ונהפוך הוא • טורו השבועי של יוסי אליטוב

10 הערות על הבחירות, הקרבות הקשים, הניצחון המפתיע של ראש הממשלה נתניהו, פניה של הקואליציה הבאה והלקחים שאולי יילמדו ואולי לא • מהו סוד ההצלחה של נתניהו? מי ניצח (למרות ההפסד) ומי הפסיד (למרות הניצחון)? וגם: חשבון נפש עמוק

  • "הרגע הכי קשה בחיים" יהודה קליין משתף בפטירה הטראומתית

    תוכן מקודם

  • תעלה דרגה ותהפוך לאיש נדלן בירושלים

    תוכן מקודם

  • קברוך דיין האמת: הרב חיים טודרוס גולדבלט זצ"ל

    תוכן מקודם

  • "אבא, תחזור!" מראות קשים בבית האבלים של משפחת יעקובזון.

    תוכן מקודם

1.

צחוק הגורל: לעולם לא נדע אם לפני ארבעה ימים, כשבנימין נתניהו צלצל ודִינדֵן בכל הפעמונים בזעקת 'הצילו' רועשת, הוא עשה זאת מתחושת הצלילה הכואבת אל המנדט השמונה עשרה. יען, לחילופין, זו יכולה להיות אסטרטגיה צינית, חכמה וקרה, הגורסת כי רק אם יעוות את המציאות ויציג קריסה טוטאלית – יצליח לגרוף קולות מכל הבא ליד: להיכנס לבתי כל מתחריו, לפנות את המדפים ממצביעים ולהעמיס על כרכרתו עשרה מנדטים בפחות מ-72 שעות.

(צילום: מרים אלסטר – פלאש 90)

בימים האחרונים התפתחה לה ברית אינטרסים הזויה: ביבי וכך גם יריביו הקשים משמאל השתכנעו כי הדרך היחידה להצלחה במערכת הבחירות הנוכחית תבוא תוך שידור התרסקות טוטאלית. בשמאל ובעיתונות המגויסת שלצדו סברו, כי ככל שיגביהו מצבת שיש עבה יותר על נתניהו וישקו את העציצים סביבה תוך הספדים באותיות אדומות ועבות במיוחד – תיווצר דינאמיקה שתוביל להתמוטטות סופית של שלטון הליכוד.

ביבי, שמתגלה פעם אחר פעם כקמפיינר פיקח וחד יותר ממתחריו, נשען – כמתאגרף – על כוחו של היריב כדי להכניעו. הוא יצא יחד עם פעילי הרצוג לתלות כרוזים על מותו בטרם עת, והיה מוכן אפילו להיות המקוננת בלוויה שלו עצמו; הוא הסכים להיות הנער הפוחז שמכריז על שיירות-שיירות של ערבים הנוהרים לקלפיות, מה שהסתבר כקשקוש מוחלט, הַנְפָּצָה בלע"ז. ובקיצור, לעשות הכל כדי להשיג ניצחון. שני הצדדים כיוונו לאותו מהלך. כשהם ראו חורבן, הוא ראה גאולה.

ישראל מחר
אינטרס של שני הצדדים להציג התרסקות בליכוד. תעמולת ארגוני השמאל

הקמפיינר הגדול של כל הזמנים הוא לא בהכרח ביבי הקוסם מארץ-עוּץ, אלא רודף-סערות שנצמד לטחנת הרוח הקולנית שיצר השמאל וינק ממנה. לא נאום הקונגרס עשה לו טוב, ולא חיבוק העניים והשקופים בשבועיים האחרונים של המערכה. אבסורדי ככל שזה יישמע, דווקא השמאל והגורמים מחו"ל שהשקיעו את מיטב כספם, מאות מיליונים במצטבר, כולל קמפיין ההשְֹנָאָה של 'רק לא ביבי' – הם שעוררו את הימין והשיבו את אנשי המחנה הלאומי אל הבית המקורי שנטשו מכבר.

'ניצחון הפאניקה', הגדיר זאת ה'דר שפיגל' בכותרת שדיווחה על עליית נתניהו לשלטון בפעם המי יודע כמה. אכן, פאניקה אחת ושני גורמים חברו להצלחה בלתי-צפויה אחת: הליכוד הכניס את בוחריו לפאניקה מעליית ממשלת השמאל, ומנגד, העיתונות המגויסת והשמאל המשומן יצרו מכפלות כוח נדירות שהוכיחו את עצמן, כל אחת מצידה היא. נתניהו הפחיד את הימין מעלייה של ממשלת שמאל, והצד השמאלי של המפה התסיס את צעירי תל אביב השבֵעה כפי שלא עשה מעולם.

