דואר 24 שמגיע אחרי חודש, חבילות שעושות את דרכן לירושלים במקום לחיפה וחווית שירות טראומתית: כמו כל ישראלי מצוי, גם נתן גלנט פגש מקרוב את הכשלים של הדואר - ויש לו גם הצעת ייעול

יש לי מחשב בבית, ישן, עתיק, נוסטלגי. הוא בחור טוב בסך הכל, אבל לפעמים יש לו קצת מחלות זיקנה. וירוסים, צרות, בעיות. לפעמים סתם אין לו כוח לעבוד. או שהוא שובת שביתה איטלקית: עובד, אבל בלי טיפת חשק. לאט לאט למדתי אותו והבנתי את הראש שלו: פשוט צריך להוציא מהחשמל. תיק-תק. מוציא מהחשמל, מחכה עשר שניות או חצי דקה (תלוי עד כמה המחשב היה עצבני, בכל זאת)- מחבר לחשמל, מדליק ו.. הכל עובד. כאילו לא היו לו בעיות. כלום.

יש לי גם ראוטר. דווקא חדיש יחסית. מלא נוריות צבעוניות. ירוקות. כחולות, אפילו אחת אדומה בשביל ה WIFI. גם הוא לא תמיד הולך בתלם, וגם הוא אוהב לנוח קצת. אז במקום לחייג לתמיכה הטכנית ולהתבשר שם שאני מס' 74 בתור והחברה מתנצלת על אי הנוחות- אני מסתדר לבד. מה אני עושה? נכון מאוד. מוציא מהחשמל, אומר כמה פרקי תהילים בכוונה גדולה, תיק תק, מחזיר לחשמל ו.. בדיוק. הראוטר עובד כמו חדש ויש לי גישה למייל! ויהי אור.

מה עוד יש בביתי הקט? מדפסת. ומדפסת ביתית- היא מוצר שלא יודע לתת עבודה. מדפסת ביתית היא מוצר מביש שמתקלקל כל שני וחמישי. יום אחד הדפים נתקעים. יום אחר המכונה לא רוצה להדפיס כי אין מספיק דיו. למחרת יש דיו- אבל המכונה ממורמרת: אדוני. אני רוצה רק דיו מקורי. יעלה כמה שיעלה.
איך אני פותר את הבעיה? כבר הבנתם את הטריק. מכבה, מוציא מהחשמל, שותה כוס קפה (המדפסת צריכה קצת לקחת את הזמן, בכל זאת)- מחבר לחשמל ו.. הוקוס פוקוס. הכל עובד.

ביקורת קשה על השירות בדואר: "תש כוחו של הצבי"

למה זה מעניין אותנו היום?
כי היום הייתי בדואר ישראל. עוד מפגש טראומטי. דווקא הפעם החוויה לא הייתה ממש ממש גרועה. רק קצת: החבילה שלי (אוזניות זולות מאיביי, תודה ששאלתם) הגיעה לסניף בסוף העיר. למה לא לסניף הקרוב לביתי, הקבוע? לדואר ישראל הפתרונים. הפקיד ממש הסמיק: מסיבה שהוא לא מבין- הפתקית המודיעה על החבילה הגיעה בכלל לאדם אחר. כלומר- אם הייתי מגיע מחר יכול להיות שהאוזניות החביבות שלי היו מגיעות לאדם אחר, שהיה שמח מאוד מן הסתם לקבל מתנה שכזו…

סיפרתי את הסיפור הזה למשה. מיהו משה? משה הוא חבר, בעל מכולת. בחודשים האחרונים הוא מקבל חבילות של דואר ישראל. דווקא נחמד. יפה להם. יפה לו. יפה לכל הדרים באזורו. אממה? נמאס לו. "למה נמאס לך, משה?" כי אין עם לדבר. "חברה הזויה" לטענתו. הוא מספר לי שקיבל השבוע טלפון שהתנהל כך: "שלום, איפה המכולת שלכם?" ברחוב אברהם (להמחשה) בירושלים, הוא עונה. "בירושלים???" שואלת הגברת. "אני גרה בחיפה.. איך החבילה שלי הגיעה אליך בכלל?"… לדואר ישראל הפתרונים.

יצא לי לקרוא לא מעט כתבות על דואר ישראל, שלא לדבר על סיפורי זוועה הנלחשים מפה לאזון. "מוישה, אתה שומע? שלחתי הזמנות לבר מצווה חודשיים לפני הבר מצווה! והן לא הגיעו…" הרושם המתקבל הוא- בשום מקום אין סניף דואר יעיל, מתפקד, שלא לדבר על כך שהפקידים בסניפים- חסרי מוטיבציה בעליל (ואגב, לגמרי שלא באשמתם. הם צריכים להתמודד מול הזעם המוצדק של הלקוחות, ואין להם איך לסייע ללקוחות. מי שמנותק מהציבור זאת ההנהלה). חבילות נאבדות, נגנבות, תורים מגוחכים (כן, אפשר להזמין תור ברשת. נכון. לך תנסה להסביר לפנסיונר ממורמר שמתייבש בתור שעתיים איך מזמינים תור באינטרנט), גישה לחלוטין בלתי שירותית, דואר 24 שמגיע אחרי חודש או יותר (אמיתי).

ותגובת הדואר? תמיד אותה התגובה: אנו פועלים, עושים, יעילים. אפילו חילקנו אופניים חשמליות לדוורים שלנו! הידד.

ופתאום הייתה לי הארה. התגלות אם תרצו. הפתרון של בעיית הדואר ממש פשוט. להוציא מהחשמל. תיק תק. להעיף את ההנהלה, לפרק את הגוף האנכרוניסטי הזה, פשוט לנתק מהחשמל. ובמיידית- לחבר מחדש. עם הנהלה אחרת, עם יעדים ברורים. מדינה שמצליחה לבנות כיפת ברזל מדהימה, ומצליחה ליירט רקטות במעופן (!)- אין שום סיבה שלא תצליח ליירט את הכתובת הנכונה של האזרח מר נתן גלנט ולספק לו את הדואר שלו ביעילות ובאמינות.

אם הראוטר שלי יודע לתת עבודה אחרי ניתוק וחיבור מחדש- אין סיבה שזה לא יעבוד על הדואר.

לתגובות, הערות והארות
ng054ng@gmail.com