מה שקרה השבוע לא הפתיע במיוחד את נתניהו ומופז. הם אומנם ציפו וקיוו מאד שפלסנר והוועדה שלו יוציאו מתחת ידם הצעת חוק שכל הצדדים יוכלו לחיות איתה בצורה כזו או אחרת, ואף עשו כל שביכולתם כדי שזה יקרה (במיוחד נתניהו), אבל ידעו מראש שגם אם לא, עצם פיצוץ הוועדה לא יביא לפירוק הקואליציה שהקימו במשותף.

פוליטיקה: שלוש שנים תמימות בילתה "קדימה" באופוזיציה, ובשביל היו"ר הנוכחי של המפלגה, שאול מופז, כל יום משלוש השנים הללו היה מיותר לחלוטין. מופז לא מבין מה יש למפלגה לחפש באופוזיציה, כאשר יש לה אפשרות להתבשם ממנעמי השלטון.

כשהקימו ראש הממשלה, בנימין נתניהו, וראש קדימה, שאול מופז, את ממשלת האחדות לפני כחודשיים, הם הציבו כנושא ראשון בהסכם הקואליציוני את עניין חוק הגיוס. היה ברור לשניהם, ובמיוחד למופז, שצריך להציג טריגר רציני ומכובד כסיבה להקמת ממשלת האחדות.

לא שהם באמת היו צריכים את זה. מבחינתם, היה אפשר להקים את הממשלה הזו בלי הסכמים ובלי כלום, רק עם חלוקת כסאות. זו סיבה מספיק טובה ומיוחדת להיפרד מן האופוזיציה. בשביל מופז, גם הסקרים הבלתי מחמיאים והאפשרות של התרסקות בבחירות שיזם ראש הממשלה ושהכנסת עמדה לאשר, היוו בוודאי סיבה טובה מאד.

אבל יש תקשורת, ויש ציבור, ויש גם כמה חברים בקדימה שסיבה כזו הינה לצנינים בעיניהם, במיוחד כאשר ברור שלא הם שיזכו בכיסאות המרופדים והנחשקים. לפיכך נדרש הטריגר של חוק הגיוס, כשכל נושא הכיסאות נדחק הצידה כלא היה.

מופז ונתניהו לא חשודים על תמימות. קשה להאמין שהם לא ידעו שלחוקק חוק גיוס קיצוני כמו שפלסנר ודומיו רוצים, אין כל אפשרות. ובכל זאת, גם נתניהו וגם מופז הלכו שבי אחרי פלסנר, והעניקו לו את ראשות הוועדה בעניין הגיוס, ועדה שהתפוצצה השבוע בקול רעש גדול, כפי שהיה די צפוי מראש.

בישיבת סיעת קדימה ביום רביעי, לאחר הבעיטה שקיבלה ועדת פלסנר מראש הממשלה, והתעקשותו של פלסנר להגיש את דו"ח הוועדה, למרות שדו"ח זה הפך לדו"ח אישי בלבד, הבהיר מופז שהוא דורש מראש הממשלה לקבל ולאמץ את דו"ח פלסנר, אך נמנע מלהציב לו אולטימטום של ממש לכך. יו"ר קדימה אומנם הבהיר שנתניהו צריך לעשות זאת תוך מספר ימים, וכי אין לו יותר מידי זמן כדי למשוך את הנושא, אבל בשביל זה לא צריך את מופז. יש בג"צ. הכל יודעים את לוח הזמנים שהציב בג"צ, ושהדד ליין מצד בית המשפט העליון מסתיים בעוד כ־3 שבועות וחצי.

הימנעותו של מופז מלהציב אולטימטום, לא היתה בכדי. אין לו שום כוונה כזו ולא היתה לו. הוא אומנם התבטא בחריפות כדי לרצות את האופוזיציה שמתגבשת לו בתוך המפלגה, אבל אולטימטום של ממש לא היתה ולא תהיה מבחינתו. אין לו עניין במהלך כזה.

