1.
בימים אלה של בין המצרים מדברים הרבה על שנאת חינם שבגללה נחרב בית המקדש.
שנאת החינם הזו גבתה אולי את המחיר הכי יקר מהעם היהודי. שואה. בית המקדש נחרב. יהודים נטבחו ואלה שנותרו הובלו לארץ ניכר ונמכרו כעבדים ושפחות. ואם למישהו היה קשה לדמיין את זה, מה שמעוללים אנשי דאע"ש ליזידים בעיראק, מתקרב למה שעברו אבות אבותינו לאחר החורבן. כלומר, השנאת-חינם הזו הייתה יקרה. יקרה עד מאד.
טיטוס חגג את ניצחונו בסדרה של משחקי גלדיאטורים, שבהם נצלבו השבויים, הוכרחו להילחם זה בזה או כנגד חיות טרף, והומתו בצורות שונות ואכזריות. חייבים להחיות את העובדות ההיסטוריות כדי להפיק מוסר השכל לימינו אנו.
2.
כידוע, ירושלים הייתה נצורה על ידי הצבא הכי חזק ומאומן שהיה אז בכל העולם, הצבא הרומאי. מבחינה מספרית כמות הלוחמים הרומאים הייתה גדולה כמעט פי ארבעה מכמות הלוחמים היהודים. (על פי יוסיפון 80,000 רומאים מול 23,000 יהודים) אך זו הייתה רק חצי צרה. הצרה היותר גדולה הייתה, שהצבא הרומאי היה מאוחד וממושמע למנהיג אחד (טיטוס) ואילו היהודים היו מחולקים לשלוש קבוצות עיקריות ועוד תתי-קבוצות שלא רק שלא הסכימו ביניהן על שום דבר, אלא שנאו זו את זו שנאה עזה.
חכמי ישראל בראשות רבי יוחנן בן זכאי ראו נכוחה את המצב הזה, והבינו שעליהם למצוא דרך להגיע להבנות עם הרומאים או לפחות להשאיר את המצב הקיים, היינו, להסתגר בתוך החומות בשיטת "שב ואל תעשה".
הם ידעו היטב כי מאגרי המזון הענקיים יספיקו לתושבים לעשרות שנים. החומות היו בלתי חדירות ונתנו יתרון משמעותי ביותר על הרומאים.
3.
אחת הקבוצות, המסוכנת שבהן נקראה "סיקריקים". הם נהגו להחביא מתחת לבגדיהם סכינים קצרות ("סיקה" ביוונית) ורצחו את המתנגדים להם באמתלה שהם מתונים מדי ומתרשלים בשמירה על היהדות ועל כבוד היהודים.
מאד עצבן אותם שהיהודים יושבים נצורים בלי לעשות דבר. הם טענו בתוקף כי בקלות ניתן להביס את הרומאים אם כולם יתאגדו נגדן. "כוחי ועוצם ידי". בראותם שהעם אינו נשמע להם והם במיעוט מזהיר החליטו לצאת במגמה של הרס כללי כדי ליצור כאוס שיכריח את העם להילחם.
איך מכריחים את ההמון לצאת למלחמה? שורפים את מחסני התבואה!
העם החל לרעוב ובמקביל מנעו הסיקריקים כל אפשרות למשא ומתן עם הרומאים. כשיצא רבי יוחנן בן זכאי בארון מתים משערי העיר רצו לדקור אותו, את גדול הדור, לוודא שהוא לא הולך להסתדר עם מישהו.
4.
רבי יוחנן בן זכאי הצליח להציל את יבנה וחכמיה, אך את מעשיהם הנואלים של הסיקריקים כביכול בהגנה על היהדות, כבר לא ניתן היה להשיב. האנשים נחלשו אפילו מכדי לשפוך שמן רותח על הרומאים המטפסים בחומות. והרומאים נכנסו אל העיר, רצחו את כל הבא בדרכם כולל הסיקריקים, נשותיהם וילדיהם, החריבו את בית המקדש והביאו גלות שנמשכת עד היום הזה.
מה שנאמר "על שנאת חינם חרבה ירושלים" זה לא רק תיאור של החטא אלא גם של עונשו. בגלל השנאה בין היהודים ואי אחידותם, הרסו זה לזה ואפשרו לאויביהם לכלות אותם ולהרוס את בית המקדש. נורא נוראות.
5.
ההיסטוריה, כידוע, עלולה לחזור על עצמה.
כאן בארץ ישראל מתקיימות שנאות בין יהודים, העלולות לסכן את קיומנו כאן.
מלבד חילוקי הדעות והשנאה המתקיימת בין קבוצות שונות באוכלוסיה, הייתי מצביע על שתי תנועות שנאה מרכזיות. האחת היא שנאת הדת והאחרת היא שנאת היהדות.
