כשאזרחים הופכים לבני ערובה בגלל האקרים, כשטייסים לא ידעו איך לתפקד בשעת חירום וכשהטכנולוגיה תתעד ציוץ של כל עכבר על הגלובוס / הסופר והמחנך הרב חיים ולדר על הסכנות והמכשולים שבעידן הטכנולוגי החדש של האנושות

1.

זה קרה השבוע. מאות נופשים שהגיעו לחופשה בבית המלון "סיהוטל ג'אגרוירט" באוסטריה, ניסו לצאת מחדרם לגלישה באלפים האוסטריים, וגילו להפתעתם שהדלת נעולה – והם מוחזקים כבני ערובה בחדרם.

מתברר ש"האקרים" השתלטו על מערכת המחשוב של המלון, והצליחו לנעול את כל החדרים לכניסה ויציאה, אם המלון לא ייענה לדרישות שלהם – 1,500 אירו בתשלום במטבע הביטקוין. הנהלת המלון, בסופו של דבר, נענתה לדרישת ההאקרים ושילמה את דמי הכופר – והחדרים נפתחו.

מסתבר, שמתכנני המלון האוסטרי, כאשר בנו אותו רצו להיות יותר חדשניים ומתקדמים מהאחרים ולכן לא מצאו לנכון להתקין בו דבר ארכאי ונושן כמו "מפתחות", הם הלכו על מערכת טכנולוגית מתקדמת המבוססת אך ורק על כרטיסים אלקטרוניים. ההאקרים הצפינו את הקוד שפותח וסוגר את הדלתות וכך נותרו המנהלים חסרי אונים.

בארץ זה לא היה יכול לקרות. לא למלון שרוצה להחזיק מעמד כלכלית. אתם יודעים מדוע? בגלל העניין הישן נושן הזה ששמו "שבת". בתי המלון יודעים שאם לא יתקינו מערכת חלופית עם מפתחות "מפעם" רגלו של אדם מסורתי, דתי או חרדי, שזה רוב המדינה, לא תדרוך שם.

המלון באוסטריה סיפק עוד הוכחה למשהו שעדיין לא מדברים עליו. הסכנות שהעתיד ובעיקר ה"עתידנות" טומנים בחובם.

2.

למעשה, ככל שהעולם מחדש ומתחדש, אנו בני האדם נעשים חסרי אונים.

לכאורה, אנו מתקדמים יותר ומגיעים ליכולות טובות מאי פעם, אך זו אילוזיה. כי ככל שאנו משתמשים במכשירי העתיד, אנו מאבדים את היכולות הטבעיות שלנו.

קחו למשל, את מכשירי הניווט למיניהם. הרי מדובר לכל הדעות באחד מפלאי העולם. אתה יכול להיות בכל מקום בעולם ופשוט לנווט את דרכך בשביל קטן וזעיר באפריקה, אולם, ככל שאנשים נתלים במכשירי ניווט כך הם מאבדים את הניווט האנושי.

מתי ראיתם מפה לאחרונה? בהיעדר מפות אנשים פשוט לא ידעו למצוא עצמם למרחק כמה רחובות לא כל שכן בין מדינות באוויר, ביבשה ובים.

הידעתם כי הטייסים של היום כמעט אינם "טסים" בפועל? הם למעשה חזרו להיות "בעלי עגלה" של פעם. מלבד השלב הראשון, שלב ההסעה על המסלול לקראת המראה, כל השאר קרי: ההמראה, הטיסה, הנחיתה והשליטה ביישור המטוס לקראתה נעשים באופן אוטומטי.

בעוד עשרים שנה כשכבר לא יהיו טייסים שזוכרים איך לטוס באופן ידני אז מה יקרה אם מישהו ישבש את מערכות המחשבים בכל העולם או באמצע טיסה? ומה יהיה, ירעדו להם הידיים…

3.

ויש את עניין המעקב והזיהוי.

