ח״כ יוסף ג׳בארין מהרשימה המשותפת ביקר הבוקר בכלא הדרים את האסיר הפלסטיני מרואן ברגותי. השניים דנו במעמדם וקשיים של האסירים הפלסטיניים, ובעיקר מניעת ביקורי משפחות.
השניים גם דנו במאמצי הפיוס הפלסטיני ובבחירות הקרובות לשלטון המקומי בערים הפלסטיניות. ברגותי הדגיש כי הצלחת הבחירות באוקטובר לשלטון המקומי ברשות יכולה להכשיר את הקרקע לבחירות דמוקרטיות למועצה המחוקקת הפלסטינית והבחירות ליו״ר הראשות הפלסטינית.
ג׳בארין אמר לאחר הביקור כי ברגותי מאמין בחיזוק הדמוקרטיה הפלסטינית באמצעות בחירות דמוקרטיות סדירות לכל המוסדות השלטוניים, וכי הוא התרשם שברגותי שוקל בחיוב להציג את מועמדותו בבחירות הבאות ליו"ר הרשות הפלסטינית.
מדוע ברגותי לא חוסל?
בכתבה שהתפרסמה לאחרונה במוסף עיתון הארץ, מגוללים כתבי העיתון את הנסיבות שהובילו למאסרו. ב–15 באפריל 2002 התקשר הרמטכ"ל שאול מופז אל שר הביטחון בנימין (פואד) בן אליעזר. "השב"כ עלה עליו. אנחנו יודעים איפה הוא מסתתר", הודיע מופז. "אני מבקש שלא תחסלו אותו, אלא תעצרו אותו", הפציר בן אליעזר, שראה במבוקש מספר אחת את המנהיג הבא של הפלסטינים אחרי עידן ערפאת. "אם הוא ינסה להתנגד ולהיאבק — נירה בו", הודיע מופז לבוס, "אבל אני מוכן להמר שהוא ייכנע בלי קרב, אין לו אומץ".
המידע שהגיע לשב"כ באפריל, באמצעות האזנת סתר לאחד ממקורביו, הצביע על כך שברגותי, "רמטכ"ל האינתיפאדה", מסתתר בבית מגורים בשכונה הנאה א־טירה שברמאללה. "בתקופה שקדמה לתפיסתו קיבלנו מידע שהוא מתסיס את השטח. ראינו שהוא עומד בראש הפגנות המוניות ואלימות", משחזר בשיחה עם "הארץ" מח"ט רמאללה באותה עת, תא"ל במיל. אילן פז.
"בתחילת המהומות, ההערכה בצה"ל היתה שתגובה אלימה וקשה תרגיע את השטח. אלא שזה השיג בדיוק את המטרה ההפוכה. עד היום אנחנו חושבים וטועים באותו אופן בדיוק. באביב 2002, כמה ימים לפני שנודע לנו מקום הימצאו, קיבלנו הוראה מלמעלה לכתר את המפקדה של ג'יבריל רג'וב, ראש המנגנון המסכל. התואנה הרשמית, שידענו בזמן אמת שהיא לא הסיבה האמיתית, היתה השתתפות של אנשי רג'וב בפיגועים, מה שהיה ברור לנו כלא נכון. התואנה השנייה היתה שברגותי מסתתר שם, וגם זה התברר כלא נכון. התנהל אחריו מצוד.
"כשהתקבל המודיעין על הימצאו בבית בלב שכונה ברמאללה, חטיבת שריון הקיפה את המקום ומקל המבצע עבר אלי. תחת פיקודי היתה יחידת דובדבן. הבנו שהוא בבית. אחד החיילים ראה אותו דרך החלון, תופס מחסה בקרבת מה שנראה, לפחות לנו, כאשה זקנה ששכבה במיטה. הוצאנו את כל תושבי הבית. הרמתי טלפון למפקד האוגדה — אז תא"ל יצחק גרשון — ואמרתי לו שהייתי שוקל את כל העניין פעם שנייה.
"לתפוס מנהיג פוליטי בשבי זה לא עניין של מה בכך במבצע כזה, שעלול להסתיים בהריגתו. התשובה שקיבלתי היתה: 'ממשיכים קדימה'. במקרים כאלה יש מה שנקרא הפעלת נוהל סיר לחץ. אתה מדרדר בהדרגה את האירוע, כדי לא לסכן חיי חיילים, עד לירי נ"ט על הבית או שימוש בדחפורים. במקרה הזה, האירוע הסתיים כשעלינו חמושים עם כלבים לדלת הבית שבו הסתתר. הוא יצא החוצה ונראה מפוחד. יש לי הרמת גבה פנימית לגבי המבצע הזה".
