לפני מספר חודשים אישרה הממשלה את החלטת שר הביטחון להקים היכל זיכרון להנצחת חללי מערכות ישראל בהר הרצל בירושלים, בהחלטה הזאת למעשה ראו עצמם נפגעים עמותת נפגעי פעולות האיבה והטרור ואלו פעלו לשינוי ההחלטה, כך שבהיכל יונצח גם זכרם של חללי פעולות האיבה, ולא של חללי מערכות ישראל בלבד אולם בקשתם נדחתה על ידי הגורמים השונים. כשראו כי לא יוכלו עוד לפתור את העניין בדרך של מו"מ הם פנו לקבל הגנה מבג"צ, העתירה של עמותת נפגעי האיבה הופנתה כנגד ראש הממשלה, שר הביטחון, משרד הביטחון ומנכ"ל המשרד.
קרא עוד:
[postim]
בכתב העתירה נכתב: "החלטת הממשלה אינה סבירה, שכן ההבחנה בין חללי צה"ל לבין חללים שנפלו במסגרת פעולות טרור הינה מלאכותית, מפלה את חללי פעולות האיבה, ופוגעת בזכותם לכבוד ולשוויון".
מנגד טענה הממשלה: "כי החלטת הממשלה ראויה, סבירה וצודקת, כיוון שמדובר בשתי אוכלוסיות נפרדות, בעלות שוני מהותי, אשר בא לידי ביטוי באירועי הנצחה נפרדים, בטיפול על ידי גופי מדינה שונים ובכפיפות למערכות דינים שונות".
ארגון יד לבנים, שביקש להצטרף כמשיב לעתירה, טען, כי היכל הזיכרון נועד להנציח מורשת של מסירות נפש, הקרבה וגבורה של אלה שנפלו במערכות ישראל, וזו אינה רלוונטית לחללי פעולות האיבה.
נשיא בית המשפט העליון גרוניס דחה את העתירה וכתב:"העתירה שלפנינו מעוררת את אחד הנושאים הקשים והרגישים בחברה הישראלית, הנוגע להנצחת זכרם של חללים אשר נפלו במערכות ישראל ובפעולות איבה וטרור".
אולם בכל זאת נקבע, כי החלטת הממשלה מצויה במתחם הסבירות, שכן הממשלה נדרשה לסוגיה זו בעבר ואף מינתה לשם כך ועדה מיוחדת (ועדת מלץ), וזו בחנה את העניין בטרם נקבעו מנגנוני ההנצחה השונים, ומצאה לנכון להפריד בין שני סוגי החללים.
בשולי פסק הדין כתב הנשיא כיצד בכל אופן לדעתו יש לטפל בסוגיא זו: "כי בפני העותרת פתוחה הדרך להתמיד במאמציה הציבוריים לשינוי המצב החקיקתי ואופן ההנצחה הקיים, במידה והיא מעוניינת בכך".
