"בין י"ז לכ"ז בסיוון זה יקרה. בזה אחר זה יצעדו מאה ועשרים נבחרי ציבור אל אחורי פרגוד מיוחד, ויבחרו את נשיא המדינה הבא" | פחות מחודשיים לפני הבחירות - למפלגת השלטון אין כל מועמד רשמי, מבחינת נתניהו, הבחירות לנשיאות הן פלונטר סבוך • המעורבות היתרה של תנועת ש"ס במהלכים להצלת עולם התורה, מזכה אותה בדיבידנדים ישירים מצד כל חלקי הציבוריות החרדית המאורגנת | בד בבד, כבודה של ש"ס ויקרה של ההנהגה הרוחנית בתנועה נרמסו בידי חפצי פרובוקציה • ניתוח מעמיק בנבכי הפוליטיקה הנשיאותית והסיעתית

הפלונטר של נתניהו

בין י"ז לכ"ז בסיוון זה יקרה. בזה אחר זה יצעדו מאה ועשרים נבחרי ציבור אל אחורי פרגוד מיוחד שיוצב בירכתי מליאת הכנסת, ויבחרו את נשיא המדינה הבא. היום, פחות מחודשיים לפני המועד – לא רק שלא ניתן לשער את זהותו של הנשיא הבא; אפילו את זהות המועמדים קשה להעריך.

שני מתמודדים רציניים אוחזים כעת בטלית: רובי ריבלין, איש הליכוד, ופואד בן-אליעזר, איש העבודה. לריבלין מצביעים פוטנציאליים ממחנה השמאל, ולפואד מצביעים פוטנציאליים בליכוד. שניהם מנהלים קרב מאסף על כל קול, בטוחים כי הקרב יוכרע על חודם של קולות בודדים.

נכון לרגעים אלה, לתנועת השלטון, הליכוד, אין כל מועמד רשמי לתפקיד הנשיא. הן אמת שריבלין הוא בשר מבשרו של הליכוד ושל תנועת החירות הרוויזיוניסטית לדורותיה; הן אמת שבנסיבות כתיקונן אמור היה ריבלין להיות המועמד הטבעי והמתאים. אולם חתול גדול, שחור ואימתני, עבר בינו לבין ראש תנועת הליכוד בנימין נתניהו, המשמש גם ראש הממשלה. האיבה בין השניים עזה. המשטמה חסרת יכולת גישור.

ריבלין מודע היטב לעובדה שנתניהו מוכן לעשות הכל, כולל הכל, כדי לטרפד את מינויו. כולל ביטול מוסד הנשיאות במקרה של סיכוי רציני לניצחונו של ריבלין.

לפני מספר חודשים הופרח מסביבת נתניהו בלון ניסוי שמטרתו הייתה לבחון את תגובת הציבור לרעיון ביטולו של מוסד הנשיאות. לפי הספין ששוחרר לחלל האוויר – נתניהו יפעל להארכת כהונתו של הנשיא המכהן שמעון פרס בשנה, ובמהלך השנה ייחקק חוק המבטל את מוסד הנשיאות. הספין נהרג בעודו באבו – בעקבות הודעה מבית הנשיא לפי פרס לא ייתן את ידו ליוזמה האמורה ולא יכהן יום אחד מעבר לזמן הקצוב לו. אולם לכותב השורות נודע כי גם השבוע השתעשע נתניהו באפשרות לביטול מוסד הנשיאות. כה גדולה האיבה בינו לבין המועמד לנשיאות שצמח בערוגות הליכוד.

על איזו קרקע צמחה היריבות האמורה? ריבלין אינו יודע להשיב על כך. את הרציונל מאחוריה יש לחפש במחוזות שבהם מסתיים ההיגיון הצרוף ומתחילות תחושות הבטן. במקום שבו מתחילה האמוציונליות לחגוג – שם נבט התיעוב של נתניהו לריבלין, והכל בסיועה האדיב של נוות הבית ברחוב בלפור, שחשה כי ריבלין, בכהונתו כיו"ר הכנסת, חותר תחת סמכויותיו של אישהּ ראש הממשלה. ריבלין מצא את עצמו מצטרף לרשימה ארוכה של נפגעי בית ראש הממשלה. ממש כמו מי שמעז לרכוש לדיירי הבית חלב בשקית, במקום בקרטון.

