במשך חודשים ארוכים פסלה הצנזורה הצבאית את הפרק שעוסק בהפצצה הזו, מתוך האוטוביוגרפיה החדשה של אהוד אולמרט, "בגוף ראשון". השבוע, אחרי שהותר לפרסום, מביא "ידיעות אחרונות" לראשונה קטעים נבחרים מתוך הספר.
תחילה מספר ראש הממשלה לשעבר על פגישת עבודה שגרתית שקיים עם ראש המוסד דאז, מאיר דגן, יחד עם עוד בכירים במוסד. "קיימנו דיון מפורט במידע שהחל להצטבר במוסד ובאמ"ן על פעילות חשודה של הסורים בתחום הגרעין ובדרכים לטפל בה. המידע הגיע אלינו ממקורות שונים, והטריד מאוד את גורמי המודיעין. גיבשנו יחד את אופן ההתנהלות שלנו, והנחיתי את גופי האיסוף להגביר את הפעילות בערוץ הרגיש והנפיץ הזה, למרות שמוקד הפעילות של המוסד ואמ"ן היה והמשיך להיות איראן. אחר כך נכנס לפגישה השגרתית שלנו ראש השב"כ, יובל דיסקין".
"בתום הפגישה נועדתי עם שר הביטחון והרמטכ"ל, ועימם אנשי אמ"ן והיחידות המובחרות, לצורך אישור מבצע. בהמשך השבוע ותחילתו של זה שלאחריו קיימתי שגרת עבודה רגילה של ראש ממשלה: פגישות עם אורחים מחו"ל, דיונים בנושאים כלכליים עם שר האוצר ואנשי משרדו, דיונים עם נגיד בנק ישראל, מפגש עם ראש הרשות הפלסטינית ד"ר מחמוד עבאס ודיונים שוטפים אחרים. אלא שהפעם הדברים התפתחו אחרת".
אולמרט מתאר כיצד "בבוקר ה־13 במארס צילצל מאיר דגן וביקש להיפגש איתי בדחיפות לעדכון חיוני. אותו יום היה מיועד לסיור ביחידות צה"ל בדרום. המשך ירי הקסאם מרצועת עזה האיץ את התכנון ששקדנו עליו למבצע צבאי אפשרי, והיה לי עניין מיוחד לעמוד מקרוב על ההכנות. החלטתי לקיים את סדר היום ולהיפגש עם דגן מאוחר יותר, כשאשוב למשרדי בירושלים. מחצית מהיום ביליתי עם האלוף בני גנץ, לימים הרמטכ"ל.
"בשובי ללשכה המתין לי דגן עם סגנו, תמיר פרדו, וראש אגף המודיעין של המוסד, אמנון סופרין. הכנסתי אותם לחדרי. דגן היה חמור סבר. היה לי ברור שקרה משהו חריג גם במסגרת הזו, שבה כמעט שום יום אינו דומה למשנהו. דגן דיווח כי החומר המודיעיני שנאסף – פוענח. אין ספק שמדובר בכור אטומי פלוטוגני המוקם באזור דיר א־זור בצפון־מזרח סוריה. כור פלוטוגני (המייצר פלוטוניום) יכול לשמש למטרה אחת בלבד: בניית פצצה גרעינית. במילים קצרות ופשוטות, הובהר לי כי במרחק 450 קילומטר בלבד הולכת ונשלמת בניית כור גרעיני, שיוליד פצצת אטום סורית.