שנאת הדת מיוצגת ללא ספק על ידי מפלגתו של יאיר לפיד "יש עתיד". אמנם לאחר כניסתו לאופוזיציה נראה היה שהוא מתחרט והוא אף הצהיר על טעויות שעשה, אך ברגע ש"העכבר" הראשון חלף בדמות חוק הליב"ה, כבר קפץ החתול המאולף והוכיח את שנאתו.
ויש הבדל בין ביקורת לבין שנאה. מה שעושה לפיד זו לא ביקורת. הוא מבטל, מוחק, משניא ויוצר אצל אוהדיו תחושה שאנו החרדים מהווים סכנה לקיומם. ככה בונים שנאה.
למרבה הצער, נראה שמפלגתו של לפיד כמו מעגלי השנאה שיצר לא הולכים לרדת וייתכן שבבחירות הבאות נראה אותו במצב יותר חזק מאשר היום. אנו צריכים לתת על כך את הדעת כבר כעת ולהיערך אולי גם מבינה חקיקתית לבאות.
6.
הקבוצה השנייה היא קבוצת "שונאי היהדות" מדובר כמובן בשמאל הרדיקאלי שממש התחבר לנצרות ולאיסלאם בשנאתו לעם היהודי, ומה שעושה לפיד לחרדים, עושה השמאל ליהודים. עסוק במציאת רעיונות כיצד להציק לעם היהודי להצר את צעדיו, להחלישו ולפגוע בו פיזית וכלכלית.
לשמאל הרדיקאלי אין בעיה למסור את ישראל לגויים, להסית את הגויים שלא ישבו בשקט אלא יקומו ויעשו מעשים. הוא מאשים את היהודים בכל דבר רע שקורה בעולם ונותן חיבוק גדול לערבים ולכל שונאי ישראל באשר הם.
שלא תטעו. העובדה שלפיד בינתיים אינו נחשב כשונא יהודים ובאיזשהו מקום הוא משמיע דעות פטריוטיות המתנגדות לשמאל (ומכאן סוד האהדה שהוא זוכה לה), ככל שילך הציבור החרדי ויגדל, ואם נניח יהיה כאן רוב, ינהג לפיד כנגדו בדיוק כפי שנוהג השמאל הרדיקאלי כלפי היהודים. זו אותה שנאה ואלה אותן שיטות.
7.
מאיפה באה השנאה?
חז"ל אמרו: "גדולה שנאה ששונאין עמי הארץ לתלמיד חכם, יותר משנאה ששונאין אומות העולם את ישראל" (בבלי פסחים מ"ט ע"ב).
ישנה עדות אישית של רבי עקיבא: "כשהייתי עם הארץ אמרתי: מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור".
במילים אחרות: רגשי נחיתות.
אך מעבר לזה טמונה כאן "אוטואנטישמיות".
מדובר בשנאה עצמית של יהודים כלפי עצמם, כתוצאה מהתחברות, הזדהות תרבותית והפנמת ערכים של אוכלוסיה זרה, השונאת ומתעבת את היהודים. זה התרחש אגב גם בגרמניה לפני השואה. יהודים כל כך הזדהו עם הערכים התרבותיים של גרמניה עד שמצאו עצמם מזדהים איתה ובזים למורשתם הם. אגב, יהודים אלה הם הראשונים ששמו את נפשם בכפם כשהגויים הראו להם שלא הועילו כל ההתחנפויות שלהם, והם רואים בהם יהודים לכל דבר למרות ההתנערות שלהם מערכי היהדות וחרף העובדה שהם עצמם שונאים את אחיהם היהודים.
8.
עלינו להיזהר ולהישמר, שלפחות בקרב ציבור שומרי התורה והמצוות תתקיים אחדות, גם אם לא אחדות דעות, לפחות מחויבות הדדית והבנה שמסביבנו עולם מלא גויים וארץ מלאה פורקי עול שקמים עלינו לכלותינו. איננו יכולים להרשות לעצמנו שנאת חינם. כפי שלימד העבר, מדובר בשנאה מסוכנת ויקרה עד מאד.
טורו של הסופר והמחנך הרב חיים ולדר מתפרסם במוסף 'יתד השבוע' מבית 'יתד נאמן'.
מה לנו לחפש את שונאינו מחוץ ולטפוח לעצמנו על השכם… והקבוצה השלישית… שנאת חינם אצלנו בתוך המחנה! וקרוב לוודאי שזה מה שמעכב את הגאולה, ולא עמי ארצות שלא קרו ולא שנו. יעשה נא כל אחד ואחד בדק בית בלבבו פנימה לראות, האם את דבר גדולי הדור הוא מבקש או את מידותיו הרעות באיצטלה של פרומקייט!!