עם כינוס הכנסת הקודמת, קבע ריבלין את מקום מושבה של יו"ר האופוזיציה דאז ציפי לבני, בשורה הראשונה שבספסלי הכנסת. הגברת הראשונה לא אהבה את הצעד. בהמשך נטל לעצמו ריבלין סמכויות יתר בניהול דיוני המליאה. כאשר נתניהו היה עולה לנאום והאופוזיציה שיסתה את דבריו שוב ושוב – נהגו ראש הממשלה ויו"ר הכנסת להתגושש בפומבי, מעל הדוכן, סביב האופן הרצוי לדיוני המליאה. ריבלין סומן. עם כינונה של הכנסת הנוכחית הוא הודח. במקומו מונה יולי אדלשטיין. ריבלין הוא אדם אמוציונלי. רגשותיו מצויים תמיד בהישג יד. למרות זאת בלע את רוקו. נלחם בעצמו שלא להשיב מלחמה ולהתמרד. בין היתר הוא עשה זאת על מנת שלא לפגוע בסיכוייו להיבחר לנשיאות המדינה. אולם מבחינת נתניהו – אין סליחה ואין מחילה.

פחות מחודשיים לפני הבחירות – למפלגת השלטון אין כל מועמד רשמי. בימים האחרונים מתעופפים בלשכת נתניהו שמות מן הגורן ומן היקב – החל ביו"ר הסוכנות נתן שרנסקי, דרך לשעברים לסוגיהם וזוכי פרסים למיניהם – ועד לשר החוץ לשעבר דוד לוי, איש בית שאן, יריבו המר של נתניהו בעבר ובעל בריתו בהווה. את מועמדותו של האחרון מקדם במרץ חתנו, מנכ"ל משרד החוץ שרון שלמה. את החסות הפוליטית לכך הוא מקבל משר החוץ איווט ליברמן, החפץ עד מאוד להחזיר את כבודו הפוליטי שאבד במוצאי הבחירות לראשות עיריית ירושלים – באמצעות הצנחת מועמד משלו לבית הנשיא.

מבחינת נתניהו, הבחירות לנשיאות הן פלונטר סבוך. אבוי לו אם בגלל אובדן עשתונותיו לא ייבחר מועמד של הליכוד לנשיא המדינה. בשישים ושש שנות המדינה ובשלושים ושבע השנים שחלפו מאז עלה הליכוד לראשונה לשלטון – הצליח הליכוד להצמיח מערוגותיו נשיא אחד בלבד, ושמו משה קצב. אוי לבושה.

נתניהו מודע לתקוות הנתלות בו בהקשר הזה. לכן הוא מנסה ללהטט ולהשתעשע ברעיונות מופרכים בחלקם – ובלבד שרובי ריבלין ימשיך להשקיף על בית הנשיא מבחוץ. כשלעצמה, העובדה הזו מקנה לריבלין זכויות באגף החרדי של הכנסת, שישמח להנחית מהלומה פוליטית על ראשו של נתניהו. מעניין יהיה לעקוב אחר ההתפתחויות בנושא האמור, ולגלות מה יעשה נתניהו במקרה שיידחק לבחירות ללא שיהיה לו מועמד בעל סיכויים: האם יצטייד בשקית הקאה ויתמוך בבעל דבבו רובי ריבלין, או שינקוט גישת תמות נפשי עם פלשתים.

מתוך הלב של רובי

על פניו, רובי ריבלין אמור היה להיות מועמדן הטבעי של המפלגות החרדיות. ידיד אמת לחרדים, איש בעל שורשים מסורתיים עמוקים ויחד אוהד לעולם התורה. אולם הצעד שעשה ריבלין בעת שנחת מלונדון הישר אל ההצבעה במליאת הכנסת על חוק הסנקציות הפליליות ללומדי תורה – גרר ביקורת חרדית עמוקה נגדו. בעיתונות אף פורסם, כי ריבלין הקדים את חזרתו ארצה לשם ההצבעה על החוק, אולי לאחר שנבהל מהאיום של יאיר לפיד, לפיו מועמד לנשיאות שלא יתמוך בחוק הגיוס לא יזכה לתמיכת מפלגת יש עתיד. המועמד הנוסף, פואד, דווקא נעדר מההצבעה – עם האופוזיציה כולה. בעקבות זאת, לפיד מיהר להכריז כי פואד לא יזכה לתמיכת המפלגה בהתמודדות לנשיאות המדינה.

