ההבדל שבין קימה לקימה | טור פוליטי

אמש (שלישי) היה זה יום חגם של מאה עשרים חברי הכנסת. רבים מהם חיכו ליום הזה. הם עברו מסע מפרך של פריימריז. חלקם עדיין משלמים הלוואות אותם לקחו והכל בכדי להגיע למעמד המרגש, לאותו רגע שיא בו מזכירת הכנסת הגב' ירדנה מלר הורביץ תקרא בשמם ובאותו רגע יקום כל אחד מהם ויכריז: "מתחייב אני".

קרא עוד:

[postim]

כולם הצהירו, מראש הממשלה בנימין נתניהו, ועד אחרון חברי הכנסת פנינה תמנו –שטה (האחרונה בסדר הא"ב) אלא שביושבי ביציע העיתונאים הבחנתי שאין כל הקימות שוות, אין הבדל בין עמידתו וזקיפות קומתו של ח"כ מוטי יוגב לעמידתו וקומתו של ח"כ הרב מאיר פרוש. אין בין עמידתו של ח"כ אבי וורצמן בקבלת עול וביראת כבוד משל הייתה זו עמידה של אדם לפני קונו לעמידתה של ח"כ חנין זועבי.

בכדי להעביר לכם הקוראים את שראו עיני יהיה נכון יותר לומר כי חשתי בהבדלי העמידות והקימות שבין ח"כ לח"כ כמו בהבדלים שבין העמידה של 'מודים דרבנן' לבין עמידה של 'ברכו' (להבדיל). פרוש הסתפק בעמידה כזו של 'מודים דרבנן' משהו בסגנון 'יוצא'זיין' (לצאת ידי חובה), מוטי יוגב עמד כעבד בפני קונו, עמידתו הייתה מתוחה וזקופה, ידיו היו לאחור, הוא לא נשען על השולחן ואמר בכוונה: "מתחייב אני" מיד לאחר מכן כשישב במקומו הוא חש הקלה חבריו לחצו ידיים כאילו הרגע הוא ירד מעליית שלישי של בית הכנסת ביישוב בו הוא גר.

את החידוד להבדלים קיבלתי דווקא מאחד מחברי הכנסת של ש"ס אותו פגשתי כשנכנס למשכן וקיבל את תעודת חבר הכנסת. "תגיד, אתה מתרגש? תמסגר את התעודה?" הח"כ הביט ואמר: "יש לי כאלו ברחבי הבית, לא מתרגש. אני נמצא כאן כשליח דרבנן. הטקסים אינם חלק ממני, רק העשייה. לכאן הגעתי כדי לקדם דברים שעומדים בראש סדר היום של המגזר החרדי".

בעוד כל ח"כ חדש או ותיק שבא בשערי הכניסה קיבל מהדיילות תעודת חבר כנסת חתומה על ידי יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט אליקים רובינשטיין ופרח מפלסטיק שהוצמד לדש בגדו. היו חברי כנסת שבחרו להגיע למשכן מלווים בבני משפחותיהם והכנסת עמלה להפיק עבורם תוכנית מיוחדת. חברי הכנסת החרדים בחרו להגיע לבד עם בן משפחה אחד בדרך כלל זו 'אשת חבר', "הילדים עמלים בתורה, חבל להם על בזבוז הזמן" אמר לי חבר כנסת מיהדות התורה.

הכנסת יודעת להפיק טקסים, יש לה מומחיות רבה בתחום. את אירוע הפתיחה של הכנסת ה-19 פתח נשיא המדינה שמעון פרס שנכנס לכנסת דרך שער פלומבו, כשמכוניתו מלווה בשישה אופנועים ובשישה פרשים רכובים על סוסים נושאי דגל הנשיא. מאות האורחים הסתדרו בשתי שורות ארוכות משני צידי הרחבה המרכזית. פרס התקבל בשערי הכנסת על ידי יו"ר הכנסת היוצא ראובן ריבלין בתרועת חצוצרות, ותזמורת צה"ל ניגנה את ההמנון הלאומי.

כאלף מוזמנים נהרו ליציעים כדי לתפוס את מקומם, פרס, נתניהו, ריבלין, בן-אליעזר ונשיא ביהמ"ש העליון אשר גרוניס נכנסו ללשכת יו"ר הכנסת. במשך רבע שעה התנהלה ביניהם שיחה מעניינת ומרתקת. פואד אמר לפרס: "אתה מדור התקומה, אני מייצג את הדור שלאחר התקומה". ריבלין אמר: ש"ממוצע הגילים בכנסת הולך ויורד והכנסת החדשה צעירה יותר מקודמתה". אבל דבר אחד בטוח, ממשלות יקומו ויפלו ופרס ימשיך לכהן כמבוגר האחראי של השכונה הפרועה במזרח התיכון.

