"הקרע הגדול עם יהדות העולם", אותו משווקים הרפורמים והקונסרבטיבים מאז הקפאת "מתווה הכותל", משווק עם איום של הפסקת תרומות לארץ ע"י פילנתרופים הנמנים על חוגים אלו. אך תחקיר של יעקב ארליך המתפרסם היום בעיתון יתד נאמן מגלה כי הכלל של "איסתרא בלגינא קיש קיש קריא", תקף גם בעניינו. לפניכם התחקיר במלואו כפי שהתפרסם הבוקר בעיתון יתד נאמן:
עוד לפני הנתונים והמספרים שמלמדים על עיקר תרומות הרפורמים מחו"ל לארץ, לפנינו הודאת בעל דין של אלו העוסקים בתחום ויודעים על האמת שמאחורי "הכסף הגדול" של הרפורמים, קצת יותר ממכונת היח"צ המשומנת של הרפורמים בסיוע העיתונות בישראל בימים האחרונים.
ג'ף סולומון, נשיא קרן ברונפמן השייכת למיליארדר צ'רלס ברונפמן מחברי התנועה הרפורמית, ומי שמאגד סביבו את התורמים הגדולים של התנועה מארה"ב, התבטא בעבר בראיון כי הוא העלה במחקר יחד עם החוקר החברתי האמריקאי ג'רי טובין, כי הם בחנו את הפעילות של פילנתרופים שתרמו יותר מ-10 מיליון דולר בשנה, והעלו כי רק שישה אחוזים מהם הולכים למטרות יהודיות. כמו כן, ג'וזף היימן, מנהל המרכז ליזמות פילנתרופית יהודית (CJEP) טוען בראיון עמו כי דור הפילנתרופים שהתמקד בעולם היהודי ובישראל הולך ונעלם, והוא פונה למטרות שאינן קשורות לעולם היהודי.
במאמר שהתפרסם באחרונה על עידן הפילנתרופיות בארה"ב, מדברים אישי ציבור מארה"ב על השינויים במערך התרומות לארץ: "ניצניה של הפילנתרופיה היהודית היא בתחילת המאה ה-20, עם ההגירה הגדולה מרוסיה ומזרח אירופה, הבריחה מרדיפות, פוגרומים ומלחמות. אנשים מפוחדים שהגיעו לאמריקה וביקשו ביטחון ושמירה על זהותם במסגרת הקהילה, אבל חלמו להיות אמריקנים לכל דבר. זה החל בתרומות אישיות לנזקקים והתמסד בארגונים שהתרימו את הציבור. אבל כל זה היה כשישראל הייתה במצור ונזקקה לכסף, הותקפה במלחמות, ימים של עליות המוניות לארץ – מרוסיה ומאתיופיה. היום זה כבר לא קיים".
מעבר לכך שהתחושה אצל עשירי אמריקה שישראל אינה בסכנת השמדה, טוענים מנהיגי יהדות מארה"ב במאמר כי "הפכנו להיות חלק מהחברה האמריקנית ואכן זה מה שמאיים להרוס אותנו כעם יהודי". למרות שהיהודים הם פחות מ־2% מהאוכלוסייה, ברוב מערכות הבחירות בשני העשורים האחרונים, כמחצית מכספי התרומות לקמפיינים התקבלה מיהודים אמריקאים. ולשם כנראה מוכוון הכסף הגדול שיש לפילנתרופים היהודים שהזהות היהודית כבר פחות מעסיקה אותם.
בלון הכסף
ואכן, העובדה כי התרומות לישראל ע"י הקהילה היהודית בארה"ב אינן כצעקתה, לא זקוקה לכל פרשנות. זהו אמנם סכום גבוה באופן נומינלי, אך ביחס לתקציב המדינה הוא בסה"כ בסביבות ה-1% בלבד. מאמר שנכתב ב-2014 במגזין "פורוורד" העריך את גובה התרומות של הקהילה היהודית בארה"ב בכ-1.7 מיליארד דולר כל שנה. ב-2012, קבע מכון כהן שבאוניברסיטת ברנדייס, כי סכום התרומות שמעבירים יהודי ארצות הברית הוא כ-2.1 מיליארד דולר (בפילוח הנתונים במחקר עולה כי מעל רבע מהסכום הגיע לסוכנות היהודית, הקרן הקיימת לישראל וההסתדרות הציונית העולמית – גופים שזהותם ועיקר ההשפעה בהם היא בעיקר ע"י הרפורמים והקונסרבטיבים).
תקציב המדינה לשנה זו הינו 376 מיליארד ש"ח, וסכום התרומות מארה"ב הוא מזערי בהחלט, בהתחשב בטיעון שכסף זה אמור להשפיע על סדר יומה של ישראל. על כל נתונים אלו, נוסיף את העובדה כפי שמוצגת בספר "הרפורמים" של המרכז למידע יהודי כי רק 25% מהרפורמים תורמים למדינת ישראל לעומת 63% מהאורתודוקסים, כך שבתוך כל הסכום המדובר, אין זה הכל בכלל כסף רפורמי.