התוצאה ההזויה של מכפלות הכוח העוצמתיות הובילה לנדידת עשרה מנדטים בשלשה ימים בלבד אל הליכוד, ששאב אותם מכל כיוון אפשרי. מהמרכז ומהימין; מהבית היהודי ומלפיד. לא בכְדִי רָכב נתניהו על קמפיין 'זה אנחנו או הוא' של הרצוג, בוורסיה הימנית שלו. הפאניקה ניצחה – גם אם בצד ההפוך שתכננו יוזמיה.

 

2.

ביום שלישי אחר הצהריים כבר ניתן היה לשמוע את השתיקות הארוכות של הרצוג וחבריו. הערב כבר הביא אתו את השתיקות המביכות אפילו לחברי הפאנלים באולפני המדגמים. ככל שנקפו השעות, התגברו זעקות השבר. הראשונים שזיהו את המהפך היו בנט, ליברמן וישי. המטות המשומנים והמעודכנים דיווחו שפורץ חדר הביתה ואוסף מכל הבא ליד, מעמיס בחיוך של סבאל'ה נחמד את הקולות הלאומיים על עגלתו.

הדילמה היתה עצומה. בנט לא בחל בתעלולים: שארית הגימיקים שטרם שומשו הוצאו מהמגירות. ליברמן התבצר בגרעין המצביעים הרוסי ששמר נאמנות לאזרחות, של ארץ המוצא כמובן. אלי ישי, היה הראשון ששילם את מחיר ההסתערות של ביבי על מצביעיו. כשנתניהו צעק בכיכר רבין 'אם הליכוד לא יהיה חזק אין לי ממשלת ימין', ציבור הבוחרים האמין. נדידת השבטים החלה.

.
הסתער על מצביעיו. נתניהו בעצרת הימין (צילום: תומר נויברג - פלאש 90)

צריך להודות: ברגעי שבירה מסוימים, גם ביבי לא האמין שהמהלך האובדני-משהו יסתיים בהכרח בניצחון. נכון, אין קמפיינר טוב וחד ממנו שיודע לקרוא את דעת הקהל בישראל ולהתכתב עמה, אך גם ידע היטב, כי עשרות מיליוני הדולרים נותבו למקומות הנכונים, ויחידות הקומנדו של ארגוני השמאל התפרסו בקלפיות. ביבי היה מודע היטב למראהו הפריך של הרצוג, המקשה על הפיכתו לשמאלן הזוי, וציפי לבני גויסה על ידו, שלא בטובתה, למערכה.

ועם זאת, היו רגעים שחשב על הפרידה הקרובה מכס ראשות הממשלה, ושוחח על אודותיה ארוכות עם בני משפחתו. היחידים שהאמינו בכוחו עד הסוף, היו שני בניו, יאיר ואבנר, שעל מעורבותם כתבנו מכבר – ובמוצאי הבחירות אושש זאת נתניהו בנאומו בפה מלא – ניצבו לצדו, גם כשכולם נטשו.

ההימור של נתניהו, שלא להתפזר על קהלים אחרים (כפי שחטאו רוב המפלגות) והחלטתו להתיישב על פלטפורמת ימין-דתיים ולהכות בלי הרף – הוכיחה את עצמה. אפילו החזרה-זוטא-בתשובה שהחלה מקריאת מגילה כשרעשן בידו והסתיימה בקוויטל והנחת פ"נ על ציונו של האדמו"ר מליובאוויטש זי"ע, הוכיחה שביבי בכל זאת ידע מה הוא עושה.

כך, בימי אדר האחרונים, חווה ביבי אירוע קלאסי של 'ונהפוך הוא'. המת הפוליטי הסיר את תכריכיו, יצא מקברו כדי לגחך על מספידיו שכללו אותו-עצמו, והדהים את מכוני הסקרים ואת כלי התקשורת. אפילו הנשיא האמריקני טרם עיכל את גשם המנדטים שצנח על ראש נתניהו.

 

3.

