כשהגיע, הם לוחצים יד – לחיצה כזאת של חברים טובים. "בוא תשב, את כל הסודות תספר עכשיו" אומר איילון. ספר לנו על עיטור העוז. דגן שותק. איש צנוע. הוא מבקש מאיילון בחביבות "להתקדם". איילון בתגובה אומר ש"הראיון הזה הולך להיות קשה" והקהל הגדול צוחק. נו? "אורניום מצאת?" מנסה איילון לרכך את האווירה "כי שמעתי שאתה מחפש".

"אני עומד בראש חברה שמחפשת נפט וגז. במקרה מצאנו אורניום. מה נעשה איתו עכשיו אני לא יודע משיב דגן. אוקיי, "רוצה לפתוח את מהדורת החדשות? עוד מעט 20:00. מה אכפת לך? תספר לכולם על "הוירוס" הזה שהשתלט. מי עשה את זה?"

"אתה חושב שאני אענה לך?"

טוב זה יהיה קשה הריאיון הזה.

"אני חושב שהמצב באיראן מאוד קשה. ועדיין," אומר דגן, "לא הייתי סותם את הגולל להגיע להסדר עם האירנים. הם אומנים בהסוואה והסתרה. צריך לעקוב בצורה קפדנית ויסודית על מה הם חותמים ואומרים ויותר על מה הם עושים. אני חושב שהמציאות לפתחם לא נשארת קפואה, היא מחמירה.

"עד כמה זה משנה את התמונה שאחמדיניג'אד עוזב עכשיו?" שואל איילון.

לא משנה. מי שמחליט על קווי המדיניות זה חמנאי. הוא איחד בסמכות אחת את הדתית והפוליטית האיש שקובע את המדיניות באיראן זה חמניאי. היו"ר זה חמניאי ומי שמבצע אותה זה אחמדיניגאד. לכן אני חושב שהחלטתו לעזוב לא תשנה את התנהלות המדינה. מדינת ישראל צריכה לתאם מרכיבי פעולה ולשמר את האופציה הצבאית. הבעיה האירנית איננה מהווה אתגר רק למדינת ישראל אלא לעולם כולו.

האם יש הגיון בפעולה ישראלית? האם התקיפה תעצור את הפצצה הגרעינית?

"לא. היא רק תעכב אותה לפרק זמן. מהו פרק הזמן? משהו כמו 3 שנים. האם 3 שנים זו תקופה ששווה לישראל להיכנס לתקיפה כזאת?"

"אחרי שפרשת תקפת את ראש הממשלה ושר הביטחון. האם לא הגזמת קצת בהתקפה?" שואל איילון.

"מעולם לא התקפתי את רוה"מ ושר הבטחון. יחד עם זאת בחברה דמוקרטית ראוי שנושאים כמו מלחמה ושלום יהיו בדיון ציבורי. הייתי ראש המוסד ואלוף בצבא זה עדיין לא אומר שאם פרשתי – נאמנותי למדינת ישראל הסתיימה. יחד עם זאת אם רוה"מ היה אומר לי לתקוף את איראן – הייתי מצדיע ותוקף. בכל מה שקשור לפגיעה בביטחונה של מדינת ישראל אני לא מתכוון לשתוק."