הפולשים הערבים לבתי היהודים בשכונת שמעון הצדיק בירושלים, המוכר גם בשם שכונת שייח ג'ארח, חתמו על הפשרה שהציג בית המשפט – אך בסופו של דבר נסוגו בהם, בלחץ הרשות הפלסטינית, חמאס ושאר ארגוני הטרור הפלסטיניים.
משמעות ההחלטה היא ששופטי העליון ייאלצו להכריע בערעור שהגישו כמה משפחות נגד צו הפינוי שהוצא לבתיהן – בשאלה האם לפנות אותם כפי שנקבע בחוק למרות החשש כי יתפתחו מהומות אלימות, או שמא ייכנעו ללחץ ויאפשרו לפולשים להישאר בבתי היהודים.
לפי הצעת הפשרה אותה דחו הערבים, ארבעה נציגי המשפחות יוכרו כדיירים מוגנים בבתים בשכונה, וכל משפחה כזו תשלם דמי שכירות לעמותת "נחלת שמעון" שרכשה את הקרקעות שעליהן נמצאים הבתים. בהצעה נאמר כי עד להכרעה סופית על הזכויות בקרקע, יראו ב"נחלת שמעון" בעלים והדיירים ייחשבו לדיירים מוגנים.
על פי ההסדר, כל משפחה ערבית בשכונה תפקיד דמי שכירות שנתיים בסך 2,400 שקלים בחשבון סנגוריהם של חברת נחלת שמעון הצדיק, כשהתשלום יופקד עבור כל שנה מראש. כמוכן, ישלמו את הוצאות המשפט בשתי הערכאות הקודמות בסך 30 אלף שקלים.
אך הפלסטינים חששו כי חתימה על פשרת בית המשפט מעניקה בעצם לגיטימציה למתיישבים היהודים שטענו לבעלות על הבתים ויהיו לכך השלכות לא רק על מעמד ובעלות הקרקע בשייח' ג'ראח אלא במקומות נוספים בירושלים שעליהם מתנהל מאבק משפטי.
לכן, החלו במסע לחצים. גורמים ברשות הפלסטינית, ביניהם השר הפלסטיני לענייני ירושלים, שוחחו עם נציגי המשפחות גם הם בניסיון לשכנע אותן לסגת מההסכמה ולהמשיך את המאבק.
בין היתר עדכנו הפלסטינים כי הוסבר למשפחות שחתמו על ההסדר את חומרת העניין, והדגישו בפניהם כי המאבק על שייח' ג'ראח "הינו סמל למאבק ההתנגדות הפלסטינית לכיבוש בשייח ג׳ראח שהוביל למותם של מאות שאהידים ופציעתם של אלפים".
כאמור, בסופו של דבר התושבים נכנעו והודיעו כי לא יסכימו לקבל את הפשרה – וכעת ההכרעה עוברת חזרה לידי שופטי בית המשפט העליון, שיקבעו האם יפנו את הפולשים הערבים מבתיהם, או לא.