דרכים רבות קיימות לניתוח ניצחונות והפסדים. במגרש הפוליטי, אושר מצומק וממוקד, במומנט טוב, שווה יותר מאוצר ענק של מנדטים רבים וחסרי שימוש.

בצד המפסידים לכאורה, ניצבים ליצמן, דרעי, בנט וליברמן שאיבדו עד קרוב לשליש מכוחם. מנגד, לפיד שהחל את המערכה בשבעה מנדטים בסקרים, טיפס לאחד עשר; הרצוג העלה את מפלגתו אל רמות שלא הוכרו בה מאז עידן פרס ורבין. אבל בניגוד לאחרים, הם שאבו מנדטים – אך איבדו את השלטון.

דוגמה מצוינת של לוזר-ווינר בבחירות הנוכחיות, הוא נפתלי בנט. האיש יצא למרוץ לפני חודש ומחצה כשהספרה עשרים נצמדת אליו כשמו השני. הוא נע בסקרים כתף אל כתף עם ביבי, שעמד אז על תשעה עשר מנדטים. אם המגמה הזו היתה נמשכת, חובשי כיפות סרוגות עם רובי 'עוזי' ומעילי דובי היו נראים בליל שלישי האחרון כשהם רוקדים עד עלות השחר – אך המפלגה היתה נזרקת למדבר האופוזיציוני כשחבריה נעים בין הוועדה לקידום האישה לבין חדר ועדת החינוך. ובכן, בנט הפסיד נציגים. כאב חד יורגש בחשבון הבנק של המפלגה. אבל התוצאה הזו – ורק זו – היא שמעניקה לו את האפשרות להצטרף ממקום גבוה אל הממשלה הבאה.

.
הפסד שהוא ניצחון. נפתלי בנט (צילום: תומר נויברג - פלאש 90)

בשיחה הראשונה שקיימו נפתלי וביבי, הציב בנט את היעד הבא שלו: ירושת ראשות הממשלה. הוא סימן תחילה את המקפצה, תיק החוץ. הרצון המקורי היה להעפיל מעלה, לצד ביבי, כשביום מן הימים יחליט האחרון להיפרד מהשלטון. אך ככל הנראה, איווט חזק ממנו. בשונה מבנט שאין לו כל אופציות נוספות, מלבד הצטרפות לממשלה, ליברמן מחזיק באופציית האיום של חבירה להרצוג שתותיר אותו בכס החוץ ככל הנראה. לעת עתה (וראו להלן עוד על המו"מ הקואליציוני) בנט יסתפק בתיק הכלכלה, כאשר כפיצוי, תקבל שקד את תיק החינוך. אורי אריאל יוותר על חלום השיכון ותופיני ההתיישבות הידועים, ויסתפק בתיירות או למצער במשרד לאיומים אסטרטגיים.

בדומה לבנט שמעכל את התבוסה הניצחת שנחל, כך בדיוק חש ליברמן: העצב והכאב ניבטו מפניו עם היוודע התוצאות. בכלל, ליברמן לא נראה טוב לאחרונה. אבל מצבו בבזאר הפוליטי הנוכחי טוב למדי. הנפלאות שאיווט יחולל עם ששת מנדטיו יביאו אותו לכל מקום שיחפוץ, למעט תיק הביטחון שמשוריין ככל הנראה לליכוד.

מנגד, בימים אלה, שלושים החברים בליכוד ילמדו שבממשלה צרה יהיה עליהם להיפרד מהתיקים הגדולים לטובת השותפים הקטנים. זהו מחיר העוקץ של ביבי שישלמו ח"כי הליכוד: נתניהו עקץ מנדטים מהמפלגות הקטנות אך ייאלץ להעניק להן תיקים שווי-ערך לערכם האמיתי, לפני הכיוס הדרמטי שערך להם.

 

4.

בכל מערכת בחירות יש את עשרת כרטיסי החיש גד שזוכים בהם ח"כים אלמוניים. אם מישהו רצה להבין את דרמטיות הניצחון של נתניהו והקפיצה שביצע מעשרים מנדטים לשלושים, היה עליו אך להביט אל הבמה בכינוס הניצחון שערך הליכוד במוצאי הבחירות. אחד אחד עלו עשרת האלמונים (ביניהם גם בנו של יחיאל חזן, הח"כ לשעבר) אל הבמה. שיערם פזור ומראה פניהם של רובם – צעיר לימים. לרגע הם נדמו לקבוצת נערים מישיבה-קטנה חיי-עולם שבאו לבקר בכנסת לראשונה בחייהם. הם פשוט ניסו להבין מה הם עושים כאן בדיוק.

