יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין שבר היום מסורת ארוכת שנים של 'פוליטיקלי קורקט' בעניין טבח העם הארמני, וקרא לממשלה להכיר בו כרצח עם.
במסגרת ציונו בכנסת של יום 100 שנים לרצח העם הארמני, התייחס אדלשטיין לעמדתה הרשמית של ישראל בנושא, אשר נמנעת באופן עקבי להכיר ברצח מיליון וחצי הארמנים בידי הטורקים בתקופת מלחמת העולם הראשונה כרצח עם.
לדברי אדלשטיין "מדובר באחד האירועים הדרמטיים והשפלים שהתחוללו כאן בראשית המאה הקודמת. במהלך מספר שנים הובלו אל מותם למעלה ממיליון בני העם הארמני, ולפי רוב ההערכות-מספר הנרצחים הגיע לכמיליון וחצי בני אדם. זאת, באמצעות מעשי טבח וגירוש, מתוך גזענות ושנאת הזר".
קרא עוד:
[postim]
אדלשטיין ציין כי "אין זה סוד שמדינת ישראל נקטה עד כה עמדה אמביוולנטית לגבי רצח העם הארמני. סבך של אילוצים, דיפלומטיים ואחרים, הביא לכך שהעמדה הישראלית הרשמית הייתה מהוססת מדי, מאופקת מדי, וכפועל יוצא – היא המעיטה, כביכול, בערכו ובעוצמתו של המאורע הזה", אמר.
"דווקא כבני העם היהודי, שהשואה שעוללו לנו הנאצים שנים לא רבות אחר כך עדיין צרובה בבשרנו – איננו יכולים להחריש! איננו רשאים להעלים עין או להמעיט בערכה של הטרגדיה הארמנית".
בהמשך דבריו קרא אדלשטיין לקיים חשיבה מחודשת לגבי נושא זה. "על מדינת ישראל לבחון שוב ביסודיות את עמדתה הרשמית, כי את ההיסטוריה הרי איש מאתנו לא ישנה. את גודל האסון שפקד את העם הארמני, ואת עומק הכתם המוסרי שהוטל על האנושות – לא נוכל, ואיננו רשאים, לטשטש עוד בלהטוטי ניסוחים".
מדיניות מתוכננת של העות'מאנים לטהר את אסיה הקטנה מנוצרים
רצח העם הארמני היה רצח עם מכוון ושיטתי שביצעה האימפריה העות'מאנית במהלך מלחמת העולם הראשונה, באוכלוסייה הארמנית. רצח העם הארמני התאפיין במעשי טבח המוניים, גירוש המוני וצעדות מוות, בתנאים שתוכננו להביא למותם של המגורשים. לאחר סופה של מלחמת העולם הראשונה המשיכו טורקים, כורדים ואזרים לטבוח בארמנים עד שנת 1923.
ההערכה הרווחת היא כי בין מיליון למיליון וחצי ארמנים נספו. קבוצות אתניות נוצריות אחרות, כמו האשורים והיוונים, נטבחו אף הן באותה תקופה בשטחי האימפריה העות'מאנית, ויש הרואים בכך חלק ממדיניות ואידאולוגיה מכוונת ומתוכננת של העות'מאנים לטהר את אסיה הקטנה מנוצרים.
ירוואן בירת ארמניה, כיום (צילום: Serouj Ourishian דרך ויקישיתוף)
לפני 100 שנים בדיוק עצרה ממשלת 'הטורקים הצעירים' כ-250 משכילים ומנהיגים ארמנים באיסטנבול. אלה נורו למוות עוד באותו לילה. היה זה צעד ראשון בסדרת מעשי טבח שהחלו להתרחש ברחבי טורקיה. באותו זמן החל רצח שיטתי של החיילים הארמנים הבלתי-חמושים שבפלוגות העבודה.
במקביל לאירועים אלה הוציאה הממשלה הטורקית צו הקורא "לבצע טרנספר של גורמים עוינים מגבולות האימפריה לפנים הארץ". הטורקים ארגנו שיירות של מאות אלפי אנשים, ללא מזון ומים, לפאתי טורקיה ולמדבר הסורי. צעדות אלו היוו למעשה גזר דין מוות על מרבית הצועדים, בשל התנאים הקשים והעלמת העין ממעשי טבח והתעללות.
בשיירות היו צעירים, נשים, ילדים וזקנים (רוב הגברים גויסו קודם לכן), והן לוו על ידי יחידות הצבא הטורקי. בדרך תקפו יחידות אלה וחמושים מהכפרים הטורקיים הסמוכים את השיירות, וכך נרצחו אלפים מדי יום. המסעות ארכו שבועות רבים, ובמהלכם מתו רבים מתשישות ומרעב. באחד המקרים ידוע על מסע שארך 60 יום. ממסע אחר ידוע כי מתוך 170,000 איש שיצאו למסע נותרו בסופו רק 180 איש.
מ-170,000 איש נותרו 180 בלבד. צעדות המוות
הארמנים ששרדו את צעדות הגירוש רוכזו בכ-25 מחנות. במחנות פתוחים אלו מתו רבים מרעב ומקור, או שהומתו בצורות שונות עד סתיו 1916. הטורקים השתמשו בשיטות הרג שונות. נשים וילדים הועמסו על סירות והוטבעו בים, אחרים הוצאו להורג בשריפה. איתן בלקינד, איש ניל"י שהסתנן לצבא הטורקי, צורף למפקדה של ג'מאל פאשה. הוא סיפר שהיה עד ראייה לשריפתם של 5,000 ארמנים. לויטננט חסן מערוף מהצבא העות'מאני מתאר כיצד אוכלוסייה של כפר שלם רוכזה יחד ואז נשרפה. לפי תצהירים מאת שני רופאים מהעיר טרבזון, שימשו מבנים של שני בתי ספר כדי לרכז ילדים אשר נשלחו לאחר מכן לקומת הביניים, שם הומתו בגז רעיל.
(צילום התמונה הראשית: יצחק הררי – פלאש 90)