"ביקשתי לדעת מתי צפוי הכור להיות פעיל, מה ההשלכות המעשיות של הפעלתו ועוד שאלות מתבקשות. לאור ההבהרות שקיבלתי, הודעתי להם בפשטות: אנחנו נהרוס את הכור. הודיתי להם, ביקשתי למסור דרישת שלום לאלה שסייעו בהשגת המודיעין, וביקשתי מדגן להישאר איתי בחדר. היה לנו ברור שמאותו רגע משתנה סדר יומנו, והחרבת הכור מקבלת עדיפות עליונה. סיכמנו שמעטים ככל האפשר ייחשפו למידע. יחידת המלמ"ב (הממונה על הביטחון במערכת הביטחון) תכין טפסים מיוחדים, והחותמים עליהם יידעו שכל הדלפה תגרור חקירה מיידית של שירותי הביטחון, על כל המשתמע ממנה. דגן יעדכן את ראשי יתר זרועות הביטחון, ואני אעדכן את שר הביטחון, עמיר פרץ, ואת שרת החוץ, ציפי לבני.
"דגן יצא לדרכו ונותרתי לבדי. תהיתי בליבי כיצד קרה שלאורך זמן רב כל כך הסורים מקימים כור אטומי ממש מתחת לאפנו, בלי שזרועות המודיעין מבחינות בכך. אבל המחשבה הזו, ורבות אחרות, היו צריכות להידחות לזמן אחר. עכשיו צריך היה לשמור על קור רוח, לארגן את המערכות המורכבות הקשורות בטיפול באתגר המטריד, ולהימנע מטעויות. ביקשתי להכניס אליי לחדר את ראש הסגל ד"ר יורם טורבוביץ', את היועץ המדיני שלום תורג'מן ואת המזכיר הצבאי גדי שמני. שיתפתי אותם במידע ששמני שמע יחד איתי קודם לכן. ההנחיה הראשונה הייתה להבטיח חשאיות מוחלטת. היה ברור לי כי אם אכן נצטרך להרוס את הכור, אסור שהסורים יידעו כי עובדת קיומו ידועה לנו בכלל. ידעתי שאני יכול לסמוך על המעגל הקרוב ביותר של עוזריי.
במקביל, אולמרט היה עסוק בחקירות המשטרתיות. "פרקליט המדינה הורה באותו ערב למשטרה לחקור את "פרשת בנק לאומי", אך ליבי וראשי היו במקום אחר לגמרי", כותב אולמרט בספרו. בשלב זה, הוא עובר לתאר את תגובות קודמיו בראשות הממשלה. "כבר בשלב מוקדם זה החלטתי כי ראוי לעדכן בהתפתחות את מי ששימשו בעבר ראשי ממשלה: שמעון פרס, שהיה אז משנה לראש הממשלה, בנימין נתניהו, שהיה יו"ר האופוזיציה, ואהוד ברק, באותה עת איש עסקים".
"זימנתי כל אחד מהשלושה בנפרד לחדר העבודה בבית ראש הממשלה, וביקשתי, לאחר שחתמו על טופס שמירת סודיות, שראש המוסד, ראש אמ"ן וראש הוועדה לאנרגיה אטומית, גדעון פרנק, יעדכנו אותם במידע. שלושתם היו מופתעים. הם הִרבו, כל אחד בדרכו ובסגנונו, לשאול שאלות ולבקש הבהרות. נתניהו וברק הגיבו באותו אופן: אסור לתת לכור להתקיים. חייבים להרוס אותו לפני שיהפוך ל"כור חם". הוא מוקם במרחק פחות מקילומטר מנהר הפרת, והריסתו כאשר כבר יפעל עלולה לגרום לזיהום סביבתי הרה אסון למאות אלפים ואולי למיליוני בני אדם שחיים לאורך הנהר וסמוך אליו. מעולם, בשום מקום, לא הופצץ כור חם שהיו בו אורניום או פלוטוניום, ולא הייתה לנו כל כוונה להיות הראשונים לעשות כן.
