במערב מתקשים לאמוד במדויק את המצב באיראן היות והמשטר דואג לצנזר דיווחים תקשורתיים בנושא, אולם העדויות מוצאות את דרכן למדיות עקיפות, שם משתפים רבים מהאזרחים את העולם במצבם - והוא כמעט בלתי נתפס בחומרתו


(בוידאו: ירי לעבר מפגינים שמוחים על המצב הקשה לפני מספר שבועות)

כניסת הסנקציות הכלכליות על איראן לתוקף הקצינה עוד יותר את מגמת המצוקה הכלכלךית החריפה במדינה, כשאר המצב הקשה של המשק הולך ומקבל ביטוי מעשי ומשפיע על חיי האזרחים הפשוטים יותר ויותר.

במערב מתקשים לאמוד במדויק את המצב היות והמשטר דואג לצנזר דיווחים תקשורתיים בנושא, אולם העדויות מוצאות את דרכן לרשתות החברתיות, שם משתפים רבים מהאזרחים את העולם במצבם – כמעט ללא הפרעה.

ד"ר תמר עילם-גינדין היא חוקרת במרכז האקדמי שלם ובמרכז עזרי, שתפקידה הוא לנטר את התקשורת הרשמית והלא רשמית באיראן. בראיון ל'ישראל היום' היא אומרת: "אמנם המשטר באיראן מצנזר ומנטר את כלי התקשורת הרשמיים, אבל ברשתות החברתיות: טוויטר, טלגרם ופייסבוק ניתן לראות בכל פעם 'פיקים' משמעותיים של זעם ציבורי ביממות המקדימות את הסנקציות, וגם ביממה שהן מוטלות".

לטענתה, "הנשיא רוחאני טען לקראת הסנקציות האחרונות שהממשל האמריקני מפעיל נגד איראן בעיקר לוחמה פסיכולוגית, והוא די צודק. הריאל מאבד מערכו דרמטית מול הדולר הרבה לפני שארה"ב עושה משהו בפועל. בכל פעם שיש סנקציות, עוד לפני שהן נכנסות לתוקף – הריאל צונח. זה גורם לעלייה דרמטית של מאות אחוזים במחיר מוצרים שונים באיראן. גם מוצרי יסוד שכל אזרח צורך, עלו השבוע ב-10-30 אחוזים. האזרחים נפגעים משמעותית".

לא להחליף, להחליש: כך פועלות ארה"ב וישראל להגברת התסיסה באיראן


ד"ר עילם גינדין מתארת מציאות יומיומית כמעט בלתי נתפסת של עוני שמוביל אזרחים לקצה ממש. "הציבור נאבק למצוא דרכים להתפרנס. כך למשל צעירים איראנים הקימו אתר בו הם מציעים את כליותיהם למכירה, ומציינים את סוג הדם שלהם. זה דבר שמלמד על המצב האמיתי באיראן. יש עלייה דרמטית באנשים שעובדים בשתיים ואפילו בשלוש משרות רק כדי להתפרנס…יש דיווחים על אנשים שעברו לישון בבתי קברות כי אין להם כסף לשלם לשכירות. מתפרסמות יותר ויותר תמונות של אנשים שמחטטים בפחי זבל כדי למצוא אוכל. אחת התמונות החזקות היא של אדם שמחפש אוכל באשפה, ולידו עוברת מכונית פאר של בכיר במשטר. תמונות רבות מלוות במסר של האזרחים האיראנים: אם הבכירים במשטר היו מחזירים את הכסף שהם גנבו, המצב היה הרבה יותר טוב, למרות הסנקציות".

באופן מפתיע (ואולי בעצם לא) דווקא אנשי המשטר מצליחים לדלג על הקשיים המתוארים. "פקיד איראני ששוחחתי אתו בעבר סיפר לי שהפקידים עוברים הדרכות איך לפתוח עבור המשטר חברות קש בחו"ל, באוקראינה למשל ובארצות אחרות שלא מפעילות סנקציות על איראן. כך המשטר מצליח להכניס לעצמו כסף ולסחור – מבלי להיפגע כמעט כלל. כרגיל, מי שנפגעים אלו האנשים הפשוטים ברחוב", היא אומרת.

ואיך מתמודד המשטר עם גל ההפגנות במדינה? ד"ר עילם-גינדין משיבה: "ההפגנות הן כל פעם בשל סיבה אחרת, אבל יש תסיסה מתמדת שאפילו מגיעה לטהרן עצמה. יש מעצרים המוניים, בגל המחאה הנוכחי יש כבר הרוג. אבל המשטר נאבק בהפגנות בכל דרך: הוא הכניס לבזאר ולרחובות כוחות ביטחון גלויים וסמויים. כך למשל, אם נקבע מקום להפגנה, ניתן יהיה לראות במקום כוחות משטרה רבים עוד לפני שמפגין אחד הגיע. המשטר מכניס המון משתפי פעולה בבגדים אזרחיים לתוך ההפגנות, כדי לזהות את מנהיגי המחאה. יש אתרים מיוחדים שחושפים משתפ"ים כאלה, מפרסמים תמונות שלהם וקוראים לציבור לעשות להם שיימינג ולפגוע בהם.

המשטר גם משתלט על מרפאות שקרובות להפגנות, ומכניס אנשי בסיג' לתוכן כדי לעצור מפגינים פצועים. יש קריאות ברשת שלא ללכת למרפאות פרטיות אלא רק לבתי חולים – כדי לא להיעצר. אבל זה לא עוצר את המחאה: הסיסמאות נגד חמינאי ונגד המשטר ממשיכות. כעת מובילי המחאה קוראים לאנשים להפגין ליד הבתים שלהם כדי שלא ייעצרו. פשוט לרדת לרחוב ליד הבית ולהפגין. המשטר מצדו, ערך פגישת פסגה מתוקשרת של ראשי שלושת הרשויות כדי לדון בהקלות לציבור, ואיים לעצור מושחתים. אבל העם האיראני מבין שזה למראית עין: השחיתות האמתית קיימת בשלטון עצמו".

חודש אחד – 17 מכות: ההתרסקות הצבאית, המדינית והכלכלית של איראן