תעשיית הכלים הבלתי מאוישים ובמרכזה תעשיית המל"טים (מטוסים ללא-טייס) התכנסה אמש בראשון לציון על-מנת לציין את 40 שנות ההתפתחות של עולם המל"טים מתוצרת ישראלית במסגרת כנס AUS&R 2015. בארבעת העשורים שחלפו מאז החלה ישראל לעסוק בתחום, הפכו את כלי-הטיס הבלתי מאוישים (כטב"ם) לחלק בלתי נפרד משדה הקרב של המאה ה-21, זאת הודות ליכולות כגון שהייה של למעלה מיממה באוויר, ייצור מודיעין ביום ובלילה וחשאיות גבוהה, לצד כמובן אי סיכון חיי אדם.
מל"טים בכל מקום, גם בארגוני הטרור
במשך שנים נחשבת ישראל לחלוצה ומובילה עולמית בתחום המל"טים לצדן של ארצות-הברית וסין, עובדה הנכונה גם כיום מבחינת הקדמה הטכנולוגית והיקף הייצוא הביטחוני. עם זאת, בשנים האחרונות ישנה מגמה הולכת וגוברת של כניסת מדינות נוספות לעולם הבלתי מאויש, כפי שמסביר טל ענבר, ראש המרכז לחקר חלל וכטב"ם במכון פישר למחקר אסטרטגי אויר וחלל. "כיום ישנן למעלה מ-40 מדינות שעוסקות בפיתוח וייצור של כטב"מים, כבר לא מדובר בשוק של תעשיות גדולות כפי שהיה בעבר. זה מביא לכך שיש הרבה יותר כלים ברמות איכות שונות וניתן למצוא אותם בכל זירת עימות – למשל בסוריה, בעיראק, באפגניסטן, ובניגריה", אומר ענבר.
ההתקדמות הטכנולוגית וריבוי היצרנים הופך את הכטב"מים לזולים באופן ניכר מאשר בעבר. על כן, לא מפתיע שההפצה הרחבה של כלים אלו לא פסחה על ארגוני הטרור השונים, כשכטב"מים של חמאס מדרום ושל חיזבאללה מצפון כבר חדרו מספר פעמים אל תוך שטח ישראל. "במקרה של עימות כולל צריך לקחת בחשבון שיהיה מספר גדול של כלים בלתי מאוישים לצד השני ולכן מדובר באתגר משמעותי.
מל"ט חמוש שטס בתוך שטח לבנון יכול למשל לבצע ירי על אוטובוס בתוך שטח ישראל. אמנם לא מדובר היום באיום ממשי על גורל המדינה, אבל יש לזה אפקט פסיכולוגי לא פשוט". כך הפך עולם המל"טים לא רק לנכס בטחוני עבור מדינת ישראל, אלא גם לאיום ממשי שיש להיערך אליו ולהתמודד עמו בשעת עימות.
כטב"ם לכל חייל
אחד המאפיינים המרכזיים של תערוכת הכלים הבלתי מאוישים שהוצגה בכנס AUS&R 2015 היה מגוון הגדלים הרחב של הכטב"מים – לצד מל"ט ה"סופר הרון" מתוצרת התעשייה האווירית, אשר שוקל כטון ובעל מוטת כנפיים של 17 מטרים, ניתן היה למצוא גם מל"טים זעירים דוגמת הBird-Eye מתוצרת התע"א, האורביטר מתוצרת אירונאוטיקס, ורחפנים מסוגים שונים אשר שוקלים קילוגרמים בודדים וניתנים לנשיאה בשטח על-ידי צוות לוחמים אשר יכול להשמיש אותם בתוך דקות לביצוע משימה של איסוף מודיעין בטווחים קרובים.
"אנחנו עדיין לא נמצאים בעידן שבו יש כטב"ם לכל חייל, אבל לא מן הנמנע שבתוך מספר שנים כן נהיה בנקודה הזו", אומר ענבר. עם זאת, הכטב"מים שהופכים קטנים ופשוטים יותר להפעלה לא יספיקו לבדם לדבריו. "אין תחליף לכלי ששוהה הרבה זמן באוויר עם כמה מטע"דים (מטען ייעודי) טובים ומפעילים מומחים, אבל כשהצורך הוא רק לדעת מה יש מעבר לגבעה או להסתכל על הסמטה הבאה כדי לדעת מאיפה כדאי להכניס את הכוח בהחלט יש מקום גם לכלים קטנים יותר".
אין כל ספק שבשנים הבאות ימשיכו המל"טים כמו גם הכלים הבלתי מאוישים בתחומי היבשה והים לתפוס נתח הולך וגדל מהמשימות הצבאיות ברגיעה ובלחימה, כשכבר היום נחשבים כלים אלו לבעלי השפעה רבה בשדה הקרב. לדבריו של ענבר, לא מן הנמנע כי בעתיד ייעשה שימוש צבאי במבנים משותפים של כלים מאוישים ובלתי מאוישים יחדיו, כאשר את המטוס המוביל לדוגמה הוא מאויש ואחרי שניו מטוסים ללא טייס שיבצעו משימה משותפת.
"במקרים רבים הטכנולוגיה עצמה כבר בשלה אבל לצבא לוקח זמן ליישם אותה ולהבין איך אפשר להשתמש בה בצורה מיטבית", טוען ענבר. "בשנים הבאות ניתן להניח שנראה כלים עם רמת אוטונומיה גבוהה יותר בשדה הקרב ויכולות שהייה באוויר ונשיאה גדולות יותר, בנוסף ליכולות כמו תדלוק אווירי והנעה על ידי אנרגיה סולרית".
