תקופה ארוכה נחשבו בנימין נתניהו וישראל כץ לאויבים בתוך מפלגת הליכוד. היום החליט לפתע שר התחבורה להיות השר הראשון שמעניק לנתניהו גיבוי מלא • וגם: האם סוף עידן נתניהו מתקרב? עיתונאי השמאל חושבים שהתשובה חיובית, בעוד עיתונאי הימין מסבירים אחרת

"אני מכהן כשר תחבורה קרוב לשמונה שנים ובשנה וחצי האחרונות גם כחבר קבינט שמלווה את פעילותו של ראש הממשלה. אני יכול לומר באופן חד משמעי – ענייני הביטחון והחוץ נמצאים בידיים הבטוחות והטובות ביותר. יש לי אמון מלא בך, אדוני ראש הממשלה ואני מחזק את ידיך ומאחל לך ולכולנו שחשכת העננים המתקדרת תוסר בהקדם ותוכל להמשיך להוביל את ישראל, כפי שנבחרת לעשות, למשך שנים רבות".

מילים אלו, מפתיעות במיוחד כאשר יודעים כי הם נאמרו מפיו של מי שנחשב עד לפני תקופה קצרה לאוייב הגדול של ראש הממשלה בנימין נתניהו בתוך מפלגת הליכוד. – שר התחבורה ישראל כץ. מפתיעה עוד יותר העובדה שישראל כץ הפך בכך להיות השר הבכיר הראשון בליכוד שמעניק גיבוי פומבי לנתניהו. מדוע הוא עושה זאת? הדעות במערכת הפוליטית חלוקות.

הציניקנים יטענו כי הוא אינו עושה זאת מרוב חיבתו לנתניהו. אדרבה. הוא מעוניין להתמודד מולו, או לחילופין מול המתמודדים האחרים שירוצו בסיבוב הבא לראשות מפלגת הליכוד. מכיוון שבתוך הליכוד, מרבית הפעילים סבורים כי נתניהו צודק וכי חקירתו מהווה עוול, מחניף שר התחבורה לאוייבו על מנת לזכות באהדת הפעילים. תאוריה מעניינת וסבירה לחלוטין, לולא העובדה שבמקביל, נתניהו לא גנב את כל הקרדיט לעצמו, אלא שיבח בנאומו של שר התחבורה.

לראשונה: נתניהו זוכה לגיבוי מאחד השרים הבכירים בליכוד

לפני מספר שבועות, כתב הפרשן הפוליטי של עיתון ישראל היום, העיתונאי החב"די מתי טוכפלד, כי "אחרי שנתניהו איים לפטר אותו, ואחרי שישראל כץ ניסה לבצע אמבוש נגדו במזכירות הליכוד, נראה שהיחסים בין ראש הממשלה ושר התחבורה שוב מלבלבים". במערכת הפוליטית יש מי שיודע לומר כי אם רוצים לדעת מה קורה באמת בלשכת ראש הממשלה, יש לעיין בשורות הקטנות בטורו השבועי של טוכפלד.

הוא ידע גם לספר על "תדרוכים תכופים בנושאי מודיעין, שבהם נפגשים השניים בשש או בשמונה עיניים עם ראש השב"כ והמוסד". ההסבר שלו הוא כזה: "השניים, כך נראה, זקוקים זה לזה יותר ממה שחשבו. כץ הוא שר חרוץ ומוערך מכדי שנתניהו יוכל להתעלם ממנו. נתניהו הוא, בכל זאת, ראש הממשלה, וכמו כן כולם ראו לאן הגיעו יריביו בליכוד. ואם לא די בזה, לשניים יש יותר מדי אויבים משותפים, בעיקר מבית, כדי שירשו לעצמם להיפרד. זה לא שכץ חזר לעמדת שותף הסוד הבכיר כפי שהיה בקדנציית 2009, וזה לא שנתניהו עומד להעדיף אותו על פני גלעד ארדן ולמנותו בקרוב לשר החוץ, אבל יש פה בהחלט עליית מדרגה ביחסים".

אגב טוכפלד, בטורו שיתפרסם בעיתון מחר, הוא מסביר מדוע עד כה לא גיבו בכירי הליכוד פומבית את ראש הממשלה. "בלי להיכנס לשאלת ההיבט הפלילי הקיים או לא בפרשת 2000, עצם קיומן של פגישות בין ראש הממשלה למו"ל "ידיעות אחרונות" מטלטל את בכירי הליכוד. רבים מהם לא מבינים איך פגישות כאלה בכלל יכולות להתיישב עם המציאות כפי שהם הכירו. חלק מהם ממש כועסים ומרגישים מרומים. הרי הם העמידו את עצמם בקו החזית, נגד אחד העיתונים הגדולים במדינה, על מנת להגן על חופש העיתונות מפני החוק הבזוי שנועד לפגוע ב"ישראל היום". הם גם שילמו על כך מחיר. נוני מוזס הרי נוקם ונוטר. בעוד הם נכנסו לרשימה השחורה הידועה של "ידיעות", נתניהו שוחח לכאורה עם המו"ל על הוצאתו משם. אם המו"מ היה מצליח, הם אומרים, היה נתניהו נמלט אולם הם עצמם היו נשארים שם, מוחרמים ומושמצים, עד עצם היום הזה".