ריבלין עם הנציגים מרוסיה צילום דוברות הכנסת(1)כגודל הציפיות כך גודל האכזבה, אמרתי לריבלין, בפגישה השבוע בלשכתו. חשבנו שאתה ידיד. ברגע הקריטי ביותר לציפור נפשה של היהדות החרדית – נחתת כאן והצבעת.
ריבלין מתפתל. הוא נגד הסנקציות הפליליות אך בעד חוק הגיוס. נגד כפייה חילונית, אך בעד מציאת פתרון לסבך הציבורי. הוא מזכיר את ימי ישיבתו בוועדת טל – שם ניסה לקדם יוזמה להכרה בזכויות המיעוט החרדי ובבעיית השירות הצבאי כבעיה דתית.

נכנעת ללפיד, אמרתי לו. חששת מאיומיו והקדמת את חזרתך ארצה.
"לא נכון", הוא מוחה, "אני נגד הדרך של כפייה חילונית. הזרם האנטי דתי, כמו הזרם הבדלני – יביאו לקרע במקום שבו צריך להיות גישור. שני הזרמים הללו מזינים זה את זה – בעוד רוב העם נמצא באמצע. רוב העם בישראל שומר על מסורת ישראל, רוב העם בישראל נולד כיהודי, מקפיד על ברית מילה, עולה לתורה בבר מצווה, מתחתן כיהודי ומת כיהודי. הרוב אומרים קדיש כיהודים – גם אם לפעמים קשה להבין את הקדיש שלהם, מכיוון שאינו שגור על לשונם".

עוד לא נולד החרדי שנפגש עם רובי ריבלין ולא שמע את סיפור ה'ויצמח פורקניה' מפיו. לדבריו, הוא נוהג שלא לומר זאת, עקב שורשיו הליטאיים והיותו נצר לתלמידי הגר"א שעלו ארצה. "אבל כשאני אומר קדיש על הסבים החסידים שלי – אני כן אומר 'ויצמח פורקניה'". מסורת כבקשתך.

כשהוא מדבר על שורשיו המשפחתיים, עיניו של רובי ריבלין נוצצות. "אנחנו מתלמידי הגאון מווילנה, מאה וחמישים שנה אנחנו בארץ. התאריך האחרון להגעתנו לירושלים לפי קריאת הגר"א, הוא סוכות תק"ע – אז אמור היה להגיע המשיח".
ריבלין מתחיל לפרט את שורשיו המשפחתיים, ענף אחר ענף – ואני מתבלבל כולי. ריבלין לא מתייאש: הוא קורא לראש לשכתו החרדית, כלתו של ח"כ ר' אברהם רביץ ז"ל, ומבקש ממנה שתכניס פנימה את עץ השורשים המשפחתי שעל חיבורו עמל בימים האחרונים ובעזרתו, גם בעזרתו, הוא מתכוון לשכנע את חברי הכנסת החרדים לתמוך במועמדותו. הוא מדבר בערגה על "בּוֹבֶּע מִינֶע" ועל זֵיידֶע יוֹשֶע, על רֶבּ שלֵיימֶה זלמֶן ועל רֶבּ בִּנְיוֹמִין – מנסה להדביק בארומה המשפחתית המקודשת את כל מי שנקרה בדרכו. עיניו בורקות.

ריבלין מוקף באנשים הנכונים. לצד ראש הלשכה לבית רביץ, הוא מצויד בעוזר נאמן, הראל טובי, בחור דתי וירא שמים. הוא מצויד בעץ משפחתי מרשים מאין כמותו. הוא עצמו ידיד ארוך שנים של הציבור החרדי – וכגודל הידידות גודל האכזבה.

בנימין פואד בן אליעזר אצל האדמור מבעלזאבגלל חוק הגיוס, יש מי שחושב להצביע לפואד – אמרתי לריבלין.
המועמד לנשיאות מאבד את שיווי משקלו. הוא רואה בכך עלבון עמוק. "אני יכול לסדר לכם עוד כמה אוכלי טרפות שתצביעו להם", הוא אומר בחוסר סבלנות. עוזרו לוחש לי על הקפדותיו הדתיות של איש הליכוד החילוני-דתי.

