בצל המהומות במפלגת העבודה ולאחר ניצחונו של יו"ר המפלגה, ח"כ יצחק הרצוג לדחות את הפריימריז על ראשות המפלגה, כותב המזכ"ל ח"כ חיליק בר: "אני הולך לאכזב כאן לא מעט אנשים. תרשמו: מפלגת העבודה לא הולכת לשום מקום".
לדבריו, "יש ספורט כזה, בזוי ופופולרי, "להספיד את מפלגת העבודה". האמת? אני לא מבין למה הספורט הזה כל כך פופולרי, כי זה ספורט שאף פעם אין, ולא היו בו מנצחים. כל מי ששיחק בו והספיד – הפסיד. אגב, יש לי אוסף כתבות ומאמרים עצום מהשנים האחרונות, שצעקו בדרמטיות: "מותה של מפלגת העבודה", "המסמר האחרון על ארונה של מפלגת העבודה". והכי פופלרי זה כמובן "מפלגת האבודה". אז זה לא קרה, וזה גם לא יקרה.
"אני לא אפרסם את הכתבות כי אני חס על כבודם של העיתונאים שפירסמו כותרות מפוצצות כאלו במהלך השנים, עם חלקם אני גם מיודד ואני לא רוצה לפגוע באמינותם, אבל הנה דוגמא לשקופית שהקרין ערוץ 10 בתחילת שנת 2011, שימו לב", כותב ח"כ בר ומעלה את התמונה הבאה:
"מפלגת העבודה 1968-2011" רשמו שם בכתובית. אז רשמו. מבחינת ערוץ 10, השקופית שבישרה על מותה של המפלגה הייתה רצינית מאוד. אני ידעתי שזה לא יקרה, ושגם אתרום לכך ככל יכולתי. הייתי אז מזכ"ל צעיר בן 3 חודשים בתוך כהונתי. וגם עניתי לכל המספידים הללו בלא מעט אמצעי תקשורת. אני צדקתי והם לא".
בר כותב: "וזה לא שלא היו לי אז סיבות לדאגה. שכן בימים ששקופית זו הוקרנה בערוץ 10, זה היה לאחר פיצולו של אהוד ברק את המפלגה. היה שבר ענק, נשארנו עם 8 ח"כים, שגם בתוכם היו סוג של שתיים או שלוש קבוצות ובודדים (מה חדש?). אבל אני, שגדלתי במפלגה מינקות והבנתי את חשיבות המפלגה בעברה ובעתידה של המדינה, ידעתי: אין לאף אחד את היכולת, ובטח לא את הזכות המוסרית להרוג את המפלגה היקרה הזו. וכך היה. 8 המנדטים גדלו ל-15 וה-15 גדלו ל-24. עשינו, בנינו, שיקמנו, חיסלנו חובות, גדלנו. ושוב תרשמו: כך יהיה גם בעתיד.
עם זאת, אני מודאג. מאוד. ועידת המפלגה שעברנו בתחילת השבוע הייתה לי קשה ועצובה. אין מפלגה בארץ שיש בה כזה מנגנון הרס עצמי. תחפשו, פשוט אין. אין למשל עוד מפלגה בארץ שקבוצה לא קטנה של חברים מתוכה היו מפיצים בעצמם, בשמחה ובחדווה מטורפת, את אותו סרטון הספד המספיד את מפלגתם שלהם. אתם רואים ליכודניקים עושים את זה? פעילי בית יהודי? אולי פעילי מרצ? לא, לא ולא. רק אצלנו".
"מצומת זו של שבר ומשבר, נחליט לאן תצעד מפלגתנו היקרה. והיא המפלגה של כולנו אגב, מכל ״הצדדים״. או לפחות של כל אלו החפצים להיות שותפים בבניית הבית ולא בהריסתו. גם אם לא מסכימים על הכל. אין מישהו שהבית שייך לו יותר מלאחר כי האחר חושב אחרת ממנו. אבל הבית כן שייך יותר לאלו שרוצים בטובתו ושותפים לבנייתו – גם ובעיקר בימים קשים. כמו ימים אלו בדיוק. גם אם תאוותם לא בידים גם אם הם ממש ממש לא אוהבים את היו"ר. אלו החפצים בהרס הבית, ממילא לא רואים בו בית באמת, כי הרי מי ישמח להרוס את ביתו שלו?".
לדברי ח"כ בר, "לסיכום הנושא: ככל שזה תלוי בי, האדם היחידי שנקרא לו בוועידה מעתה ללכת ״הביתה״ – הוא נתניהו. נקודה. כשזה יהיה הכלל, אז ורק אז, נוכל לבנות אלטרנטיבה לממשלה הכושלת. זו חובתנו ואין בילתה. המדובר בעתידנו ובעתיד החברה, המדינה והדורות הבאים".
"ולמי שרוצה להצטרף לספורט "הספדת המפלגה" אני קורא: לכו על זה. אני מבטיח לכם אכזבה. לנו אני קורא: להתלכד, ולכוון את כוחותינו המשותפים – החוצה. רק החוצה. כי רק יחד ננצח. וזו לא סיסמא, זו עובדה. זה אפשרי, זה בידינו, וזה יקרה. אני גם יודע שכלל חברות וחברי הסיעה המצויינת שלנו, כולל כולם, מבינים שזו הדרך היחידה".
עד שאתה רוטן על המנגנון הרס שיש במפלגה כלפי המלגה עצמה,
תרטן על זה שלשמאלנים כמוך וכמו כל מפלגתך יש מנגנון הרס עצמי כלפי כל המדינה היהודית