אכזבה בת 67 • טורו השבועי של אריה ארליך

מחשבות עגומות ליד תמונת הרצל התלויה בבית משפחת שרקי שבגבעת שאול • וגם: סיפור מעורר תהיות אודות עיתונאי דתי בכיר בתקשורת הכללית ש'העז' לבקר בעדינות את מוכרי החמץ בפסח • על מערכת היחסים המורכבת בין המדינה לציונות הדתית

כתבות נוספות בנושא:

האדמו''ר מסקולען ירושלים במעונו של גאב"ד ירושלים
שמחת הנישואין לבן רב קהל חסידים טבריה ובת אב"ד מאקווא נתניה
דוכן העיתונים • כל שערי השבועונים על המסך שלכם
החל מחזור 23 לעידוד כתיבת חידו"ת שע"י ממלכת התורה 'וכתבתם'

שעת דמדומי חמה בבית משפחת שרקי שברחוב גבעת שאול, ירושלים. על שרפרף עץ נמוך מצטנף אבי המשפחה, הרב אורי שרקי. סביב לו ישובים בניו ובני משפחתו. דש חולצתם קרוע, ויותר מכך, לבבם קרוע. תהִיה והשלמה ניבטות מעיניהם. סערה ושלווה, עצב ופיכחון, שולטים בהם בערבוביה. מולם מתגודדים מנחמים רבים – סרוגים, חרדים, וכאלה שאינם סרוגים ואינם חרדים, אבל רגליהם נשאום הנה, אל הבית הדתי-לאומי השוכן בלב שכונה חרדית שפועמת ללא הפסקה. הכל באים לנחם את אחת המשפחות האצילות בציונות הדתית הירושלמית, המבכה את אובדן בנה, מחמד עינה, שלום יוחאי שרקי, יקום השם דמו.

מודעת אבל צנועה, קמצנית בתיאוריה, מקדמת את פני הנכנסים לבניין, ומתארת במילים מדודות את הליכותיו של הרוג המלכות שנרצח בידי בן עוולה. סמוך לה מודעת אבל אחרת, של נפטר חרדי זכרונו לברכה. הבדלי ניסוח בולטים לעין. אצלנו, בציבור החרדי, מקובל להשתפך, להפליג, לתת דרור להמיית הלב ולרִגשת המקלדת. אצלם, בציונות הדתית, מעדיפים להישאר מאופקים, לפחות ביחס למודעות אבל. זה לא ההבדל היחיד; זהו אחד ההבדלים הבולטים לעינו של מי שחוצה בימים אלה את מפתן הבניין בגבעת שאול, הסמוך לשטיבלך החרדי "ע"ש הרה"ח הנגיד הרבני המפואר רבי ישראל ומנב"ת מרת טעמא זופניק".

דמות מעוררת השראה הוא הרב אורי שרקי. ליד מיטת בנו, שנהרג בידי מחבל צמא דם שדרס אותו למוות בעת שהמתין בתחנת אוטובוס, ניצב הרב שרקי וספד לבנו באיפוק, ללא פרצי דמעות, מבלי שקולו נסדק. בפיכחון מדהים עמד, ודיבר על כך ש"זכינו לגדל בבית הרוג מלכות – וכלל לא ידענו על כך". הקהל מירר בבכי, אבל הרב שרקי המשיך לדבר בקול צלול. מחשבותיו המפרכסות לצאת בשעה הקשה בחייו, יצאו סדורות, מנומקות, רהוטות. אף יפחה לא נמהלה בהן.

אחר כך השמיע דברי אמונה נוקבים, והבהיר שאין שאלות על הצור שתמים פועלו וכל דרכיו משפט. ואחר כך דיבר על ענייני הממלכה היהודית וחולשותיה ועל היחס הראוי לצוררי ישראל, ובהם נעסוק בהמשך הדברים, שהרי טור זה רואה אור בסמיכות ליום שבו חצי מהעם חוגג בפארקים ובקרנבלים וחלקיו האחרים נחלקים בין אומרי הלל, משתתפי יום שכולו תורה, וסתם אנשים שהיום הזה הוא עבורם יום ככל הימים.

