"אין שמחה כהתרת הספקות", השבוע היו אלו נתניהו וליבני שפיזרו את הערפל הסמיך סביב המו"מ הקואליציוני. בשעות אחה"צ של יום שלישי קיבלנו הודעה כי השניים ימסרו הודעה משותפת על חתימת ההסכם קואליציוני לממשלה ה-33 של מדינת ישראל, ובכך באו על פתרונן כמה שאלות שנותרו פתוחות.
קרא עוד:
[postim]
ראשית, עם ישראל יקבל ממשלה מנופחת כנראה לא פחות מהממשלה הקודמת, כרגע המפתח עומד על תפקיד שר על כל שלושה חברי כנסת ויו"ר ועדה על בסיס זהה. אפשר שהמחיר הזה גם עתיד להשתנות עם כניסתו של מופז לקואליציה, מונח הניתן לפרשנות של הקורא ובאחריותו בלבד. שהרי אם מופז יקבל תפקיד שר, אז יוצא שממשלת נתניהו מורידה מחירים כמו במכירת סוף עונה – שניים במחיר אחד.
דבר נוסף, גלעד ארדן ודודו רותם יודעים היום שתיק המשפטים כבר לא בידיהם ובחסידות 'האקטיביזם השיפוטי' נשמו לרווחה. מעתה חסל סדרי דניאל פרידמן, יעקב נאמן ודודו רותם. בתום תקופה קשה לחסידות, מונה לה אדמו"ר נצר לאותה שושלת מפוארת שימשיך את שיטתו של מייסד החסידות החדשה.
האזרח בישראל ממשיך ללמוד על בשרו שאמירות לחוד ומעשים לחוד, הפוליטיקה בישראל היא דבר נזיל וגמיש והיא מותאמת למצב ולנסיבות. "חייבים להיות פרקטיים", אומר לי השבוע בכיר בצוות המו"מ של הליכוד. אבל נתניהו הוא לא רק פרקטי, הוא כבר מזמן 'מר גמיש'.
ביום שני ישבתי עם כמה כתבי כנסת במזנון החלבי של הכנסת, המיקום שלו הוא נקודה די אסטרטגית בתוך הכנסת, ניתן לראות את הבאים והנכנסים בשערה. בשעות אחה"צ של יום שני, צעדו שם ליבני וליברמן כשאחריהם רודף מאבטחו של ליברמן. השניים נכנסו ללשכת יו"ר ועדת החוץ וביטחון. רבים מאיתנו היו רוצים להיות שם זבוב על הקיר, אבל כנראה הפגישה הזאת הייתה כבר הסיום הסופי של אותן שיחות, פגישות והחלפת הסכמים בין התנועה לבין הליכוד-ביתנו. לפני כשבועיים, דיווחנו פה כי התנועה כבר סגרה עם נתניהו, אך מסתבר כי השבוע הייתה זו הסגירה הסופית.
מו"מ והסכמים לא נערכים בכפר המכביה מול צוות המו"מ, הדגשתי אז, מכיוון שהדברים נערכים מאחורי הקלעים. גם כאן מדובר בתהליך ארוך שעליו עמלו נתניהו ואנשיו. אלא שאין שמחה בלי קטטה, ובתנועה כבר החלו המלחמות. ישיבת הסיעה של התנועה הייתה מתוחה, עדות למתיחות הרבה ניתן היה לראות עוד לפני הפגישה, אז ארעה תקרית מביכה: היה זה ח"כ עמיר פרץ שניגש לח"כ עמרם מצנע, מספר 2 ברשימה, כדי ללחוץ את ידו ולברך את מצנע לרגל יום הולדתו, אלא שהיד של פרץ המושטת לשלום נותרה באוויר. מצנע, סירב ללחוץ את היד של פרץ. לעיתונאים היה זה רק הקדימון למה שבאמת מתחולל שם מאחורי הקלעים. מצנע לחוץ ופגוע מן הפרסומים, לפיהם פרץ יהפוך לשר השני מטעם המפלגה, זאת על אף הבטחה מפורשת שקיבל מלבני בנושא. מצנע עדיין המום מהעקיפה מימין של פרץ וסירב לומר דבר לעיתונאים שהיו במקום.
אלא שלבני הבהירה לנוכחים כי בניגוד לפרסומים בתקשורת היא עדיין לא החליטה מי יהיה השר השני מטעם מפלגתה בממשלת נתניהו. היא גם עדכנה את הח"כים שעדיין לא סיכמה עם נתניהו איזו ועדה תימסר לידי הסיעה ומי מבין הח"כים יעמוד בראשה. אולם בשיחות שאותן אני מקיים עם חברי הכנסת של התנועה, ניתן לומר שרב המרמור מהתנהלותה של לבני סביב חתימת ההסכם הקואליציוני.
"לבני לא עדכנה את הח"כים מראש על כך שהגיעה לסיכומים עם נתניהו והודיעה לתקשורת שחתמה עוד לפני שחברי הרשימה ידעו על כך", אמר לי חבר כנסת בכיר במפלגה. אותו חבר כנסת התגייס למען מצנע, סוג של אחוות ממורמרים, אחים לאותה צרה. "ההתנהלות מול עמרם מצנע לא תעבור בשקט. העובדה שעמיר פרץ עושה במפלגה הזאת כבתוך שלו וגורם ללבני להפר סיכום מוקדם שהיה לה עם מצנע, לא בסדר. מצנע צריך להיות השר הבא של המפלגה" אמר הח"כ.