עזבו את זה ש"פרטיות" תהיה מושג שיילמד בספרי ההיסטוריה, שפעם היו לבני אדם חיים פרטיים, והם יכלו ללכת, לדבר ואפילו לשמור סודות, מבלי שאף אחד ידע לאן הלכו או מה הם אמרו. כבר היום אתם יכולים לשכוח מפרטיות, אלא אם כן אתם מחרימים את הפלאפון והמחשב. שיהיה ברור שהפלאפון שלכם קולט הכל. לא לכל אחד יש את הטכנולוגיה, אך המידע נמצא איפשהו ושמור לנצח.

בעוד עשרים שנה לא יעזור לכם גם אם תחרימו. העולם כולו יהיה מצולם, טכנולוגיות מעקב חזותי ווקאלי יתעדו כל ציוץ של עכבר, ותעודות הזהות הביומטריות ישלימו את המלאכה ויהפכו כל אחד מאתנו מאדם למספר. כדי למצוא אתכם לא יצטרכו לעקוב פיזית או להעמיד בני אדם ליד מצלמות? רק יקישו במחשב את מספר תעודת הזהות שלכם, ואתם תצוצו בתוך שנייה מכל פינה בה אתם נמצאים בעולם.

4.

המחשבה על כך נולדה לי לפני כשבועיים, כאשר עשרים דקות לפני כניסת שבת השתררה הפסקת חשמל ברוב חלקי העיר בני ברק.

האור חזר בתוך כמה דקות, אך המחשבה נשארה.

תארו לעצמכם שמישהו פוגע בתחנות החשמל המרכזיות ובמאגרי הדלק.

תארו לכם שזה לא מסתדר חצי שנה.

תשכחו מתאורה, מתנורים, ממחשבים, ממכשירי טלפון אלחוטי. משאיות ייתקעו בשל מחסור בדלק, ולא יהיה מי שיוביל אספקה לחנויות. בשל חוסר חשמל ודלק, יתחיל מחסור במצרכים, כן, אפילו של לחם וחלב, שלא לדבר על כל המוצרים המתועשים שאנו רגילים להם ואנו נצטרך לחטוב עצים כדי להבעיר מדורות כדי לחמם מים ולבשל. נצטרך לנסוע בעגלות, להשיג תרנגולות כדי להשתמש בביצים שלהם לאכול.

זה נראה לכם הזוי? פשוט תסתכלו על שכנתנו סוריה, ותראו שזה קורה שם אחד לאחד!!!

מסקנה: ככל שאנחנו תלויים בהמצאות העתיד, כך אנו הופכים אנמיים ותלויי מכשור מודרני ומאבדים את היכולת אפילו להסתדר כמו אבותינו!

5.

ולהיבט אחר לגמרי בשולי המאמר:

בני משה נ"י, ראה לפני כמה שנים באיזה בית כנסת, מסך וידאו ענק ובו מידע על זמני התפילה, ופעילויות שונות כולל תמונות ופרסומים שונים. זה לא מצא חן בעיניו, והוא רשם קטע סאטירי המדמיין באופן מוגזם את העתיד, תחת הכותרת: "שטיבלאך 2058".

אלי החנה את המסוק שלו בפיזור נפש ורץ אל תוך בית הכנסת לא לפני שכמעט נדרס בידי רחפנוע הנהוג בידי בחור צעיר וחסר אחריות.

דלתות הזכוכית הגדולות והאוטומטיות של בית הכנסת ניחשו אותו ונפתחו להן מעצמן, סריקת שבב הזיהוי, הבהירה כי מתפלל מס' 34897/23 משלם את דמי החבר ואף שודרג למחלקה ראשונה.