נתניהו נגדך, הערתי. אויבי איש – אנשי ביתו.
"בבחירות הקודמות לנשיאות", הוא מספר, "ביקשתי להסיר את מועמדותי בפני מועמדותו של שמעון פרס. היינו אז מפלגה קטנה, בת תריסר מנדטים, בעוד שמפלגת השלטון דאז, קדימה, הריצה את פרס. נתניהו קרא לי ואמר לי: "אתה חייב להתמודד עד הסוף, זה הכבוד של הליכוד. אז אני מקיים את הוראתו".

אכזבתו מנתניהו עמוקה. גדלנו יחד, הוא אומר. ליוויתי אותו בכל התחנות. כשהגיע לליכוד, אמרתי לכולם: יום אחד, הבחור הצעיר הזה יהיה מנהיג תנועת הליכוד. כך היה.
כיצד יצביעו במפלגות החרדיות? אם נתניהו ימשיך ללחום בריבלין – טובים סיכויים לזכות בתמיכה חרדית. בכל מקרה, ש"ס תבקש לשמור על מעמד ההיסטורי כממליכת נשיאים. ביום הבחירות עצמו ינתח דרעי את מפת המתמודדים – וייתן את קולה של ש"ס לבעל הסיכויים הגבוהים ביותר.

בשבוע שעבר, באחד משלביו הסוערים ביותר של מופע המימונה המבדר שערך ישראליק פרוש באלעד, פילסו את דרכם פנימה שני יהודים נכבדים, בעלי פרצופים מחויכים מאוזן לאוזן. האחד עגלגל ונמרץ, איש ירושלים שבא לחלוק כבוד לאנשי ירושלים שגלו לאלעד ועתה חשקה נפשם בחזוּת צפון אפריקנית באיחור של חודש ושבוע. את כל הדרך עשה האיש משכונת יפה נוף עד לתיאטרון המימונות באלעד – מתוך תקווה שראש השבט ייאות להעניק לו את קולו בבחירות לנשיאות המדינה המתרגשות ובאות.
מימונה באלעד ע''י ישראל פורוש (7)בן-לווייתו של המועמד לנשיאות היה אברך חרדי מכובד, בן-יקיר לאחד מגדולי הנציגים שקמו לציבור החרדי מראשית ההתארגנות המפלגתית בארץ ישראל. הדר ז'בוטינסקאי ומורשת רביצית חברו להם יחדיו לרגע אחד ארוך. ידידנו רובי ריבלין, התומך הנלהב בחוק הגיוס, עשה יד אחת עם מכובדנו יצחק רביץ, מ"מ ראש עיריית ביתר עילית. יחד הם מנהלים את המרוץ רווי החתחתים ללשכת הנשיא. תוצאות המירוץ עשויות להשפיע ישירות על השאלה האם ביום מן הימים יזכה בית הנשיא לניהול חרדי.

החיוך המשותף של המועמד ורעהו, הזכיר לנו משום מה הלצה יהודית עתיקת יומין: מעשה בשני קבצנים שישבו בפתחה של כנסייה, כשהם לבושים סחבות ומבעם מכמיר לב. האחד היה יהודי עם כל הסממנים והשני נוצרי עם כל הצלבים. מדי בוקר היו משכימים לפתח הכנסייה. כל מאמין שיצא מן המקום חנן את הנוצרי במטבע ואת היהודי ביריקה.
פעם אחת החליט הכומר לנזוף בקבצן היהודי, באומרו לו: "רק יהודי טיפש יעמוד לקבץ נדבות בפתחה של כנסייה. צא ועמוד בפתח בית הכנסת, שם תקבל נדבות". לשמע הערת הכומר נשמע הקבצן היהודי לוחש לרעהו הנוצרי, ביידיש עסיסית: "בער'ל, הנה עוד אחד שחושב ללמד אותנו איך לעשות כסף".

מבוכה ברחוב הפלמ"ח

בשעת בוקר מאוחרת של ערב השבת האחרונה נבלעו שלושה חברי כנסת, מהצד האשכנזי של האגף החרדי, במשרדו של יו"ר תנועת ש"ס אריה דרעי. יודעיו ואנשי שלומו של האחרון מכירים היטב את המשרד האמור, השוכן ברחוב הפלמ"ח בירושלים. מהמשרד הפרטי הזה ניהל דרעי, לאורך שנים ושני גלגולים, את ההרואיים שבמאבקיו הפוליטיים, המשפטיים, האישיים והציבוריים. במטבחון הזה, שתמונות ענק של דרעי במחיצת מרן הרב עובדיה מעטרות את קירותיו, נרקחו מיטב המרקחות הפוליטיות הרשומות ברזומה הפוליטי של האריה ששאג כאן בשנות התשעים, קולו הושתק בראשית שנות האלפיים ועתה שבה השאגה, מבוגרת יותר ומעט צרודה.

