ללא ייצוג משפטי, וללא סנגור אחד • 9,400 משפחות חרדיות הנמצאות הרחק מקו העוני ספגו השבוע מכה אנושה: הבטחת ההכנסה בסך 1,040 שקלים תופסק מתחילת שנת 2015 • הערכה במערכת הפוליטית: הסיכוי לחקיקת חוק שיאפשר את המשך הענקת הקצבה בממשלה הנוכחית - אפסי • פסק הדין, המשמעות והתגובות החריפות במערכת הפוליטית

שבעה שופטים מול ילד קטן ורעב | בפסיקה שערורייתית שלל בג"ץ את אפשרות הקיום מ-9,400 משפחות חרדיות

ההסתה החריפה והאקלים הציבורי שבו משתוללות רוחות אנטי חרדיות נתנו השבוע את אותותיהם בפסיקת בג"ץ הקובעת כי בעוד ששה חודשים תבוטל הבטחת ההכנסה הניתנת לאברכים שמשפחותיהם משתכרות סכום הנמוך מ-1,200 שקלים ולהם יש לכל הפחות שלושה ילדים. החלטת בג"ץ שניתנה פה אחד בהרכב של שבעה שופטים נומקה בהסבר שהקיצבה הזעומה פוגעת בעקרון השוויון.

נחזור להחלטה בהמשך, אך כדי להבין את משמעות הקיצוץ עבור אלפי משפחות, די להציץ בקריטריונים הנוקשים שבהם נאלצות משפחות חרדיות לעמוד על מנת לקבל את 1040 השקלים ממשרד החינוך: למשפחה שלושה ילדים לפחות, אינה משתכרת יותר מ-1,200 שקלים, האב אברך כולל (שמלגתו התכווצה בתקופה האחרונה בעשרות אחוזים בעקבות קיצוצי הממשלה ובעקבות הירידה הדרמטית בהיקפי גיוסי הכספים בחו"ל), אין בבעלותה כלי רכב מכל סוג שהוא והיא אינה מחזיקה בשום נכס נדל"ני.

רוצה לומר: המשפחות שכבר מצליחות לקבל את הקצבה הזעומה נמצאות בתחתית של התחתית של סולם העוני בישראל. חמש נפשות הנאלצות לחיות מסכום של 2,200 שקלים בלבד! משפחות שאין בידן כדי רכישת לחם וחלב; משפחות שבהן רעב הוא מושג ממשי. במשפחות הללו החליט בג"ץ להתעמר בצורה חסרת תקדים, ולהוריד מהן את היכולת הבסיסית ביותר לקיום.

העליבות הכלכלית הזו קיבלה השבוע ביטוי מוחשי ביוזמה של ארגון חסד בשם 'בית לחם יהודה' שהודיע כי כל מי שהבטחת ההכנסה שלו בוטלה יוכל להתקשר למוקד מיוחד, ולקבל מדי שבוע כיכרות לחם ושקיות חלב. כששאלנו את יו"ר הארגון כמה פניות הוא קיבל מאז פרסום היוזמה, הוא דיבר על מאות רבות של משפחות. "אנשים אולי לא מבינים, אבל יש אלפי משפחות חרדיות שאין בהן לא לחם ולא חלב. אלו לא סיסמאות, אלא מציאות חיים כואבת".

ארגון טוב וחסד - חלוקה לחג השבועות (7)

חוק, קריטריון וערכים

עבור המדינה מדובר בכסף קטן, קטנטן. על פי נתוני משרד האוצר נכון לחודש יולי 2013, מספר האברכים המקבלים תמיכה תקציבית עומד על 9,400. עוד התברר כי אף שהמדינה הקצתה בשנים 2014-2010 סכום של 110-109 מיליון שקל למלגות לימוד לאברכים, בפועל שולמו בין השנים 2010 ל-2012 סכומים של 127 עד 138 מיליון שקל, וההערכה לגבי שנת 2013 היא שישולמו כ-120 מיליון שקל. אפילו לא פרומיל מתקציב הממשלה.