רמקולים מנומסים הכריזו על תפילות שעומדות לצאת בקרוב וקראו למתפללים להזדרז לגשת אל השערים המיועדים, גבאיטורים נחפזו ממניין למניין בנסיעה מהירה על גלגליהם החרישיים, ורובוטי קופות הצדקה החדשים- שכולם התלוננו על חוסר העדינות שלהם בכל מה שנוגע לזכות הפרט על ממונו- תרו אחר תורם פוטנציאלי כאשר הם סורקים את המתפללים במבט של כאלה שיודעים בדיוק כמה הם שווים באמת / חייבים ולמי.

מתחת ללוח התפילות הענקי, היתה ממוקמת עמדת הטענה שהתאימה לכל המכשירים הקיימים, כולל רובוטים בינוניים, ומיני רחפנועים מתקפלים של ילדים, וכאלה שלא בהישג ידם לרכוש מסוק.

אלי ניגש במהירות אל לוח התפילות, על הצג הרחב הופיעו שתי תפילות שחרית מאוחרות שעמדו להסתיים כאשר הפס הירוק לצידן עמד על 95 ו-80 אחוז תפילה, עוד שתי תפילות מנחה שאחזו ב- 30 ו-15 אחוזים מהתפילה, ואז מנחה אחת עם חץ שהורה -"עכשיו אשרי" מתחתיה הופיע המיקום "שערי תפילה ד'3 ",

אלי נחרד והחל לרוץ לכיוון המסוע המהיר המוביל לשער החשמלי, ברם, הגבאיטור החל לסגור את השער,

חכה! הוא צעק אליו מרחוק, אל תסגור את השער!

"אני מצטער אדוני", הוא אמר בקולו האלקטרוני," התפילה כבר מתחילה. אנחנו גם ככה באיחור",

אלי נעצר ותפס את צלעותיו, "תקשיב לי…" הוא גנח אליו בעודו מנסה להסדיר את נשימתו, "אתה לא מבין… פגישה… איחור… דו"ח, כן כן כן, קטע אותו הגבאיטור בסרקסטיות מתכתית, נו תכנס כבר, מהר"!

אלי נכנס אל החדר שם חיכו כבר כמה מתפללים טעונים ונרגזים, הוא נשם לרווחה ולחץ על כפתור ההפעלה של מסך התפילה שעל השולחן, המסך הבהיק והראה לרגע את הלוגו של חברת התפילות (משהו כמו סמל של סידור עתיק שמחובר לחוט מאריך), לאחר מכן הופיע התפריט הראשי (תפילות/ברכות/הלכות/תהילים/שיעורי תורה) הוא לחץ על "תפילות" ובחר בתפילת מנחה, לאחר מכן הוא לחץ "הפעל" (לא לפני שקפצה לו הצעה לתרום שקל באשראי לקבצן אלמוני, אותה קיבל בהיסוס מה).

לפני סיום התפילה הכריז הגבאיטור באותו טון מרגיע, כי התפילה עומדת להסתיים ושהקהל מתבקש שלא לקום מהמקומות עד שתסתיים התפילה לגמרי, המשך יום נעים ותודה שהתפללתם איתנו בפרייפורט שטיבלאך.

בחוץ אלי חזר אל המסוק שלו, וכמובן גילה שהעניקו לו דו"ח, 'אין להם טיפת כבוד לתפילה השוטרים האלה', חשב אלי בזעם ותלש את הדו"ח מתחת לאגן הנחיתה.

6.

"אין מצב" אתם אומרים, אה?

זה בדיוק מה שאמרו אבות אבותינו בפולין, במרוקו, בליטא בתימן ובהונגריה כשמישהו ניסה להתבדח באזניהם על מצב בו בבית הכנסת של העתיד יהיה מסך פלאזמה גדול אשר מיידע את הציבור על זמני התפילות, או אפילו על זמני קריאת שמע ושקיעה גם בשבת.

טורו השבועי של הסופר והמחנך הרב חיים ולדר מתפרסם במוסף 'יתד השבוע' מבית 'יתד נאמן'