הפגישה המתוארת התרחשה תחת מעטה של חשאיות. הח"כים ה"ה גפני, ליצמן ופרוש, היו שמחים שהפמליה הפוליטית הבכירה תטרח ללשכותיהם, אולם כל אחד מהם הבין כי במצב שבו נתונה הציבוריות החרדית אין כל מקום לשיקולי כבוד ואגו, ועל כן נענו להזמנת יושב הראש של התנועה האחות. מראשיתה ועד אחריתה עסקה הפגישה בסיעור מוחות פוליטי סביב המציאות החדשה שנוצרה מאז שחוק גיוס החרדים החדש נכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.

ליצמן בלשכת גיוס 1מול קול מצהלותיו של יאיר לפיד והכנותיו הקדחתניות של צה"ל לקלוט לשורותיו בני ישיבה בשיעורים מוגברים – השמיעה הנציגות החרדית עד עתה קול ענות חלושה. לא הייתה משנה סדורה, לא עמדה ברורה. רק בלבול, מבוכה וחוסר התמצאות במרחב. מועצות גדולי התורה ביקשו שוב ושוב להתכנס על מנת לגבש הוראה אחידה סביב שאלת ההתייצבות או אי ההתייצבות בבסיסי הקליטה והמיון. לשם כך נדרשה חוות דעתם של מי שנשלחו לשחות במדמנה הפוליטית ולשרת משם את שולחיהם. אפס כי בעוד בזירה הפוליטית מפגינה החבורה האמורה כישורים אלו ואחרים, המסייעים במזעור נזקים וריכוך גלולות מרות, בגזרה הצבאית מגלים הללו אזלת-יד כמעט מוחלטת.

מכיוון שמרגע חקיקת החוק עברו סמכויות יישומו מהמערכת הפוליטית אל הרשות הצבאית – לא מצאו הנציגים המסורים את ידיהם ואת רגליהם. מכאן נוצרה מציאות עגומה של דיס-אינפורמציה מביכה בעליל: בכל בוקר התעוררו בחורי הישיבות לצליליה של בשורה אחרת. בבוקר שמעו כי צה"ל נחוש להקים מרכזי מיון חרדים שבהם יוקרנו סרטונים מעודדי גיוס ויינקטו אמצעי שטיפת מוח; בערב שמעו כי היוזמה בוטלה ובהשתדלות הנציגים המסורים הועבר רוע הגזרה; וחוזר חלילה. המצב היה בלתי נסבל. הבלבול הקשה על ההנהגה הרוחנית במועצות גדולי התורה להתכנס לשם גיבוש החלטה אחידה.

מבתי גדולי ישראל שודרה מורת רוח גלויה לנוכח הבלבול הפוליטי. הגיעו הדברים לידי כך, שבפגישה השבוע בין שניים מגדולי ישראל עלתה האפשרות שגדולי ישראל עצמם יעלו ויבואו ללשכת שר הביטחון, ינסו לדבר על לבו וישמעו מפיו על אודות התכניות הנרקחות במערכת הצבאית. ברגע האחרון הוחלט להעניק צ'אנס למאמצים הפוליטיים.

בפגישה ברחוב הפלמ"ח, סיכמו יו"ר ש"ס וראשי שלושת תתי-הסיעות ביהדות התורה על ייזום פגישה עם שר הביטחון בוגי יעלון, לשם קבלת הבהרות ברורות שיאפשרו לגבש חזית חרדית אחידה. הפגישה נערכה אחר צהרי יום שלישי השבוע, והח"כים החרדים יצאו ממנה שלווים יותר משנכנסו אליה. מיעלון נשמעה נימה של התחשבות ורצון לא להגיע לידי פיצוץ. נכון לעכשיו, קו השסע בין עולם התורה לצה"ל מצוי על אש נמוכה, עם סיכויים טובים להבנות המניחות את הדעת, שיאפשרו לעולם התורה לתפקד במתכונתו המלאה, לפחות בשלוש השנים הקרובות.