מי שאחז בידיו של ברגותי והוביל אותו אל מחוץ לבית הדירות היה מפקד האוגדה, האלוף במיל. גרשון. "העליתי אותו על הקומנדקר. הוצאתי את המימייה ונתתי לו מים. הוא היה במין אמוק כזה. מבוהל מאוד. אמרתי לו: אל תדאג. לא נעשה לך את מה שהייתם עושים לנו", הוא מספר בשיחה עם "הארץ". "לדעתי, היום צריך לשחרר אותו ללא תנאים. ולא בתור משתף פעולה שלנו, אלא כאדם שידאג לעם הפלסטיני, אם יש אפילו סיכוי קטן שהוא יהפוך לגורם מוביל בצד השני. ואני אומר את זה אף על פי שאני יודע שיש לו דם על הידיים כמי שהיה מנהיג תנזים באינתיפאדה השנייה. שלום עושים עם אויבים חזקים, שהכבוד שלהם לא נרמס".
האם על ישראל לשחררו?
קציני הצבא שלכדו את ברגותי משוכנעים שיש לשחררו. כך גם שר הביטחון שבתקופתו נעצר, בן אליעזר. "במשך השנים שלחתי לו מסרים לכלא, שאני רוצה לנהל איתו משא ומתן", גילה ל"הארץ". יצויין כי גם ראש הממשלה לשעבר אריק שרון הסכים לשחררו תמורת החזרת יונתן פולארד מארה"ב. אך מתברר כי מרבית הדרג הבכיר בישראל מתנגד לשחרורו לעת עתה.
שר הביטחון לשעבר משה יעלון, שהיה סגן הרמטכ"ל בזמן לכידתו של ברגותי, משוכנע שמקומו של ברגותי בכלא. בעמדה דומה מחזיק ראש שב"כ לשעבר דיכטר, שעמד בראש ארגון הצללים שהביא את ידיעת הזהב על הימצאו: "כשהייתי ראש שב"כ, היו שרים בממשלת שרון שניסו להפעיל לחץ כדי שאביע עמדה בעד שחרורו. אמרתי להם: אל תטריחו את עצמכם. בכיר מאוד בפוליטיקה הישראלית כינה אותו באוזני 'מנדלה'. חיים אורון ראה בו את עתיד האומה הפלסטינית. ואני אמרתי לכל אלה, שאת מנהיגותו הוא קנה בדם של יהודים".
בינתיים, ברגותי כבר הודיע שאם אבו מאזן יפרוש ויתקיימו בחירות לנשיאות, הוא מתכוון להתמודד על התפקיד מכלא הדרים. לדברי ברגותי, "אני עדיין תומך חד־משמעית ברעיון שתי המדינות. הרשות הפלסטינית יכולה ללכת מהיום לשני כיוונים: לשמש ככלי שישחרר מהכיבוש או לשמש ככלי שיכשיר את הכיבוש. התפקיד שלי הוא להחזיר את הרשות לתפקידה ככלי לשחרור לאומי".
בחודשים האחרונים פגש השר זאב אלקין 15 אקדמאים, בין השאר כדי לדון איתם בשאלת "היום שאחרי אבו מאזן". רובם אמרו לו שהגורם היחיד בפתח שיכול לנצח את חמאס בבחירות הוא ברגותי. סיעור המוחות האקדמי לא הוביל את אלקין להצטרף לקמפיין לשחרורו. "ביום שאחרי אבו מאזן הרשות הפלסטינית תקרוס וצריך להיערך לזה", הוא אומר ל"הארץ" בנימה אפוקליפטית. "אני מעריך שפתח לא יסתכן בבחירות שבסופן הוא עלול להפסיד לחמאס וגם אם הוא ייקח את ההימור, ממשלת נתניהו לא תאפשר לערביי מזרח ירושלים להשתתף בבחירות, כך שהן לא יתקיימו". אלקין צופה כאוס ואלימות ביום שאחרי. יש כאלה, בהם שר הביטחון לשעבר יעלון, שמעריכים כי את מקומו של אבו מאזן ימלא פקיד שייבחר ללא בחירות דמוקרטיות כלליות.
ברגותי עצמו אמר לאחרונה לאדם שביקר אותו בכלא, כי הוא מתנגד בתוקף לכך שיורשו של אבו מאזן ייבחר בבחירות בסגנון המדינות הערביות. "הדרך היחידה היא בחירות דמוקרטיות לחלוטין בפיקוח בינלאומי", אומר האסיר. "מי שחושב שהנשיא הפלסטיני הבא ייבחר שלא באמצעות הקלפי — חי באשליות".