מופז, כמו גם נתניהו, לקחו מראש בחשבון שועדת פלסנר לא תעלה יפה, ושיהיה פיצוץ סביב מסקנותיה. הכל ידעו מה עמדותיו של פלסנר והיכן הוא ממוקם בנושא הגיוס. פלסנר הרי עמד בראש צוות שהוקם על ידי ועדת החוץ והביטחון, ובמשך שנתיים ימים טחן עד דק את נושא גיוס בני ישיבות, בהציגו עמדה קיצונית ברורה וחד משמעית, כשהוא מונע וזוכה לעידוד ותמיכה על ידי שונאי הדת למיניהם וסוגיהם, כולל הרפורמים.

הרב משה גפני והרב יעקב ליצמן, התריעו בשעתו בפני נתניהו מן האפשרות להציב את פלסנר בראש הוועדה, ותבעו ממנו למצוא מישהו אחר לתפקיד. אולם נתניהו היה מחויב למשחק עליו סיכם עם מופז. הוא הלך שבי אחרי מופז, שהלך שבי אחרי החברים במפלגתו, שעבורם היה צריך לעשות הצגה ולהציג טריגר כמו חוק הגיוס, כסיבה להצטרפות לממשלת האחדות.

מה שקרה השבוע לא הפתיע במיוחד את נתניהו ומופז. הם אומנם ציפו וקיוו מאד שפלסנר והוועדה שלו יוציאו מתחת ידם הצעת חוק שכל הצדדים יוכלו לחיות איתה בצורה כזו או אחרת, ואף עשו כל שביכולתם כדי שזה יקרה (במיוחד נתניהו), אבל ידעו מראש שגם אם לא, עצם פיצוץ הוועדה לא יביא לפירוק הקואליציה שהקימו במשותף.

הסקרים הגרועים של מופז הרי נותרו אותו דבר. קדימה לא ביצעה בהם זינוק מטאורי וחזרה לימיה היפים, ואפילו התעקשות בנושא גיוס בני הישיבות, לא יביא את הציבור בהמוניו לשוב לחיקה של קדימה. שהרי הנושא הזה עומד בראש סדר יומן של מפלגות נוספות, כמו ישראל ביתנו או יאיר לפיד, למשל, אז מדוע שדווקא קדימה תהנה ותזכה בקולות.

מופז ונתניהו יודעים שצריך לחוקק חוק בנושא הגיוס, וזה מה שהם הולכים לעשות בימים הקרובים. מתווה פלסנר יעמוד לנגד עיניהם, אך החוק שיחוקק בשום אופן לא יהיה זהה למה שפלסנר רצה. זה בדיוק מה שמופז רוצה ורצה למן ההתחלה. אומנם בסיעתו יהיו חברים שלא יהיו מרוצים מנוסח החוק שיחוקק בסופו של דבר, אבל מבחינתו של מופז מדובר יהיה בהצלחה. הטריגר שלו הצליח. שהרי יהיה חוק שישנה את המצב הקיים, גם אם לא באופן כה קיצוני כפי שביקש פלסנר, ולאחר מכן יוכל לעבור למשחק הכסאות ולמנות את השרים מטעם מפלגתו, כפי שסוכם מראש בינו ובין ראש הממשלה נתניהו בעת הקמת ממשלת האחדות.

הכסא קובע

בסיעת קדימה מבינים היטב את המשחק שמשחק יו"ר מפלגתם מופז, ויש כמובן המרוצים מכך ויש שלא. מאד לא. גם הם שמעו היטב את מופז משמיע אולטימטום ללא תפוגת זמן, והדבר גרם כמובן לחלק מהם לנשום לרווחה, בעוד אחרים הזעיפו פנים וצחצחו חרבות.

סיעת קדימה מחולקת לשניים. החלק האחד התומך במופז ובהישארות בקואליציה, גם עם חוק מרוכך יותר מזה שהציע פלסנר, והחלק השני, הלוחמני, תובע לפרוש מיידית ולשוב לאופוזיציה, אם נתניהו לא יודיע מיד שאימץ את דו"ח פלסנר. מבחינת הקבוצה הזו, כל יום שקדימה ממשיכה לשבת בממשלה ובקואליציה, זה אסון ושגיאה פוליטית.