maxresdefault"באיפוק, בפיכחון מדהים ובקול צלול". הרב אורי שרקי

בעת הניחום שאלתי את הרב שרקי על קור הרוח שאפיין את הספדו, והוא הסביר ש"זה רק כלפי חוץ. בתוכי התחוללה סערה גדולה". ואכן, נפש גדולה לו, לרב שרקי. "אני שואב המון חיזוק מההרגשה שכל העם איתנו, ושבניגוד לגמגום התמוה של הרשויות – עם ישראל יודע שמדובר בפיגוע טרור, ברצח נתעב של יהודי רק משום שהוא יהודי. ונכון ש'דודי ירד לגנו ללקוט שושנים' וכך נגזר משמיא – אבל צריך לזכור שלרוצח השפל היתה בחירה חופשית. את מעשיו הצליח לעשות רק משום שאנחנו משדרים כלפי אויבינו חולשה גדולה. גם במובן הזה צריך לחזור בתשובה".

ומה לגבי החלקים האחרים, של חשבון נפש כלפי פנים? בציבור החרדי מקובל לדבר גם על זה בעיתות אסון, שאלתי את הרב שרקי. הרב שרקי הסכים: "זה ודאי, זה מובן מאליו, וגם בכך צריך לעסוק. אבל כלפי הממלכה צריך לומר – לא זה השֶדר שאנחנו אמורים לשדר כלפי האויב".

תושבי גבעת שאול מכירים את הרב שרקי, המשכים ומעריב להרבצת תורה כשהוא רכוב על אופניו, וחיוך גדול על שפתותיו. בצעירותו עלה מצרפת. הוא משמר את מורשת עדות המזרח, לצד בקיאות מופלגת בתורת הרב קוק האשכנזי. הוא ציוני שגר בשכונה חרדית, ספרדי שלמד בסביבה אשכנזית, צרפתי שגדל בסביבה ישראלית. מכולם בלולה אישיותו הרבגונית. למרות השונות התרבותית, משפחת שרקי מעורה היטב בהליכות גבעת שאול ואנשיה.

״כשהיינו ילדים״, סיפר לי כתב הערוץ השני יאיר שרקי, ״אחי שלום הי״ד ואני נהגנו למכור לולבים ליד השטיבלך של ׳זופניק׳. שלום כיבד כל אדם, וכך גם אנחנו״

300px-Zupnik1"שלום כיבד כל אדם, וכך גם אנחנו". בניין 'זופניק' של העדה החרדית

שלא יהיו טעויות: קיימים חילוקי דעות יסודיים בין משפחת שרקי לבין שכניהם החרדים. קיימים חילוקי דעות נוקבים בין הציבור החרדי, לבין הציבור שהרב שרקי הוא אחד מגדולי אנשי הרוח שלו. ועדיין, לא תשמעו מהרב שרקי מילה רעה על הדרך החרדית, ולא תשמעו מהמכרים החרדים מילה לא טובה על המשפחה הנפלאה הזו, ששכלה בשבוע שעבר את מחמד עינה וקיבלה את הדין באופן מעורר הערצה.

 

הבית מלא בספרי קודש. עתיקים, חדשים, חרדים, ציוניים. הכל בכל מכל. על אחד המדפים צבורות מספר תמונות ממוסגרות: של הרב קוק, של בנו הרב-צבי יהודה, של 'הנזיר' רבי דוד כהן – ולהבדיל של תיאודור הרצל. הראשונים, זכר צדיקים לברכה, כיהנו בתפקיד ראשי ישיבת מרכז הרב, מקור יניקתו הרוחנית של הרב שרקי, המשמש ר"מ במוסד-הבת, 'מכון מאיר'. האחרון, שבניו התבוללו והוא עצמו השתעשע באחד משלבי חייו ברעיון להעביר את העם היהודי אל הכנסייה (רחמנא-ליצלן), חזה את המדינה. משום כך זכה ליחס של כבוד בתודעת הציונות הדתית. "גם הרב צבי יהודה הקפיד לתלות תמונה של הרצל בחדרו", מספרים לי כאן.

הנוכחים מפנים אותי למאמר שפרסם הרב אליעזר מלמד, שבו טען כי "בחדרו של מו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק היו תלויות כמה תמונות, וביניהן של אביו מרן הרב קוק, של החפץ חיים, תמונה של ארץ ישראל השלמה כולל ירדן, סוריה וחלקים מעירק וערב הסעודית, ובמקום מכובד – תמונתו של הרצל. סיפר לי תלמיד חכם מחוגי החרדים, שבצעירותו חשב ללמוד ב'מרכז הרב', אולם כשראה את תמונתו של הרצל החילוני בחדרו של הרצי"ה, חזר לאחריו והלך ללמוד בפוניבז'.

