אחרי שנות השובע בימי שלטונו של נשיא ארה"ב לשעבר ברק אובמה, הגיע תורן של שנות הרעב אליהם מוביל אותם נשיאה הנוכחי של ארצות הברית, דונלד טראמפ, כשהשאלה הגדולה היא האם אמצעי הלחץ שמפעיל הממשל יובילו להפיכה שלטונית


(בוידאו: רכב משטרתי דורס מפגינים במהלך ההפגנות באיראן)

את השנה החולפת יעדיפו האיראנים לשכוח, והמכות הנוחתות על ראשם עדיין לא הסתיימו. אחרי שנות השובע בימי שלטונו של נשיא ארה"ב לשעבר ברק אובמה, הגיע תורן של שנות הרעב אליהם מוביל אותם נשיאה הנוכחי של ארצות הברית, דונלד טראמפ. אם במצרים שנות השובע היו ארוכות משנות הרעב, נקווה כי באיראן תמונת המצב תהיה הפוכה, לפחות עד שהשלטון שם ישתנה.

תוך התעלמות מאזהרותיה של ישראל, המאויימת בהשמדה על ידי איראן, החליט אובמה לחתום על הסכם הגרעין, יחד עם שבעת המעצמות, מול איראן. האחרונים קיבלו את כל אשר ביקשו להשיג, והמערב התקפל בצורה מרהיבה תוך שהוא מאפשר לאיראנים להמשיך לפתח נשק קונבנציונלי – כולל טילים לטווח ארוך, לתמוך בארגוני טרור רבים מסביב לעולם, ואף להשפיל את אמריקה הגדולה בהשתלטות על אונייה של צבא ארה"ב ופרסום תמונות המלחים מרימים ידיים מול החיילים של הרפובליקה האסלאמית.

ארה"ב מאסה בהתרפסות של אובמה ובשינוי קיצוני העלתה לנשיאות את דונלד טראמפ. במהלך קמפיין הבחירות שלו כינה טראמפ, האיש שמגיע מעולם העסקים ומבין קצת בעסקאות, את הסכם הגרעין כעסקה הגרועה בהיסטוריה והבטיח לבטל אותה. לעגו לו, אך האיש הוכיח כי בניגוד לפוליטיקאים שונים בישראל אצלו "מילה זו מילה" והבטחה – מיושמת, ופרש מההסכם הגרוע.

את הנימוק והכשרת דעת הקהל לפרישה, סיפקה ישראל, שהצליחה בס"ד להבריח מתוך איראן 114 קלסרים ובהם יותר מ־55 אלף עמודים, מתוכם כ־8,500 מסמכים בכתב יד, רבים מהם של בכירי השלטון, וחלקם פרי עטם של אנשי גרעין, שמצאו את מותם בפעולות שיוחסו למוסד. בנוסף לכמות העצומה של מידע שנאגר ב־182 הדיסקים. ראש הממשלה בנימין נתניהו, הציג את השלל בנאום מיוחד שנשא לעולם המערבי כולו – והעיר טהרן נבוכה.

מדחי אל דחי: נקודת השפל של האיראנים מעמיקה / ד"ר מרדכי קידר


עוד לפני הפרישה, הציג טראמפ שורה של תנאים על מנת להשאיר את ארה"ב לצד שבעת המעצמות, אך איראן, בגיבוי אירופאי, דחתה את דרישותיו של מי שרצה להפוך לנשיא המעצמה החזקה בעולם, וסירבה להפסיק את מימון הטרור ואת הניסויים בטילים ארוכי הטווח. למרות דרישות מנהיגי העולם שעלו לוושינגטון, ותוך שהוא בועט בסיכומים של אובמה מול האיחוד האירופאי, פרשה ארה"ב של טראמפ מהסכם הגרעין ושנות הרעב של איראן התחילו.

על מנת להוכיח רצינות, מיהר טראמפ במקביל אף להטיל סנקציות על איראן תוך כדי שהוא מציב אולטימטום לחברות בינלאומיות: מי שתעשה עסקים עם איראן – תוחרם על ידי ארה"ב. "זה אנחנו או הוא", גירסת אמריקה של טראמפ. שורה ארוכה של החברות המובילות בעולם, החל מחברות תעופה, דרך חברות בתחומי הנפט ועד לבנקים, הודיעו על הפסקת פעילותם באיראן, דבר שהוביל להתרסקות המטבע האיראני שכיום אינו שווה הרבה בשוק המט"ח העולמי.

בין לבין, וכתוצאה מהמשבר הכלכלי אליו נקלעה איראן, יצאו רבבות צעירים לרחובות הערים להפגין נגד המשטר, שדיכא באלימות את ההפגנות. חוסר מסר אחיד ובלי מנהיג שיוביל את המחאה – היא התפוגגה בצורה מהירה יחסית. אחת לכמה שבועות ניתן לראות דיווחים על הפגנה רבת משתתפים בעיר כזו או אחרת ברחבי הרפובליקה, אך בגדול ניתן לומר כי בשלב זה, המחאה לא התרוממה.

אך אם יש בישראל ובארה"ב מי שקיווה כי המשבר הכלכלי יביא לבחירת שלטון מתון יותר באיראן, התאכזב לגלות כי בינתיים, דווקא הקיצונים מתחזקים על חשבון הרפורמיסטים. אומנם לא מדובר בהכרעת העם אלא במהלכים פוליטים פנימיים בתוך השלטון האיראני, אבל עצם העובדה שמשמרות המפכה צוברים יותר כוח בעקבות הסנקציות, אינה מבשרת טובות.

בלי להכנע לספין: כך יצליח טראמפ למוטט את שלטון האייתולות

"אחרית הימים" • מפעים: דברי ה'כלי יקר' על המתיחות במצרי הורמוז

הפיכה, דיכוי, או מלחמה אזורית: כיצד תסתיים ההתקוממות באיראן?