"תגובה קצת מוזרה הייתה לפרס. הוא היה מתוח מאוד ושאל כמה שאלות טכניות הנוגעות ללוחות זמנים, לפוטנציאל הייצור של הכור, לאמצעים שיש לסורים להטיל עלינו פצצה גרעינית, למערך הטילים שלהם. אחר כך אמר: אפשר יהיה להציע לסורים עסקה. הייתי המום. מכל האנשים בעולם דווקא שמעון פרס יעלה הצעה כזו? זה נראה לי הזוי. אמרתי לו שדעתי נחושה להרוס את הכור הסורי. אין מקום להתדיין איתם, ובכל מקרה עליו להקפיד על שמירת הסוד, כפי שהתחייב.
"ימים מספר לאחר התדרוך הראשון ביקש נתניהו להיפגש איתי ביחידות. הזמנתי אותו לביתי. הוא דחק בי לפעול במהירות. אף שברק לא היה חבר ממשלה ולא שותף בדיונים לגבי הפעולה, שהלכו ותכפו, היה ברור שנתניהו חושש שמא אתפתה לקבל מברק עצה שגויה. סיפרתי לו שהשיטה המועדפת תהיה פעולה אווירית, אך ברור שאסור להינעל מראש על דפוס פעולה מסוים. יש לשקול מספר חלופות, ולבחור את המתאימה ביותר בזמן הרלוונטי - הכל כדי לצמצם את היקף הפעולה למינימום החיוני לשם הריסת הכור, בלי להיגרר להתנגשות צבאית רחבה עם סוריה.
בהמשך הספר, עובר אולמרט לתאר את המחלוקת עם ממשל בוש. "הייתי בשל לחלוק את המידע עם הממשל האמריקאי ובראשו הנשיא בוש. בלי קשר לשאלה כיצד ייהרס הכור, לעצם בנייתו החשאית בשיתוף פעולה עם קוריאה הצפונית היו משמעויות מרחיקות לכת. ביקשתי מראש המוסד לטוס לוושינגטון בשבוע השני של חודש אפריל עם טורבוביץ' ותורג'מן, ולעדכן את הדרג הבכיר ביותר שם. הפגישה נקבעה בבית הלבן, במשרדו של היועץ לביטחון לאומי, סטיב הדלי, בהשתתפות סגן הנשיא, דיק צ'ייני, וראש הסי־אַיי־אֵיי, גנרל מייקל היידן. דגן הקדים לפגישה בבית הלבן פגישה אישית עם אנשי הסי־אַיי־אֵיי, כדי להכין אותם להפתעה שצפויה ליפול עליהם תוך זמן קצר.
"אכן, הייתה זו הפתעה גדולה. האמריקאים לא ידעו דבר והיו המומים. במהלך הפגישה נכנס לחדר הנשיא עצמו, וגם הוא נדהם. המידע היה כל כך מפורט ומדויק, שאי־אפשר היה שלא להתרשם ממנו. מטבע הדברים הם ביקשו עותק מלא של התיק, כדי לקיים בדיקה נפרדת. היה ברור מראש שכך יהיה, ונענינו ברצון, שוב תוך דרישה שיופץ רק בין האנשים שמעורבותם חיונית. כצפוי, לכל אורך הדרך האמריקאים לא איכזבו. בוש התלוצץ איתי באחד המפגשים, ואמר כי העובדה שדבר לא הודלף מאיתנו היא הפתעה גדולה, והעובדה שמהם לא דלף כלום היא בבחינת נס.
"היו שחשבו כי חיוני שפעולת ההריסה תהיה ישראלית. מעולם לא ביקשנו מהאמריקאים להילחם את מלחמותינו, ומדוע לבקש מהם לעשות זאת עכשיו? אחרים סברו שהאיום הסורי איננו רק בעיה שלנו, וחשוב שבעל הבית הבינלאומי יהיה זה שלוקח אחריות על הסדר באזור. כך תצטמצם, הם אמרו, הסכנה של מלחמה ישירה בינינו לבין סוריה. בדיונים הפנימיים ביני לבין עוזריי הקרובים עלה טיעון נוסף. בעוד אנחנו עוסקים באינטנסיביות בעניין הסורי, האיום האיראני לא מש מתודעתנו. היה ברור שפעולה אמריקאית בסוריה תשגר איתות אזהרה מוחשי לטהראן, מה צפוי להם אם ימשיכו בתוכנית הגרעין. ככל שדנו יותר בעניין, כך השתכנעתי כי ראוי להעלות את האופציה הזאת בפני האמריקאים, וכי זהו נושא שרק אני, כראש הממשלה, אוכל לדון בו במישרין עם הנשיא.