"פעם נעלמה תמונתו של הרצל, והרצי"ה חשד שמא אחד התלמידים רצה 'לחנכו' והעלים את התמונה. הרב הקפיד ולא רצה לתת שיעור, שאם יש מישהו מהתלמידים שעושה דבר כזה, איך אפשר, וקודם צריך לטפל בבעיה. וכשר' אברהם רמר ז"ל ביקש רשות להזיז את ארון הספרים הקטן שמתחת למקום התמונה, שמא נפלה שם, לא רצה לקבל את דבריו, והמשיך להקפיד על חסרונה של התמונה. וכשר' אברהם התעקש לחפש את התמונה אחרי הארון, היפנה את הקפדתו כלפיו, וחזר ואמר שקודם צריך להחזיר את התמונה ורק אחר כך אפשר להמשיך. לבסוף כשהסכים שר' אברהם יזיז את הארון, נמצאה התמונה ונתלתה במקומה. הרב שמח מאוד".

ShowThumbNailבחדרו היתה תלויה תמונת ה'חפץ חיים' לצד תמונת הרצל שר"י. הרצי"ה קוק

עד כאן דברי הרב מלמד, המלמד אותנו כי לנצח יתקיימו הפערים בין הציונות הדתית הרואה בהרצל אדם ראוי, לבין היהדות החרדית הרואה בו מרשיע ברית ומתבולל. בין הציונות הדתית החוגגת בשבוע זה את יום ה'אתחלתא דגאולה', לבין היהדות החרדית הרואה במדינה עוד שלב משלבי הגלות, ובמובנים מסוימים – שלב קשה מקודמיו, אף אם נח מהם בהרבה. אבל התמונה בצד, הצורמת לעין החרדית, ממשיכה להתנוסס, ולהביט על המוני חרדים המניחים עתה בצד את חילוקי הדעות ובאים להרעיף טללי נוחם ולהגביר אחדות, שאינה מעיבה על התהום הרעיונית שתמשיך להיות פעורה.

שעת לילה בבית האבלים. אחרי 'פתח אליהו', מנחה, ערבית, ספירת העומר ונוסח אשכבה לעלם החמודות המנוח הי"ד – אנו יוצאים את הבית ונתקלים בשורת עצים צעירים ומלבלבים. על העצים תלוי שלט קטן – "העצים של שלום", נכתב בו. למטה שורבט בכתב יד נאה, בזו הלשון: "עצי פרי אלו ניטעו על ידי הבחור החשוב שלום יוחאי שרקי הי"ד, ששתל, טיפל, ריפא ושמט בשמיטה את העצים האלה. בכל שנה תלה פה את ברכת האילנות, לזיכוי הרבים. כהכרת הטוב, מן הראוי שהמברכים יכוונו לעילוי נשמת שלום יוחאי בן הרב אורי עמוס".

בירכתי בעוגמה ברכת שלא חיסר בעולמו כלום, וחשבתי על העצים היפהפיים שטיפח הצעיר הקדוש, ועל עץ-האדם שנגדע באבו, עוד בטרם הספיק להצמיח פירות. הלנצח תאכל חרב?!

 

כישלון הציונות הדתית. בראשית חשבה הציונות הדתית לכונן בארץ ישראל ממלכה יהודית על פי התורה, ברוח חזון הנביאים, ועל פי כתבי מחולל רעיונותיה, הרב קוק זצ"ל. עם השנים התקבע אופיה החילוני-להכעיס של מדינת ישראל, ובנקוף הזמן אף שבעה הציונות הדתית מרורים הרבה מנחת זרועה של המדינה הנוטה לכפרנות. פה נעקרו תושבי גוש קטיף בידי שליחי הממלכה המתוארת כ'יסוד כיסא השם בעולם', שם הושמט שם שמים מתפילת יזכור. מדינה שוחרת חילוניות ודרור מענייני דת. להיות עם חופשי בארצנו.

