הפרקליט החרדי הבכיר, עו"ד ר' יעקב וינרוט, מסכם הבוקר (שני) ב'הפי אנד' דרמה משפטית ארוכה ולא נעימה שכמעט ופגעה בשמו הטוב.
הכל החל בכתב אישום חמור שהוגש נגד וינרוט באשמת מתן שוחד והלבנת הון.
על פי החשד, וינרוט ייצג את שוקי ויטה – בכיר לשעבר ברשות המיסים – תמורת שכר טרחה נמוך ובתמורה השיג ויטה הקלות מס ללקוחותיו של וינרוט, כדוגמת האוליגרך הרוסי ארקדי גאידמק ומיכאל צ'רנוי, מהם גבה סכומי עתק.
וינרוט טען לאורך כל תקופת המשפט, כי אינו רואה שום פסול באפליית מחירים.
"אני לא יכול לגבות מאדם שאין לו כסף את אותו מחיר שאני גובה מאילי הון", טען וינרוט שוב ושוב.
פרקליט המדינה, משה לדור, התכונן למשפט היטב בשל רצונו להוכיח כי הפרקליטות אינה חוששת להרשיע את וינרוט – שהפך לסמל של משפטן עוצמתי המייצג את בכירי המדינה.
אולם הבוקר נבוך פרקליט המדינה כאשר שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, גלעד נויטל, זיכה את וינרוט זיכוי מוחלט מכל אשמה, בשל היעדר הוכחות מספקות.
שוקי ויטה זוכה מסעיף קבלת השוחד, אולם הורשע במרמה והפרת אמונים.
בני משפחתו של וינרוט, שעמדו לצידו במבחן, פרצו בדמעות של התרגשות.
וינרוט, בוגר ישיבת פוניבז', נחשב ל'עילוי' משפטי – אולם לצד זאת מקורב לגדולי התורה בבני ברק ומסייע למוסדות התורה והחסד.
תגובת הפרקליטות:
בית המשפט הרשיע את שוקי ויטה וקבע שהוא פעל בניגוד עניינים בוטה מול עוה"ד הפרטי שלו, יעקב וינרוט, ואף סטה מן השורה בעבורו, בכל הקשור בטיפול בלקוחותיו של וינרוט. בית המשפט קבע כי שיקול דעתו של ויטה הושפע שעה שהיה מצוי במצב ברור, עוצמתי, חוזר ונשנה, של ניגוד עניינים. "במצב דברים זה היה גם היה מתעורר בליבו של האדם הסביר חשש סביר שפקיד השומה נוהג לפי דעה קדומה…היה מתעורר חשש סביר ואף חשש ממשי, שפקיד השומה לא יכול בנסיבות אלה לקבל החלטות בעניין לקוחותיו של עוה"ד על פי שיקולים עניינים 'נקיים' ממשוא פנים והשפעה זרה" כך קובע בית המשפט. בשל מעשים אלה הורשע ויטה בשלוש עבירות של הפרת אמונים.
למרות אותו ניגוד עניינים מושחת, בחר בית המשפט לזכות את הנאשמים מעבירות שוחד, מחמת הספק. לדברי בית משפט עצמו, עולה כי נותרו בעינם סימני שאלה באשר למערכת היחסים האמתית בין השניים. בית משפט קבע כי לא ניתן לשלול מעבר לכל ספק סביר את ההסברים שסיפק עו"ד וינרוט בקשר למעשיו.
הפרקליטות פעלה בתיק זה, כמו בכל תיק אחר, על פי המבחן המקובל, שהוא אחד ויחיד להגשת כתב אישום, הן לפשוטי עם הן לשועי ארץ, והוא הסיכוי הסביר להרשעה.
מערכת תביעה שתפעל אחרת ותסטה מן המבחן המקובל, תחטא לתפקידה וחובתה לנהוג בשיוויונית בין חשודים שונים ולהילחם בלא מורא ובלא משוא פנים בשחיתות הציבורית.
העובדה שזיכויו של וינרוט הוא מחמת הספק, מוכיחה שכתב אישום זה היה ראוי לבירור בבית המשפט, והפרקליטות לא תירתע להגיש כתבי אישום גם בעתיד מקום בו תשתכנע כי מוצדק לנהוג כך, לרבות במקרים שבהם אין ודאות מוחלטת לתוצאה של הרשעה, והכל – כרגיל – על בסיס שיקולים מקצועיים ועניינים בלבד.
כאמור, הפרקליטות תלמד את הכרעת הדין ותשקול את צעדיה.