כשפרס נכנס לאולם המליאה השמיעה חוליית מחצצרים שלוש תרועות חצוצרה. ריבלין נטל לידיו את פטיש היו"ר ובמיומנות רבה היכה בו שלוש פעמים והכריז על פתיחת הישיבה. בתום נאומו של פרס הוא הזמין לדוכן את ותיק הח"כים, בן-אליעזר, כדי להצהיר אמונים ולקבל לידיו את ניהול הישיבה.

נתניהו משתעשע בתקופה האחרונה בהרצת מעומדים שונים על משרת יו"ר הכנסת ונשיאות המדינה. שמות עלו וירדו אבל כרגע על משרת יו"ר הכנסת אין מתמודדים וסביר להניח שבתוך מספר ימים נראה את חברי הכנסת בוחרים ברובי ריבלין לכהונה נוספת בתפקיד היו"ר.

לא כולם נשארים עד להמנון

למרות החילוקים וההבדלים שבין קימה לקימה, כולם היו שווים ונשארו עד לסוף הטקס, לשירת המנון המדינה 'התקווה'. אולם, כמה מחברי הכנסת של המפלגות הערביות עזבו את מליאת הכנסת מייד לאחר שהצהירו אמונים לה. זאת בכדי שלא יהיו חס וחלילה נוכחים באולם המליאה בעת שירת ההמנון הלאומי.

כמה בולט היה לראות את ח"כ חנין זועבי אורזת את התיק ונוטשת את האולם המליאה בהפגנתיות, מייד לאחר שהשמיעה את הצהרת האמונים שלה, "מתחייבת אני." אחריה נטשו ח"כים נוספים מהמפלגות הערביות השונות, כדי להימנע משמיעת ההמנון. "יצאתי לפני ההמנון כי הוא לא מתייחס אלי. ההמנון מדכא ומשפיל אותי כערבייה ילידת הארץ," הסבירה זועבי את צעד המחאה שלה ושל חבריה.

אך אל דאגה, לתמונה הקבוצתית המסורתית עם יתר ראשי הסיעות באולם שאגאל, הם התייצבו.

יש משהו בלתי מובן בהתנהגות החצופה והשערורייתית של חברי הכנסת הערבים, הם רוצים להיות שותפים בקבלת החלטות במדינה, הם רוצים להיות בעלי דעה ומעמד אבל הם ימשיכו לירוק בפרצופה של אומה שלמה. הדמוקרטיה הישראלית בודקת את סף כח הסבל שהיא יכולה להכיל טיפוסים מהסוג של זועבי אבל נראה לי שהדמוקרטיה הזאת עוד רגע מתפוצצת.

מעשה מרכבה

בסיום הישיבה החגיגית קם נתניהו מכיסאו בראש שולחן הממשלה הפנימי וצעד לאטו במעבר הצר. רצתה יד ההשגחה העליונה והאדם הראשון שנפל אל בין זרועותיו היה יורשו העתידי מסיעת 'יש עתיד', ח"כ יאיר לפיד. חבריי אמרו לי תראה, הוא "שעט לעברו של ראש הממשלה". התוצאה: לפיד העניק לנתניהו חיבוק חם ועל הדרך הציג לו את מספר 2 שלו, שי פירון, והמשיך לטפוח על כתפו . נתניהו נראה מובך קמעה וצונן. אין ספק כי לפיד מבין תקשורת ויודע לתת את ההופעה היותר טובה מול המצלמות.

אנו נמצאים כשבועיים לאחר הבחירות, ממשלה אין, אבל אם לשפוט מנאומו של נתניהו בטרקלין שאגאל, הוא ללא ספק פוזל לעבר מפלגות השמאל-מרכז שבלעדי אחת או שתיים מהן לפחות, אין לו ממשלה מתפקדת.  3-4 פעמים הוא הזכיר את המלה "שלום", שהן 4-3 פעמים יותר משעשה זאת לכל אורך מערכת הבחירות. נתניהו גם דיבר על הורדת יוקר המחיה, הפחתת מחירי הדיור, הגברת השוויון בנטל ושינויים בשיטת הממשל.

מבחינת נתניהו הטוב ביותר זה לבנות ממשלת חרדים ללא לפיד. נתניהו יעדיף לבשל את לפיד באופוזיציה על דרך לשלוח את אלקין שבימים הקרובים יסיים את הדוקטורט שלו בנושא פיצולי סיעות והקמת מפלגות חדשות תשאלו את שאול מופז ואת שלום שמחון איזה ניסיון עשיר יש לאלקין. יתרון נוסף יהיה למהלך באם נתניהו יוכל על הדרך להפריד בין הצמד חמד החדש בנט ולפיד. מבחינת נתניהו הוא כבר ממזער נזקים לעימות הפוליטי הבא.

נכון לעכשיו, לנתניהו יש הסכמות בקווים כללים עם המפלגות החרדיות בנושא השוויון בנטל. עכשיו השאלה האם שלי תצטרף לממשלה.

הכותב מכהן כפרשן פוליטי של עיתון יום ליום