חשיפת הפרוטוקולים החסויים בפרשת ילדי תימן: עובדת הסוציאלית חשפה בפני וועדת החקירה ב-1997 שמות של משפחות מאמצות וילדים מאומצים • עדות מזעזעת: "רוצים תינוק? תשלמו 5000 דולר" • סקירה שניה

חשיפת הפרוטוקולים החסויים בפרשת ילדי תימן מוסיפה להסעיר את הציבור בארץ בכלל ואת בני העדה התימנית בפרט: כפי שדיווחנו מוקדם יותר, בשעות הבוקר עלו לרשת כמויות מידע בהיקפי ענק שיעברו עוד ימים ארוכים, אולי אפילו שבועות, עד שהפעילים והנוגעים בדבר יקבלו את התמונה המלאה.

בינתיים נחשפים עוד ועוד חומרים מוועדות החקירה השונות, חומרים שכפי שכתבנו בכתבה הקודמת בסדרה, גם אם הם לא מצביעים על ,מזימה מאורגנת ומימסדית לחטיפת ילדים – עדיין יש בהם כדי ללמד על דפוס פעולה נפשע ומביש שאיפשר לסחור בתינוקות. כפשוטו.

//www.jdn.co.il/news/israel/782597

רות ברוך, עובדת סוציאלית שהקימה את מדור האימוץ בתנועה הקיבוצית, מסרה בפני וועדת החקירה בשנת 1997 עדות מטלטלת שכללה גם שמות של משפחות שאימצו ילדים דרך התנועה וכן של ילדים שאומצו (השמות, כמובן, אינם מותרים בפרסום). להלן עדותה המלאה והמצמררת:

"אני יודעת למשל שבקיבוץ מסוים ישנה אישה שקיבלה ילדה מהמעברה ליד עין שמר. אני יודעת על משפחה שקיבלה ילד מאיזה בית ילדים או בית אומנה על יד גדרה או בגדרה עצמה. אני יודעת על משפחה נוספת שהילדה הגיעה אליהם מאומנה בחיפה, אבל לא ברור מאיזה בית ילדים.

המידע שלי מסתמך על דברים שסיפרה לי חברה שעבדה כאחות במעברה בעפולה, זמן קצר לפני מותה…היא הייתה על ערש דווי. יום אחד קיבלתי ממנה הודעה שהיא נורא רוצה שאבוא אליה. היא אמרה לי, 'רותי תראי, אני צריכה ללכת לעולם הבא נקייה. נעשו דברים, אני יודעת שנעשו דברים.

היא לא זכרה שמות אבל אמרה שהיקף תופעת היעלמות הילדים אינו גדול כפי שמספרים.

היא נתנה לי דוגמה על ילד שהוריו היו במעברה והיא לא זכרה אם בעפולה או במקום אחר. הילד שכב חודש ימים לבד במחלקת הילדים בבית חולים בעפולה. אף אחד לא בא', היא אומרת 'אני בעצמי הסתובבתי לחפש של מי הילד הזה. לאחר חודש ימים שאף אחד לא בא מסרנו אותו לאימוץ'…היא לא זכרה למי נמסר הילד, היא לא זכרה תאריכים. היא לא מצאה אותו ומבית החולים דרשו להוציא את הילד, והיא פנתה אל בית המשפט.

מישהי שעבדה עם ילדים חולים לקחה ילדה תימנייה חולה מהמעברה וטיפלה בה חצי שנה. אני זוכרת את הילדה שהיא שוכבת עוד במיטה עם סורגים, אני אפילו לא זוכרת אותה יושבת אלא רק שוכבת. לאחר חצי שנה היא החזירה את הילדה לעפולה, ואני יודעת שהילדה הזאת נמסרה אחר כך לאימוץ.

בשנת 1956 היה חורף נוראי, והמעברות הוצפו במים. הגיעה קבוצה מאוד גדולה של ילדים. זה היה יוזמה של הקיבוצים או של הסוכנות לעזור לילדים. אמא שלי פשוט טיפלה בקבוצה הזאת חצי שנה…מהקבוצה הזאת נשארו שני ילדים, דווקא הקטנים, שלא חזרו לבית של ההורים שלהם. הם נשארו שבוע ואז אותם אנשים שהיו אתנו בקשר באו ולקחו אותם, את השניים האחרונים".

//www.jdn.co.il/news/israel/764279

עדות מזעזעת נוספת הוצגה בפני וועדת החקירה בידי הרב שמואל אביגדור הכהן. בעדותו התייחס הרב לשיטת הפעולה – לכאורה – שבה נמכרו ילדים תימנים למשפחות בארה"ב. להן הנוסח המלא של עדותו:

"בספטמבר 1963 ביקרתי בניו יורק ובאיזושהי פגישה היה זוג ואיתם ילדה כבת עשר שלפי המראה, לא נראה שמדובר בצאצא שלהם. שאלתי בשקט, ואמרו לי כן, זו ילדה תימניה שהם אמצו בישראל.

נכנסתי איתם לשיחה, לא חשבתי שיש פה משהו הרבה יותר רציני. סיפרו שאימצו אותה ואז אמרו שיש פה עוד הרבה משפחות שאימצו ילדים תימנים. איכשהו, התהלכה שם רכילות סביב אדם אחד, שכבר לא בין החיים, שהוא המארגן של האימוצים האלה. לא עלה בדעתי שזה נעשה שלא על דעת ההורים הביולוגיים של הילדים. זה הטריד אותי. כשחזרתי ארצה התעניינתי איך, למה ומי. אני זוכר שדיברתי עם הגברת דבורה אלינר, שהייתה במחלקת הקליטה בסוכנות היהודית. התברר לי שהמוסדות שעוסקים באימוץ או במסירת ילדים לא מכירים את העניין. זה היה תמוה עוד יותר

התברר לי שזה לא רק ילדי תימן, שיש גם ילדים מצפון אפריקה. מישהו הזכיר שאם אתה רוצה לקחת ילד זה עולה 5,000 דולר".

לדברי הרב הכהן, פנייתו לגורמי ממשל בישראל נענתה ב"יש הרבה רכילויות בנושא, אבל האיש שמייחסים לו את מכירת התינוקות הוא בחור טוב".