Disengagement in Kfar Maimonשבעו מרורים מהמדינה. ההתנתקות מרצועת עזה (צילום: פלאש 90).

בבחירות תשע"ג, דומה היה כי הנה מתחיל החזון להתממש. מקץ עשורים רבים של דשדוש פוליטי ופילוגים פנימיים, בא לשכונה בחור חדש, צעיר ונמרץ, נפתלי בנט שמו. במהלך מבריק השתלט על מפלגת הציונות הדתית, והזניק אותה משלושה לתריסר מנדטים. המומנטום היה אדיר. החרדים, בני הפלוגתא הגדולים, נזרקו החוצה, ויאיר לפיד, הישראלי היפה, בעל הטור הנקרא ביותר במדינה, נעשה בן ברית. הגשר המפורסם, שהכל כבר חשבוהו להרוּס, חזר לפעול, וקרונות של הבאנו שלום עליכם החלו לנוע מהכא להתם. במדינת ישראל של פוסט בחירות 2013 לא היה פופולארי יותר מלהימנות עם הציונות הדתית.

ההשתלטות היתה מלאה. משרד הדתות, שהש"סניקים ביצעו בו טיהור אתני במהלך שנות שליטתם בו, הפך ציוני דתי. רכבת של מינויים סרוגים למהדרין החלה לצאת מהמשרד. כישלון הבחירות לתפקיד הרבנים הראשיים העיב מעט – אבל עם הנצח, כידוע, לא מפחד מדרך ארוכה. העין היתה נשואה קדימה – אל הנהגת המדינה, ממש לשם. מאום לא פחות. אם להיות מפורשים יותר – אל הבית ברחוב בלפור. זה כבר לא היה סוד שנפתלי בנט החל מתחרה בנתניהו על כתר ראשות הממשלה. או אז, תחזור המדינה להיות מה שהיא אמורה להיות בראייה הציונית דתית.

בתשע"ה באה אימה וחשיכה גדולה. באשמת היעדר שלום בית פנימי פורקה ממשלת ברית האחים. אל דאגה, אמרו בציונות הדתית; הסקרים מחמיאים לנו. מעניקים לנו ששה עשר-שבעה עשר, אפילו תשעה עשר מנדטים. עכשיו נהפוך למפלגה השנייה, ואחר כך ננהיג את המדינה.

ואז באה סאגת אלי אוחנה. בנט מכוון המטרה, ביקש לעשות מעשה כלל-ישראלי, שיהפוך את מפלגתו למתחרה על תואר מפלגת השלטון. לצד חברת הכנסת החילונית, איש התקשורת הישראלי שלוהק והערבייה שהתמודדה בפריימריס – אמר בנט ללהק שחקן ספורט פופולארי בעברו. נכון, הוא תמך בהתנתקות, אבל הוא עשה תשובה. נכון, הוא לא דתי, אבל זו הרי המטרה – לפתוח את השורות ולהגיע אל השלטון. תגובת הבוחרים היתה קטלנית. השאר היסטוריה. מחלום ראשות הממשלה צנחה מפלגת הציונות הדתית הלא-מתנצלת אל שמונה מנדטים. מפלגה מגזרית באזור החיוג של מפלגה חרדית ממוצעת.

1845266-18תגובת הבוחרים היתה קטלנית. השאר היסטוריה. בנט עם אלי אוחנה

 

בחג הפסח החולף ביקש הפרשן הפוליטי עמית סגל, איש הערוץ השני ובשר מבשרה של הציונות הדתית, להביע את מורת רוחו נוכח הפרהסיה האנטי יהודית הצורמת, המתנהלת בימי החג בקרבת ביתו. הוא ירד לרחובות תל אביב, ראה מסעדות המאביסות את לקוחותיהן במאכלי חמץ בריש גלי, כשהמוני חילונים צובאים על דלפקיהן. את כאבו הביע בשפה זהירה, דיבר יותר על החוק ופחות על צו התורה. "כל אבן-גבירול בתל אביב", כתב, "מלא במסעדות חמץ. מי שלא מכבד את החוק בחג הפסח, לא יכול לשאת את דגל שלטון החוק כל השנה".