ליבני, שחרטה על דגלה את השוויון בנטל, מקבלת את סעיף 21 בהסכם הקואליציוני: "מוסכם על הצדדים כי יחוקק חוק להגברת השוויון בנטל על פי העיקרון שבו אזרחי ישראל יתרמו את חלקם לנשיאה בנטל בהתאם לתוכנית שתוכן בהסכמת הצדדים". אתם מבינים מה כתוב כאן? בעברית פשוטה מוסכם על הצדדים כי צריך למצוא פתרון לבעיית הגיוס לבני הישיבות, אלא שאני מבין כי לכל ריקוד צריכים שניים וללא הבנות מהמגזר החרדי לא יתאפשר גיוס בכוח, אז נמצא פתרון שיוסכם על הצדדים וזה כולל במפורש את החרדים.
אחרי ציפי יבוא מופז, ואם ציפי התפשרה מופז חייב לגלות גמישות יתר. בפני מופז עומדת אפשרות אחת, שנות יובש באופוזיציה שיובילו לקביעת המסמר האחרון בארון הקבורה של קדימה, או שותפות בקואליציה שפירושה להיות חלק מהנהגת המדינה והאפשרות למזג את המפלגה ששקועה בחובות בכנסת ה-19 עם מפלגה גדולה, דבר שיביא לפתרון סידור עבודה למופז וחבריו בכנסת הבאה.
גם מופז שיצא בקול תרועת חצוצרות ופתח את הכולל הכי נחשק בישראל, 'הכולל של קדימה', שבו אברך מקבל 3400 ₪, יסתפק בתוכנית מוסכמת על החרדים. דו"ח פלסנר ייקבר ובמקומו ישווק דו"ח חדש, וחזקה על מופז שידאג להסביר לציבור מדוע המתווה החדש טוב יותר מפלסנר, הרי יש לו מומחיות בכך. נזכור שבתקופה קצרה הוא הסביר למה הוא נכנס לממשלת נתניהו ובתקופה קצרה גם הסביר למה פרש ממנה. אז אל תדאגו לו.
צרות מבית
ואם בצרות של "התנועה" עסקנו, אז הבחירות לכנסת ה-19 גרמו להעמקת הסכסוכים בתוך הליכוד. העיתונאי זאב קם ב"מעריב" פרש השבוע לקוראים את מפת הסכסוכים במפלגת הליכוד-ביתנו. מעיון קצר עולה התמונה הבאה: השרים גדעון סער וישראל כץ מסוכסכים כבר שנים רבות, השניים מדברים ומשמיעים זה נגד זה דברי ביקורת. השניים רואים את עצמם כטוענים לכתר ביום שאחרי נתניהו, וראש הממשלה נהנה מזה לפעמים. פעם מקרב את האחד ומרחיק את השני ובכך הוא דואג לשחק עם הלהבות. עדות לסכסוך בין השניים, היא כי לא פעם טרפדו השניים זה לזה הצעות חוק בוועדת השרים לחקיקה.
זוג נוסף הוא כרמל שאמה הכהן וחיים כץ. אנשי כץ שמחו יותר מכולם כששאמה הכהן נותר מחוץ לכנסת.
גם נשות הליכוד מסוכסכות, לימור לבנת וגילה גמליאל טוענות לכתר "האישה הראשונה במפלגה", ובימים אלו אתם תופסים אותן בעיצומו של מאבק על תפקיד של שרה.
ללימור לבנת יש אויבת נוספת, מירי רגב. כדי להבין את עוצמת השנאה בין השתיים, די להיות נוכח בדיוני ועדת השרים לחקיקה ולשמוע את דעתה של לבנת על הצעות החוק שיזמה רגב. גם הדומיננטיות של רגב בתקשורת ובקרב פעילי הליכוד אינה מוצאת חן בעיניה של לבנת. בכל הקשור להעדפתו של נתניהו, רגב נמצאת הרחק מאחור בהשוואה ללבנת.
ח"כ רובי ריבלין נמצא כרגע בעימות מול גדעון סער, הסיבה לכך, בפריימריז האחרונים בליכוד גילה ריבלין כי אינו ברשימת המומלצים של סער ואף נמצא ברשימת החיסול של אנשיו. מאז, היחסים ביניהם אינם טובים כבעבר.
נתניהו מחמם את גזרת ריבלין. הספין כרגע כי למפלגת העבודה הוצע תפקיד יו"ר הכנסת. אם תחליט להצטרף לממשלה, אזי ח"כ בנימין (פואד) בן אליעזר יקבל את תפקיד היו"ר שהובטח לריבלין. נתניהו במהלך הקדנציה האחרונה דאג להפיץ כי הוא מייעד את כחלון לתפקיד הנשיא, ולאחרונה בסביבתו דואגים לקדם את דוד לוי לתפקיד. דברים אלו לא מרבים אמון, אף שריבלין ממשיך להביע אמון מופגן ונאמנות לנתניהו.
מילת סיום:
יש לי הרבה מה לומר על בנט, אבל החלטתי שלא לכתוב מילה בעניין, כי בנט זה אח ונגד אח לא כותבים רע, חלילה.
הכותב משמש ככתב פוליטי ופרשן בעיתון 'יום ליום'.
