בית המשפט העליון דחה היום (ראשון) עתירה שהוגשה בנוגע להגבלת צפירת יום הזיכרון למקומות בהם נערכים טקסים בלבד | מגיש העתירה טען כי מדובר בפגיעה גסה בדמוקרטיה ובחירותם של האזרחים".

בית המשפט העליון דחה היום (ראשון) עתירה קנטרנית שהגישו גורמים קיקיוניים ובה דרישה להגביל את הצפירה הנהוגה בימי הזיכרון למקומות בהם מתקיימים טקסים בלבד.

קרא עוד:

[postim]

בעתירה שהגיש אלחנן אסתורוביץ נטען כי "פלישתה של צפירת הזיכרון אל המרחב הציבורי הינה לא יותר מאשר פגיעה גסה בדמוקרטיה, ובחרותם של האזרחים בכך שהיא מכריחה את השומעים, בשל לחץ פסיכולוגי, לעמוד דום בניגוד לרצונם ולהשקפת עולמם של חלק מן השומעים".

השופטים בתגובה אמרו כי "הרעיון שבבסיס קביעת זמן דומיה נועד לבטא את התייחדותו של העם כולו, או ליתר דיוק – של רוב מניינו ובניינו של העם, עם זכר בנותיו ובניו שנפלו במערכות ישראל ובפיגועי הטרור, ושנרצחו בשואה".

השופטים זילברטל, חנן מלצר ונועם סולברג, כתבו בתשובה כי הצפירה אינה מעוגנת בחוק, ובוודאי שאין מוטלת סנקציה נגד אלו אשר בוחרים שלא לעמוד דום ולהתייחד בהישמעה. למעשה, בעבר אף נדחתה עתירה שהוגשה לבית משפט העליון בעניין נקיטת "צעדי ענישה" כלפי מי שאינו מכבד את החוקים ומנהגיהם.

"העותר זכאי להחזיק בדעתו לפיה השמעת הצפירה ברחבי הארץ אינה מעשה ראוי ולטעמו אף מדובר בהתנהלות המתאימה למשטרים דיקטטוריים. יש מקום בשיח ציבורי גם לדעה המושמעת על-ידי העותר, אף שהיא קיצונית ובלתי מקובלת. אלא שכשם שאנו מצווים לאפשר לעותר לבטא את עמדותיו, על העותר להשלים עם זכות הרוב לבטא את תחושותיו ולקיים את הביטויים החיצוניים של אותן תחושות", ציינו השופטים.

השמעת צפירת זיכרון מבטאת את התייחדותה של האומה, כאומה, עם כאב אובדן בנותיה ובניה. כאב שאינו תחום, ואינו צריך להיות תחום, ל"מקומו הטבעי – טקסי הזיכרון בלבד" כבקשת העותר, אלא דווקא "מקומו הטבעי" הוא המקום בו יש לבטא את הכאב הקולקטיבי – המרחב הציבורי, דברי בית המשפט.