סגל הנו פרשן פוליטי מוביל ופופולארי. על שמו רשומים סקופים גדולים ופרשנויות מבריקות לרוב. אבל הרזומה המרשים לא עמד לצידו כשהוא העז להביע את עמדתו האישית ביחס למה שעוד נותר מפרצופה היהודי של מדינת ישראל. החל מהרגע שבו פרסם את מחשבתו – הפך סגל מטרה לחיצים מורעלים של מתייוונים מודרניים שמתביישים במורשת אבותיהם. כולם התחרו בכולם סביב הספורט החדש: לחבוט בעיתונאי המאמין, להזכיר לו חטאי אבות, לנבור בחברותו של אביו במחתרת היהודית עוד בטרם הוא נולד, ולהציגו כאדם חשוך המעז לתבוע את מימוש חוק החמץ. כאן ברלין, לא איראן. סגל לא התנצל, כמובן, אך למד שיעור עגום על מי שמתיימרת להיות מדינת היהודים.

דעה כמו זו, סביר להניח, כבר לא ישמיע עוד.

חוק החמץ נולד כתוצאה מפעילות משותפת של ח"כ הרב אברהם יוסף שפירא ז"ל מיהדות התורה ואבנר חי שאקי ז"ל מהמפד"ל. שניהם חשבו – בנאיביות מרובה, יש לציין – שעוד יש מה להציל ממה שמקובל היה לכנות 'הפרהסיה היהודית במדינת ישראל'. הזמן שחלף, התמורות שהתחוללו מאז והעובדה שהחוק מעולם לא נאכף, הוכיחו שהתוחלת נכזבה. אין עוד טעם בחוק החמץ. אין עוד טעם בתקווה שמדינת ישראל תתנהל ביום מן הימים על פי תורת ישראל. אם יצליחו המפלגות החרדיות להותיר על כנן לפליטה את חוקי האישות על פי התורה – תהיה בכך משום שמחת עניים גדולה בצוק העתים.

חג שמח לאומרי ההלל. אנו, רק בנחמת ירושלים האמיתית ננוחם, באחרית הימים.

(בתמונה הראשית: הלוויית הקדוש שלום יוחאי שרקי הי"ד. צילום: פלאש 90)

הכתבות המעניינות ביותר

רבבות במעמד סיום המחזור השני של 'הדף היומי בהלכה' של 'דרשו' בארנה • שידור חי
המתווה שהוצג לגנץ: אביתר תמורת חומש; בימין תוקפים - "הסכמים יש לכבד"
מעמד 'כבוד חכמים ינחלו' לאברכי כולל להוראה ויז'ניץ עפולה
הפיצוץ בחתונה: מתקן קונפטי ששולבו בו זיקוקים הביא לפציעתם של הצעירים
המקובל רבי ציון בוארון ערך תפילת שובבי"ם בכולל "זוהר השלום" באשדוד
האדמו"ר מנדבורנה ירושלים במעמד פתיחת הכולל בבית מדרשו בבני ברק
שלג כבד מכסה שוב את החרמון; 20 ס"מ נוספו במפלס התחתון • צפו
הרמב"ם היומי • ספר קרבנות הלכות תמורה פרק ד' • צפו
הפינה היומית: שתי דקות על כיבוד הורים עם הרב אהרן רוט • צפו
עִנְבֵי הַגֶּפֶן בְּעִנְבֵי הַגֶּפֶן • שמחת התנאים לנכדת האדמו"ר מוואסלוי
המאמץ הדיפלומטי: מקרון נפגש תוך 36 שעות עם פוטין, זלנסקי ושולץ
רוסיה תפתח בתרגיל ענק בבלארוס; ארה"ב שולחת אלפי חיילים • צפו
דינר לטובת ישיבת באבוב בני ציון • גלריה
השיעור היומי: הרב דוד חבושה • צפו
וַיְהִי בֹקֶר יוֹם חֲמִישִׁי • כותרות העיתונים – ט' באדר א' ה'תשפ"ב
גדולי תורה ורבני עולם התשובה באו לאחל מזל טוב בחתונת בת הרב יגאל כהן • גלריה
פריצת דרך בהפקת אנרגיה: כור גרעיני ניסיוני בבריטניה שבר שיאים
תיעוד: האדמו"ר מסאדיגורה ירושלים בציון הרשב"י במירון

מה ברצונך לחפש?

נתקלתם בחדשה מרעישה? ידיעה מעניינת מוזמנים לספר לנו

Hide picture