אין זה סוד כי בישראל קיימת מצוקת חופים, אולם למרות שהסובל העיקרי הוא הציבור החרדי, מתעלם המבקר מפרט זה ודורש באופן כללי להגדלת מספרם של החופים המותרים לרחצה •

במדינת ישראל כ-306 ק"מ של חופים, אך גם בשנת 2014 הותרה הרחצה רק ב-19 ק"מ מהם, ב-162 ק"מ מהם נאסרה הרחצה. אשר ל-125 הק"מ הנותרים, לא נקבע אם הם מותרים או אסורים לרחצה.

מספרם המצומצם של החופים המותרים לרחצה בישראל אינו מספיק לצורכי האוכלוסייה, ומבקר המדינה מתריע היום בדוח כי מחסור זה עלול להביא לפגיעה בחיי אדם, המבקר מותח ביקורת נרחבת על משרד הפנים שנמנע בעקביות מלפעול להגדלת מספרם של החופים המותרים לרחצה.

המחסור בחופים לרחצה מביא רבים לחפש לעצמם 'חוף פרטי' למרות הסיכון הרב בהיותם מסוכנים לרחצה ובשל היעדר שירותי הצלה. בשנים 2013-2007 טבעו למוות בחופי ישראל במהלך עונת הרחצה 240 בני אדם. 88% ממקרי הטביעה אירעו בחופים שלא הוכרזו, בחופים אסורים לרחצה או בחופים שמותרים לרחצה בשעות שבהן אין שירותי הצלה.

המצוקה מחריפה שבעתיים ביחס לחופים הנפרדים המיועדים לציבור החרדי. ציבור שומרי המצוות מופלה לרעה בחופים הצרים המוקצים לשימושו, ובנוסף למספרם המועט הרי שיש צורך לחלק את השעות והימים בין גברים לנשים. המצב הדחוק מביא לתופעות רבות של בני ישיבות היוצאים לשחות בחופים ובמעיינות שאינם מוכרזים ותוצאת האסונות מכבידה על כל לב בתקופת הקיץ הקשה.

קרא עוד:
[postim]

בדוח מבקר המדינה מ-2010 נכתב שבשנים 2008-1982 הצטמצם מספר החופים המותרים לרחצה שלאורך הים התיכון מ-102 ל-91, ואילו אוכלוסיית המדינה גדלה באותה תקופה בשיעור של יותר מ-50%. בדוח החדש נמצא כי בין השנים 2012-2008 הפער האמור לא הצטמצם. נמצא כי עד מועד סיום הביקורת, יולי 2014, לא עשה משרד הפנים סקר שממנו ניתן יהיה להסיק היכן יש צורך בפיתוח חופים נוספים שיותרו לרחצה, כפי שהמליץ מבקר המדינה בדוח משנת 2010. הוא גם לא הכין תכנית רב-שנתית להגדלת מספרם של חופי הרחצה המוכרזים, כפי שהמליץ מבקר המדינה בדוח האמור וכפי שהנחה גם שר הפנים באוקטובר 2013.

האם החופים המוכרזים, בטוחים?

נקודה נוספת וחשובה בדוח המבקר מעלה את השאלה: מי קבע כי החופים המוכרזים אכן בטוחים לרחצה יותר משאר החופים? אגף אתרי רחצה דרש מהרשויות המקומיות להעביר לידיו לפני פתיחת עונת הרחצה סקרי סיכונים המתייחסים לחופים המותרים לרחצה. נמצא שלפני פתיחת עונת הרחצה בשנה שעברה לא היו בידי משרד הפנים סקרי סיכונים הנוגעים לחמישית (28 מ-140) מהחופים, ובנוגע לחלק מהם הוא לא קיבל את סקר הסיכונים גם עד תום העונה.

גם במקרי האסונות נמצא כי משרד הפנים לא ריכז את המידע שהתקבל על מקרי טביעה שהסתיימו במוות אשר לא אירעו בעונת הרחצה, לצורך הפקת לקחים. המידע הקיים במשרד על אודות מקרי הטביעה שבהם אדם טבע וניצל הוא חלקי וחסר, וגם הוא לא רוכז באופן המאפשר ניתוח כלל המקרים ואיתור חופים מסוכנים, לשם הפקת לקחים ומניעת מקרי טביעה.

הפיקוח על החופים נגוע בזלזול בחיי אדם

משרד הפנים האמון על פיקוח כלל החופים נכשל בדוח המבקר בהימנעותו מפיקוח על חופים שלא הוכרזו הנחזים להיות חופים מותרים לרחצה בשל סמיכותם לחופים המותרים. אגף אתרי רחצה לא מיפה את החופים האלה, וממילא לא קבע הוראות לעניין עריכת ביקורת על הנעשה בהם. בחופים שבהם הותרה הרחצה מחוץ לעונת הרחצה הרשמית, לא ערכו נציגי משרד הפנים בדיקות שיטתיות ומקיפות, כנדרש, בשני החורפים האחרונים. כ-42% (47 מ-112) מחופי הרחצה המותרים לרחצה שלא היו פתוחים בעונת החורף נבדקו רק לאחר שחלף יותר מחודש ממועד פתיחת עונת הרחצה 2013. בשישה מהם נמצאו ליקויים חמורים שאף עלולים לסכן חיים.

Ultra Orthodox men in wintery day"הליקויים עלולים לסכן חיים". (אילוסטרציה: עדי ישראל-פלאש 90)

לאור נתונים עגומים אלו דורש מבקר המדינה ממנכ"ל משרד הפנים לגבש תכנית רב-שנתית לפיתוח חופי הרחצה ולהגדלת מספר החופים המותרים לרחצה. על מנהל המינהל לשלטון מקומי לוודא שאגף אתרי רחצה אוסף באופן שיטתי מידע על מקרי טביעה, הן לגבי האנשים שניצלו והן לגבי האנשים שנפטרו כתוצאה מהטביעה. את המידע הזה יש לנתח, להסיק ממנו מסקנות לגבי הפעולות הנדרשות לשם שמירה על בטיחות הרוחצים בים, ולפעול בהתאם למסקנות אלה.

היה מן הראוי כי מבקר המדינה יורה למשרד הפנים לפעול להקצאת שני חופים נפרדים בכל אזור בו קיים ריכוז חרדי המצדיק זאת, אך כצפוי, טובת המגזר וצרכיו נעלמה מעיני המבקר מיד לאחר שסיים לכתוב את הדוח על ביקורת הכוללים והישיבות.

אילוסטרציה ראשית: מרים אלסטר- פלאש 90