במהלך ראיון עם ניצול השואה הצעיר ביותר שהפך להיות רב ראשי וכיום אף מכהן כיו"ר 'יד ושם', אומר הרב ישראל מאיר לאו: "בלי אופטימיות, לא הייתי כאן" | הרב כואב מאוד את חוסר התמודדות המערכת עם תקיפות הקשישים ומקבל בהבנה את השימוש במילה 'שואה' בהקשר האירני.

ערב יום השואה, הרה"ר לשעבר ישראל מאיר לאו, ניצול שואה ששרד את מחנה התופת בוכנוולד בעת שהיה בן 8, העניק ראיון לערוץ 2 במהלכו דיבר על זכרונותיו מהשואה ועל היחס לניצולי השואה כיום.

קרא עוד:

[postim]

הרב לאו מכהן כיום כיו"ר מוזיאון יד ושם. בתחילת הראיון הוא הבהיר, "אם לא הייתי אופטימי לא היה עם מי לדבר היום".

"זה כנראה טבוע בדמי מתוך שש שנים של מלחמת העולם. הייתי ילד קטן, מגיל שנתיים עד שמונה, בלי אופטימיות ובלי אמונה לא הייתי פה".

הרב כועס נורא כשמזכירים לו את גל התקיפות נגד קשישים וניצולי שואה. "מדובר בכשל של מערכת החינוך בישראל, ההתעללות ראויה לכל גינוי והחינוך בנושא הזה הוא עקר וכמעט אימפוטנטי", אומר הרב בכאב.

"החינוך להכרת השואה אינו רלוונטי לגבי הדבר הנפשע, הנבזי והמכוער הזה של התעללות בקשישים או בחסרי ישע בכלל", הוא מדגיש. "זו תופעה של ג'ונגל, כל דאלים גבר, חוסר חינוך להכרת צלם אנוש".

על מצבם הכלכלי הקשה של ניצולי השואה אמר הרב, "יכול לפנות אליי אדם שבקושי פותח את פיו והוא נטול שיניים ואין לו כסף לשיקום הפה, אני לא יכול להמציא לו את אותו הסכום אבל אני יכול להפנות אותו לאנשים ולמוסדות שתפקידם להמציא פתרון כלשהו שהאיש הזה לא יהיה בודד ומנודה".

הרב מתייחס לניצולים שמתחננים ללחם, "המדינה קיבלה מיליארדים במשך 65 שנות קיומה בעקבות השואה", הוא זועם, "קרונות הרכבת הראשונים של רכבת ישראל הובאו בכספי שילומים מגרמניה. מגיע לניצולים שלא יהיו רעבים ללחם, ולא לקורת גג ואם הם מאושפזים כלוקים בנפשם בבית חולים לחולי נפש שיהיה מזגן בחדר ושיהיו תנאים אנושיים ומעלה עד יומם האחרון".

הרב התייחס לאיזכור השואה בהקשר האיראני ואמר כי כשמדובר באיום קיומי, השימוש הוא ראוי. "לצורך כזה להשתמש באזכור של השואה, לא רק שזה לא פסול זה אפילו מתבקש". עם זאת, הרב מדגיש כי היד הקלה על ההדק באיזכור המילה 'שואה' מקוממת אותו. לדבריו,  "הביטוי שואה כלכלית צורם לי, שואה חינוכית צורם לי שואה חברתית צורם לי, השימוש בביטוי נאצי וכן הלאה זה פשוט עוול נוראי זו זילות של השואה ומחלל את זכר קדושיה".