ערב מלחמת העולם השנייה ישבו בידוובנה כ-1,000 יהודים – כ-40 אחוזים מכלל אוכלוסיית העיירה. מרבית היהודים, היו שומרי תורה ומצוות. בספטמבר 1939 כבשו הגרמנים את ידוובנה, אך כעבור ימים אחדים עברה השליטה במקום לידי ברית-המועצות, בהתאם להסכם ריבנטרופ-מולוטוב.
ב-23 ביוני 1941 שבו הגרמנים וכבשו את ידוובנה. למחרת החלו פולנים מקומיים להתעלל ביהודי העיירה: פרצו לדירות של יהודים, שדדו רכוש, ורצחו יותר מעשרה יהודים. הכומר המקומי שכנע אותם להפסיק ולמקום הגיעו מאות פליטים יהודים מהעיירות הסמוכות.
בבוקר 10 ביולי 1941 ריכזו פולנים מקומיים ואיכרים מן הכפרים הסמוכים את יהודי העיירה והפליטים היהודים שהיו בה בכיכר השוק. 1,600 היהודים רוכזו בכיכר באישור הגרמנים, והובאו אליה באמתלה שעליהם לנקות את המקום. חוליגנים מקומיים, מצוידים בגרזִנים, באלות ממוסמרות ובמכשירי עינויים אחרים, הריצו את היהודים בסמטאות והתעללו בהם.
עם רדת הערב, לאחר שהוחזקו כל היום בלי מים בשמש הקופחת, הוצעדו היהודים לאסם, בעוד הפורעים מוסיפים להתעלל בהם ולהרוג בהם בדרך. האסם הועלה באש, וכמעט כל היהודים שהיו כלואים בו נשרפו חיים. אלה שניצלו מהשרפה נרצחו באכזריות רבה בידי הפולנים בכל מקום שנתפסו בו. רק שבעה יהודים ניצלו מעיירה זו והם אלו שהעבירו את סיפור הזוועה לעולם. יד ושם תיעד גם אירוע מחריד זה, ועל פי הנתונים שלהם צוטטנו עד כה.
אך מתברר כי הפולנים מתכחשים לסיפור זה. לטקס שהתקיים בשבוע שעבר במלאת 75 שנים לפוגרום, לא הגיעו נציגים בכירים מטעם מפלגת השלטון הימנית. גם ראש העירייה המקומית לא טרח לשים פעמיו לאנדרטה שמנציחה את אחד האירועים המזעזעים ביותר שהתרחשו בתקופת השואה מחוץ למחנות ההשמדה הנאציים.
על פי דיווח בעיתון הארץ, שרת החינוך של פולין, אנה זלבסקה אמרה בשבוע האחרון בראיון לתקשורת המקומית כי "ידוובנה היא עובדה היסטורית, שכוללת הרבה אי-הבנה ודעות מוטות. אני לא מומחית לנושא, אבל הסיטואציה הדרמטית הזו שנויה במחלוקת". כשנשאלה אם היא מסכימה עם הקביעה לפי פולנים שרפו את שכניהם היהודים, אמרה כי זו "דעה", והוסיפה כי יש חוקרים, בהם פרופסורים ידועים ובעלי שם, ש"מציגים תמונה שונה לגמרי".
ראש עיריית ידוובנה, מיכאל חייבסקי הצטרף בשבוע שעבר לקריאה שנויה במחלוקת לפתוח את קבר האחים במקום, להוציא את השלדים ולבדוק את נסיבות מותם. בראיון לעיתון פולני אמר: "צריך לבדוק כמה אנשים נהרגו ובידי מי, כדי להסיר את הספק סוף סוף". חייבסקי אמר כי יחתום על העצומה שהופצה בנושא בידי אווה קורק, היסטוריונית ימנית-קיצונית מלובלין.
פרופ' שרה בנדר, חוקרת יהדות פולין והשואה מאוניברסיטת חיפה הסבירה בראיון להארץ כי "זה עניין פוליטי. לפולין פשוט קשה מאוד להשלים עם האשמה הזו ולקבל את העובדה, שהיוזמה לפוגרום בידוובנה ובכפרים, בעיירות ובערים רבות ברחבי פולין, היתה של הפולנים עצמם".
"הנושא הזה כבר הוכח במחקרים, בעדויות ובמסמכים. אפילו הגרמנים עמדו מהצד מופתעים והשתאו נוכח היוזמה של הפולנים. במקומות אחרים, הגרמנים פשוט עזבו את המקום והשאירו את הפולנים לחסל את היהודים", היא הוסיפה. "זה פשוט מגוחך. הרי גם תושבי ידוובנה עצמם מודים, כי על המקום רובצת קללה 'על מה שעשינו ליהודים'. כולם כבר הודו בזה", היא אומרת.
בנדר מזכירה, כי הפוגרום בידוובנה לא היה מקרה יוצא דופן, אלא אחד מיני רבים, שאירעו באזור בשנות מלחמת העולם השנייה, בהם פולנים רצחו את שכניהם היהודים. "אם זה היה שניים-שלושה מקומות, היית יכול לומר שהפוגרום בוצע בידי פרימיטיבים או לא-מלומדים. אבל אין מקום בפולין שלא היו בו פולנים שרצחו יהודים", היא מוסיפה.
"לממשלה הימנית הפולנית יש נימוקים משלה לניסיון הטיוח של האמת. היא בעיקר רוצה לטהר את עצמה מכך שלפולין יש חלק ברצח יהודים במלחמת העולם השנייה", מסכמת בנדר. "אם יפתחו את הקברים בידוובנה ימצאו שם שלדים שרופים. הפולנים רצחו את היהודים בחרבות, בסכינים ובפטישים. הם שחטו אותם והעלו אותם חיים באש. כדורים גרמנים לא יימצאו שם".