קשה לומר שההחלטה שצפויה לגרום לכך שאלפי משפחות לא יוכלו לרכוש לילדיהם לחם וחלב, הפתיעה מישהו. כבר לפני ארבע שנים פסק בג"ץ כי קיימת אפליה בכך שאברכים הלומדים תורה זוכים בקצבת הבטחת הכנסה, ואילו מתלמידים אחרים במוסדות חינוך בישראל נשללת קצבה זו. פסק הדין ניתן אז ברוב של שישה שופטים מול אחד, בראשות הנשיאה ביניש, כעשר שנים לאחר שהגיש את העתירה חבר מועצת העיר ירושלים ארנן יקותיאלי, שהספיק ללכת לעולמו בעוד עתירתו מונחת על שולחן בית המשפט.

בפסיקת בג"ץ דאז נכתב כי הגמלה שניתנת על בסיס סעיף בחוק התקציב היא בניגוד לחוק הבטחת הכנסה, שבו קריטריונים אחרים לסיוע הכלכלי. עוד נקבע כי אם המחוקק מעוניין להמשיך ולתמוך באברכי כוללים, עליו לקיים דיון בסוגיה ולקבוע הסדר שוויוני.

לאחר פסק הדין, הוקמה ועדת גבאי, והמלצותיה קיבלו ביטוי בהחלטת ממשלה, לפיה אברכים יוכלו להמשיך לקבל את התשלום שנפסל, למעט הוראה שלפיה בשנה החמישית הגמלה תופחת ל-75%.

בתום השנה החמישית, קבעה הממשלה, תופסק הקצבה. קרן האור באותה החלטת ממשלה הייתה כי ההגבלות לא חלו על אברכים מעל גיל 29, שהם 80% ממקבלי הקצבאות.
בהמשך להחלטת הממשלה הוקצו ב-2011 כ-110 מיליון שקל תחת הכותרת "מלגת לימודים לאברכים הלומדים בכולל", וב-2012 הוקצה סכום דומה תחת הכותרת "הבטחת הכנסת מינימום לאברכי כוללים".

בהחלטת הממשלה נכתב כי היא רואה "כיעד מרכזי את השתלבות המגזר החרדי בתעסוקה, ככלי לפריצת מעגל העוני והתלות בקצבאות, ששיעורם גבוה במיוחד באוכלוסיה זו; כמקדם שויון בחלוקת הנטל הכלכלי במשק הישראלי, וכגורם המסייע בהשתלבות המגזר החרדי במארג החברתי בישראל. זאת לצד הכרה במאפייניה הייחודיים של האוכלוסיה החרדית ותמיכה בהמשך קיומו של עולם לימוד תורני, ולצד תמיכה באוכלוסיות לומדים נוספות במוסדות להשכלה גבוהה".

גפני עם נציגי החרדים העובדים

שורה של גזירות

נגד החלטה זו עתרו לבג"ץ התאחדות הסטודנטים, עמותת חדו"ש, המרכז הרפורמי, תנועת אומ"ץ וישראל חופשית. בעתירה נטען כי מדובר בהחלטת ממשלה הסותרת את פסיקת בג"ץ, שמשמרת את האפליה הפסולה בין אברכים לסטודנטים. בדצמבר 2011 ניתן צו על תנאי, וכשנה לאחר מכן הועבר התיק לדיון בפני הרכב מורחב.

ההרכב המורחב שלל כאמור לחלוטין את האפשרות להמשיך במתן הקצבאות החל מעוד שישה חודשים. המשפחות החרדיות עצמן לא היו שותפות לדיון, מי שייצג אותם בדיון היו פרקליטי המדינה, שקשה להעריך עד כמה הם היו נחושים להגן על אותן משפחות חרדיות שנגדן מנהלת הממשלה מלחמת חורמה.

כעת, כשהחרדים מחוץ לקואליציה, רחוק מאוד מכל מוקד שלטוני, נותרנו לחסדי בג"ץ, אך הוא לא החמיץ את ההזדמנות להעניק עוד הצלפה הגונה לציבור החרדי.