ירון-מזוז-צילום-עצמי-558x372
זכה בחיש-גד. הח"כ לעתיד ירון מזוז, מקום 29 בליכוד

חלקם ניסו לעכל את הניצחון הבלתי נתפס של המפלגה שזרקה אותם אל המקומות הלא ריאליים בקצה העשירייה השלישית (קל יותר היה להשיג אנשים שיסכימו לשבת בעשירייה השנייה של ש"ס מאשר בעשירייה השלישית של הליכוד. המשבצות הללו אוישו בידי מתנדבים ששיערו כי אלו מקומות אובדניים, פוליטית כמובן).

ביבי חייך אליהם, אך כנראה זו הפעם האחרונה שהוא פוגש בהם בזמן הקרוב.

 

5.

זה לא היה יום הדין של הסוקרים, שפישלו בניתוח המגמות. גם לא יום הכיפורים של כלי התקשורת החזותיים הגדולים, למרות שחלקם מיהרו לפרסם את המדגמים ההזויים שצפו שוויון בין הרצוג לנתניהו כבר שעתיים לפני סגירת הקלפיות, אולי במטרה לשנות את התוצאה הסופית. (יום יבוא והשופט סלים ג'ובראן ישים גם לזה סוף, יחד עם סוללת הטרטורים הבלתי פוסקים אל הניידים האישיים של עם ישראל בלב יום הבחירות).

אך היה גם היה זה יום הדין של כלי התקשורת הרבים, כמעט כולם, שקידשו מלחמה בנתניהו ויצאו כשידם על התחתונה. הם הכפישו את פניו בכל דרך, השניאו אותו על הצעירים ותלו בו את כל קללות העם היושב בציון. וכשלו, בענק.

בדברי ימי התקשורת הישראלית, ניצחון מתוק שכזה של הליכוד הוא חרב בליבה של מי שחרטה על דגלה כבר לפני כעשור את הפיכתו של נתניהו להיסטוריה. הממלכה השביעית יכולה ללקט את שבריה. העם אמר את דברו, והשבט הלבן, השבֵע, הוכרע בקלפיות מול מאות אלפי שקופים.

מצביעי הליכוד בחלקם הם אנשים רעבים. רעבים לפרנסה טובה וחלקם אפילו ללחם. אך דווקא הם, שראו בחייהם קושי ומחסור, עוני ודלות, לא קנו את מסע ההשמצות האישי המתוקשר והמתוזמר נגד משפחת המלוכה הנהנתנית מרחוב בלפור. מאות אלפי מצביעים לא התפתו להבטחות ולמקסמים מבית הרצוג, שר רווחה אנמי בעברו, ובחרו בנתניהו דווקא. כביטחוניסט, כימני, כמדינאי, גם אם לא כסמל ההסתפקות במועט.

.
לא הצליח למשוך את המצביעים. יצחק הרצוג (צילום: תומר נויברג - פלאש 90)

תכונה מצויה אצל חכמים מופלגים היא היותם מנותקים מן המציאות; מבריקים – אך אוטיסטים בתפיסת עולמם. כזו היא מלחמתה של התקשורת עם נתניהו מאז בחירות 96' ועד הלום. אורכו של הסכסוך נדמה כאורכו של הסכסוך הישראלי פלסטיני. יש בו בוז הדדי, עוינות, שנאה גלויה וכל המרעין-בישין שנתלים בראשו של נתניהו. ביבי מצדו, מביט בכלי התקשורת העוינים ביחס שדומה יותר לכזה שהיה מעניק לקבוצת חתרנים שאבותיהם נלחמו באבותיו המנוחים מימות עולם, ובניהם ממשיכים בדרכם.

