שמעון פרס שלא הכרתם: בראיון בעבר סיפר על היותו שומר שבת, זאת מלבד פעילותו להסדרת מעמדם של בני הישיבות בארץ • וגם: ברכת החפץ חיים לאריכות ימים שקיבל בגיל ארבע

הנשיא וראש הממשלה לשעבר שמעון פרס ז"ל, היה מבני הדור הישן שעדיין הכירו את הוריהם ואת הסבא שומר התורה והמצוות. לב חם ליהדות תמיד היה לו וכך אף נהג בכל שנותיו בפעילות הציבורית העניפה שלו.

בצעירותו, כאשר כיהן כמנכ"ל משרד הביטחון, היה שמעון פרס מאדריכליו של הסדר תורתו אומנותו. במכתב ששלח ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון אל הרמטכ"ל דאז ואל שמעון פרס הוא עדכן: "על יסוד סעיף 12 בחוק שירות הביטחון שחררתי בחורי הישיבה מחובת השירות הסדיר, שחרור זה חל אך ורק על בחורי הישיבה העוסקים בפועל בלימוד תורה בישיבות, וכל עוד הם עוסקים בלימוד תורה בישיבות".

בשנת 1958 עוגן הסדר "תורתם אומנותם" במסמך שהוציא מנכ"ל משרד הביטחון דאז, שמעון פרס, ובו נקבעו נוהלי דחיית השירות. פרס הצליח לקבוע זאת למרות התנגדותו של בן גוריון אשר כתב לרב הראשי דאז, הרב יצחק אייזיק הרצוג זצוק"ל: "זוהי קודם כול שאלה מוסרית גדולה אם ראוי הדבר, שבן אמא פלונית ייהרג להגנת המולדת, ובן אמא אלמונית ישב בחדרו ולומד בבטחה, כשרוב צעירי ישראל מחרפים את נפשם למות".

דמות הסב שהציל את עולם הישיבות:

לפני יום השואה האחרון, סיפר הנשיא לשעבר בראיון לערוץ 2 על סביו, הרב צבי מלצר, אשר נרצח יחד עם 2,060 בני קהילתו בעיירה וישנייבה באוגוסט 1942 על-ידי הנאצים ועוזריהם בני המקום, "הנאצים ריכזו את תושבי העיירה בבית כנסת שהיה עשוי מעץ ורצחו אותם באכזריות בירי ובשריפה. סבי הלך בראש הקהילה עטוף בטליתו, ישר אל בית הכנסת שהוצת על-ידי הנאצים".

סבו של פרס למד בישיבת וילוז'ין עד אשר נרצח, "נסענו לתחנת הרכבת לקראת העלייה לארץ ישראל בשנת 1934. זו הייתה התרגשות גדולה מאוד. סבי עמד לידי מכונס בעצמו כמעט ולא מוציא מילה, חיבק אותי וניגש אליי לפני שנפרד ממני ואומר לי 'בני, תהיה יהודי'. זו צוואה – אלה לא מילים – זו התנהגות. אני עדין שומע את המילים האלה בכל מקום שאני נמצא".

פרס סיפר כי כשביקש ממנו בן גוריון לנהל את המשא ומתן על שחרור תלמידי הישיבות מצה"ל, "לא יכולתי שלא לראות בכל אחד ואחד מתלמידי הישיבות את סבא שלי".

"בן גוריון התבקש לשחרר כמאה וחמישים בחורי ישיבה, מפני שבכל העולם ישנן ישיבות ודווקא אצלנו הייתה סכנה כי לא יהיו. בן גוריון הטיל עלי את המשימה, ניהלתי פגישות עם הרבנות ולא יכולתי שלא לראות בכל אחד מאנשי הישיבות את סבא שלי שהיה הרב של וישנייבה ונשרף בבית הכנסת עטוף בטלית על ידי הנאצים. ידעתי כי ייחוד העם היהודי הוא האמונה הנצחית, אנחנו לא איזה ארגון או מוסד. כמו שאנחנו צריכים לזכור בכאב עמוק את השואה, צריך לזכור בגאווה גדולה את התקומה של מדינת ישראל ושל הרוח שלנו".

פרס הוסיף "כי למרות השואה הנוראה עלינו לזכור בגאווה גדולה את התקומה. סבי שמר על תורת משה והגן עליה יחד עם אלפי יהודים בקידוש השם. בלי יהדות איזה תוכן יש לנו בחיים? היהדות אינה דת היא אמונה – היא לא מנגנון היא לא פולחן היא שכנוע עצמי עמוק שבתוכנו קיים מצפון".