אובדן ההרתעה

המעורבות היתרה של תנועת ש"ס במהלכים להצלת עולם התורה, מזכה אותה בדיבידנדים ישירים מצד כל חלקי הציבוריות החרדית המאורגנת. רמז לכך ניתן היה למצוא בתואר 'הגאון הגדול' שהואיל שופרה הרשמי של סיעת דגל התורה להצמיד לנשיא מועצת החכמים החדש, מרן הגר"ש כהן. רמז נוסף לכך ניתן היה למצוא כאשר באותו ביטאון עצמו הוענק לדרעי התואר 'הרב' – השמור לחברי הכנסת של המפלגה בלבד.

מעמד הקבלת פני רבו של ש''ס למרן הגר''ש כהן  (71)רמז שלישי לכך ניתן היה למצוא בכבוד המלכים שהונחל להנהגת ש"ס החדשה בכינוס רשמי גדול שנערך השבוע, אשר בו הושב נשיא מועצת החכמים בשורה הראשונה, לצד גדולי ישראל המנהיגים את תנועת דגל התורה. החיבור הושלם. בעלי זיכרון ארוך לבטח מתקשים לשכוח את הימים שבהם שלטו במפלגה ובביטאון גורמים עוינים, שהתאמצו להשפיל את ש"ס ולרמוס ברגל גסה וחצופה את הנהגתה הרוחנית. כמה צער נגרם למרן הגר"ע יוסף זצ"ל לנוכח מעשיהם הנלוזים של השועלים הקטנים שחיבלו בכרמים – עד שגברה ידם של גדולי ישראל, והללו הועברו ממשרתם ונשלחו לארץ גזרה. כיום הם מנסים לתקוע בשופר צרוד ולמשוך את תשומת לב ההמון החרדי באמצעות פרובוקציות מזדמנות בביטאונם החדש.

לצד הלב הש"סי המתרונן נוכח ימות המשיח שהתרגשו על הציבוריות החרדית, קשה להקל ראש בצדדים הפחות זוהרים באידיליה הפנים חרדית שאליה הגיעה ש"ס בימים אלה.
כל ידיעה ב'יתד נאמן' שבה מוכתרים מנהיגי המפלגה בתואר הנכון מזמנת צהלולים ש"סיים משל שחזרה המפלגה את הישגה ההיסטורי וגרפה שבעה עשר מנדטים תמימים; כל טובה ליטאית שנעשית למפלגה בדמות הכרה במקומה ביהדות החרדית מזמנת התרגשות שיא עד כדי קריאות גיל רמות בכל שדרות המפלגה. לכך יש להוסיף את חזרתו של השופר הדגלאי לסורו, כאשר בסיקור כינוס גדולי ישראל שנערך השבוע שוב לא הוענק הכבוד הראוי להנהגה הרוחנית של התנועה. מישהו משחק אתנו פינג-פונג, התמרמרו בצמרת הפוליטית של ש"ס.

לכך מצטרף אובדן כושר ההרתעה הכמעט מוחלט מול גורמים תקשורתיים שהחליטו לשים את המפלגה ללעג ולקלס. מאז הכתירה מועצת חכמי התורה את ראש ישיבת 'פורת יוסף', מרן הגאון הגדול רבי שלום כהן, למנהיגה הרוחני של התנועה – נאלץ הציבור החרדי לחזות במופעים מבישים שעורכים כלי תקשורת שונים, שאיבדו, ככל הנראה, את שרידי הכבוד השמור לגדולי תורה. זה החל בסקר מחפיר ומקוון שנשא את הכותרת 'המירוץ למרן' והוציא את זהות ההנהגה הרוחנית של ש"ס למכרז ציבורי. באמצעות סקר מקוון הורשה כל המעוניין לעשות 'לייק' למי שהוא רואה כראוי להנהיג את ש"ס.

זה המשיך בכותרת שהופיעה בעיתון כלשהו, שסיקר את הנעשה בתנועה תחת הכותרת הפרובוקטיבית 'מרן נולד'. למי שאינו יודע, ההשראה לכותרת מעין זו לקוחה מתכנית בתקשורת הביבים הישראלית המאתרת כוכבי זמר צעירים. אל הדיוטה הזו הורידו כלי התקשורת האמורים את הקדוש והיקרה לתנועה שרבבות הולכים לאורה – ואיש לא קם. הכלבים נבחו והשיירה עברה. כבודה של ההנהגה הרוחנית בתנועה נרמסו בידי חפצי פרובוקציה, והתברר שש"ס אינה ערוכה להגן על כבוד מנהיגיה.