בתורת הסכסוך הזה ניצבים יסודות ליבה ידועים ומוכרים, אך התוצאה היסודית, משום מה, לא נלמדת עדיין בבתי הספר לתקשורת: כל עוד המתקפות נגד נתניהו ניצבות בקונוטציות של היגיון ותחומות במסגרת סבירה כלשהי, דעת הקהל יכולה להכילן. זיהום בחופי אשדוד או נפילת ערך השקל יכולים להיות קשורים במחדלים של ראש ממשלה. אך הטירוף שאחז בכלי תקשורת מגויסים שיצאו לקרב על נתניהו ומשפחתו, וקשרו לראשו כל צרה אפשרית – השיג בדיוק את ההיפך. ככל שהללו מתחו את החבל על צווארו, ולִיבּוּ את מאמריהם בהררי שנאה וארס חסרי תקדים, נוצרו לביבי תומכים חדשים. גם בוחרים שמבחינתם נתניהו אינו בחירה בעדיפות ראשונה, חשו לפתע כגורמים רלוונטיים במלחמת האזרח הקטן מול התקשורת הגדולה, המגויסת. האזרח מאשדוד או מחדרה לא מעוניין לאפשר לכלי התקשורת להפוך למפלגות; אינו מעוניין לתת להם לנהל מסע של הונאה תחת כותרות חדשותיות מלאות דאגה; ולא רוצה לתת להם להוביל קמפיינים של טירוף ושנאה, על גבול קריאה למלחמת אחים.

הרבה מפסידים היו במוצאי הבחירות, אך הרצוג אינו העיקרי שבהם. בקדמת רשימת המנוצחים עומדת העיתונות המגויסת, שלא כשלה רק בהחלפת השלטון, אלא איבדה את אמינותה. ערכה נפל בעיני ההמון.

אגב, אחריהם ניצבים מכוני הסקרים. אלה, יוצאים איכשהו בשלום מכל תוצאה. למעשה, הם גרועים אפילו מעמיתיהם החזאים שמודים על פספוס סינופטי של קור רוסי שחדר במפתיע לאזורנו. הסוקרים לעומתם, שלמרבה הפלא דייקו בסקירת המפלגות החרדיות, פספסו בענק את הקרב הגדול בין הקודקודים שנִייד עשרה מנדטים ב-72 שעות משמאל לימין.

אלא שבשונה מהחזאים, עד שהגיע המנדט העשירי הנוסף של נתניהו אל המדגמים – איש מבין הסוקרים לא מתעורר מתקציבי הענק שהוא שוקע בתוכם עד צוואר. המדגמים שברו את רוחם, אך רק לרגע קט.

מרתק יהיה לראות מתי יום הדין של הסוקרים יבוא – אם בכלל, יען נראה, שהעִסקה של ניתוחי סקרים בלתי משַקפים, נוחה לכל הצדדים. יחלפו ימים, נשכח מהכל, גשם של סקרים ישטוף אותנו שוב, ואנו נאמץ אותם אל ליבנו בחום, עד הסוף המר, וחוזר חלילה.

 

6.

פניו החתומות של אריה דרעי שניצב בלב אולם האירועים בבנייני האומה בירושלים, שידרו שמחה ועצב הנסוכים בצוותא. הריקודים הסוערים של אנשיו גרמו לו להבין שהחגיגה אינה על ניצחון ש"ס כמו על תבוסתו של ישי. מבחינתו, והוא חלק זאת בשיחות עם חברים ביממה האחרונה, דרעי היה מוכן לספוג ירידה לחמישה מנדטים לש"ס, ובלבד ש'יחד' לא תחצה את אחוז החסימה. נימוק מוצק היה בפיו: שלמות החברה החרדית ספרדית, מעל הכל. בנאום הניצחון במוצאי הבחירות הגדיר זאת: "ש"ס אחת, מועצת חכמים אחת ומרן אחד".

כבר בשעה 18:00 של יום שלישי הגיעו לדרעי הדלפות ברורות שסיפרו על ריחוקה של 'יחד' מאחוז החסימה. אך מנו גבע וקמיל פוקס, הסוקרים המחוזרים ביותר ביום הבחירות, נתנו לו להבין כבר לפני שבועות ספורים, שהחזית שלו אינה ישי – אלא אצלו פנימה. הוא עצמו. והוא פעל בדיוק על פי הוראתם.

לא נאחל לגרועים שבאויבינו לחוות את שעבר על יו"ר ש"ס מאז פטירת מרן הגר"ע יוסף זצ"ל ועד יום שלישי האחרון. האיש גרס חצץ, בשקים. הוא לא ניצל בנס מאף מוקש שהונח על דרכו. אבל בשבועיים האחרונים דרעי נטל את המושכות לבדו: הוא, מכשיר הסלולר שלו וכל הקסם האישי שגויסו למערכה. הוא יצא כשסכין בין שיניו בתובנה ברורה: זו היתה מלחמת חייו.