(בוידאו: המצגת של הבית הלבן על הכור הסורי)
בשלב זה של הספר מתאר אולמרט באריכות את המהפך במפלגת העבודה, כאשר אהוד ברק ניצח את עמיר פרץ ומונה במקומו לשר הביטחון, ואת חילוקי הדעות ביניהם בנושאים שונים. "מהר מאוד הופתעו המשתתפים לשמוע את שר הביטחון החדש מעלה תהיות קשות לגבי הצורך בפעולה צבאית להריסת הכור. אני מודה כי אף שהתחלתי להסתגל למצבים בלתי צפויים מצידו של ברק, הופתעתי. באחד הדיונים הוא אף העיר כי אינו מבין מדוע המשתתפים כל כך לחוצים. הרי אפשר לבצע את הפעולה באביב הבא. כלומר, בעוד כמעט תשעה חודשים. המשתתפים היו המומים. הכור יהיה אז כבר חם על פי נתוני המודיעין. מה הבעיה, השיב ברק, אז נהרוס כור חם.
"אחדים מהנוכחים הזיעו. אחרים החווירו. מישהו גיחך. מנהל הוועדה לאנרגיה אטומית פנה אליי בתום הישיבה. האם ייתכן ששר הביטחון אמר דבר נורא כל כך, הוא תהה. אם נהרוס כור חם, אנחנו עלולים לשאת באחריות לזיהום גרעיני נורא, שיטיל על ישראל כתם מוסרי אשר לעולם לא נוכל להינקות ממנו. בין אם הפרת יזדהם, וזו אפשרות סבירה, ובין אם לאו, נהפוך אחראים למותו של כל אדם לאורך מאות הקילומטרים שבהם זורם הנהר. בעיית הפליטים, שמציקה לנו עשרות שנים בכל מעמד בינלאומי, תהפוך לשולית.
בהמשך מתאר אולמרט כיצד סירב הממשל האמריקאי לתקוף את הכור בסוריה וכיצד מנע מהם לפתוח במאמצים דיפלומטיים, ולאפשר לישראל להשמיד את הכור הגרעיני. אולמרט ממשיך ומתאר בהרחבה את חילוקי הדעות שהיו בתוך הממשלה, בעיקר מול אהוד ברק, עד ליום ההפצצה בפועל. "בשעה 00:00 בדיוק היינו כולנו במעמקי האדמה, במוצב השליטה של חיל האוויר. יש ציפייה שאנשים יהיו לחוצים ומתוחים במצבים כאלה, אבל החיים מתנהלים אחרת לפעמים. ראש להק המודיעין, תא"ל אבישי לוי, הסביר את תנועת המטוסים שלנו על המסך, וברגע מסוים הצביע ואמר: הנה, הם מטילים את הפצצות.
"20 דקות מאוחר יותר יצא אלינו שקדי. "אדוני ראש הממשלה, לפי דיווחי הטייסים המטרה הושמדה לגמרי, כפי שהטלתם עלינו לעשות".
//www.jdn.co.il/news/israel/971934
אהוד ברק תמיד היה נמושה לא ראוי להיות שום שר בממשלה הזאת וגם שהיה בצבא היה כלום
חבל שאולמרט לא ראש ממשלה היום ! או לפחות שר בכיר בממשלה.
גם אני מצטרף להנ"ל ודעתי גם שאולמרט צריך לשוב לפולטיקה