דרעי הוא הראשון שמודע למצב. קשה לחשוד בפוליטיקאי המבריק והמנוסה בסביבה שאינו קורא את המפה. חושיו המחודדים מביאים אותו להבין היטב את הקורה בחוצות. ניתן לחשוב על אחת משתי האפשרויות – או שהמצב החדש הוא באמת בלתי פתיר, או שבצקלונו של דרעי מצויה תכנית פעולה שתשיב לתנועתו את כבודה האבוד. נמתין להתפתחויות

ההתחרדוּת מול התכחלנוּת

הכשל הציבורי המתואר מתרחש דווקא בתקופה שבה עמלה ש"ס על ביסוס כוחה ומעמדה בתוך הציבור החרדי. מטיבי ראות העוקבים אחר מהלכיה של התנועה בימים אלה מזהים מאמצים הנעשים בש"ס לליכוד שורות פנימי. הגוש המסורתי במצביעי ש"ס הונח הצִדה, לפחות זמנית. כעת מגבירה התנועה חֵילוֹת בתוך המחנה פנימה: פעילה במיוחד במציאת פתרונות נוכח גזרת הגיוס, עמלה על ביסוס מעמדו של עולם התורה ומתבלטת במחוזות שבהם הזדנבה, כמעט משחר ההיסטוריה, אחר אחותה האשכנזית.

בר מצוה לנכד הג''ר שלום כהן ראש ישיבת פורת יוסף - צילום יעקב כהן (24)מינוי של מרן הגר"ש כהן לנשיא מועצת החכמים היא בראש ובראשונה בשורה פנים חרדית. ראש ישיבת 'פורת יוסף' זוכה להערכה בלתי מסויגת בעולם התורה. לאורך שנים שמר על קשר קרוב עם מנהיגי היהדות הליטאית. השקפתו היא השקפת עולם הישיבות. כל ימיו גדל בין החכמים וגידל עדרים של חכמים לתפארת. לפיכך, הכתרתו המרשימה מכוונת בעיקר פנימה. בימי חול המועד נהרו בני תורה הנמנים עם התנועה לאולם כינוסים בבני ברק וחגגו את זריחת שמש ההנהגה החדשה. חלפו ימי גן סאקר הגדולים, על עממיותם והמגאפונים ששלטו בהם. באו ימי ארמונות חן, על שולחנות הנשיאות והתפאורה הישיבתית.

ביום ראשון השבוע, השבוע האחרון של חופשת בין הזמנים, הסתגר דרעי בחדר העבודה שבביתו. שעה ארוכה ישב עם עצמנו, ביקש לא להעביר שיחות טלפון ולא לראות פני איש. הוא הכין 'שיעור כללי', ואותו נשא מאוחר יותר בישיבת בין הזמנים באשדוד. בעיצומם של ימי חול המועד מסר דרעי שיעור תורני מפולפל וגאוני בהיכל בית הכנסת 'יחווה דעת' שבראשות איש שלומו, חבר מועצת החכמים הגר"ד יוסף. באותה שעה ישבה רעייתו בעזרת הנשים, ומעיניה זלגו דמעות חמות של התרגשות. "תראו איזה ראש ישיבה הפסדתי", אמרה.

למתבונן מן הצד נראה, כי יו"ר ש"ס ויתר על הציבור הכללי. אם לפני שלוש שנים, ערב חזרתו לפוליטיקה, הכריז דרעי כי הגיע הזמן לחשוב על מודל רחב יותר מאשר מפלגות חרדיות סקטוריאליות – כעת מצוי דרעי בעיצומה של תכנית התכנסות. תכנית ההתחרדות של ש"ס. אולי מתוך הנחה שבבחירות הבאות ילך ציבור מסורתי גדול ויכַּחְלֵן את עצמו לדעת – פועל דרעי לכינוס מדורת השבט החרדית ולנטרול מבעוד מועד של מוקשים מבית. אם תתפתח יוזמה לאיחוד המפלגות החרדיות בבחירות הקרובות – דרעי יהיה החסיד הראשון של היוזמה, אף אם מאז ומתמיד התנגד לה בכל תוקף, בגלל החשש שהצעד יבריח מצביעים מסורתיים.