.
גרס חצץ בשקים. אריה דרעי (צילום: יונתן זינדל - פלאש 90)

לא מעט כסף שפכה ש"ס בבחירות הללו. מרביתו, על קמפיין השקופים. השלב הראשון נחל ניצחון מזהיר, הוא בלם את ההידרדרות בסקרים שהביאה הקלטת המפורסמת ויצר סדר יום חברתי חדש. אבל השלב השני, שאמור היה להביא את המצביעים המסורתיים, החילוניים – נחל כישלון חרוץ.

ספירת הקולות מוכיחה שש"ס הפכה למפלגה אולטרה-חרדית, סטייל יהדות התורה. אלי ישי נגס, בקצוות בלבד: חמישה עשר אלף קולות חרדיים-ספרדיים עברו צד. אבל המלחמה המכוערת וחילופי המהלומות סייעו לשלשה מנדטים לפחות להתנייד לליכוד או לנוח בחיקו של כחלון. כשני מנדטים החונים בבטחה בעשירייה השלישית של הליכוד, מקורם בש"ס.

עצוב לאבד ארבעה מנדטים, אבל דרעי קם לשחר חדש. לראשונה מאז תשד"מ, הוא בעל-הבית יחיד במפלגה. הוא ידרוש וכנראה גם יקבל לש"ס את תיק הפנים (השמור לו עצמו) ואת תיק הדתות כמו גם סגנות-שר באוצר (לכהן או למרגי, ראו להלן), ויהפוך לגורם דומיננטי בממשלה.

לפני כן, יהיה עליו להעביר את יחסיו עם נתניהו במקצה שיפורים, אך כיסי המרד שמוגרו בתוך המפלגה יאפשרו לו ניהול שקט לאורך זמן. סופסוף, יוכל דרעי לעשות בדיוק מה שהוא רוצה ומאמין בו: החזרת עטרה ליושנה. תתעוררו, המהפכה חוזרת.

ומילה אחת נוספת על קמפיין השקופים. לצערנו, אין מילים טובות רבות לומר על תקציבי העתק שהושקעו בקמפיין השקופים. ספי שקד, האיש והאגדה, כשל הפעם. אך מנגד, היתה הצלחה פְּנים-מגזרית שעליה חתומים האסטרטגים והיועצים החרדיים: אברימי קרויזר, אושי מדינה ויענקי ביכלר. בזכותם נחלה ש"ס ניצחון מזהיר ברחוב החרדי, כשבתנאים כמעט בלתי אפשריים שמרה על כל מצביעיה, כאמור, למעט אלפים בודדים.

בסופו של יום, הקמפיין היחיד של 'אבא רואה אותנו מהשמיים', הוכיח שהמותג ש"ס חזק יותר מכל הגימיקים והנציגים. המותג הש"סי המקורי – ניצח.

 

7.

המסע של אלי ישי היה כמעט בלתי אפשרי: הוא יצא למסעו ביום שישי חורפי אחד ברחוב חזון איש 5, וקינח בביקור כושל בשכונת שערי חסד החרדית – שני קצוות קוטביים עד בלתי אפשריים שרק 'יחד' של אלי ישי והמגבעת הרחבה של דודי שוומנפלד הצליחו לאחד לרגע, למטרה אחת.

ישי היה יזם מבריק שחיבר קבוצות בלתי אפשריות לבלוק טכני שיכול היה להצליח אילולי היה האיש מספר אחת של 'יחד' כושל בהבאת קהלו-הוא אל הקלפי. בעסקה המפותלת של 'יחד', נתנו 'עוצמה לישראל' של מרזל ובן ארי את חלקם, ויותר מכך: לעשרות אלפי הקולות הביתיים מימין, נוסף חלק נכבד של מצביעים חב"דיים לצד חרד"לים מההתיישבות. למעלה ממאה אלף איש המפולחים בצורה ברורה בקלפיות לשלשה תת-מגזרים ברורים.

מנגד, ערים חרדיות מובהקות כביתר עילית, מודיעין עילית ואלעד, לא סיפקו את הסחורה. מצביעי ש"ס הגיעו בהמוניהם לקלפיות והמאגר של האחות הספרדית הוותיקה לא נגרע – מלבד כמה מאות בכל עיר, בתחשיב כולל. (כלומר, הירידה של ש"ס ביחס לבחירות הקודמות מגיעה למאות קולות בלבד; היתר, הם מצביעי-מחאה וותיקים שנתנו את קולם בעבר ליצחק ולאמסלם).

