לקרוא ולא להאמין: הבוקר, כשגופות הקדושים עודן מוטלות לפנינו, מיהר העיתונאי ואיש השמאל הקיצוני, גדעון לוי, לפרסם טור מבחיל שבו אמנם הוא "מתחלחל מהרצח" אך מפציר בקוראיו "לגלות הבנה למניעי המחבל". את הפוסט שפרסם המחבל קודם מסע הרצח הוא מגדיר: "טקסט כמעט מקראי". עפ"ל

יממה לאחר הטבח הנורא בבית משפחת סלומון בחלמיש, בעיתון הארץ בחרו לפרסם טור דעה של העיתונאי גדעון לוי אשר מפנה לקוראים את השאלה: "מה יכול ישראלי להגיד לצעיר פלסטיני נואש שחייו הם השפלה אחת גדולה?"

"כל ישראלי הגון חייב לקרוא את צוואתו של עומר אל־עבד", פותח לוי את הטור. "הבגידה האמיתית היא לא לקרוא את צוואתו של עומר אל־עבד. הבגידה האמיתית היא לחשוב שעם מגנומטרים וחיסולים, עוד הרס בתים ומעצרים, נישול ועינויים אפשר יהיה למנוע את הפיגועים הרבים שעוד יבואו. הבגידה האמיתית היא להמשיך לטמון את הראש בחול".

לדברי לוי, עם כל החלחלה ממעשהו הנורא, כל ישראלי צריך לשים לב לדבריו של אל־עבד ולהסיק מהם את המסקנות הבלתי נמנעות. כל הגדה תהפוך, אין לדעת מתי, לעומר אל־עבד – ואיתה כמובן רצועת עזה".

האכזריות מתקבלת בהבנה ע"י ה'עיתונאי': "ככה נראה ייאוש וככה נראית ההתנגדות לו – דם רב שניגר לשווא. בזמן שבני גילו בירושלים ניסו להציל בכוח את גופתו המדממת של חברם(המחבל מהר הבית), לבל תחטוף אותו ישראל כמנהגה, הוא החליט לנקום".

לוי לא מפספס את ההזדמנות להזכיר לשבח גם את המרצח מרואן ברגותי, אותו הוא מכנה: "אדם שבמציאות צודקת היה מזמן בן חורין להנהיג את עמו".

לוי לא מסתיר את התפעלותו מהצוואה שכתב המחבל לפני הרצח המתועב: "זה כמעט טקסט מקראי. דומים לו נכתבו במהלך כל מאבק שחרור, כולל כמובן זה שלנו. הוא מלווה במשפטים דתיים, כי כותבם מאמין באלוקים. גם במאבקים אחרים מגויסת הדת לשירות הלאום, כמו במאבק שלנו", עפ"ל.

"מה הייתם אומרים לאל־עבד לו פגשתם אותו לפני שיצא לזרוע הרג, זולת "לא תרצח"? שעליו להיכנע ולוותר? שהצדק לא עמו, אלא עם הכובש? שיש לו תקווה לחיים נורמליים? מה יכול ישראלי להגיד לצעיר פלסטיני נואש, שאכן אין לו שום אופק בחייו, שום סיכוי לשינוי, שום תסריט אופטימי, שחייו הם השפלה אחת גדולה – מה?".

לוי ממשיך לדברר את המצוקה" של תושבי הגדה והרצועה. "הייאוש בגדה קשה, הייאוש בעזה גרוע עוד יותר. הוא היה צריך להדיר שינה מעיני כל ישראלי, כי מדינתו נושאת בעיקר האשמה לקיומו, אבל אם באחריותם המוסרית לייאוש של הפלסטינים אין די כדי להדיר שינה מעיני הישראלים – הרי העובדה שהייאוש הזה מבשר רעות.

גם מבחינתם הייתה צריכה לעשות זאת. לאל־עבד לא היה מה להפסיד בחייו, ומי שאין לו מה להפסיד הוא המסוכן שבאויבים. אפילו גלעד ארדן לא יוכל לעצור בעדו".

זו לא הפעם הראשונה ש'הארץ' בכלל וגדעון לוי בכלל בוחרים לגלות פנים מבינות ומכילות לאויב הרצחני, אולם נדמה שהפעם הם הצליחו לשבור שיא שלילי נוסף.