לו זו הייתה המכה היחידה, ניחא. אלא שהמכה הזו מגיעה אחרי שורת גזרות שניחתו על ראשיהן של המשפחות החרדיות בתקופה האחרונה. קיצוץ של מאות מיליונים בקצבאות הילדים ובתקציבי הישיבות והכוללים, צמצום דרסטי של הבנייה לחרדים, הבטחת ההכנסה, ועוד כמה גזרות שנמצאות בשרוול – בחוק הגיוס החדש ובהחלטה הצפויה לצמצם את הזכאות למעונות יום – הן הגזרות שהציבור החרדי מתמודד עמן. בינתיים, הציבור לא יוצא לזעוק את זעקתו ברחובה של עיר, אך סביר להניח כי ככל שהמצור יגבר, ותחושת החנק תלך ותתעצם, לא יוכל להיוותר הציבור החרדי אדיש לנוכח גזלת כל זכויותיו וייצא לפעולה.

חברי הכנסת החרדיים התחרו ביניהם השבוע מי יתקוף בצורה חריפה יותר את החלטת בג"ץ. העובדה שההחלטה התקבלה פה אחד, העמיקה את תחושת המצור שהשתלטה על העסקונה החרדית השבוע. השופט רובינשטיין דווקא מציע בפסק הדין לאשר את הגמלה באמצעות חוק מיוחד שיעניק גמלה שווה גם לסטודנטים חילוניים, שכמעט ואין להם סיכוי לעמוד בקריטריונים הדרקוניים של החוק, אך חברי הכנסת החרדיים גיחכו השבוע על היוזמה הזו. איש לא מאמין שבממשלה הזו יש סיכוי, ולו הקטן ביותר, להעביר חוק שייטיב עם האוכלוסייה החרדית.

מליצות וסיפורים

פסק הדין של השופט רובינשטיין רצוף במליצות, בסיפורים, במשלים ובתוכחה לציבור החרדי. הוא כותב על תופעת ה'שנור' ומגנה אותה בחריפות, וטוען כי הקצבה הזעומה שהאברכים מקבלים מונעת מהם לצאת לעבודה: "קיים קושי רב בטענה, כי תקצובם של אברכי הכוללים במשך תקופה ארוכה – ארבע שנים (התקופה הראשונה במסלול הבסיסי), מבלי שבתקופה זו מחויבים הם לרכוש כל השכלה תעסוקתית או מיומנות תעסוקתית שהיא, מעודד את השתלבותם בשוק העבודה בסיומה של אותה תקופה.

"בהקשר התכלית שבבסיס החלטת הממשלה – לא הרי אברך המנסה להשתלב בשוק העבודה מראשית קבלת המלגה, תוך כניסה מדורגת להכשרה מקצועית מתאימה, באופן חלקי בצד לימודיו, כהרי אברך שינסה לעשות כן ארבע שנים מאוחר יותר, שבמהלכן נתמך על ידי המדינה והשתלמה לו המלגה בלא כל זיקה להשתלבות כזאת. תשלום המלגה במשך ארבע שנים לא יסייע כל עיקר להתקדמות במימד זה, והמשמעות היא כי תקופת ארבע השנים אינה תורמת דבר להשתלבות המיוחלת בשוק העבודה".

רובינשטיין דחה את טענת המדינה, לפיה במסגרת החלטת הממשלה הוגדל משמעותית (50 מיליון שקל) תקציב קרן הסיוע לסטודנטים ובכך ניתן מענה לפגיעה בשוויון. הוא גם דחה את טענת המדינה כי מדובר בפגיעה מידתית בשוויון, כשהוא נשען על קביעתו כי ממילא ההסדר אינו משרת את מטרתו. "המסלול הבסיסי שבהחלטת הממשלה פוגע באופן בלתי מידתי בזכות לשויון, אינו משרת את תכליתו, ועל כן אינו יכול להיותר על כנו", סיכם.

נוסף על כך, ביקר רובינשטיין את התפיסה בבסיסה של החלטת הממשלה לפיה התהליך של שילוב הציבור החרדי בחברה הישראלית מצריך זמן והשווה לחרדים ברחבי העולם. "אכן, צר מאוד שזו תמונת המצב. ניטול, למשל, את ארה"ב. בניו יורק ישנם מאות אלפי חרדים. רובם הגדול עובדים למחייתם, כך דומה, ומכל מקום באחוז גבוה מאשר בישראל. אכן ארה"ב אינה מחויבת לערך לימוד התורה – ועדיין", כתב.