.
סיפקו את הסחורה. מרזל ובן-ארי (צילום: תומר נויברג - פלאש 90)

המסע הכושל של ישי יילמד בכל פעם שיבוא אי-מי ויעשה שבת לעצמו. פילוג ופרישה מרשימת-אֵם, תמיד נגמרים רע, ליהדות החרדית כולה: גם הפעם, אך כפסע היה שההפסד של 'יחד' ישחק לטובת ממשלת שמאל-לפיד לשלטון. לו ביבי היה מקבל עשרים מנדטים בלבד כפי שצפו הסקרים, והימין היה מאבד גם את ארבעת המנדטים של ישי אזי הרצוג ולפיד, עם ליברמן וכחלון היו יורשים את המלוכה.

בחסדי שמים, אנו ניצבים עתה בפני מצב הפוך. ליברמן וכחלון שיכולים להתחרות ביניהם על התיעוב שהם חשים כלפי ביבי, והיו כמעט סגורים בדיל עם לפיד לממשלה בראשות הרצוג, או במקרה הטוב – בראשות אחד מהם, נאלצים עתה לחלוק עם עצמם את רגשותיהם על ביבי. גם אם השניים ישמיעו קולות של התלבטות, אין להם ברירה: שלושים המנדטים של הליכוד מחשקים אותם מימין.

 

8.

לחוגי 'שערי חסד' יש כשרון מוכח אחד. הם טרם הוכיחו את כוחם בהבאת מסה של קולות או באיבודם, אך לבחוש בקדירות, לערבב בלע"ז, להשלות, להפיץ בדותות, להונות ולפגוע במאמץ המיוחד של היהדות החרדית – הם יודעים גם יודעים. אין הגדרה אחרת למסע האשליות שנטעו במו"מים מוזרים שקיימו במקביל, בשלשה מוקדים קוטביים: עם 'יחד', עם ש"ס ואפילו עם 'העדה החרדית'. לכולם הבטיחו את מלוא הסחורה. החל מהימנעות מוחלטת מהצבעה, עובר בתמיכה שקטה ועד להבטחה למתן תמיכה גורפת ומוצהרת. הנכלוליות של אנשי 'עץ' הפכה לאמנות; אחרת, ייפלא כיצד הפילו ברשתם פרשנים כה רבים שהיו בטוחים בהיותם סגורים וחתומים בחיקו של זה או בשקו של אחר.

כנס הפלג הירושלמי צילום פלאש 90
פגעו בכוחה של היהדות החרדית. הפלג הירושלמי (צילום: פלאש 90)

מי יודע, אולי 'נחמתם' היא בכך שהצליחו לגרום לכך שהנציג השביעי של יהדות התורה ייוותר בחוץ, ומי מדבר על עלייה אל המקום השמיני. אך זו לא היתה רק עשייה פסיבית; לצד האקטיביזם המוקלט ששיגר הודעות בכל רבע שעה לכל מי שטלפון כשר ברשותו, זוהה גם חשד לפעילות חבלנית של פסילת אלפי קולות של 'יהדות התורה' בבני ברק. אך מי יודע, אולי אם נעשו ניסים יוצאים מגדר הרגיל ונתניהו זכה לתחיית-מתים פוליטית, אולי ביום בהיר יקומו גם הגרוסמנים לחשבון נפש על ביזוי כבוד חכמים ופגיעה שיטתית וממוקדת בכל היקר ליהדות החרדית האותנטית.

נראה, כי אותו מפגש בין אנשי 'יחד' – המפלגה שבמלחמותיה איבדה עשרות אלפי מצביעים מסורתיים וחילוניים לש"ס – לבין אנשי 'שערי חסד', הכיש כארס של עכנאי האחד את רעהו. עתה, שני פלגים אלו יכולים לרשום על שמם את הפגיעה בכוחה של היהדות החרדית, מעשה ידיהם להתפאר.

 

9.