"כן כמעט איש משרי הליכוד לא מוכן בימים אלה להתראיין ולהגן על ראש הממשלה. הניסיונות הבלתי פוסקים של מפיקי תוכניות האקטואליה ברדיו ובטלוויזיה להשיג מי מהם לראיון כבר הפכו לבדיחה פנימית אצלם. את ישראל כץ ביקשו לראיון על חנוכת המנהרה החדשה בכביש תל אביב־ירושלים; על אופיר אקוניס לחצו להתראיין על ועידת השלום בפאריס; ואילו אצל יובל שטייניץ מאוד התעניינו לפתע בנוגע לשוק האנרגיה המתפתח.

"אבל השרים מספיק מנוסים כדי להבין שמה שמעניין את המראיינים באמת אלה החקירות. לכן הם מסרבים בזה אחר זה בנימוס. מבחינתם הם כבר נשכבו על הגדר מספיק. מפה והלאה שנתניהו יסתדר לבד. העובדה שהשרים ממעטים לדבר בתקשורת מחשש שייאלצו להגן על ראש הממשלה, אינה קשורה לתמיכה הרבה שהם מביעים כלפי נתניהו במפגשים עם פעילי הליכוד. אופיר אקוניס התחמק מכל ראיון השבוע בתקשורת, אולם בכנס פעילים באפרת הביע תמיכה גדולה בנתניהו.

הפעילים מגבים, השרים שותקים • הליכוד בעידן חקירות נתניהו

במהלך סיור באזור בנימין ביקר אקוניס השבוע גם בעפרה. במהלך הביקור הכניסו אותו מארחיו לאחד מתוך תשעת הבתים בלב היישוב שאמורים להתפנות בעקבות החלטת בג"ץ, ואף לקחו אותו לעמונה להראות לו כי למרות הבטחת הממשלה לא מתבצעות כל עבודות במקום על מנת להכשיר את הקרקע החלופית על פי ההסכם שנחתם בין התושבים למדינה. מתיישבי האזור, כולם עם בטן מלאה, שפכו קיתונות רותחין על הממשלה והשמיעו באוזני אקוניס טענות קשות. אקוניס הקשיב בקשב רב ואז השיב: "אני שומע את הביקורת, אבל אני רוצה להגיד לכם דבר ברור: הממשלה בהרכבה הנוכחי היא הממשלה הטובה ביותר שיכולה להיות למחנה שלנו. האלטרנטיבה עשויה להיות ממשלה עם גורמי שמאל בראשות יאיר לפיד". לדבריו, באותו רגע הם השתתקו.

זו הנקודה שמשחקת לטובתו של נתניהו. למרות הביקורת עליו, החשש מפני לכתו חזק יותר. אפילו באופוזיציה נדמה שחוששים יותר מבחירות מאשר שנתניהו יישאר. גם בתגובות התקיפות ביותר נגד ראש הממשלה השבוע, דיברו בוז'י הרצוג, ציפי לבני והיתר על כך שנתניהו צריך להתפטר מתפקידו כשר התקשורת. לא מראשות הממשלה. הסיבה ברורה: דקה אחרי שנתניהו מכריז על בחירות יינתן האות לקרב הסכינים במפלגת העבודה. ואיך שהדברים נראים כעת הוא עומד להיות הפעם אלים יותר מהרגיל. בניגוד למפלגת העבודה, הדנ"א של הליכוד הוא בריא. אם בשמאל היו תובעים מזמן את ראשו של המנהיג הנחקר, בימין הנטייה היא הפוכה לחלוטין: לשמור עליו מפני המזיקים מבחוץ. כשהרצוג נחקר באזהרה, מי שתבעו ממנו להתפטר הם לא חברי הליכוד, אלא קולות מתוך הבית", מזכיר טוכפלד.

מנגד, העיתונאי בן כספית שמזוהה עם השמאל, ואף הצהיר בעבר כי יעשה ככל שביכולתו על מנת להפיל את נתניהו מראשות הממשלה, כותב כי "ההערכה המתגבשת במערכת אכיפת החוק ובמערכת הפוליטית היא שעידן נתניהו נמצא בשלבי סיום. לא ברור עדיין מהו לוח הזמנים, אך עושה רושם שהפעם לא יוכל הודיני של הפוליטיקה הישראלית להיחלץ מהמדרון החלקלק אליו נקלע. השאלה היא, האם ינסה נתניהו להפעיל את "נשק יום הדין" הלא קונבנציונלי במאבקו נגד החקירות, וידרדר את ישראל למשבר ביטחוני או פרצי אלימות שישכיחו את החקירות.

"יש במערכת כאלה שמקווים שהיועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, יציע בשלב כלשהו לנתניהו עסקת חבילה: סגירת כל תיקי החקירה נגד נתניהו ומשפחתו, תמורת התפטרותו של נתניהו ופרישתו הסופית מהחיים הפוליטיים. לא בטוח שעסקה כזו תצלח את מבחן בג"ץ, ועוד פחות בטוח שנתניהו ייענה לה. נתניהו הוא לוחם עקשן שאינו מוותר לעולם. בישראל מתפללים רבים שהפעם, הוא יוותר ללא קרב. לא בטוח שהמדינה יכולה להרשות לעצמה קרב כזה", דברי בן כספית.