התנגד כנשיא לסנקציות פליליות:

כאשר וועדת שקד את סעיף הסנקציות הפליליות בחוק השוויון בנטל, אמר שמעון פרס, שכיהן אז בתפקיד נשיא מדינת ישראל: "לא כולם צריכים לשרת בצבא, אפשר לשרת גם במקומות אחרים. הכנסת קבעה עקרון ועכשיו צריך לתרגם אותו בהדברות. חובת השרות צריכה לחול על כולם, אבל דרכי השירות שונים. אני מאמין גדול בהידברות. הצורך בהידברות הוא חיוני אני לא הייתי מכניס את התחום הזה לעניין הפלילי, אני מאמין שאפשר לדבר כדי לבצע את הרצון".

שבר את הרדיו שפעל בשבת:

בראיון שהעניק בעבר לעיתון בקהילה סיפר פרס כי הוא שומר שבת. "בדברים האלה אני לא עושה קונצים. אני שומר שבת מתוך פרינציפ. שלא כמו פוליטיקאים מסוימים, אותי לא תמצאו שוכב על הספסל האחורי כדי שלא יראו אותי נוסע בשבת. על הנסיעה לתחרויות בלונדון ויתרתי כי זה היה כרוך בחילול שבת. מדובר אצלי בעמדה עקרונית. גם כשהייתי במצבים פוליטיים הכי קשים, קמתי ולא הרשיתי לפגוע בדת. לא היה עליי שום לחץ דתי. זה בא מבפנים. עמדותיי נבעו מתוך מחשבה עמוקה. אני חושב שאני יהודי מאמין לעומק. זה דבר שרבים לא מבינים".

"האיש שחינך אותי בילדותי היה סבי, ר צבי מלצר ע"ה, שהיה תלמיד ישיבה בוואלוזין. הוא מאוד אהב אותי וכמעט מגיל אפס חינך אותי. הוא לימד אותי תנ"ך וגמרא. בגיל עשר הייתה לי בקיאות בבבא מציעא ובבבא קמא. הערצתי אותו. בניגוד לסבא, אבי כבר היה אדם חילוני, דבר שהוביל להתנגשויות בינינו. במושגים של אותם ימים, נחשבנו למשפחה אמידה יחסית. מכיוון שלא תמיד היה אצלנו חשמל בשעות הערב, הוא קנה מכשיר מותרות – רדיו על בטריות. אני זוכר שפעם הוא הפעיל את המכשיר בשבת ואני פשוט ניגשתי ושברתי אותו. עד כדי כך הייתי דתי. לזכותו של אבא ייאמר שהוא לא העיר לי על כך".

"צריך להדגיש: בלי יהדות אין ציונות"

על שילוב חרדים בשוק התעסוקה אמר פרס: "אם רוצים שחרדים ילכו לעבוד, צריך לאפשר להם לעבוד באופן המקובל עליהם. אם הם הולכים עם ציציות בחוץ – צריך לאפשר להם להגיע לעבודה עם ציציות בחוץ. אם נשים מבקשות לעבוד לחוד, נשים תהיינה לחוד".

פרס לא רק מדבר, הוא גם פועל בעניין: "אני פועל כדי לשנות את המצב הזה. אני הולך ממקום למקום, אוסף חברות גדולות ומבקש מהן לפתוח מקומות עבודה נפרדים לנשים דתיות", הוא מעיד על עצמו. "יש כבר מאות מקומות כאלה. אני בעד להתחשב בכולם. אני בדעה שטוב לחברה מודרנית שתתנהל מתוך רצון ולא מתוך כפייה. כל מה שאפשר להשיג בדרך של הבנה ורצון – עדיף בעיניי", הוא מסכם.

לדעת פרס הבורות והנתק מהמקורות היהודיים בימינו הם מחדל. "יש כאן מחדל היסטורי גדול", הוא אומר. "המייסדים של המדינה היו הרבה יותר קרובים ליהדות מכפי שנוטים להציג אותם. בן גוריון היה מאוד מקושר לתנ"ך. ברל כצנלסון היה יהודי מסורתי שהקפיד על כשרות ושמר שבת. אני חושב שלו היו רואים אלה את הבורות הגדולה, הם היו מצטערים מאוד. לא לכך הם פיללו", מסכם פרס ומוסיף: "צריך להדגיש גם בימינו שציונות בלי יהדות אינה בת קיימא. בלי יהדות פשוט אין ציונות".

הברכה לאריכות ימים:

לא רבים יודעים, אך שמעון פרס עצמו סיפר על כך בעבר. "זכיתי לפגוש את החפץ חיים והוא בירך אותי שאעלה לגדולה ואאריך ימים", סיפר לרב הראשי לשעבר יונה מצגר בעת ביקור חג באחד מימי חול המועד סוכות. מי שלקח אותו אל מרן הכהן הגדול מאחיו, היה הסבא, הרב צבי מלצר, תלמיד ישיבת וולוז'ין. בהקשר זה מעניין לציין, כי מצד אביו, היה הנשיא המנוח צאצא של רבי חיים מוולוז'ין.

יהי זכרו ברוך.