אם הזהות והאכפתיות היהודית נעלמת מעיני הפילנתרופים של הקהילות שנפגעו מהחלטת הממשלה בנוגע לכותל, אז לאן בדיוק הם מאיימים עכשיו שיפסיקו לתרום? מבט על סקירות ארגונים רפורמים מארה"ב מעלה כי עיקר המעורבות והמימון שלהם כאן בארץ הוא בארגונים הנמצאים תחת שליטתם ופועלים מתוך אותה אג'נדה. כך לדוגמא ממומן המרכז הרפורמי לדת ומדינה שנאבק בבג"ץ ובכל מקום נגד הסטטוס קוו, ומרבה בעתירות ע"מ לפגוע בקדשי ישראל. מרכז זה ממומן ע"י גוף משפטי רפורמי אליו תורמים פילנתרופים שונים. בתרגום פשוט: הפילנתרופים שנעלבו עכשיו מהחלטת הממשלה שלא הייתה לרוחם, העבירו עד כה את הכסף למימון קמפיין הכותל וה"גיור" הרפורמי, ועכשיו שזה לא צלח הם מאיימים לעצור את כל זה? הגיוני משהו, אך איום אין כאן, כי אם הפקת לקחים פנימית.
הפסקת התרומות
אבל לא רק קמפיין הכותל וה"גיור" הרפורמי, כרוכים ב"כסף גדול" של רפורמים. עפ"י ניתוח מפורט של דו"ח מרכז ליב"ה, כסף רפורמי עושה את דרכו אל תנועות החרם נגד ישראל ולמען שוויון וזכויות פלשתינים ומסתננים. בדו"ח מוצגים מקורות המימון של ארגון "רבנים לזכויות אדם", המורכב ברובו מרפורמים. בישראל ישנן 54 קהילות רפורמיות ו-17 מהעומדים בראשן הם חברים ב"רבנים לזכויות אדם" או בעלי תפקידים בכירים בארגון. הארגון, הפועל לסיוע לערבים ברחבי יהודה ושומרון ורצועת עזה, היווה חלק ממקורות דו"ח גולדסטון שתיאר את פעולות צה"ל ברצועת עזה כפשעי מלחמה.
הארגון אף פועל בקשר הדוק עם ארגון הקיצוני תעאיוש, אשר פועל לשכנע פלשתינים להשתלט על אדמות מדינה ביהודה ושומרון. מקורות המימון של הארגון, שתקציבו כולל כ-5 מיליון ש"ח לשנה, כוללים בין השאר את הקרן החדשה לישראל, וכן קרנות אמריקניות שרובן תומכות בחרם על ישראל ומממנות במקביל ארגוני חרם וארגונים פלשתיניים הנמצאים בקשר עם גורמי טרור מארגון החזית העממית. על פי הדו"ח, "רבנים לזכויות אדם" אף מקיימים שיתופי פעולה עם ארגונים פלשתיניים אלו, ומקיימים פעילות ענפה בנגב לטובת הבדואים תוך הכפשת ישראל והשוואת תכנית להסדרת מגורי הבדואים בנגב לאנטישמים ברוסיה.
הקרן החדשה לישראל שזוכה לתמיכה מקרנות אמריקניות, תומכת בארגוני השמאל הקיצוני, "שוברים שתיקה", "עדאלה", "בצלם" וכו' – אלו שמסייעים להסית בעולם נגד ישראל, מכינים דו"חות שקריים על חיילי צה"ל, דואגים להוציא צווי מעצר לבכירים ישראליים בחו"ל ועוד. מבין חברי הממשלה והכנסת שדיברו עכשיו בבכי על אובדן התרומות מחו"ל בעקבות הקפאת מתווה הכותל, לא נמצא אחד שתומך בפעולות הללו.
התורמים הגדולים ביותר של הקרן החדשה לישראל כפי שעלה בחלק מהנתונים שהגיעו לידינו הם קרן פורד שהעבירה ב-2008, מעל 5 מיליון דולר, קרן ברונפמן השייכת לצ'ארלס ברונפמן המצהיר על עצמו כרפורמי, העבירה קרוב למיליון דולר, קרן של ריצ'ארד גולדמן אף הוא – בסכום הקרוב למיליון וחצי דולר ועוד, קרן יהודית וכסף יהודי.
לערבים – כן. לחרדים – לא
העיוות הגדול בקמפיין הרפורמים בימים אלו אינו רק בשקר הכסף כפי שעלה כאן בקצרה, אלא בטרמינולוגיה השקרית של "פגיעה באחדות העם" בעקבות דחיקתם משריד בית מקדשנו. עוד מעבר לעובדה שכל שהותם בכותל היא הפרובוקציה והפגיעה הקשה ברוב הגדול שלא חפץ בהם, דו"ח מרכז ליב"ה חושף באריכות את הקשר הרפורמי למיזמים שהקשר בינם לאחדות רחוקה כרחוק מזרח ומערב.
