זה קרה בחשוון השנה, חמישה ימים בלבד לאחר אישור 'חוק ישראל היום' בכנסת בקריאה טרומית. ראש הממשלה בנימין נתניהו הבין שכך אי אפשר יותר להמשיך, כאשר סיעות הקואליציה שלו תומכות בחוק המכוון אישית נגדו, וגמל בדעתו ללכת לבחירות, בניגוד גמור לאופיו הזהיר והשמרני.
נתניהו נועד בלשכתו עם יו"ר הבית היהודי ושר הכלכלה, נפתלי בנט, ושוחח עמו על האפשרות של פירוק הממשלה – שנה אחת ושמונה חודשים בלבד מאז הוקמה – ועל הליכה לבחירות כלליות בהקדם האפשרי.
בנט, שהיה מסונוור מהסקרים המחמיאים שהעניקו למפלגתו כ-15 עד 18 מנדטים, התעניין בהצעה וחשב שהיא תועיל לו להתחזק ולעבור שלב נוסף בבניית מועמדותו העתידית לראשות הממשלה.
קרא עוד
[postim]
אך כדי להשליך את הציפור האחת שביד עבור העשר שעל הגג, בנט היה זקוק להבטחה ממשית לשדרוג משמעותי. יו"ר הבית היהודי המחזיק בתיק הכלכלה הבינוני פלוס, שאף להתקדם לליגה א' – תיק הביטחון היוקרתי. בנט ביקש, נתניהו הבטיח. השניים לחצו ידיים וראש הממשלה אמר לו בחיוך: "אני שומר לי את הזכות לשכנע אותך לקחת את תיק החוץ".
ההמשך ידוע. שבועיים לאחר מכן פיטר נתניהו את שני עושי הצרות בממשלתו – שר האוצר יאיר לפיד ושרת המשפטים ציפי לבני, מה שהביא לפרישתם המידית של 25 ח"כיהם מהקואליציה. פחות משבוע נוסף חלף עד שאישרה הכנסת ה-19 את הקדמת הבחירות, כשנתיים ושמונה חודשים לפני המועד הקבוע בחוק.
התחלה אופטימית, ירידה בסקרים והתרסקות
בתחילת מערכת הבחירות ניסו נתניהו ובנט להמשיך את התיאום ביניהם ולהימנע מהעכרת היחסים על אף התחרות העזה על קולות הימין. מקורביהם קיימו ישיבות תיאום לקמפיינים של 2 המפלגות, והשניים סיכמו ביניהם על אי-התקפה הדדית. אולם ההסכם לא נשמר למשך זמן רב, התיאום קרס והמלחמה היתה מכוערת במיוחד.
תחילת ההתרסקות של בנט היתה 'פרשת אלי אוחנה'. ברגע אחד של עיוורון פוליטי ובהחלטה אחת נמהרת איבד המנהיג הכריזמטי ושיכור הכוח חלק גדול מהאשראי הציבורי שלו. ניסיון שריונו של שחקן הכדורגל מחלל השבת – יש שיאמרו אף המזרחי – ואשר תמך בהתנתקות, אל המפלגה הדתית-חרד"לית האליטיסטית משהו, התקבלה בתרעומת רבה מקיר לקיר בתוכה פנימה, עד שהמועמד הטרי נאלץ לפרוש. את ההתפכחות מ'בנט הקוסם הפוליטי הכל יכול', כבר לא היה ניתן להשיב אחור.
שגיאה קריטית שעלתה ביוקר רב. בנט עם אוחנהמאז פרשת אוחנה, ירדה הבית היהודי לרמה של 11-12 מנדטים בסקרים, ואילו הקרב האחרון של מערכת הבחירות, אשר עמד בסימן "שלטון המחנה הלאומי בסכנה", הריץ את מצביעי הימין אל הליכוד והותיר לבסוף את הכוכב החדש והצעיר עם 8 מנדטים בלבד – שני שליש מכוחו בכנסת היוצאת, מנדט אחד פחות מהישגו של בני אלון בראשות המפלגה לפני פחות מעשור.
תוצאות הבחירות לא הותירו מקום לספק: הממשלה שתקום תהיה ממשלת ימין-חרדים בראשות נתניהו. בנט החבול חוזר אל ראש הממשלה ודורש את פירעון השטר, הלא הוא תיק הביטחון שהובטח לו ארבע חודשים בדיוק קודם לכן. אולם נתניהו, הרואה מולו את המספרים ואת יחס הכוחות, משיב לו בשלילה. "היה כוח עליון", הוא אומר לבנט, בהתייחסו לזינוק המטאורי של הליכוד ולהתרסקותה של הבית היהודי. "הכוח העליון הוא ההסכם בינינו", משיב לו בנט בזעם. מאז שורר נתק. כבר שלושה שבועות שהשניים לא החליפו ביניהם מילה.
הליכוד: "הסיכום היה על דעת כך שבנט יגרוף הרבה מנדטים ולא יתקוף אותנו"
בליכוד אישרו היום את הפרסום, אך הבהירו כי "לא היה מדובר בהבטחה אלא בכוונה והבנה. הסיכום על תיק הביטחון היה על דעת כך שהבית היהודי יגרוף מספר מנדטים גבוה ויימנע מלתקוף את הליכוד, ושני הדברים לא קרו".
העתיד הקרוב עדיין לוט בערפל. בנט התייאש מתיק הביטחון המיועד לשר המכהן משה יעלון, ודורש את תיק החוץ, עליו השר הנוכחי – יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן – אינו מתכוון לוותר. נתניהו לא מעוניין לראות אף אחד מהשניים בתפקיד, ובליכוד מאיימים כי אם "הדרישות המופרזות" לא יירדו מהפרק, ראש הממשלה ייאלץ לפנות אל יו"ר המחנה הציוני יצחק הרצוג כדי לכונן ממשלת אחדות עם השמאל.
התיק הנחשק שמור ליעלון. משרד הביטחון (צילום: פלאש 90)בינתיים, דווח אתמול כי נתניהו נפגש עם הרצוג לשיחה רצינית ב-4 עיניים, אולם בליכוד טוענים כי ראש הממשלה ממשיך במו״מ עם "השותפות הטבעיות" במטרה לכונן בהקדם ממשלת ימין בת 67 מנדטים. מנגד, בנט הציג היום הודעה ישנה שפרסם ערב הבחירות, בה הוא מזהיר כי "בליכוד רוצים להקים ממשלה עם 'בוז׳י וציפי', ללא הבית היהודי, כמו בפעם הקודמת", כאומר "אמרתי לכם".
כך או כך, המשא והמתן הקואליציוני בין הליכוד לבית היהודי (וגם ישראל ביתנו), עדיין תקוע באותה נקודה בה הוא עמד לפני שלושה שבועות, ולא נראה כי נתניהו ממהר לפתור את המשבר.
(צילום התמונה הראשית: יוסי זליגר – פלאש 90)
