זעזוע: ספרו של אמסלם מופץ באלפי עותקים בעולם הישיבות | בחורים בבית מתתיהו הציתו את הספר | אחד הרבנים חיבר קונטרס תשובה לדברי אמסלם - פרסום ראשון

פעילי מפלגת 'עם שלם' מפיצים בימים אלו את ספרו של יו"ר התנועה, חיים אמסלם שהודח מש"ס ברחבי עולם הישיבות בניסיון אחרון לקושש קולות בקרב צעירי הצאן.

קרא עוד:

[postim]

בשבוע האחרון חולקו עותקים רבים של ספרו בישיבות ברחבי הארץ, ביניהם: מיר – ירושלים, מיר ברכפלד, בית מתתיהו, איתרי ועוד.

תלמידי הישיבה בבית מתתיהו שהביאו את הספר לידי אחד הרבנים בישיבה קיבלו הוראה להצית את הספרים בשל ההשקפות הפסולות שנכתבו שם.

רבנים ואנשי חינוך הביעו זעזוע לנוכח הפצת השקפותיו הפסולות של אמסלם ברחבי עולם התורה, "בחורים רבים נחשפים להשקפות הכפרניות של אמסלם", אומר לנו אחד הבחורים שנחשף לתכנים.

אחד הרבנים הוציא קונטרס בו הוא כותב את תשובת המשקל לספרו של אמסלם. אנו מציגים בפניכם לקט נבחר מהדברים:

הטענות שבספר מתייחסות בעיקר למה שאין אנחנו משרתים בצה"ל, עובדים לפרנסתנו, ולומדים את ה'ליב"ה'. יש מכנה משותף לכל הטענות. כולם מתייחסים לדברים שהם אמצעי, 'היכי תימצי', ולא לדברים שהם מטרה. לאחרונה יצא איזה עלון שדן בשאלה החשובה אם יש ענין לנשק טנק 'כיון שעל ידו מקיימים את המצוה של הגנה על עם ישראל'. כל בר דעת מבין את הגיחוך שבטענה. הטנק אינו אלא אמצעי, באשר כן, אין שום חשיבות בפני עצמו, וכמובן לא מגיע לו נשיקה.

המטרה שלנו הוא להגיע לעולם הבא, (דבר שנדמה שלא מוזכר בספר אפילו פעם אחת). כשאנחנו נגיע לשמים לא ישאלו אותנו אם שירתנו בצבא, אם עבדנו לפרנסתנו או אם למדנו את הליב"ה. ישאלו אותנו אם 'עסקת בתורה'. במובן רחב יותר המטרה הוא גם לתקן עולם במלכות שדי. להוריד את הקב"ה לעולם, ולהקדיש את חיינו לעבודת ה'. 'והגית בו יומם ולילה' אינו מליצה. התורה הגדירה את העם שלנו כ'ממלכת כהנים וגוי קדוש'. בשאר האומות יש את הכהנים שמייחדים את החיים שלהם לעבודת הבורא, וזה מאפשר לשאר העם להתעסק בצרכים של עצמם. אצל עם ישראל כולנו 'כהנים'. יתר על כן,אנחנו מזכירים פעמיים ביממה את הצווי העליון של 'ואהבת את ה' אלקיך בכלל לבבך',איך מקיימים את ה'אהבה' הזאת? אומר הרמב"ם שכמעט האופן הוא בזה שנלמד תורה, נהיה שקועים בתורה, נחיה את התורה 'באהבתו ישגה תמיד'. לא אהבת המדינה, לא אהבת העבודה- אהבת אלקיך.

מקובלנו ש'עת לעשות לה' הפרו תורתיך', דהיינו כשקיום התורה עצמה דורשת את 'הפרת התורה' דברים יכולים להשתנות. בעקרון 'דברים שבעל פה אי אתה יכול לומר בכתב', אבל דא עקא ש'עת לעשות לה' הפרו תורתך'. אילו לא היו מעלים את התלמוד בבלי על הכתב היא היתה משתכחת, הרי הכרחי ל'הפר תורתיך'. אילו בדור הזה לא היינו רובנו בישיבות ובכוללים ברור שהיתה משתכחת התורה, ויעיד על זה איך נראה הציבור הדתי לאומי. בזמן שההפקרות משתוללת בחוץ, בדור שפשוט לא שייך להתפרנס בכבוד בלי להיות מחובר לאינטרנט, פשוט לא שייך מצב שלא יהיו רוב מנין ורוב בנין נערי ואברכי ישראל בישיבות ובכוללים, (בעצם מעיקר הדין גם לרב אסור לקבל משכורת, ואף בזה ישנו פסק ברמב"ם. גם הרב אמסלם בעצמו במשך רוב חייו בעצם הונחה על פי כלל זה של 'עת לעשות לה' הפרו תורתך').

המחבר בא בטענות על הבטלנות בישיבות ובכוללים. הוא מצייר את זה בשחור ולבן, יש בכוללים את ה'לומדים הרציניים' ויש את 'שותי התה ומדברי הפוליטיקה'. משם הוא עובר לישיבות, שאף שם יש את ה'בטלנים' והלומדים'. לאיפה הוא ימשיך לחפור? לבית ספר שיש את ה'חרוצים' והגרועים'? אולי גם לגן הילדים? ההתפחות של כל אדם הוא מורכב מאוד. לכל אחד יש עליות וירידות. אין מישהו שהגיע לאיזה מקום שהוא בלי נפילות בדרך (אולי חוץ מהרב חיים אמסלם). אותה בחור שהוא מתמיד נורא בתחילת הזמן יכול להיות לו רפיון בבין הזמנים או כשהוא עובר מצב קשה. לדרוש שהישיבות יוציאו את ה'בטלנים' זהו בדיחה. מי יקבע מיהו הבטלן? מי ערב לכך שאותו 'בטלן' בישיבה הקטנה לא יתחזק בישיבה גדולה או יתפוס חיזוק לאחר שיתחתן? והרי ראינו עשרות ומאות מקרים כאלה בדיוק!