עידית לב, מי שמובילה את המאבק של שהייה מעורבת בכותל, היא מנהלת מחלקה באותו ארגון השמאל הקיצוני "רבנים לזכויות אדם", שפועל ליצירת דה לגיטימציה לישראל ובן השאר היה אחד ממקורותיו של דו"ח גולדסטון. לב עצמה הייתה ממובילות הפגנה בלתי חוקית של יהודים וערבים כנגד פעילות צה"ל ברצועת עזה בזמן מבצע צוק איתן.
פעילה מוכרת אחר ב"נשות הכותל", היא ענת הופמן והיא חברת הוועד המנהל של "המוקד לפליטים ומהגרים" – ארגון שפועל בין היתר לביטול החוק למניעת הסתננות ע"י ישויות מדיניות זרות. הופמן הייתה גם פעילה ב"נשים בשחור"- ארגון שמאל שקיים מחאות נגד ה"כיבוש" הישראלי בימי האינתיפאדה הראשונה, וגם כיהנה כחברת הנהלה ב"אגודה לזכויות האזרח בישראל".
החמור מכל, הופמן היא יו"ר "חברת דומארי של הצוענים בירושלים" – ארגון השייך לרשת הארגונים "אלקדס" המתאמת פעילויות עבור הארגונים ודואגת להם לתקציבים. באתר של רשת "אלקדס" מוצגת מפה של העיר העתיקה בה אין כל אזכור לכותל המערבי. "אלקדס" תומכת ב"החרמת הכיבוש כאחד האמצעים היעילים ביותר כדי להתנגד למדיניות של קולוניזציה ועקירת פלשתינים", והרובע היהודי נקרא בכלל "שכונת אל-שארף". גם סגניתה בתפקיד של יו"ר "נשות הכותל", בתיה קאלוס משמשת כיועצת של הארגון "סיכוי" הקורא לביטול קיומה של מדינת ישראל, תומכת בהתנגדות אלימה, ומאשימה את ישראל במניפולציה של זיכרון השואה לצורך מטרות פוליטיות.
איום סרק
האיומים החוזרים ונשנים בימים האחרונים ע"י הרפורמים מאמריקה, אינם חדשים כלל וכלל. הפטרונות של "הדוד מאמריקה" להחליט על מקום שהוא אינו שותף בו בכלל ולקבוע דעות במקום שהוא אינו נושא בתוצאות של החלטותיו, לא באופן דמוקרטי ולא באופן פיזי, הדהדה כבר בעבר בקולות וצלצולים דומים וכלום לא קרה. כשבועיים לפני הבחירות של 1996 פנו ראשי הרפורמים והקונסרבטיבים במכתב שהופנה אל בנימין נתניהו, ואל המתמודד השני, שמעון פרס. ראשי הארגונים דרשו אז בתוקף משני המעומדים שלא להיכנע לדרישות החרדים בנושאי הגיור והחינוך.
בין שורות המכתב, הם מביעים דאגה אדירה לשלום המדינה אם דרישותיהם לא ייענו, וכי משבר כזה יסכן רבים וטובים. במכתב זה החוצפה של הרפורמים האמריקאים אינה יודעת גבול והם דורשים גם שהמלצות ועדת שנהר לשינוי בלימודי היהדות והדגשת הפן החילוני-פלורליסטי, לא ידחו בעקבות הבחירות הקרבות – דבר שלדאבוננו אכן התקבל ונעשה במערכת החינוך.
מיד לאחר הבחירות וניצחון נתניהו, מוען מכתב נוסף אל רה"מ נתניהו שהיה אז בתהליכי מו"מ להרכבת קואליציה וכלל איום ברור והתערבות בוטה בפוליטיקה הישראלית. ראשי הארגונים דרשו מנתניהו שלא להיכנע ולא לוותר לדתיים בישראל בכל הקשור לענייני גיור בחו"ל, ובשאר ההישגים של הרפורמים שהושגו במהלך כהונת ממשלות השמאל של רבין ופרס, באמצעות עתירות של ארגוני השמאל לבג"צ.
את מכתבי האיומים הללו צלח נתניהו, פחות או יותר, והוא לא נכנע לדרישות הארגונים. הבדל אחד עומד לרועץ לנתניהו בסיבוב הזה, וזו העובדה שנציגי מפלגה דתית מהימין, הולכים ומעניקים לגיטימציה לארגונים המסוכנים וההזויים, ובכך הם מחלישים את עמדת רה"מ לעמוד מולם כחומה בצורה, בדיוק באותו אופן שהם תובעים ביחס להתערבות ארגוני השמאל.
אז הם סתם בלון נפוח – שיתפוצצו!