היום השני למחאה באיראן: נהגי המוניות במדינה הכריזו על שביתה והצטרפו למפגינים מוחים נגד הפנית המשאבים להתבססות במזרח התיכון במקום לשיפור רמת החיים במדינה. מומחים: אם היקף המחאה יגדל - עשוי להיווצר איום על המשטר


בוידאו: מפגינים באיראן, הבוקר

המחאה העממית באיראן בעקבות ההידרדרות הכלכלית במדינה נכנסה אל יומה השני, כשהבוקר הצטרפו אליה גם נהגי המוניות במדינה שהכריזו על שביתה.

המפגינים מתאספים בעשרות מוקדים בערים השונות, לרבות בטהרן, ומוחים על ההשקעה הכלכלית הכבדה בפרוייקטים הצבאיים של משמרות המהפכה בסוריה, בעזה ובמקומות נוספים במזרח התיכון על חשבון הדאגה לרמת החיים של אזרחי המדינה.

בצל ההפגנות, נשא הבוקר הנשיא רוחאני נאום במהלכו תקף שוב את ארה"ב על פרישתה מהסכם הגרעין, צעד אותו כינה: "מחריד ובלתי חוקי". הוא התייחס לטענות המפגינים והבטיח: "צרכי המדינה יסופקו. המצב הנוכחי הוא תוצאה של השפעה פסיכולוגית שתתפוגג".

אזרח איראני שמשתתף במחאה אמר אתמול ל'כאן' כי "העוני באיראן מתפשט כמו מגיפה ואנשים מתחילים להבין יותר ויותר שלמשטר הזה אין תקווה ואין עתיד, לפחות מבחינה כלכלית…הדרך היחידה לשינוי היא החלפת המשטר כולו. התקווה היחידה היא הקמת דמוקרטיה במקום דיקטטורה". לטענתו, המחאה צוברת תאוצה ומתפתחת בקצב מרשים.


בוידאו: מפגינים באיראן, הלילה

הפרשן אהוד יערי אמר הבוקר בראיון ל'רדיו ללא הפסקה' כי "מבחינת הציבור האיראני קיימת חרב מתהפכת באוויר – ההחלטה של טראמפ לחדש את הסנקציות. הסנקציות טרם הושמו אך עצם האיום משפיע ומרחיק ממנה חברות זרות. המטבע האיראני צולל כי הסנקציות של טראמפ לא יאפשרו לבנקים לעסוק בדולרים. כשהמטבע יורד בתקופה קצרה ב-40 אחוזים זו קטסטרופה".

להערכתו, "משהו מתחיל לקרות באיראן. כבר רואים את סימני הרגיעה של האיראנים במרוץ הצבאי במזרח התיכון. צעקות העם האיראני, שיש להתעסק במתרחש במדינה ולא להשקיע מיליארדים בחוץ, מתעצמות והן עשויות לחזק את עמדת הנשיא חסן רוחאני מול משמרות המהפכה (רוחאני מנגד לפרוייקט ההתבססות הצבאית בסוריה. ב"ב)".

יערי הוסיף: "מה שראינו אתמול היה לא מספיק. זו הייתה מחאה של גברים צעירים, לא מהמעמד הנמוך, אלו לא כמויות שיוצרות איומים על המשטר. אבל מתוך היכרות עם העם האיראני – בסופו של דבר איראן תשתנה".

יצוין כי מהומות משמעותיות התפתחו במדינה גם לפני מספר חודשים אך הן דוכאו בסופו של דבר. האם הפעם זה יסתיים באופן שונה? סביב ההערכה הזו הדעות חלוקות. מחד, יש המצביעים על כך שבמחאה הנוכחית משתתפות יותר שכבות מתוך העם ביחס למחאה הקודמת, כולל שכבה משמעותית של אנשי דת.

מאידך, יש מי שמצביעים על כך שבמדינת ענק כמו איראן (80 מיליון תושבים) כל מחאה שאינה כוללת עשרות מיליונים ברחובות במשך מספר ימים ברציפות – סופה לדעוך, בין היתר תודות ליכולתו של המשטר לנטרל אותה באמצעים שונים.

הפיכה, דיכוי, או מלחמה אזורית: כיצד תסתיים ההתקוממות באיראן?