על אף שכחלון וליברמן נהנים מכוח מיקוח שאין לבנט הנעול על הליכה עם הימין בלבד, מרגע היוודע תוצאת המחץ של שלושים המנדטים לליכוד, נוצר ערוץ תקשורת בריא בין כלל מרכיבי הקואליציה הבאה. כחלון, דרעי, ליצמן, גפני, ליברמן ובנט הפכו לחברים-טלפוניים ויותר מכך. לפחות עד לחתימת המו"מ, 'דיבור צפוף' מגדיר את העובדה שראשי הסיעות בגוש הטבעי של נתניהו מתאמים ביניהם דרישות לקראת הקמת הממשלה הבאה.

על פניו, לעוסקים בנבכי המו"מ הקואליציוני אין מלאכה קשה בחלוקת השלל. איש לא חפץ לגעת באשר חושק רעהו. דרעי, מלך השקופים, רוצה כאמור לאייש את משרד הפנים וככל הנראה גם יקבל את מבוקשו. אלא שדרעי מבקש גם את התואר הפעיל, סגן רה"מ, דרישה שככל הנראה היא ה'עז' שכבר עתה יודעים להצביע כי תוצא מהמו"מ הקואליציוני.

הקרב הפנימי יינטש בין מרגי לכהן על תיק הדתות. איציק כהן, בכיר, ותיק ומנוסה בפעילות מיניסטריאלית; מנגד, מרגי הוא בולדוזר שטח וחייל נאמן, שבשלשת הימים לפני הבחירות (ולא רק) הדיר שינה מעיניו בחרישת הארץ יחד עם ניסים אלקסלסי למען הצלחת התנועה. המפסיד מבין השניים ימונה לסגן שר במשרד האוצר, כשאיציק כהן הוא המתאים ביותר לתפקיד (אילו לא עמד על הפרק תיק הדתות) בשל ניסיונו הרב במשרד.

The Ministery of Religious Services
המועמדים לתפקיד שר. מרגי וכהן (צילום: קובי גדעון - פלאש 90)

הח"כ הבא שמיועד לגדולות על פי דרעי, הוא יואב בן צור, שכפי הנראה ימונה ליו"ר הסיעה. שני הח"כים הנותרים, יכהנו כראשי ועדות. "אני רוצה את כל השישה שלנו עסוקים", אמר דרעי עם היוודע תוצאות הבחירות.

ביהדות התורה, לעת עתה אין חדשות מרעישות: ליצמן מבקש את משרד הבריאות שאיש מלבדו, לא רק ביהדות התורה, אינו רוצה בו; גפני, מסתמן, יעמוד בראשות ועדת הכספים ומאיר פרוש (שעמד במילתו בהבאת כל הקהלים החסידיים שהתחייב עליהם, ושווה את מקומו בכנסת פלוס-פלוס. מצביעיו מונים יותר משהביאה כל אחת מהסיעות המרכיבות את רשימת אגודת ישראל) יכהן כסגן שרת החינוך, שקד. כל השאר, יחלקו בתפקיד ראשות הסיעה וחברות בוועדות הכנסת השונות.

האחים בברית החדשה-נושנה הזו, מכחלון ועד בנט, מליברמן ועד גפני, לא מתכוונים לשוב על הטעויות שהותירו את השותפים הטבעיים מחוץ לממשלה הקודמת. אם הכול ילך כשורה, ממשלה בישראל תקום בתוך זמן לא ארוך כשאיש לא דורך על אצבעות חברו.

 

10.

מלאכת הרכבת קואליציה בזויה היא בדרך כלל. הרבה מן השקר, הרמייה וההונאה כרוכים בה. הפעם, נראה שהצדדים יכולים לבוא מול נתניהו כשהם מאוחדים בחלוקת השלל – כשאת האנרגיות האמיתיות יהיה עליהם להשקיע בתיקון עיוותיה הגדולים של הממשלה הקודמת.

לתיקון גדול מעין זה יזדקקו לתבונה רבה יותר מאשר לדיונים עליזים בכפר המכבייה. משאבים רבים ינותבו לגִזְרת אמור מעט ועשה הרבה. ככל שיחרישו ויפעלו בתבונה, יביאו נציגינו רווח והצלה לעם ישראל – ומ'נהפוך הוא' של אדר, נגיע לפדות וגאולה, כבני חורין היָאים לימי ניסן הפורחים ובאים.

נתקלתם בחדשה מרעישה? ידיעה מעניינת מוזמנים לספר לנו

דילוג לתוכן

logsuz shell indir instagram takipçi satın al ucuz gündem haber Pubg mobile cephaneleri takipçi satın al leke kremi aktif takipçi php shell