החלוקה בין הקבוצות מסמנת כמה נקודות נוספות מעניינות. אלו התומכים בפרישה מיידית, הם חברי הכנסת שתמכו בציפי לבני בהתמודדות על ראשות קדימה לפני מספר חודשים. בנוסף, הם גם חברי הכנסת שאין להם שום סיכוי לזכות בכסא בסבב המינויים האמור להתבצע לאחר שתסתיים פרשת חוק הגיוס.

אחד מחברי הכנסת שתובעים ממופז לפרוש מיידית, הוא מגלי והבה. ח"כ ותיק ומנוסה. לאחר ישיבת סיעת קדימה שבה עשה מופז עשה קולות של אולטימטום אבל הציב לעצמו סולם כדי לרדת מהעץ הגבוה עליו טיפס פלסנר, היטיב והבה לסכם את מה שקרה. "אם אתה רוצה לאיים, תאיים. אבל ככה לא מאיימים". נכון, ככה לא מאיימים כי לא רוצים לאיים, למורת רוחם של והבה וחבריו לאופוזיציה הפנים מפלגתית.

לעומת והבה, אלה שסיכוייהם לקבל כסא טובים, דיברו כמובן בזכות התנהלות מתונה ושקולה מול ראש הממשלה, ושאין מה למהר לפרוש. כך נהגה ח"כ רוחמה אברהם, מראשי מחנה מופז, ומי שמוזכרת כמועמדת בטוחה לתפקיד שר, אם וכאשר.

הקול השני שהתייצב לצידו של מופז, היה של הח"כ והשר לשעבר, וכיום אחד האנשים הבכירים והחזקים ביותר במפלגה, צחי הנגבי.

הוא טען שקדימה ניצחה בכל מקרה במאבק בנושא הגיוס, משום שגם הציבור וגם התקשורת מבינים שהיא זו שמובילה והובילה את הנושא. נו טוב, גם הנגבי מועמד לתפקיד שר, אם וכאשר, ואין לו שום רצון להחמיץ הזדמנות פז לחזור בצורה מכובדת לעשיה הפוליטית ולעמדת השפעה.

דוגמא נוספת: יו"ר הסיעה בכנסת, דליה איציק, שגם נשמה לרווחה כששמעה את מופז מציב אולטימטום רפוי. שהרי גם היא בטוחה שמינויה לשרה בסבב המינויים שיתקיים, מובטח.

עשרת חברי הכנסת שמתגבשים כאופוזיציה למופז הם: יואל חסון, שלמה מולה, נינו אבסדזה, רוברט טיבייב, אורית זוארץ, מאיר שטרית, מגלי והבה,

נחמן שי, דורון אביטל, רחל אדטו. מרביתם גם נחשבים לבעלי השקפת עולם המזוהה עם השמאל באופן מובהק, והישיבה עם הליכוד וליברמן באותה קואליציה מהווה עבורם עול בכל מקרה.

קשה לקבוע כיצד ינהגו חברי קבוצה זו, רובם או כולם, בסופו של מהלך. ברור הרי שחוק גיוס יהיה, ושהוא לא יהיה כפי שהם רצו ורוצים. האם בשל כך יתפלגו מן הסיעה ויציבו תשתית לציפי לבני לבחירות הבאות? אם זה היה תלוי ברוברט טיבייב, התשובה היא כן.

בפגישה שקיים עם מופז השבוע, תבע ממנו טיבייב לפרוש לאופוזיציה לאלתר, גם אם הדבר יביא לבחירות ויגרום לכך שהוא וחברים נוספים שלו בסיעה לא ישובו לכנסת הבאה.

זו הרי התאבדות פוליטית, ומול מתאבדים הנוהגים בחוסר רציונליות וריאליות במובהק, קשה לפעול ובוודאי שאין כל יכולת להעריך כיצד יפעלו.