובע טען בכתב תביעתו, כי הנתבע במעשהו רמס את כבודו ואת אמונתו של התובע, זלזל בו ואף הפלה אותו הפליה מבישה בניגוד לחוק איסור הפליה, תוך שהוא מסרב אפילו לשלוח הצעת מחיר ותוך שהוא מקלל אותו בצורה פוגענית. לפיכך, בית המשפט התבקש בית משפט לתביעות קטנות בנצרת על ידי התובע לחייב את הנתבע לשלם לו פיצוי בסכום המקסימלי שבית המשפט לתביעות קטנות מוסמך לפסוק – סך של 33,800 ש"ח.
הנתבע התנגד לקבלת התביעה והעלה בכתב הגנתו שלל של נימוקים מדוע צריך לדחות את התביעה. בין היתר טען הנתבע כי בית הדפוס אינו נכלל בחוק איסור הפליה הואיל והשירותים שבית הדפוס מעניק אינם נמנים על שירותים המוגדים בחוק הנ"ל. בית המשפט קבע כי דין הטענה להידחות.
בנוסף נטען ע"י הנתבע כי בתשובתו הוא לא התכוון לסרב לבקשת התובע אלא השיב באופן ספונטני והביע את דעתו בנוגע לאידאולוגיה של התובע שהיא בניגוד להשקפת עולמו. ייתכן מאוד כי הנתבע הגיב באופן ספונטני, "עמדתי היא כי מתוכן התשובה הבוטה שלו, ניתן בהחלט להבין כי הנתבע לא התכוון לספק הצעת מחיר לבקשת התובע ולמעשה יש בכך סירוב לספק מוצר של בית הדפוס. בכך הנתבע עבר על הוראות חוק איסור הפליה והפלה את התובע בהספקת המוצר בשל השקפתו של התובע בנוגע להר הבית, השקפה אשר אינה תואמת להשקפת עולם של הנתבע בעניין זה", כתב השופט.
בית המשפט הגיע למסקנה כי יש לקבל את התביעה באופן חלקי בלבד. בפסק הדין נקבע כי "נוכח האמור לעיל, יש לחייב את הנתבע לשלם פיצוי לתובע בשל הפרת הוראות חוק איסור הפליה. כזכור התובע ביקש פיצוי מקסימלי וחוק איסור הפליה אף מאפשר להעניק פיצוי ללא הוכחות נזק. עם זאת, סבורני, כי במקרה שלפניי יש מקום להפחית את הפיצוי באופן משמעותי".
השופטט הסביר את החלטתו וכתב: "ממכלול הראיות הקיימות, לא שוכנעתי כי התובע היה לקוח אותנטי ותם לב כשפנה במייל לנתבע. התובע מתגורר בירושלים, בית 12
הדפוס שאליו פנה התובע ממוקם כזכור באום אל-פחם. מדובר בבית דפוס רגיל, ללא כל ייחודיות, מלבד העובדה כי הוא מופעל ע"י אזרחים ערביים. נשאלת השאלה מדוע פנה התובע דווקא לבית דפוס זה? התובע נשאל על כך בדיון וטען כי הוא חיפש מקום יותר זול מאשר בירושלים וסבר כי ביישובים ערביים יש בתי דפוס זולים יותר. אך ספק בעיני אם התובע אכן רצה באמת להתקשר בחוזה עם בית הדפוס בו עבד הנתבע".
השופט הוסיף: "אני מבסס את קביעתי על כך, כי התובע הציג לעיוני במהלך הדיון רק 3 פניות לבתי דפוס ערביים. נראה לי, כי מי שמחפש באופן רציני מקום זול להדפסת פלאיירים לא היה מסתפק ב-3 פניות בלבד. התובע גם לא ביסס מבחינה ראייתית את הטיעון שלו לפיו חשב כי בתי דפוס בישובים ערביים זולים יותר. יתרה מכך, בסופו של דבר התובע הזמין עבודה בבית דפוס בירושלים, עיר מגוריו".
"ככל הנראה, התובע בפנייתו לבתי דפוס ערביים ניסה לייצר עילה משפטית לתביעה. כאן המקום לציין, כי התובע אף לא ניסה לפנות לנתבע בפנייה מקדימה בדרישת תשלום פיצוי בטרם פנה לבית המשפט בתביעתו".
בסופו של דבר בית המשפט קיבל את התביעה באופן חלקי ופסק לטובת התובע פיצוי מופחת בשל העובדה כי לשיטת בית המשפט מדובר בתובע שהיה לקוח לא אותנטי ולא תם לב. השופט פסק לנתבע לפצות את התובע בסך של 3,000 ש"ח ובנוסף לשלם לו הוצאות משפט בסך של 500 ש"ח.
אם הז היה ההיפך היה מקבל פיצויים מוגדלים מדינה לש צבועים
ידוע שבשטחים יותר זול להדפיס